פורום נסיונות פעילים (עמוד 5386)

לא תמיד.. בשבת אסור

 

אבל מ,תדל לקום לסליחות..

לא מתחבר ביחד

 

חס וחסיסה קטניות אפחד לא אוכל~

בלי קשר לאשכנזים.

מצד אבא אני גם רבע טוניסאית(אמא שלו עלתה מתוניס) אבא שלו הונגרי

מצדאמא שלי רק אשכנזי שזה רומני. אוקראיני. ליטאי. וכו

אבל אני נראית יותר הרבה יותר אשכנזיה מתימניה אז אפשר להחשיב אותי
ואוכלים קטניות בפסחחח

והוא ממש כהה עם עיניים כהות ונראה ממש לגמרי תימני.
ואמא שלו היא בהירה (גם בשיער) עם עיניים כחולות.
נפלאות הגנטיקה

אני לבנה כמו אבוקדו

לעומת אבא שלי...

אנחנו מתחלקים במשפחה,

5 כמו אמא (אשכנזים כאלה..)

5כמו אבא (יותר תמנים..)

מה לא שוה? אה?
אני גאה בשני הצדדים שלי
שני הפכים
צד אחד יקה ואשכנזי לגמרי עם כל מה שנלווה לזה
וצד שני מרוקאי-תימני, חפלות, קריוקי, צבע כהה

הכל שונה, מנטליות, דרך חשיבה, עולם אחר לגמרי.
זה מגניב

~סתם כי אמרת לא לששש אותך~
זה נורא נחמד שזה ככה שונה כי לכל צד יש את היתרונות והדברים שלומדים ממנו וזה מראה באמת על גיוון מעניין

וואי באמת מגניב וכיף..

 

לא היה לי בכללללל חופש! בכלללל!! |רוטן|




מהמצב

אני צכה לעוף לעוף
לישון.





מחר סליחות
אמן.

אולי זה גם יעבוד כאן.

למה אצלי אהבה זה קונטצייה חיובית?

למרות שגם אצלי אהבה זה דבר חיובי.
(אם הייתי פועלת מרגש, קונטציה הייתה יותר חיובית ממה שהיא כרגע. אבל אנחנו שכליים)

אני נחשבת לרגשית נכון?

אני בנאדם חם מזג. באמת.
אבל אני חושבת שב"ה כאן הקב"ה נותן כוחות ועוזר ממש ממש לכוון לדרך הנכונה ביותר.


את רגשית, כן.

אם את מרגישה שאת יותר מידי, תעשי עם זה משהו. זה לא משהו שממש יכולים להגיד לך.
יש אנשים רגשיים יותר ופחות, יותר מידי וקצת מידי זה תלוי באדם והוא צריך להגיד לפי איך שמרגיש לו.

ואני חושבת על עצמי שיש בי רגישות מופרזת אבל בקטע הכי טוב. נכון שזה יותר כבד משקל אצלי מהשכל.

דברתי על רגש. לפעול מתוך רגש.
יש בך רגישות מהממת ואמן שרק תמשיכי ככה.
אבל דברתי על לפעול מתוך רגש, וזה שונה.

את הבנת מה אני רוצה נו..

את טובה כמו שאת

ואם טוב לך, אז הכי כיף לשמוע!
(הי, השבוע מתחיל להגמר )

פפףף היה מתייייש

אני מתרגשת איתך יחד!! והווו!!

את חלק ענק בזה..כל כך!

 

מגיע לך הכי טוב שיש. באמת. באמת. באמת.

אם זה נכון לך.
אבל אני מאמינה יותר באיזון הרגש והשכל.

להגיד שהגענו



(השיר הזה מדהים מדהים. כל המילים שלו פוגעות בול)

(ככ. אמאלה)

ומאיפה שבאנו

איך אדם יכול לקיים מצוות בלי לדעת למה הוא מקיים אותן? היש משמעות למצוות כאלה?

אם מישהו חוקר ושואל אבל אינו מקיים מצוות, הוא אינו נמצא בדרך האמת, בהכרח שאינו מבין את המהות והוא אדם מאמין... כיוון שלא יתכן שאדם מאמין ואינו מקיים מצוות... מאידך, אם ימשיך לחקור ולשאול, יש לו יותר סיכוי באמת להגיע אל האמת, כך שהוא נמצא בהתקדמות לעומת השני...

(הערה, כתבת שהיום יש יותר חקירה מפעם, זה נכון חלקית - יותר חקירה מתקופות מסוימות אבל אם משווים נניח לימי הביניים הרי שאנחנו תמימים מאוד...)

