פורום נסיונות פעילים (עמוד 5441)

נו @אין על רבנו! למדתי ממך, אני משתפרת לאט לאט

שתגמרי תשתפי איך היה 

ואיזה תמונה.

מחכים נשמה

מחכים לתמונות

אני מכינה גם הזמנות

לחלאקה, בת מצוות,(קרה לי פעם גם בר מצווה) ,ברית. וגם סתם אירועים חברתיים או כאלה...

תלוי עד כמה אני צכה חומר

לפעמים סתם WORD(ויוצא ממש יפה..)

לפני פחות משנה..

בעצם עזבו זה יגלה פרטים מחלל החדר(הכוונהעליי.

הכי מצחיק שאחר כך באו לאמא שלי אמרו ל "וואו איזה יפה" "נראה ממש טוב" זה נראה גרפיקאית טובה..."
"מי הגרפיקאית נראה חמוד"   וכולה אחותה תכלס עפתי על עצמי ממחמאות באותו ערב..

מאמינה שמדהים.

לא מתרשם מאיומים
את עוד תבואי אליי
לבית לגינה ולכלבים
את תבואי אליי
אני נותן לזה בדיוק כמה ימים
את לא שונה משאר המחפשים
ואיך שזה מרגיש שהם מוצאים
יש דחף להרוס כי את יודעת שנהיה מאושרים
אם את תבואי אליי

אז בשקט בלילות
את תבואי אליי
אחרי שתטפלי במגננות
את תבואי אליי
אחרי שישברו כל החומות
בינתיים את זורקת לי שמות
כאילו כל החיילים שמחכים לך לא יודעים
שהסיבה שהם לא נוגעים זה כי מיד אחר כך
את באה אליי

כמו מכורה שלא רוצה גמילה
את עוד תבואי אליי
עם כל הפוזה של ההתחלה
את תבואי אליי
את תגידי לי שרק את אמיתית
והכל אצלך חדש מהשקית
ואת לא בדיוק יודעת מה עשית
אבל יש בלגאן אצלך בראש
ואת חייבת לנקות קצת
אז את באה אליי

אני רוצה רק שאלה
כשאת באה אליי
האם את מרגישה שאת מוכנה
כשאת באה אליי
כי היום אני עייף ממשחקים
יגידו גם עייף מהחיים
מאלו שבכח מנסים ומקווים שיסתדר
ואז יוצא שלפעמים הם מתפשרים
קצת יותר מידי

את לא באמת רוצה ללכת
זו סדרה בהמשכים
ואת בורחת לי רק כי את רגילה שהם רודפים
שזה מצחיק כי את תלכי ואחרי כמה רגעים
תצלצלי אליי תגידי שכולם מטומטמים
ושאת באה אליי

אז בשביל מה המשחקים
פסיכולוגיה בשקל תשעים
ואת באה אליי

ברוך הבא לדור הסתלבט
אני מחפש את היציע
היא רוצה את כל הכסף והאושר חלומות עד הרקיע והכל בלי להזיע אז נפגשים בטלוויזיה
אני פה כי אני שר קצת וגם היא עכשיו עובדת על עצמה ועל קריירה מפותחת, בעיקר מהמקלחת

אז היא אומרת הכי טוב לבד
וואלה כולם על הזין
אבל תשים לה את הטלפון קרוב אל הידיים
עם האוכל והמים, תן לבדוק אם לא פספסתי
איזה משהו ביבשת
טוב יש את ההיא שיש לה עוד אירוע והיא מזה מתרגשת נו תראה מה היא לובשת

אז מקדשים מודרניזציה
את הכסף והכח ורוצים שנהיה בתחרות כדי שלא נוכל לשמוח אז כולם רוצים לברוח
ואפילו עד גרמניה זה כאילו ששכחנו
את השבי והקור ואיך הם אז כיבו לנו את האור
ומשם הרי ברחנו

אז אני כאן עד שהכל נשרף
בשמחה ועם העצב
ואני כותב על הימים ועל היין והעשב
מהבוקר אל הערב, תאמיני לי יש משהו
במקום הזה כמו קסם
וכל עוד אנחנו לא מפחדים וגם אחד עם השני
מה חסר לנו בעצם

אז אני לא מקשיב לאף אחד לאף אחד
אני לא מקשיב לאף אחד
אני לא מקשיב לאף אחד לאף אחד
אני לא מקשיב לאף אחד

היא רוצה את כל הכסף והעושר
הכלבים, החדר כושר, הבגדים של הביוקר את הצומי של הסטוקר, את הלייקים על הבוקר
נו אחרת איך יהיה לה ביטחון

היא רוצה את כל הפוזה של המיני
שהגג יהיה פתוח, את הכובע שיסתיר את זה שאין לה מצב רוח, ודירה יפה ברוטשילד
ושמישהו ישלם את החשבון

ברוך הבא לדור הסתלבט

תראי אותי, קצת משחרר,
במלחמה כזו אין מנצחים באמת,
נושם את השקט שאחרי הסערה.

בלב בריא, בגוף נשבר,
אדם אינו נולד להסתפק בשום דבר,
חיים כאלה הם שיעור כואב נורא.

כי הם חושבים שלא תמיד נכון להילחם,
אבל עדיין אין לנו מקום
שבו אפשר לנוח.

בשיגעונות, אני זוכר,
רחוב מלא באנשים שלא חיים יותר.
רוצים ללכת לאיזו עיר רחוק מכאן.

ואת עצמי אני שואל,
לכל אחד יש את הסיבה שלו להיבהל,
האם זה שקר או אמת קצת מוזרה.

כי הם חושבים שלא תמיד נכון להילחם,
אז איך עדיין אין לנו מקום
שבו אפשר לנוח.

והם חושבים שלא תמיד נכון להילחם,
אז איך עדיין אין לנו מקום
שבו אפשר לנוח.

כי הם חושבים שלא תמיד נכון להילחם,
אבל עדיין אין לנו מקום
שבו אפשר לנוח.

בסוף, נשכבנו קטנים מול שמיים.
תכתוב, תכתוב שאהבנו בשניים.
מסע, כזה לא היה לי אף פעם,
נכון יקירה תספרי להם איך
החזרנו ליום את הטעם.

נכון, גם יום המחר לא בטוח.
תודי, תודי שנלחמנו ברוח.
אז מה, אז מה אם ביקשנו לנוח.
נכון את כל כך עייפה מלברוח מזה.

אז שכל העולם יחכה,
ובינתיים כל מה שחלמנו יקרה.
נזרוק קלישאות לשמיים
ולא נדע עוד עצב כזה.
דמעות מחלישות את עינייך
אבל עד בוא הקיץ הגשם הכל ינקה
ושכל העולם יחכה.

אולי בכל זאת עדיף לא לדעת הכל,
ברוב לא העזנו לגעת.
בסוף יגידו שאת משוגעת,
נשכבת בחוץ כשהגשם בכח מכה,
צועקת שכל העולם יחכה.

שכל העולם יחכה,ובינתיים כל מה שחלמנו יקרה.
נזרוק קלישאות לשמיים
ולא נדע עוד עצב כזה.
דמעות מחלישות את עינייך
אבל עד בוא הקיץ הגשם הכל ינקה
ושכל העולם יחכה.

אל תשכחי לחזור,
תמיד כשאת הולכת כבה עלי האור,
בורחת לי השמש.

תשאירי לי מקום, אם יש כזה בעצם,
שינשבו רוחות, שישטוף אותי הגשם.

בואי נדבר רק עלייך,
רק עלייך.
בואי נדבר רק עלייך,
רק עלייך ועלי.

דברי מילים אין סוף, כואב אצלי השקט,
נכון הבית טוב, לאן תרצי ללכת.

מלאי אותי סודות, ליבי עומד בפתח.
מלאי בזיכרונות שאקח איתי לנצח.

בואי נדבר רק עלייך,
רק עלייך.
בואי נדבר רק עלייך,
רק עלייך ועלי.

בואי נלך הלילה לישון,
תפתחי חלון ותכבי את האור.
הרוח הקרה שתבוא,
עד מחר תראי איך שהכל יעבור.

מאמי לא מצאתי מקום,
וכמה זה חשוב לנו השקט היום,
יש אוויר נקי בצפון,
בואי ניסע לשם להירגע ולנשום.

רק שלא תגידי בלילות שלא עשינו הכל,
לא נבהלנו, לא פחדנו ליפול,
אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו.

עוד מעט נחזור לחייך,
ונגיד מילים טובות שיתקנו קצת,
עוד מעט החושך ילך,
כבר עכשיו אגיד לך כמה טוב שנשארת.

בקרוב נשב עייפים,
רחוקים אין סוף מהכאב הישן,
ובטח ישאלו אנשים,
איך בנינו אושר שגדל כל הזמן.

ואת להם תגידי בלילות תמיד רצינו לגדול,
לא נבהלנו, לא פחדנו ליפול,
אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו

דברי איתי יותר,
תגידי שנמאס לך שביננו יש גדר,
תגידי שחסר,
ספרי לי סיפורים על איך מרגיש כשזה עובר.
כאילו את יודעת.

אפשר שתתקרבי,
נמאס לי כבר לזרוק לך אהבה מצד שני,
זה עוד פעם אני,
קרוב מספיק להתעורר עם צער משלי.
רחוק מכדי לגעת.

ושוב עובר עוד זמן,
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא.
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.

תגידי שנגמר,
ספרי לו שהיית איתו יותר על הנייר,
עוד משהו שעבר.
ספרי לו בלילות איך בשניה שהוא נרדם,
חיכית לי שאגיע.

תגידי לי מתי.
ספרי לי שכל אלו שהיו כאן לפני,
הם הכנה אלי.
תגידי שאין כלום שאת שומרת מפניי,
או משהו מרגיע.

ושוב עובר עוד זמן,
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא,
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא,
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.

לא יכול להיות שאין לך משהו לספר
דברי איתי יותר.

ושוב עובר עוד זמן,
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא,
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא,
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.

אני מוקף במחשבות
אני סופר את הדקות
אוסף שברים של זכוכיות מהרצפה
ומאבד את הגבולות כשהצלילים והריחות תופסים מקום על הקירות והתקרה

אני כל כך מלא שטויות אני דרמטי ואידיוט
ומחייך בין השורות בלי מטרה

אני כל כך הרבה דמויות
אבל מוצא את האמת כל כך ברורה

וחוזר בחזרה כי קצת רציתי עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד...

