להיכנס מתחת לשמיכה ולא לחשוב על תוצאות עתידיות.
ושמישהי תבוא ותתן לי חיבוק כי היא אוהבת אותי.
הייתי רוצה רק לרגע להרגיש שוב את ההרגשה הזאת שעם כל זה שהכל מפורק, את הסביבה הבטוחה שלי יש לי.
קשה לי לבנות הכל מהתחלה.
כואב לי הצורך לֶרַצות ולתווך ולהבין ולהכיל את כולם.
אני רוצה לחזור לרגע להיות הזאת במיטה שכלום לא מעניין אותה.תקועה בזבל של עצמה, אבל אין לה גם שום צורך לכלום.
זה מגעיל ומסריח אבל אז לפחות היתה לי סביבה מוגנת.
כואב לי לשמור על עצמי וקשה לי להכריח את עצמי לעמוד בכל הגבולות שהצבתי לעצמי.
פעם יכולתי למרוד כמה שרק רציתי ומה כבר יקרה??
אמון של אחרין לא עניין אותי באופן מיוחד כי כולם שברו לי אותו בעצמם. לא היה לי צורך שיאמינו בי, כי גם אם האמינו זה לא היה יותר מהצגה.
אבל לשבור את האמון של עצמי בעצמי זה יותר מידי.
אני חייבת להישאר חזקה בשבילי.
קשה לי ואני רק צריכה מישהו שיראה אותי מעבר לכל זה ש"יואו איזה אומץ יש לך. כל הכבוד. גאים בך"
כי כולם גאים בי ולא רואים אותי מתמוטטת מאחורה. כולם שוכחים שגם לי יש סיכוי לקרוס בסוף. כי די וגדול עלי.
קשה לי וכל מה שביקשתי זה לא יותר מחיבוק.
חיבוק אמיתי.