וואלה, הבנתי. תודה. למרות שאני קצת חולקת, אני חושבת שיש (ומכירה) לא מעט אנשים שאינם שומרים תומ"צ אבל מאמינים.

 

(כתבתי שבדורנו אין כמעט אנשים שמאמינים באמונה תמימה.)

כמובן שתלוי את מי את שואלת... יש מקום לומר שקיום מצוות בלי אמונה - אין להן משמעות (כמו שכותב רבינו בחיי) ויש מקום לומר שמתוך המעשים נמשכים הלבבות ועל ידי קיום המצוות אפשר להגיע גם לאמונה (אני לא חושב שיש סתירה בגישות האלה, יכולים לבוא יחד, וגם רבנו בחיי סובר כך... כמובן זה מורכב יותר... )

הם אינם מאמינים בתורת משה השלימה והאמיתית אם כן, אלא בדבר אחר... לא יתכן להאמין באמת ולא לקיים אותה...

עדיפה האופציה הראשונה?

 

 

אז יש 1:1. נמתין לעוד תשובות.

גם אם עדיף להבין לפעמים לא מבינים. אולי כי יש חסימות או שלא מספיק חכמים להבין. אז שם עדיף לעשות מאמונה תמימה לא? כי אי אפשר לחלק את המצוות לאלה שאני מבינה ועושה ולאלה שאני לא מבינה ולא עושה.
וגם- אם יש מצווה שאני לא סובלת אותה עדיף היה אם הייתי עושה באהבה אבל בכ"ז אעשה מתוך אמונה תמימה בה' יתברך. כי אי אפשר לעשות רק מצוות שאני מתחברת אליהן באהבה ובא לי לעשות אותם

יהודי צריך לקיים בקבלת עול ואז להבין למה. את זה הבנתי, אבל אם הוא לא מקיים ככה, אם הוא לא יכול?

צריך להבין.

 

 

(לא יצא ברור..)

ולעבוד בלחזק את המקום הזה. לא יודעת ככה נראה לי.. בע"ה...

וכבר אמרתי לעיל שיש שילוב בין שניהם...
עניין קיים, שאמונה היא שלבים, כך שקיום מצוות ברמת אמונה מסוימת אינה שווה לרמה אחרת... יש אמונה פשוטה ביותר אבל היא אמונה, זה לא סותר שאדם צריך לשתדל באמונה וכתוצאה מכך גם המצוות הן שלימות יותר...

מה העיקר?

קיום המצוות (ואז העיקר שמקיים, ולא מאד נורא שהוא לא מבין ולא מאד מאמין), או האמונה וההבנה (ואז לא נורא שלא מקיים [בהנחה שהוא לא מקיים מרצון. מבין שצריך אבל לא מקיים])?

מצוות צריכות כוונה!

כיוון שאף היא מצווה בפני עצמה וכי מפני שקיום המצוות האבריות (אני מניח שלזה את מתכוונת כשאת כותבת 'קיום מצוות') לא יכולות לבוא בשלמות ללא חובות הלבבות...
(ומציע ללמוד לפחות את ההקדמה לתורת חובות הלבבות לרבינו בחיי...)

(נלמדה כבר, תודה.)

מצוה גדולה להבין מה אנחנו עושים ולמה, צריך מצד שני לעשות בתמימות כי ה' אמר.

אבל מבין שתי האופציות הנל מה עדיף?

צריך את שתייהם.
יש חובה להבין כמה שיותר, להעמיק ולהשכיל, ויש חובה לזכור כי אנחנו עושים כי צריך כי ה' אמר וכי הטעם האמיתי נשגב וגבוה מאד מהבנתינו

 

המצב נתון, אחד כזה ואחד כזה. זה לא בר שינוי. שניהם לא בסדר? מי יותר טוב?

(שניהם לא 100%, ברור.)

הם לא מרגישים צורך לברר ומאמינים כי ככה הם גדלו.
יש אנשים כאלה.
ברגע שאדם מרגיש צורך לברר, שיברר. לא להתעלם.
יש אנשים שמרגישים שאין להם צורך לברר ומעדיפים להישאר ככה. אז מעולה.
שיהיו ככה, יקיימו מצוות בלי להבין, אני לא חושבת שזה רע. זה אופי של אדם.
אדם שירגיש את הצורך לברר גם ככה לא יצליח לקיים סתם ככה מצוות.
בקיצור, זה תלוי באדם.
לא הייתי ממש ברורה, תגידי לי אם לא הבנת.

שלעולם הזה יש תקנה

שלא נכאב ואיש אחיו יאהב

שיפתחו שוב שערי גן עדן

מה שלומך?

איך בלימודים?