פורום נסיונות פעילים (עמוד 5686)

תגמלי.  זה הורס את השיער  בקטע לא נורמלי

השיער שלי באמת הרוס

ראית?

תעשי החלקת קראטין

( @נער מתבגרר )

במילא עוד כמה שנים היא תתחתן ותשים כיסוי ראש..

כלומר, מפוצץ אבל ראיתי דברים איומים בהרבה (דיווח מהזירה הצפונית שלי, פחות רלוונטי לצפון שלך )

סתם סתם
לאיודעת מה הייתי עושה בלי הרשבי..

למרות שמשמח לשמוע שאתה נהנה, תמשיכו לכייף

שנאמר
"הדשא של השכן ירוק יותר
אבל שלי ממסטל יותר"

"בשעת עצב צא ולמד קצת עשב"

"אמרתי לא לסמים אבל הם לא הקשיבו"

ושאר משפטי ה' ישרים משמחי לב

לא מתאים.

אצל סטלנים כל שמחה מהולה בעשב

תנסי להקשיב יותר טוב(:

היא קשישה

צאי לחולל בכרמים

גם סמסים גן ווצאפ וגם פה
אני פה בשבילך במשרה מלאה

אני אשלח לך תמונת מצב שלי

ואני חייבת פתח ליבך, שלחיי ליי

מה קורה איתך?

לשלוח לך? יש לי

אחד הכייפים

וואי, אני צריכה חתן.

אחלה בחורים יש שם

אין פה בסביבה כרמים.
בקושי עץ וחצי ישלנו ברחוב.

תצאי למקומות רחוקים

שיבואו לפה למה מה קרה

תקראי להם אז יבואו

ננעע... הם לא ירצו לבוא אלי.

כמובן שיש דרגות עד כמה אדם בוחר להתרחק מהדת, ועדיין.

בעצם, זה גם תלוי מה אתה מגדיר כדוס.

אני מדבר שעדין באיזשהוא מקום, עדין רואים עליו קצת מהדוס, מהתורה שעדין נשאר עליו, על ההתנהגות שלו...

אני, נולדתי למשפחה מאוד(!!) דוסית.
רוב חיי חייתי כמוהם.
עד שבאזור כיתה י' הרגשתי שאני לא מסכימה עם הדרך הזו והיא לא נכונה לי. ועזבתי כמעט הכל. התפרקתי כמעט לגמרי. זו לא ממש הדרדרות כי לרוב הדרדרות קוראת מלחץ חברתי. אצלי זה לא לחץ. זה פשוט סוגשל חוסר אמון בדרך שבה גדלתי.


קיצור. דוס לא נשאר דוס.

לא נשאר דוס, אבל נשמע כזה ונראה כזה, לא יודע, לי קרה כמה פעמים שאתה רואה איזה חילוני, מתחיל דיבור, ואז אתה מגלה שהוא למד באיזה ישיבה, זה פשוט נראה על הבנאדם

קל לזהות אותם.


יכולה לומר לך שוב על עצמי. אני כן דתייה אבל ניראת כל כך שונה ממה שחונכתי שאם תפגש בי ברחוב לא תעלה בדעתך שבאתי מבית כ"כ דוס. וגם כשאני מדברת כמעט ולא שמים לב לסממנים דוסים

אבל לא אוהבת הכללות

מקווה שיישן טוב
עכשיו גם השניה לא ישנה נורמלית.

וחברות שלי נסעו לחולל והן לא הודיעו ליי עלזה
גאד

ואז הילדים שלנו יצאו פילים!

אז לא
נוותר
חתן רזה בלבד וזהו

אני יוצאת לחולל ברחוב

מה ייצא מזה? 

גבר לבוש בעלי גפן

(יעני בכרמים וזה)

 

ויש לי דברים יותר רדיקלים להגיד, לבי הפרדת דת ממדינה.

המדינה שלנו לא יהודית והשלטון לא דתי אבל אנחנו מאוד מנסים להפוך אותו לכזה, ובדרך גרועה מאוד בעיני ומשניאה על הציבור את היהדות.

