פורום נסיונות פעילים (עמוד 5327)

אצלי זה לדבר עם אנשים ולזוז תוך כדי.

או מינימום תעסוקה כלשהי לידיים...

ולדבר מפה זה בכלל לא עוזר.. תודה בכל זאת (על ההודעה למטה...). ולשחק עם עט זה רגיל.. עכשיו זה לא יעזור..
אגב, זה בניגוד למקצועות אחרים בגמרא זה יותר קל כי גם מאמצים את השכל.. ויותר קל ללמוד תוך כדי עמידה..

עט יש כאלה שהרעש מציק להם.. אם אני לא מסכמת או/ו צלא מרוכזת- אז מוציאים תעסוקה שקטה לידיים... ומדי פעם גם קצת קמים מהמקום...

תעסוקה שקטה לידיים- מזל שיש לי שיער

וטבכלל אהבתי את ההגדרה שלך

אני גם קופץ וצועק (לא בשיעור..)
היה תקופה שהיה לי כמה סנטימטרים טובים של שיער וגם הייתי משחק בו..

לי בכל מקרה יש יותר

איפה היית כל הזמן הזה?

יכול להיות שזה סתם פצעים שנפתחו מהחוזק של השיעול..

עד שיעבור הצינון...

שימי בסיר
אצה של ים
חלקיקי מדוזה
עצם של חמור
שערות של נמר
חלוק נחל
וארבע גרגירי אפונה
ותשתי





בעעעע

יש לאח שלי עדיין מאז שהיו לנו חמורים בבית

הוא וחבר שלו מצאו חמור ביישוב, אז הם קשרו אותו לאיזה עץ והאכילו אותו כל יום וכו' עד שיום אחד הם שכחו, ואז אחרי חודש הם נזכרו בו, הלכו לאיפה שהוא היה, ומה שהם מצאו זה שלד מפורקבעעע

אני כ"כ עסוק ב"ה!

פעולת פרידה, קומונה, פגישות חשובות וכדו'...

עכשיו יושב לכתוב כתבה לעיתון כלשהו...

ברוכההבאה למועדון יותר נכון לבזבוז זמן

רק אח"כ הבנתי שזה פורום פח...

לפעמים... יש פה

שאני צריכה מאוד להזהר עם מה שאני כותבת פה כי בטוח המחלקה היהודית שמה עין פה..

אל תצפה לאקשן מטורף..

אז ככה: יום שישי, אני בחדר, באה לצאת, פתאום, מחוץ לדלת, חיפושית זבל שחורה ענקיתתת דפקתי צרחה ונעלתי אותי ואת אחותי בחדר, אחותי החליטה לצאת מהחלון, אני גם אתזה לא העזתי, היא קראה לעוד כמה אחים, אחת האחיות שפחד מג'וקים זה עוד מילה עדינה מידי אצלה.., לא האמינה שזה אמיתי ,היא התקרבה, ואז היא קלטה שזה אמיתי לגמרי, דפקה צרחה יותר חזקה ממני (כל הזמן הזה אני בחדר צורחת שיעיפו את הג'וק) קיצר, אמא שלי ממש נלחצה כשהיא שמעה תצרחות של כולם, ואז היא פשוט הביאה מטאטא והעיפה את הגוק החוצה, החלק הקשה היה לשכנע אותי לצאת מהחדר... בעע

אבל הבנים אפילו לא מתייחסים אז זה לא הכי עוזר..

ולמרות זאת

ואז יכולים לקרות שני דברים:

או שזה יתן להם ביטחון כי הסביבה תפרגן,

או שזה יוריד אותם עמוק עמוק ויגרום להם לפחד לומר בפעם הבאה.

זה גם יכול לקרות.
לא דיברתי על מפגשים מהסוג הזה. אני מדבר על מקרים שאני רואה.
אני רואה "ביחד" שהורס והתיקון שלו יהיה "ביחד" אחר.
כרגע, כשאין תודעה שונה, אני מעדיף להיות כמה שיותר לבד.

וכמה חבל שזה ככה.

זה לא כיף להיות תמיד לבד.

בכלל לא.
אני נכנס אבל נזהר.
אני לא בודד, אני @יחידי.
ההבדל הוא חשוב.

זה נשמע שאתה עושה את זה בצורה מאוד חכמה.

כל הכבוד לך, באמת.

 

 

 

 

(הלוואי שיכולתי להגיד על עצמי אותו הדבר.)

אני טועה הרבה ולא רואה. לפעמים אני בוחר שלא לראות, ונופל.
לפעמים זה בטעות, כמו כולם.

החכמה היא לדעת לקום ולהמשיך

אני יכולה להסביר ואז תביני איך אני נכנסת כל פעם...\

לי פעם לא היה אוכל לדג אז הבאתי לו ביסקוויטים ואחרי שבוע הוא מת מסכן

יש לנו דג ובגללו אני לא אוכלת דגים... זה עושה לי בחילה לראות אותו כל פעם

לקבור אותו בעעע

מן כזה כדור שהוא מתנפח במים, ואחרי כמה ימים הדג מת והכדור לא היה שם

גם לנו יש כל מיני סיפורי חיות..

היו לנו איזה 50 דגים עם הסיפור הזה

3 שרקנים ו3 ארנבות(שמתו ונקברו בחצר שלא עשתה כלום מסכנה בעעע)

אפילו 2 עיזים!! שברחו ורדפנו אחריהם בכל היישוב כל פעם מחדש(זה היה שגרנו בחיספין..)

 

קיצור לא רוצה לפרט כי זה מגעיל רק לחשוב על כל שאר הסיפורים