פורום נסיונות פעילים (עמוד 5612)

שנראה כאילו כל העולם הטיל עליך חרם.
ואתה בודד.

הם מכריחים אותי.
ואז עושים לי מצפון.
העיקר, בסוף אני יוצאת הרעה והלא מתחשבת.

זה יום מרגש ומיוחד במינו.
יום שלם עם אשתי זה לא דבר של מה בכך.
ווארט לחברה אהובה שאין מילים לתאר בכלל את גודל ההתרגשות. אאאע

מה לובשים
איך מתארגנים
ואעעע

"מי זאת הושתי הזאת? אה לא זה סלנג של גושניקים..."

"את מה שנקרא: לא מחוייבת במצוות עשה שהזמן גרמן, הקב"ה עשאה 'כרצונו', היפך הגבר!"

"אישה"

"אל תאמר מילים כאלה בחדר אחורי של מקום קדוש!"

הלוואי ועשרים וארבעה ילדים יחגגו לי ככה יום אחד. יומולדת שמונים, למשל. ויבואו כולם, ויהיה לנו טוב.

זה היה יום ארוך לכולנו. טוב שיש עכשיו שקט

ולא באלי.

 

אני צריכה תירוץ טוב לברוח מחר, ואין.

אוף.

אני כופרת.

ומתריסה.

ומעיקה.

ומיותרת.

 

 

#תמצית מהרשימה#

לא אכפת לי בכלל שהיא חושבת שזה לא טוב.

הפורום הזה הוא מהמם.

ומועיל מאוד.

לא יודעת איפה הייתי היום בלי הפריקות פה.

תודה לכם יושבי הפורום

ובכלל לא טוב לי במצב הזה.

ואנחנו נקרא את הספר שהמסיונרית הזאת הביאה לי.

אולי נמצא שם משו מעניין.

שייתן לי משמעות לחיים.

שיהיה בשביל מה להילחם על לקום בבוקר

הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזוב את הדרך לא כי זה לא מתאים לי.

אני רוצה לבדוק דרך אחרת שאולי יותר טובה לי.

בעצם אולי קצת מהתרסה.

גם אני לא מתפללת מתוך סוג של התרסה.

להתפלל למישו שעושה לי רע?

בחיים לא.

אני צריכה כח.

להתמודד עם הכל.

להכיל את עצמי.

לא להכנע למרות הכאב.

להתמודד עם האמת בפרצוף.

כי אני חזרתי לדבר ביינישית ב"ה...זה בא בטבעי!!!

 

כשיצאנו לחופש פשוט הפסקתי בלי לשים לב, וביומיים האחרונים אני יותר ויותר מדבר ביינישית.

 

יששששששששש