אני מדבר במעשים
אני לבד לרגעים
ביני לכל האנשים יש קו ברור

אני אחד בסך הכל
והלבד שלי גדול
ולפעמים גם מספר את הסיפור

וכמו אידיוט אני רוקד וכל הגוף שלי רועד
אך לא אודה שמפחד משום דבר
אם על היום אומרים תודה
אין לי מילה על הפחדים מהמחר

אני מודה שבלילות תמיד רציתי
עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד, עוד
תמיד רציתי
עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד, עוד

מודה שבלילות תמיד רציתי

אני כל כך מלא שטויות
אני דרמתי ואידיוט
ומחייך בין השורות בלי מטרה
אני כל כך הרבה דמויות אבל מוצא את האמת כל כך ברורה
וחוזר בחזרה
כי קצת רציתי
מודה שבלילות תמיד ביקשתי
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד

אז אני סוגר שבוע בלעדיך את חושבת לוותר
אני לא מאמין שאת צריכה להסתתר כי כל הבעיות נערמות
ולבסוף זה רק יכאב יותר
זה לעבור את המדרגה.,להתבגר להיפגע
זה לשים את האדיוט והשטויות בצד רק לשבת ולהירגע

אז אני דורך אקדח ומכוון רחוק
אני מטפטף זיעה ואז נושם עמוק
אני מנגב דמעה ואז מתחיל לצחוק
כאילו כלום לא קרה

ואני שיכור ממך אז אני הולך לאט
וגם חשוך אצלך אז תעזרי לי קצת
בדיוק שניה לפני שהכדור נפלט
אני לא רואה מטרה

אז איפה את כשהמציאות חוזרת
ואיפה את כשהדמיון נגמר
אז איפה את

אז אני מוכן, אולי נתחיל לשים את הקלפים על השולחן
שברת את הקירות שעליהם אני נשען
אז אם אפול,הכאב יהיה הרבה יותר גדול
אז אני קובר את כל הכאבים את הדמעות על הפסנתר
את כל המכתבים,אני לא רוצה את זה יותר

אז אני עייף מדי בשביל לחשוב עמוק
ואני כבד מדי בשביל לעוף רחוק
ואני רוצה כל כך אבל לא יכול לצעוק
כי שקט פה מדי

ואני הולך יחף ברחובות ריקים
כשאני נזכר פתאום בזכרונות מתים
וכשעולה האור מעל לילות קשים
הוא עובר מעלי

אז איפה את כשהמציאות חוזרת
ואיפה את כשהדמיון נגמר
אז איפה את

חושב מה להגיד לך ותופס את הפנים
על הכבישים הגשם מטפטף אני על 140
זה אמיתי..כמעט בכל דקה חשבתי איפה את תהיי

את בגוף שלי
את בין הקירות שלי
את בין השתיקות השירים והעצב
את הגבול שלי
לחיות או למות שלי
את המחוג שמכתיב לי את הקצב
היית בגשם איתי בשמיכות
ובימים שאהבנו פחות
אני לא עזבתי אותך לשניה
את הסתיו שלי
את כל העונות שלי
וכשבלילות לפעמים את הולכת
המנגינות שלי וכל המילים שלי
נופלות מגופי כמו עלים בשלכת
ואמרו כל דבר על חיי
שירדה דעתי מעליי
אולי קצת שכחתי... גבולות הגיון
ואני חושב קצת על הלב שלך
וכמה קרה לפעמים המתכת
בוקר ולילה עוברים בשעון שלי
ולא מאמין שנתת לי ללכת
ולי נשאר להמשיך לקוות
שכואב לך אולי לפחות
כמו שכואב לי.. .מאז שעזבת
ורק אדיוט יחכה לך עכשיו
כשהגשם לא חס על פניו
חיכיתי לשמש... שקצת תחמם

אז הוא בודק שאף אחד לא מסתכל
ואז כמו מנסה להיזכר בטעם.
הכל בסדר אין סיבה להיבהל,
הוא רק רוצה בראש לראות אותה עוד פעם.

אז הוא כותב לה איך עוברים עליו ימים
ומדמיין עצמו מגיע עד אליה.
והוא חולם על זה עדיין לפעמים,
איך העולם עוצר איתו מאחוריה.

איך היא עומדת מקשיבה והוא אומר,
׳תני לי סיבה לא לאהוב אותך יותר,
עולם שלם שלנו יחד הופך לזיכרון,
תני לי סיבה אני דקה משיגעון׳.

אז הוא לוקח את הלב לכל מקום
ולא ייתן לראות ובטח לא לגעת.
כאב של לילה מלווה אותו ביום,
הוא לא רוצה לשאול ולא רוצה לדעת.

׳יקירתי זה המכתב האחרון׳
היא מדלגת על מילים עם העיניים.
׳היום גם נשמתי תלך איתי לישון,
וכבר כתבתי לך על זה דבר או שניים׳.

והיא עומדת מקשיבה והוא אומר
'חיכיתי דיי אדם ימיו כצל עובר׳
פנים שונות אני ליטפתי ואין בי היגיון,
בסוף היום חיכיתי לך על החלון.

פנים שונות אני ליטפתי ואין בי היגיון,
בסוף היום חיכיתי לך על החלון.

