פורום נסיונות פעילים (עמוד 6159)

(כבר אמרתי לך שמבחינתי את מהגזע שידע את יוסף?)

תתחילי?

ותסבירי )

אמ.
הדבר (או האדם) שאת הכי מחוברת אליו

את מכירה את המושג, כן? קראת את הספר הרביעי בסדרה של אן שרלי?)

את צריכה גם לענות.
**
אממ אני חושבת שבתקופות מסוימות אימא שלי. ולפעמים גם המטפלות שלי לאורך השנים. לא נעים להגיד, אבל גם הפלאפון שלי.

ספר או שיר או סרט שהם את?

ספר- ספר הדקדוק הפנימי
סרט- כמה טוב להיות פרח קיר
שיר- יש חמישה. כתבתי אותם כבר פה פעם

(קראתי אן שרלי בתרגום הכי עתיק שלו וזה ספר אחד)

התיק שלי.


ספר - מיליון רסיסים קטנים, וגם מישהו לרוץ איתו
סרטים אני כמעט ולא רואה
שיר - קשה לבחור

משהו שנורא היית רוצה לעשות אבל כנראה לא תעשי?

אני הייתי רוצה לקצוץ את השיער שלי הכי קצר שאפשר

אני אסביר- הגזע שידע את יוסף זה סוג האנשים שרואים עין בעין. נפשות תאומות, אן הייתה מגדירה את זה.)

גם אני הייתי רוצה לקצוץ את השיער ולא, אבל רק כי לא יפה לי קצוץ. אותו דבר בנוגע לנזם.
הייתי רוצה לברוח מהבית, אבל לא. התייצבתי מדי.

מה הייתה הפעם האחרונה שהרגשת טוב?

ברגע זה ממש. סיפוק מהיום.

(תודה, זה מחמיא)

אתמול, ואני רוצה לספר לך למה, אז אח"כ


משהו משמעותי שאת רוצה להספיק בחיים?

יש לי מיליון דברים, אחד מהם הוא שביל ישראל

ילדים.

דבר שאת שונאת ובכל זאת קורה בחיים שלך הרבה?

מקלחת.

לישון במיטה שלי

משהו שאת רוצה לדעת?

לנגן בגיטרה
(לא קשה, אני יודעת, אבל אני תמיד שוכחת)

טריגר?

 

אין

לראות בנות נורא נורא רזות

עד כמה טוב לך מ1 עד 10?
בכללי, לא דווקא הרגע

לי 7 וחצי בערך

זיכרון ילדות אהוב?

נסיעה לירושלים בלידה של אח שלי

גידלתי חולדת מעבדה

איפה תגורי אחרי שתעזבי את הבית?

בערבה, אם יהיה שם עד אז ישוב דתי. ואם לא אז בנגב

חמשת האנשים שאת רוצה לפגוש?
אמה ווטסון
@שלולית
דויד גרוסמן
אמונה אלון
ציפי

דוד גרוסמן
גיא
נועה
@מדענית
קרן (לא פלס)

ואותך

מה היית אומרת לך שלפני עשר שנים?

את טובה אז תקבלי אותך גם אם אחרים לא

אמ. שהכול בסדר ושאני איתי תמיד, וזה מה שהכי חשוב. וגם- מותר לי להגיד לא לאנשים.

קטע שאת זוכרת בעל פה?

הסוף של פרח קיר וההתחלה של ותכתבו: אהובתנו

כמה שורות מיומנו של ילד רע (אחד הספרים הטובים בעולם).

יום בשבוע שאת אוהבת במיוחד?

יום רביעי כי יש רק שני שיעורים בבוקר ובערב יש קורס בישול

ויאללה שבת שלום, אני צריכה להתארגן וגם לעזור בבית


כיף לדבר איתך

ידעו למי

לכתוב איזה מאמר פח כזה לנסיופ

 

(רק מסוכן שנשות הפמיניזם הקיצוני יקחו את זה רחוק מידי)

תכתבי מאמר על הישיבה העתידית שאולי יתרמו לנו!

