פורום נסיונות פעילים (עמוד 5296)

להתלבש.

למה בכלל להתלבש?! הכי נוח בגדים של בית!

ולצאת

צריך לקחת אותו.

זה לא חובה, אבל אבא אמר שאני יעשה את זה.

ובכל מקרה אין לי מדי מה לעשות בבית.. אז כאילו.. טוב בסדר.

 

לקחת אותו

ולשמוע איך היה בגן

נכון זה ממש מעניין?!

וזהו..

 

זה לא מדי הרבה זמן..

20 דקות אחרונות שלי לשנת תשע"ז פה!!

 

(בעז"ה אני יעמוד בזה!)

נקווה שיהיה מחר תור לרופאה אחרת אני אסבול כל החג
בעז"ה שלא

אני צריכה ללכת לחנות כבר. שלא אמצא את עצמי לבושה בחג בבגדים לא חדשים

לא לפחד מכלום

למרות שזה לא כיף.

וכואב.

שלא מתאים לי.

זה היה קשה.

אבל אני מקווה שהיא תבין.

למרות שהיא אהבה אותי.

זאת לא הדרך שלי.

ולא מה שאני רוצה שיהיה.

עזבתי אותה.

הפורום חזר לעצמו!

הודו לה'!

זה לא נחמד.

וצריך להכין להם ארוחת צהריים. ואין לי כח.

תעלמי כבר.

די.

זה השלושת רבע שעה האחרונה שלי פה עד שבוע הבא!!

 

אז אני מנסה לנצל אותה ,אבל לא מוצאת במה להציף

 

מישהו עישן.

היא הייתה חייבת גם.

אמרתי לה שלא. והיא מסוגלת שלא. וכבר שבוע היא לא עישנה.

הכנסנו אותה לאוטובוס לסיור. בכח קצת.

חזרנו לאולפנא, והיא לקחה אחת.

כאב לי עליה.

ממש.

אני רוצה שיהיה לה טוב. מגיע לה טוב.

אחכ נלחמתי איתה שלא תדליק עוד אחת.

זה לא עבד. היא הדליקה.

אלוהים די.

תפסיק עם הסטירות האלה.

אין לנו כוח כבר.

ואמרו לה עליה. והיא כועסת עליה עכשיו. ועליה. ועליה.

די. לא מגיע לה את כל זה. היא מדהימה מידי.

קינוח לחג

ואוהבת אותה.

והיא מדהימה.

והיא אשכרה אמרה לי את זה.

לא חשבתי שזה יכול להיות אמיתי בכלל.

יש מישו שאוהב אותי ממש. ורוצה שיהיה לי טוב.

ויעשה הכל שאני לא אפגע.

 

והיה בוחן.

ולא עשיתי אותו. רק אחרי כמה ימים. מבאס.

והם למדו חומר ממש חשוב. וקשה לי איתו. ואני עכשיו לא יודעת אותו.

ולא הסכימו לי לישון בפנימיה.

אז ישבתי כמו הומלסית בלובי.

ובאיזשהו שלב היא הגיעה ודיברנו איתה. היה נחמד דווקא.

וגם יום אחד עשיתי איתה ריצה. ונתפסתי ממש. ואז דיברנו הרבה. והיה נחמד.

 

הוא אמר לי כזה, סבתא אף פעם לא מכינה לי את המאכל שאני הכי אוהב, פעם היא היתה מוכנה להכין לי פעם בשנה והיום היא לא מוכנה אפילו פעם בשנתיים 
ואני כזה מזה?
והוא- רגל כרושה

בעעעעעעעעעעע

לא באמת.

אני לא מצליחה בכלל.

זה לא נראלי באמת יקרה.

אבל אני רוצה.

 

מזה שאני לא מתפקדת.

לא. אמא שלי לא צריכה לדעת עלי כלום.

וזה שאני לא מתפקדת לא ממש אמור לעניין גם אותך.

ובמיוחד לא לשאול אותי אם היא יודעת.

גי כבר. נמאס לי מדאגות מיותרות של אנשים.

שלא תיכנס ככה לחג.

אני מרחמת עליה.

זה לא מגיע לה.

חבל לי.

זה היה יכול להועיל לי.