אין מה לשתוק אני בא מרחוק זה כואב בי עמוק עד העצם
אני לא מרגיש מיוחד יש לי שקט לבד אני לא צריך אף אחד זה דוקר
ובטוח שטוב לי איתך ואסור לי כל כך אל תיתן אל תסלח ובעצם
נשאר לי רק הרס עצמי במראה ממולי שוכב ילד..שלא מפחד

מקצת ערפל..שקצת לא רואים
אולי במקרה אולי לפעמים

אין מה לכעוס יש לי יין בכוס יש לי לילה ויש לי אותך
אבל את לא רגילה בלילות אין לך מה לגלות
את שותקת ואני מבקש..תעזרי לי
תאמרי רק מילה מבקש מחילה אם זה שוב בגללה אז עזבתי
כי היא גם לא חצי ממך היא רק צל..
אני לא טועה אני לא מתבלבל

מקצת ערפל שקצת לא רואים
אולי במקרה,אולי לפעמים
אולי אהיה משהו אחר
רק בשבילי..מהיום אני לא..משקר לעצמי.

אני כבר לא יודע אם מה שהשארת לי יספיק לי לסגור את היום
אני כבר לא פוגע ומה שרציתי לומר נעלם לי פתאום
אם כבר התרגלתי לשים את הראש על מיטה לא מיטה
ומילים כבר לא שמעתי מה כבר נשאר לי
לרוץ ולצעוק לרוץ ולצעוק..


הרוח והגשם שוטפים תרחוב מלכלוך ומליון רעשים
ופעם עוד חשבתי שאם אנסה עוד אצליח לשטוף אנשים
ואת לא מתרגשת מאיפה הגעת ולאיפה עכשיו
והשיר שאת לובשת כאילו לוחש לך
לרוץ ולצעוק לרוץ ולצעוק

קחי לך אותי אעשה לך רק טוב
שבי לידי את יודעת שכלום לא משנה כל עוד את כאן..

השקט שבוער בך יוצא מדי פעם לראות אם מותר לו לצעוק
הקרח שנמס בך מרגיש לפעמים את החום הקשה מרחוק
ואם לא השתגעתי זה רק כי קולך מנקה אותי שוב

אני יודע שפה שלמדתי מאבי ואימי
אני יודע צבעים שראיתי מנוף חלוני
אני יודע לברוח לשמור לעצמי את הכח
לתת לדמיון להוביל כשצריך

אני יודע שאין שום דבר שקורה לנו סתם
אני יודע שזמן לא עוצר בשביל בני האדם
יודע מה אני אינני ושאבי לא ישוב לחבקני
יודע ספרים ומכתב אהבה

יודע היטב לחכות
הזמן לא אוהב שדוחקים בו יודע שאש
תייצר להבות.. ממים היא לא מפחדת הרי את המים זוכרים קצת פחות
וכמו אש כך גם את אהובה אם מעט מסתכלים בך, יורדות הדמעות

אני יודע נשים ואישה אפילו יותר
אני יודע לתת מה שיש לי, עד שיגמר
כשטוב להחזיק את החבל
כשרע לחבק את הסבל
יודע מילים ויודע שתיקה

קור, כזה שאוהבים ואדמה רכה,
לנוח מהיום הזה חצי דקה.
בוא, ספר לי משהו, ספר אמת סדוקה,
זה לא כל כך חשוב לי כשאני איתך.

כי מסתובבת סערה,
בתוך ביתי, בכלל מבלי ששמתי לב.
והשברים נופלים עדיין,
רק השקט בעינייך מעביר את הכאב.

קול, כזה שלוחשים בתוך אמת גדולה,
קורא לי להתחיל הכל מהתחלה.
סוד, כזה שמספרים מילה אחר מילה,
בוא ותתקרב ואספר לך.

שמסתובבת סערה,
בתוך ביתי, בכלל מבלי ששמתי לב.
והשברים נופלים עדיין,
רק השקט בעינייך מעביר את הכאב.

די עם השטויות, אני רטוב,
שעה אתה יורק עלי כל מה שלא חשוב,
משהו שההוא עשה ואיפה שההיא הייתה
ואז אני יוצא לממתינה, תכף אשוב.

מדבר עם חברה שלי מפעם,
חיה עם השותפים, הם מתחלקים בהוצאות ורגשות ובשוטף הכל בסדר וקורה שלפעמים
היא מסתגרת ובוכה רבע שעה על החיים.

ונרדמים,
ובבוקר היא תשאל אותי, "תגיד איך משתנים?"
ותלבש לעבודה שלה חיוך של עצובים,
לא סוחבים שרשראות אבל עדיין עבדים.

אז ברחוב פוגש חבר ישן
מספר שהעולם הזה הוא משהו מסוכן
והוא רוצה שינוי אז הוא עושה סיבוב ברשת לחפש על מה רבים היום ומה על השולחן
יש בזה חובות אז הוא מחפש רוחניות
שנים אוכל בשר לא הסתדר עם טבעונות
אמרתי לו תשמע נלך לחדר ותחשוב עם עצמך אולי נולדת וחיית בטעות

אולי אתה מהישנים
תפתח את המים תתנקה תלך לשטוף את הפנים
אתה לא אשם הם לא מספרים לנו דבר הם שקרנים
ולא בכוונה רעה פשוט כולם מתוסכלים

הלכתי לדבר עם המוסר הוא בשביתה
אמר לי בתנאים כאלה אין לי חרטה
הראה לי מי החברים שלך אראה לך מי אתה
והוא צודק ואז שנה אני לא יוצא מהמיטה
אני לא רוצה לשכוח שום דבר אני מקליט
נשאב לתוך עצמי מגיע עד לקרקעית
ואם מופיע עצב מרחוק אני מחכה לו שיבוא ויכנס לי בפנים כמו משאית

אני לא אהיה מהישנים הם מספרים לעצמם משהו וחיים איתו שנים
ולא הכל שחור לבן, נכון היום הכל גוונים
יש לו שמש הוא מחכה שיתפזרו העננים

אני כאן, לחטוף את המכות,
כשאין לך כח לעצמך יותר ואת צריכה לפרוק,
אני כאן, תמיד מוכן לבנות,
אז זה בסדר אם אני אחראי על כל הכישלונות.

אני כאן, גם כשרחוק מאוד,
מחזיק את אדמתנו, שלא תתחיל לרעוד.
בלילות, אני שומר מקום,
אני אחיה עם השדים שלך, רק תשמחי היום.

אני כאן, בכל העצבויות,
בונה עולם לכאבים שלך ולמילים קשות,
אני כאן, עשיר בצלקות,
אני אקנה את הדמעות שלך שלא תוכלי לבכות.

אני כאן, ואני בוחר לשתוק,
הרי השקט הוא מציף הכל, חודר הכי עמוק.
ובין צער לבין חיוך מתוק,
בסוף זו רק הכוונה הטובה, שתלך הכי רחוק.

‏אני כאן, גם כשרחוק מאוד,
מחזיק את אדמתנו, שלא תתחיל לרעוד.
בלילות, אני שומר מקום,
אני אחיה עם השדים שלך, רק תשמחי היום.

אני כאן כשלא בא לך להיות,
להציע שלום ולכבות את השריפות,
אני כאן כשהרוח תסער, כשאין כח לחיות
וכשכלום לא נשאר.

אני כאן, לחטוף את המכות,
כשאין לך כח לעצמך יותר ואת צריכה לפרוק

למרות הכל נשארנו פה, למרות כל מה שהם עשו כדי שניפול
כמו איכר גאה באדמתו, אני גאה בנו בכל מה שיבוא
למרות הכל נשארנו פה, שפתי אומרות את המילים ורועדות
ואת יפה, נשים יפות כמוך כבר לא עושים היום

אז אם הדרכים יהיו לך ארוכות מדי
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות
וכשהדרכים יהיו לך ארוכות מדי
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות, להיות

למרות הכל נשארנו כאן ,על אדמה של מי שרק יהיה מוכן
רואים עולם שחור לבן, ובלילות בלי שאלות הכל מובן
תראי ילדה למרות הכל, עשינו מה שאיש כמעט אינו יכול
ואת אוהבת את אומרת, מחכה לי שאגיד
שלא הפסקתי לא אפסיק אני לא יכול

אז אם הדרכים יהיו לך ארוכות מדי
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות
ואנשים יגידו שאפשר להשתגע ולחיות בדיוק אותו דבר
ואת תגידי שאת קצת פוחדת לנסות

הנה אני, לא דומה לעצמי
לא דומה גם למה שהייתי
זה כבר זמן שגופי ונפשי לא החליפו מילה

מי יאהבני מספיק
להאיר לי על איפה טעיתי
להניח תשובות בין אלפי סימני שאלה

אוי ליבי אחכה שתלמד לפחות
לא לדפוק על דלתות נעולות
אל תיתן לעצבות לספר את חיי
אוי ליבי בוא ננוח לכמה דקות
כבר הובלת אלפי מלחמות
וזה אני שאוסף את שבריך אלי

הנה אני בין הרבה אנשים
מסתכל רק על מי שמבחין בי
התחייבתי לתת את עצמי ולא ביקשתי דבר

שיר לא יודע של מי לא נותן לי מנוח לרגע
אם המשכתי לכאוב על זה אין לי יותר מה לומר

אוי ליבי אחכה שתלמד לפחות
לא לדפוק על דלתות נעולות
אל תיתן לעצבות לספר את חיי
אוי ליבי בוא ננוח לכמה דקות
כבר הובלת אלפי מלחמות
וזה אני שאוסף את שבריך אלי

כמו ליצנים בקרקס הלכנו על חבל
בכלל לא פחדנו ליפול לכאן או לשם
רגע אחד מנוחה ביקשנו בחדר
רגע לשים את הראש רחוק מכולם

והבגדים ירדו כאילו לא לבשת אותם בכלל
וגופך כשהוא עירום נראה בודד
ונזכרתי איך הרגשתי כשהלב שלי נפל
ואמרת שזה בסדר לפחד

אין עוד על מה לדבר יכולנו ללכת
יכולתי לראות את עצמי נופל ונרדם
אבל כמה קשה לעזוב אמרתי בשקט
כל עוד החומר שלך זורם לי בדם

אז המילים יצאו כאילו לא דיברנו מעולם
ויפות הן וחותכות את שתיקתך
והפחד שהרגשנו הוא הולך ונעלם
זה הלילה שגורם לך לחייך