אחת התגובות היפות שקראתי

לוקחים מושג ידוע ומקובל מדורי דורות, מחליטים על דעת עצמם להרחיב את המשמעות שלו ומשום מה מצפים שכולם יכירו בזה.

אני לא יודעת מה לחשוב כי יש כל כך הרבה צדדים לדבר.

 

 

וכן, אני יודעת שנדחפתי. סליחה.

ואדם ממש מפריע לך מבחינה דתית. הוא כופר, הוא חוטא בכוונה. מה תעשה לו?

זה משנה מה ההלכה אומרת לעשות בנידון למה שהוא עשה. אני אישית לא אעשה כלום, לא למדתי את הנושא הזה בכלל.  וזה מאוד תלוי כל מקרה לגופו, ובכל מקרה אני אישית לא למדתי מעולם את הנושא, אשמע להוראת רבותי.

או 40 מלקות...

ואחת בטעות

שיהנה עד שיגיעו סנהדרין ...
וגם אז כל עוד לא יותר מאחד או מכמה נשים עדין הוא יהיה פטור ממלקות


במרחב הציבורי עצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה לאומית יהודית עליה להיות כפופה למסורת ישראל

הוא אמר דבר שאני מסכימה איתו.

אבל יגידו לך שחלק מהמסורת זה להיות חילונים בארץ

אני בעד שבצורה דמוקרטית יחליטו לכפות..
אגב, הרב קוק היה בתנועה נגד כפייה דתית

עקרונית ברור שכן. השאלה היא רק מידת התועלת שבזה

אבל בשביל זה צריך שהכפיה הזו תהיה מקובלת על העם, כמו שבשביל לעגן בחוק כפיה מוסרית (שזה המצב כיום) צריך שהמוסר הזה יהיה מקובל על העם.
כמובן שהמצב האידיאלי הוא שהעם קיבל על עצמו את הכפיה הזו.

מסכימה עם מה שכתב @חוני המעגל פינות

במישור הפרטי לא מתפקידי לחנך אף אדם ולכפות עליו את דעותיי, וחוסר הסכמה לא תוביל אותי חלילה לשנאה או לכפיה של העמדה שלי. במישור הציבורי-לאומי העניין הוא שלא מדובר בדעה אישית שלי. הדת לענ"ד היא הרבה מעבר לסך חוקים של תרי"ג מצוות. היא מצפן ומגדלור מוסרי שאמור להתוות דרך. כמובן שהשאיפה שלי היא מדינת הלכה אבל כרגע אנחנו עוד לא שם. ב"ה מדינת ישראל מוגדרת כיהודית ודמוקרטית, הסוגיה של כפיה דתית (והחוק הנ"ל שהעלית) בעצם גורמת להתנגשות של ערכי הדמוקרטיה וערכי היהדות. כיוון שלי באופן אישי ברור שערכי היהדות עולים בחשיבותם ובאמיתותם על ערכי הדמוקרטיה, אני תומכת בכפיה דתית ציבורית מעוגנת בחקיקה. כל זאת מתוך כבוד לערכי היהדות ולא מתוך זילזול באדם שמולי, ללא ספק במישור הפרטי נדרשת הכלה אך במישור הלאומי נדרשת אמירה חזקה וברורה שמכתיבה מהם הערכים הציבוריים המוסכמים.
(וברור שכפיה זה רק כשממש צריך, לרצון יש מעלה עצומה וניתן לדבר וללמוד בדרכי נועם. המילה "כפיה" היא קשה וצורמת לא סתם, ובעיני היא ברירת מחדל אחרונה... לכן גם כשכפיה דתית מעוגנת ב"ה בחוק הייתי שמחה שיהיה שיח ציבורי ודיון בנושא ע"מ להבין את המהות ולא ליצור אנטי).

(אני שומעת שירים בלופים. אחר כך אני אשנא אותם ואותי)

מה קרה?









(סורי אם נדחפתי וזה לא במקום..)

(אני בלי כח לענות עכשיו. אולי אחר כך)

(איך שנוח לך..)

זה לא יפה לצרוח על בנות ברחוב

עכשיו אתה מדבר!!

מבטים והתרחקתי...

הרגת אותי