להם כל מה שיבקשו?

אבל לפחות מקום חלופי לא.

הגוש לא קיבלו בית תוך שנה וגם לא תוך שנתיים, אני לא מופתעת שמפוני עמונה לא קיבלו בית תוך פחות משנה......

אבל כאן זה שונה קצת. לא?



בכל מקרה, אני משתתפת בצערם.

הם גרים בצורה לא נורמלית. זה אפילו לא מלון, זה מדרשה! זה נוראי. זה מזעזע. אני חושבת שאנחנו בתור נוער צריכים לעשות משהו.
אבל מה אפשר לעשות??

חוץ מלהביא להם בית, שומדבר ⁦⁩

חוץ מזה שלדעתי הם יכולות לעזור.
ולנוער יש כח מדהים. שתדעי.
אבל צריך אנשים שיתגייסו ברצינות לעניין.
(מה שאני לא ככ יכולה להגיד על עצמי בנתיים)

איזה כוח בדיוק אם לא עושים כלום?

ברור שמתי שלא עושים אז אין כח אבל ברגע שיתחילו לעשות אז יהיה הרבה כח. (אני מקווה..)

רק בואו נתחיל!

איפה הוא עכשיו?

אבל תמיכה...
גם מי שלא היה בפינוי הביע תמיכה... לפחות הביע... עכשיו כלום... נדה...
ולפי איך שזה נראה, החיים שלהם לא נראים הכי תותים... אפשר ללכת אליהם לתמוך ולהביע הזדהות...
בתקופה שלפינוי פנו הרבה אל ראשי העם, עשו הפגנות, עצרות... איפה כל זה?
משהו?

ברור שהחיים שלהם לא תותים.. ללכת לתמוך? אממ.. אולי. זה יעזור להם שיבנו להם בתים? לא.

מסכימה שצריך לעשות משהו אבל לא יודעת מה. זה דורש מחשבה.

סופו של דבר כל העניין הזה בידיים של בגץ וגם אם תגייס את כל יש"ע ויותר זה לא יעזור, כי בג"ץ שקרנים ונבלות.

זה מאד מאד חשוב.
נכון, אנחנו לא יכולים לבנות להם את הבתים, אבל יש הרבה דברים שאפשר לעשות. אחד הדברים זה להראות שאנחנו איתם, שלא שכחו אותם, לפחות לתת הרגשה טובה.
כן, גם להראות שאכפת זה עוזר. עוזר מאד אפילו.
המצב שלהם עכשיו הוא גרוע, והוא גרוע עוד יותר כי *לאף אחד לא אכפת*. שכחו מהם!! עבר הפינוי ועבר עמונה.
זה הזמן להראות שלא.
הם אחים שלנו, הם חשובים לנו, מעניין אותנו מה קורה איתם.
אני חושבת שלעזור נפשית זה לא פחות חשוב מפיזית.
הגיע הזמן לעשןת את זה.

שאנחנו לא קשורים אליהם כל כך (רובינו)
יכולים לעזור פיזית?

אבל זה לא משנה אם אני קשורה, עדיין זה עוזר להראות שאכפת.
פיזית אני באמת לא יודעת מה אפשר לעשות!! בגלל זה אני אונרת שבנתיים מה שיש זה לעזור נפשית..

אולי אני סתם לא רואה, יכול להיות.
אבל אני חושבת שלא קורה משהו מספיק.

יש שם מנחה בבי"כ כל שישי. יש לי חברה שמאז הפינוי הייתה בעמונה כל שבוע.

לא שוכחים, זה תמיד נמצא במודעות.

 

צחקתי עם חברה שהיתה בפינוי שכמו ששני דוסים תמיד יחפשו קשר או כמו ששני בנים תמיד איכשו ידברו על הצבא ככה כל מי שהי בפינוי תמיד איכשו יגיע לנושא הזה כשהוא נפגש עם עוד מישהו שהיה.