לא הכל הולך בדיוק כמו שרציתי
אבל חציתי את הגשר הארוך
ואני קצת יותר מופרע משהייתי
ליטפתי והיום אני מתחיל לנשוך

אולי לקחת איזה טמבל על הדרך
הרי היום אתה לומד מכל אחד
ומשפט חכם אמר לי איזה מלך
אתה לומד הכי הרבה כשאתה לבד

ולא תראו אותי שוקע במשחקים וחלומות
והכאב שלי לוקח אולי רק כמה נשימות

ולא חשוב אם אתה חי נושם את הכסף
או שלא נוגע אוכל בלשון
אנשים חיים בדיוק לפי הספר
ומתים לפי הדף הלא נכון

ואומרים שזה הדור של המשיח
ובקרוב לא יישאר פה שום דבר
אז אני חי כאילו אף אחד לא הבטיח לי
שאספיק להתעורר גם למחר

ולא תראו אותי שוקע במשחקים וחלומות
והכאב שלי לוקח אולי רק כמה נשימות

פרח רטוב בגינה והפעם החורף שלי ושלך
ולא אל תשפילי מבט זה שנינו לבד
ונפשיר פה בחדר לאט
השתגעתי כמעט, רק תשאירי לי רגע אחד

ערב ואת ישנה וחשבתי איתך אסיים את חיי
עם הזמן גם הכרתי את כל השבילים בגופך
כשטיילתי בהם עם עיניי
וחשבתי מתי תחזרי ללטף את פניי

ואני אשיר לך שיר
אקח אותך למקום שאיש לא מכיר
אני אשיר לך שיר
רק תחזרי אליי

זה כמו לעלות על במה
ולראות שאף אחד לא פה בשבילך
באותה מהירות שהעצב מגיע לכאן
באותה מהירות הוא הולך
רק תיקחי נשימה ולאט תחזרי לחייך

ואני אשיר לך שיר
אקח אותך למקום שאיש לא מכיר
אני אשיר לך שיר
רק תחזרי אליי
רק תחזרי אליי

שוב..ימים עוברים בשקט..
כבר לא מוציא מילה
מילים קשורות בסרט
השארתי לתפילה

תסתירי, תשאירי לי עוד פינה אצלך
נזרקתי,נדרכתי,שבור אני ממך

לילות עברתי בלעדיך
ימים השארת אותי אדיש
הכל ראיתי בעיניך
היום אני כבר לא מרגיש

לא נגמלתי את לוחשת
ואני נגמל ממך
חושבים על זה בדרך
לאן שלא נלך

תסתירי, תשאירי לי עוד פינה אצלך
נזרקתי,נדרכתי,שבור אני ממך.

לא, זה לא עוד זוג עיניים
הסברתי לכולם
איך כשאת מסתכלת
אני מרגיש קיים..קיים

לילות עברתי בלעדייך
ימים השארת אותי אדיש
הכל ראיתי בעינייך
היום אני כבר לי מרגיש

לילות עברתי בלעדיך
ימים השארת אותי אדיש
הכל ראיתי בעיניך
היום אני כבר לא מרגיש

כל חיי הם שבילים לעיתים לא ראיתי לאן רגלי מוליכות אותי.
נעצר משתתק וחושב לכמה רגעים
וכמה שטוב לי שאת מכירה אותי טוב מכולם, את יודעת אני לא תמיד מתכוון למילים הקשות, למילים הקשות.

אני ילד שנים שהייתי הילד שלך, ידייך עוטפות אותי.
וכתבתי מילים שאשיר לך במקום להגיד
וכמה קשה לי היום כשגדלתי להיות אולי מישהו אחר מהילד שפעם הייתי
וזמן שעבר, מזכיר לי לומר.

שאני מודה לך על זמן שנתת לי להיות כל מה שרציתי להיות
ועל כל התפילות ששלחת לי,אני רציתי לומר לך רק כמה מילים לפחות

מילותייך תמיד מגיעות לפינות שבלב
כל כך מנקות אותי
מלוכלך שוב חוזר לחדרי שהכנת לי לפני, הטוב שנרקם באוויר מעלה לי חיוך מטופש אוי וכמה חיכיתי לרגע הזה שתשבי איתי פבה, תשבי איתי.

עם הזמן אני קצת מתרחק לעולם משלי
את אומרת אולי לעוד יום תישאר פה איתי.
ופתאום גם אני מפחד, כמו עצים גם אנחנו גדלים ועד ששלכת תגיע אלינו רציתי כל כך להגיד
שפתאום גם אני מפחד, כמו עצים גם אנחנו גדלים. ועד ששלכת תגיע אלינו רציתי כל כך להגיד

בשביל לראות אותך רוקדת אני שילמתי כל מחיר, רק לראות אותך נושבת באוויר
לקוות שאת נשארת כשלוותר את מנסה
זה כמו לשים את השמיים בקופסא

וכולם רוצים אלייך אילו רק לשתי דקות
רק לראות את זוג שפתייך היפות
והעיר כולה רועדת,תחייכי לה לפחות
כבר הכינה היא את כל הרחובות

עירומה ומפוחדת כשכיבינו את האור
סיפרת לי על תקופה שלא תחזור
על הגוף שאת לובשת הבגדים קופאים מקור ויודעים ששום שמיכה לא תעזור

עדינה ומטפסת הכי גבוה מכולם
קצת שכחת מי מחזיק את הסולם
והאבא בשמיים הוא מחזיק את העולם
רק תדעי שהוא שומר עלייך גם
רק תדעי שהוא שומר עלייך גם

את לא תתני לי שקט וכלום לא יעזור
ונחכה לטוב שלא יחזור
והעט יהיה לי נשק וכלום אני לא מסתיר
ומקסימום אכתוב עלייך שיר
ומקסימום אכתוב עלייך שיר

חיכיתי שיבוא,
ובלילות הייתי מצלצל, כאילו זה מיליון שנה שהוא לא פה.
חיכיתי לחדש, ובתוך השגרה הזו הכל בדיעבד, הזיכרונות במטושטש,
אני חיכיתי לגשמים, ובשעת מלחמה כמו כולם אני חיכיתי שיצאו החיילים, שאמא תירגע, הלב שלה רטוב באיזה בור, אין לה חיים אם במקרה הוא יפגע,
אני חיכיתי לשלום, עם כל הקלישאות, עם כל האנשים חיכיתי שאפשר יהיה לנשום, חיכיתי בבקרים,
שהאלכוהול ירד, שתיגמר הסוללה שיפסקו הצלצולים,
אני חיכיתי לשבת, חיכיתי שיסבירו לי על כל מה שחשוב,
לא מדברים על זה כמעט, חיכיתי לגבולות, ובתוך מאזן הנפשות אני חיכיתי להחזיק את המושכות.

אני חיכיתי,
כמו שהאדמה מחכה למים,




כמו ילד שצועק חזק אל השמיים
ואני עדיין מחכה כל יום, כל יום.

חיכיתי בשתיקה,
עם כל החלומות שלי, אולי כי קצת פחדתי לחטוף את המכה.
חיכיתי כמו כולם, אולי טיפה פחות אני הסרתי אחריות מציפיות וכאבן.
אני חיכיתי לשנות, אפילו בקטן, לאיזה מישהו, ואפילו אם זה לכמה דקות. ואין גם אף אחד, תאהב את עצמך, אדם נולד, עובר את החיים ומסיים לבד.
אני חיכיתי למחילה, על כל השיגעונות שלי, על חוסר סבלנות להתקדמות והכלה, על אגו ושטויות,
על כל הדאגות והפחדים כשלא הבנתי שהכל זה ניסיונות.
אני חיכיתי שאגדל, לראות אם הדברים יישארו אותו דבר או אם יהיה שינוי בכלל,
ועדיין מחכה, ובעיקר כותב על הדברים הרי רק ככה אתרכך ואתנקה.

אני חיכיתי, כמו שהאדמה מחכה למים,
כמו ילד שצועק חזק אל השמיים
ואני עדיין מחכה כל יום, כל יום.

היא מספרת לו הכל על מה היא מרגישה
על איך הכל פרוץ היום, ושאין בושה
והוא מרגיע ומספר לה את הכל שזה שנים
שהוא לא מחפש נשים הוא מחפש אישה

והיא בגיל שאין לה זמן לשחק יותר
חוץ מכמה טעויות וזה סיפור אחר
הם נפגשים ביום ראשון עד אז היא לא תוכל לישון אבל לוקחת בחשבון שזה יגמר

שוב, היא תשב ותשחק באש
וכשנשרף הכל זה מתבקש,
ועוד יומיים בת 26
בונים הכל חדש ואז שוב
היא תשב ותשחק באש
וכשנשרף הכל זה מתבקש
ועוד יומיים בת 26

אז היא שוברת ת'חומות, כל יום עוד טיפה
תרגיש בנוח היא תבקש, שב על הספה
הכל אבל אל תירדם אתה נראה לי מהמם
כזה מחובר לשורשים אבל בלי כיפה

אני אביא אותך לאמא בטח היא תשמח
נשב בבית בבקרים, בלילות נברח
אני אוהב אותך המון, אני אהיה הפתרון
אתה תבטיח שהפעם לא אפול בפח.

שוב, היא תשב ותשחק באש
וכשנשרף הכל זה מתבקש,
ועוד יומיים בת 26
בונים הכל חדש ואז שוב
היא תשב ותשחק באש
וכשנשרף הכל זה מתבקש
ועוד יומיים בת 26

אז הוא אומר לה מאמי בואי נדבר דקה
תשמעי את משהו מיוחד, כזאת מתוקה.
אבל אמת דבר ראשון אני בזמן האחרון
פחות מוכן לזוגיות ולאהבה.

אז אם מתאים לך ליהנות אבל להסתתר,
ומוכנה להתנסות במשהו אחר,
תהיי פה עוד 20 דקות, תגיעי בלי הרגשות
תחזיקי את הלב חזק, שלא ישבר

תראה איזה יפים שמיים,
מתי עצרנו ככה סתם להסתכל,
אני יודע רק ״בינתיים״,
למדי אותי על נצח.

הראי לי אהבה כמו פעם
בקושי נשארו לנו עוד זיכרונות,
אולי גם יעבור הזעם,
ועד שיעבור,

אחכה ללילה,
הימים הם אותו דבר,
ברובם אין לי מנוחה ואין גם שקט.

אז אולי בלילה,
אחכה לו כבר מעכשיו,
מקווה שאם אשאר גם את נשארת.

