כידוע שכל הגלות היא מחמת גלות הדעת של חסרון אמונה, 'לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו בה אנשי אמנה', ועצבות היא אפיקורסות גמורה,
ויש להחמיר לשמוע שירי אמונה דבקות וגעגועים לקרבת ה' ורק לא לפול בעצבות חלילה שבאה מהסטרא אחרא, ורוצה להפיל את האדם עוד מדרגתו באצטלה הלכתית ה' ישמרנו.

זה הגיוני,טוב נו..

מה המקור של זה?

אז למה אומרים משנכנס אב ממעטים בשמחה?אישיות

האמת שמעתי שיעור של הרב לוגאסי, והוא חילק בין עצבות ללב נשבר

וגם כן אמר שעכשיו במיוחד צריך להתחזק באמונה

אבל לא הבנתי עד הסוף בשביל להסביר

להמעיט בשמחה זה לא להיות עצובים,טוב נו..

זה פחות שמחים.

מה שבאתי לכתוב^^^מתיישב בנשמה

זהו בדיוקחותם-צורי

עצבות זה זה בטחול.
במיותר שבגוף.
געגוע זה בלב.
עצבות זה חסימה.
געגוע זה זרימה.
עצבות זה אין.
לב נשבר זה יש.

עצבות זה אין?טוב נו..

כלומר כמו ריקנות? או אולי אפילו הריקנות בעצמה?

ריקנות... כן. אין כלום. אין לי, חסר לי.חותם-צורי

געגוע זה יש! והוא כל כך טוב, כל כך קרוב. אז איפה הוא?
איך כזה אין אם כזה יש?

לא חייב להיות קשר בין עצב לגעגוע.טוב נו..

אין קשר. זה ממש הפוך.חותם-צורי

זה מה שאני מנסה להסביר

עצב- זה אי רצון, זה חידלון.
רצון- זה געגוע זה לרצות מאד מאד,.
צריך לעבור מהעצב לרצון או לב נשבר אם תרצי

אהה. הבנתי. אהבתי.טוב נו..

מי ייתן ונזכה...

קטן עלייךחותם-צורי

לא ממש..טוב נו..אחרונה

עצבות - שנואה לפני ה! ולב נישבר - מבורך (לא זוכרת את הציטוט)אין על רבנו!

אשריך!! בעז"ה נשמח בבניין שלם מהר מהר..נער גבעות מצוי

אוקי אז אני לאידעת מה לעשות-זה ממש מתסכלטום בוי

יש לי מין מחברת כזאתי שמאז שהייתי ממש קטנה ישלי אותה

פעם כתבתי בה סיפורים ואז גדלתי וכתבתי שירים, עכשיו, כבר איזה שנה (אולי יותר) לא כתבתי ואני ממש מתגעגעת לכתוב שם שירים ויש לי מלא דברים שאני רוצה לכתוב עליהם וזה לא הולך לי כלום... כל מה שאני באה לכתוב נעצר וזה ככ מתסכל!!!!!!!

שים לב לנשמהאחרונה

למה אנשים חושפים את עצמם לדברים שהם לא צריכים?טוב נו..

למה אני עושה את זה לעצמי?

במיוחד לכאלו דברים!!!

אייי! אווצ'!! אח!!

לפעמים זה קורה בטעות.שיח סוד

סקרנות?!חוני המעגל פינותאחרונה

הדחף לניסיון וידע?

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא