וכול המחשבות הכי קשות תמיד באות כשמאוחר
ואיך אצל כולם הכול שונה
אצלי תמיד אותו דבר
תמיד אותו דבר
שניים בודדים
חלומות של ילדים
עוד נשלם על זה ביוקר
|עצוב|
נגד השמאלנים

למרות שהם בטח יבואו ישר אל הדוסים...

אם הם מביאים ציטוטים מהתנ"ך (במדבר י"ג ל"ב), לפחות שיכתבו אותם נכון.
אני בדרך כלל כותב כותרת. או סתם שטויות כמו פה.
שאין אין מושג מאיפה יש להם כוחות
פשוט הערצה
אין לי מילים
לא מצליחה לקלוט
שונאת אמירות כאלה
אפילו שזה דוקא אמור להיות יותר טוב,בסוף
אבל
אני רוצה להתחתן (לשון להפוך לחתן?)

משקפתאממ, תלוי מה ההגדרה שנה,
עד ראש השנה? לא,
אם עוד מספר חודשים של שנה זה הגיוני, אם זה יקרה?
שא-לה, האמת שאני לא יודע מה אני רוצה.
חבר שלי כתב, והוא הבין למה התכוונתי(:


(אבל, הוא מזכיר לי כמה אני מתגעגע לרה"י)
(הרב,)
והתחברתי אליו כל כך
בער"ש ביקשו ממני להגיד דבר תורה בין קבלת שבת לערבית, אמרתי, ותוך כדי חידשתי ואמרתי משהו שאמרתי לעצמי שצריך לעיין בו ועכשיו ראיתי שהרב שרקי אמר דבר שמה שאמרתי יוצא ממנו ישירות,
(מחילה, ) (|מאושר|)
![]()
טענתי שחלק גדול מהחורבן היה על הסתכלות לא נכונה על חומר, לקיחת החומר למקום מנותק מהקודש,
"הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם" ,
וחלק מהצער שלנו בימים האלה זה צמצום ופרישה מהחומר בכל מיני צורות כדי לקבל את האיזון הנכון
(טהרה ואז קדושה)
להגיע למדריגה של קודש בחיים הארציים, מה שאומרת הגמרא בברכות שבזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם וכשאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו,
"אכילתו אכילת מזבח" {אני צריך לכתוב את מה שדיברתי שם}
ואז ראיתי שהרב שרקי אמר (רואים את הקולות
) שהגלות זה כדי להחזיר לנו את האיזון על החומר, שהעם שוקע בחומר ביישום של המדיניות בצורה שגוי'ה ואז הגלות מוציאה אותנו מזה.
גם אומרים שהמשיח לא באמת יבוא על חמור אלה ירכב על החומר כאילו שהעולם החומרי לא קשור אליו בכלל
חלק ממהלך)
(מחילה)
הפוך, רוכב על החומר, הוא משתמש בחומר, (הוא מעליו), אבל הוא משתמש בו,
(נדמה לי שזה המהר"ל)
המהר"ל מפראג מסביר את המושג "רוכב על חמור", במובן של שליטה על החומריות. מעלתו של המשיח היא, שהוא שולט על החומר ונבדל ממנו, ולכן הוא מכונה "רוכב על חמור". ובלשונו של המהר"ל: "שהוא רוכב על החומרי, מתנשא עליו ורוכב עליו, לפי שהוא נבדל מן החומר".
כלומר ככה הוא מתקדם, באמצעות החמור

רק הפעם.
1.איזה אוכל הכי טעים אכלתם ב24 שעות האחרונות? תפו"א מוקרמים
2.מה חלמתם בלילה?או במילים אחרות,ראיתם את חזון בית המקדש? כלום
3.מה עושה לכם בלב לראות מקלדת מחשב שבורה? צער על בל תשחית
4.איזה ספר אתם הכי אוהבים? תנ"ך
5.איזה חלום אתם מגשימים השבוע? כלום...
6.איש שאתם אוהבים ולמה? המשפחה שלי
7.אתם אנשים של שדה או בריכה?למה? שניהם. ככה
8.אם תיראו חבילת מרקרים,דבק סטיק וזוג נעליים עם שרוכים,מה תיצרו מיזה? כלום...
9.באיזה מצב החדר שלכם נראה עכשיו? סביר
10.שם שיקראו לילד שלכם? אלבוס פריסוול וולפריק בריאן דמבלדור
11.מה תעשו היום בעוד שבע שנים? אתפלל. אוכל. אשרת בצבא בע"ה.
12.איחול שאתם מאחלים לאנשי הפורום והעולם בחוץ?
אה!
אחותי- ...|מסבירה משו|.. הבנת?
אני- היק!.. לא
אחותי-...|מסבירה|... הבנת?
אני- כן
היק! ..|מספרת סיפור על מה שהיא הסבירה|...גע גע גע היק!!
אחותי-🤦♀️🤦♀️





השנה החלטתי שבתשעה באב אני אשקיע יותר באבל על חורבן בתי המקדש ועל הרצון לבניית המקדש כיום, ולא לברוח גם לדברים האחרים הנוראיים שקרו גם בתקופה הזו. גירוש גוש קטיף. יש לי תחושה שנוח להרבה ואולי גם לי לברוח למקום הזה ולא להתמקד בשורש, חסרון בית המקדש.
אם לא אז, לפחות עכשיו...
את נווה דקלים עזבתי בגיל שאין שום סיכוי שאזכור משהו, אבל במשך השנים באנו לבקר שם חברים ומאז זיכרון עמום מאד מהדיונות של מורג לא עוזב אותי. כשהייתי בן חמש השתתפתי בהפגנות. גשר בר אילן עם סרט כתום והשרשרת האנושית. את זה אני זוכר הרבה יותר.
כל אלה מספיקים לי למרות קטנותי, ולמרות שלא לקחתי חלק פעיל ומרכזי יותר וגם לא הייתי מתושבי המקום אז, להרגיש שייכות אמיתית למקום. אני עדיין אומר בעצב, כעס ודמעות שמהבית שלי אז מכוונים טילים על הבית שלי היום.
אני לא יודע עד כמה ניסו להסתיר ממני או שלא, אבל על תמונות החיילים והשוטרים החולשים על הגוש - אפשר לומר שגדלתי. בכל תמונה, סרט או אפילו דיבור ומחשבה אני לא מסוגל שלא לעצור לרגע ולהגיד "אוי מה היה לנו..." להרכין ראש ולנגב דמעה. תמונת הריסות בית הכנסת למרות שהבטיחו שלא ייהרס. ארץ ישראל!!! אין לי טיפת סנגוריה על ההוא שאין לומר את שמו המונצח בפארק שאחריו כבר מותר להגיד תפילת הדרך, ותמונתו מכעיסה או אולי מגעילה אותי... צחוקו לא מצחיק אותי.
הצלקת הזו של גירוש היהודים מגוש קטיף הותיר צלקות בכולנו. גם בי בתור ילד... בכל פעם שאראה שוטרים בשחור הלב לא יישאר אדיש וייזכר מיד באותן התמונות, הסרט הכתום על העגלה כמעט עד עצם היום הזה וסיפור על ילד קטן ותמים שדרש מאנשים קצת פחות נחמדים לעזור לאמא לסדר את הבית...
זעקתו של מו"ר הרב צבי יהודה בעת הכרזת המדינה מאד מתקשרת לי גם לפה. רק בלי החלק בסוף שהלכו לרקוד ברחובות...
לא נשכח ולא נסלח. שנזכה בעז"ה לראות בבניין הבתים שם, ובניין הבית הגדול והקדוש בהר בית ה'.