את לא באמת לבד אף פעם
תמיד אני שולח לך מעצמי קצת
אולי רק להשאיר לך טעם,
מתקופה טובה.

והאמת יפה לשנינו,
בסוף כשהכל נשכח, מה יישאר
אם לא אהבתנו החדה.

אחכה ללילה,
הימים הם אותו דבר,
ברובם אין לי מנוחה ואין גם שקט.

אז אולי בלילה,
אחכה לו כבר מעכשיו,
מקווה שאם אשאר גם את נשארת

תראי הרוח נעימה לך ונקיות המדרכות
ובני אדם הם מחמיאים לך בכל מיני שפות
וכבר ציירת לך את הדרך מלא צבעים ומברשות
ועם חיוך מלא שיניים ניצחת אלפי מילים קשות

ולרגעים את מרגישה כאילו משהו מוזר פתאום חסר
ונזכרת בי הילד שהבטיח לאהוב אותך יותר

היום אעשה אותך יותר ממאושרת
כאילו זה חלום
אם תיקחי אותי היום
תראי השמש לעולם לא משקרת
ובשבילך צבעה שמיים באדום
בדיוק כשנסגר לנו היום


ואני חורק את השיניים ומספר לך קלישאות
אם לא נהיה אנחנו שניים מה עוד נשאר לנו להיות
אז מי ייקח אותך לחוף שאת הכי אוהבת ויפרוש לכם שמיכה
ומי יבנה לך ארמונות גדולים שאת חושבת, מתאימים לנסיכה

אז לא, אני לא חושב על מה יהיה לנו מחר
כי לא מובטח לנו דבר אבל

היום אעשה אותך יותר ממאושרת
כאילו זה חלום
אם תיקחי אותי היום
תראי השמש לעולם לא משקרת
ובשבילך צבעה שמיים באדום
בדיוק כשנסגר לנו היום

והמילים לאט לובשות את הצלילים
וכל הצער מתפוצץ לי בפנים
ואם הבטחתי לעצמי שלא אפול ואתרסק
ובשניות הלב חוזר להתנתק ממך
והכל קורה

היום אעשה אותך יותר ממאושרת
כאילו זה חלום
אם תיקחי אותי היום
תראי השמש לעולם לא משקרת
ובשבילך צבעה שמיים באדום
בדיוק כשנסגר לנו היום

עוד אחכה לראות,
אם תעזוב או אם תגיע עוד,
האם תוציא את דעתי ממני,
האם תשאיר כוחות.

אבל לא אתרחק,
בלילות אני לא אצעק פחות,
כי לא חשוב לי מה אני,
אם אין לי אותך להתנקות.

עד אפיסת כוחות,
עד שכושלות רגליים,
הלכתי בלילות,
רק אליך, רק אליך.

כל יום אגיד מילים,
ואדמיין איך שתשמע הכל.
ואיך תציל שוב את עצמי ממני,
אין עוד מי שיכול.

עד אפיסת כוחות,
עד שכושלות רגליים,
הלכתי בלילות,
רק אלייך, רק אליך.

אמרתי לה כדי שתדע,
ליבי מלא געגועים,
ואיך היא שמה לי מראה,
רק מה שבאמת צריך.

אמרתי לה שהיא כולה
רק אושר במלא סוגים,
ואני פה רק בגללה,
והיא בכל זאת אומרת לי.

מה אני בלעדיך, מה אני בלעדיך.
מה אני בלעדיך, מה אני בלעדיך.

אמרתי לה שטוב מאוד
לגעת בהרבה צבעים.
ואם צריך גם לעמוד
עם אחרוני הנלחמים.

אמרתי שכולם בסוף
מתישהו הם מסיימים.
והיא אומרת ככה טוב,
אחרת איך נרגיש חיים.

מה אני בלעדיך, מה אני בלעדיך.
מה אני בלעדיך, מה אני בלעדיך.
מה אני בלעדיך, מה אני בלעדיך.
מה אני בלעדיך, מה אני בלעדיך.

תלך תגדל, ילד יפה.
אני אשב בסבלנות ואחכה.
אני יודעת, לא ביקשת הגנה.

תלך תשמח בעצמך.
מתוך העצב לפעמים תבוא שמחה.
אני אהיה שם, היא שלי כשהיא שלך.

כי לי עולם, והוא גדל לו עם הזמן כמידתך.
עייף מלהודיע, שהוא מרגיש בחסרונך.
ילדי, יקר, בלילות אני דואגת לשלומך,
לא ארצה להתערב או להפריע,
תגיד מה יש לי בחיים אם לא אתה.

תרים ראשך, ילד גדול,
עד שהיצר בכבודו גם הוא ייפול,
שקטים המים, גם פסקה הסערה.

כי לי לא קל, ילדי שלי,
את כל האור שבעולם נתת לי,
תלך, תגיע, רק תחזור בחזרה.

כי לי עולם, והוא גדל לו עם הזמן כמידתך.
עייף מלהודיע, שהוא מרגיש בחסרונך.
ילדי, יקר, בלילות אני דואגת לשלומך,
לא ארצה להתערב או להפריע,
תגיד מה יש לי בחיים אם לא אתה.

נראלי שזה משמח פה אנשים....

עוד מעט חגים, זה די מעודד

הרופאים כבר מיואים.

תמיד שם בשבילך