אישית אני חושבת על זה המון, יש לי את זה המון במודעות, ויש גם פלשבקים לשם.

 

זה נמצא עמוק במודעות, צריך לעשות עם זה משהו.

הם צריכים פתרון של ישוב. רק זה יעזור. אתה יכול לעזור בזה? לא.

בלי החומר שקוראים לו סבון.


מוזר אני חייבת להגיד...
כל הסבונים הם אל סבון.

מה זה אומר?

סבון זה חומר ויש אנשים שרגישים לחומר הזה

אנחנו גם לא אהבנו את הפורום בצבעי אפור-אדום.. אבל מתרגלים.

 

יש משהו יותר עדין בעיצוב החדש.

למרות שכרגע הוא צורם כי הוא חדש..

אבל נכון שמבחינתך העיצוב הנוכחי דווקא יפה, נחמד ונעים?

 

אני חושבת שזה גם מה שיחשוב משתמש חדש שיגיע ויכיר את הש"א כמו שהיא עכשיו, כשהיא מסודרת וצבעונית ולא מזכירה התכתבות I.C.Q או מסך ירוק-שחור של נוקיה..

כך שבשנה האחרונה בקושי יוצא לי לראות את המסכים הקדושים הללו

איזו אולפנא?כדי שאני אדע אם התפרצי אליכם

רקדתי בערך עם כל האולפנות שהיו שם...

לא נראלי...

|קומקום|

הי אתם ממש מעודדות!

הענקתי אישור חדפ

השאלה איך נכנסים...

כי הודיעו לי בסמס ולא ווצאפ

אז אסמס זה רציני?


בהנאה לך

אם פוגשים אנשים.
אם לא- אז הוא באמת כמו יום שישי.

וגיקי למדיי

מי ממציא את הימים האלה?

יום קופסת השימורים הבין לאומי

יום השעון הבין לאומי

יום הנעליים הבין לאומי

נו?

איזה שטויות....

ונראלי שגם יום הנעליים..

אם נתחיל לספור את כולם לא נגמור...

כי היום גם יום המגבת הבין לאומי וגם 40 שנה ליציאה לקולנוע של מלחמת הכוכבים.

מה שעושה את זה יום חגיגות לגיקים וחובביהם

ממתי בנים הם רק לרקוד?!

 

מגבת, כך הוא אומר, היא הדבר השימושי המאסיבי ביותר שאפשר שיהיה לטרמפיסט הבין-כוכבי. במידת מה, מפני שהיא בעלת ערך מעשי גדול. אתה יכול להתעטף בה ולחמם עצמך בעוברך דרך ירחיה הקרים של ג'אגלאן ביתא; אתה יכול לשבת עליה בחופי חולות השיש הבוהקים של סנטראגינוס 5, בשואפך את אדי הים המשכרים; אתה יכול לישון, מכוסה בה, מתחת לכוכבים הזורחים זריחה אדומה כל כך בעולם המדבר של קאקראפוּן; להשתמש בה כמפרש למִינִי דוברה במורד נהר עש האיטי והעצום; להרטיבה לצורך שימוש בקרב יד-אל-יד, לכורכה סביב ראשך כדי להימנע מאדים מהבילים או ממבטה של "מפצפצת החרקים הרעבתנית מטְראאָל" [1]. במקרי חירום אתה יכול לנפנף במגבתך כאות למצוקה, וכמובן, לייבש עצמך באמצעותה אם עדיין היא נראית נקייה די הצורך.

אך חשוב יותר הוא הערך הפסיכולוגי העצום של מגבת. מסיבות לא ברורות, אם יקבּוֹע [2] נוכח שטרמפיסט זה או אחר נושא עמו את מגבתו שלו, מוּכנית יניח שבבעלותו של אותו טרמפיסט גם מברשת שיניים, בגד רחצה, סבון, פחית ביסקוויטים, משקה, מצפן, מפה, תרסיס נגד חרקים, ביגוד למזג אוויר רטוב, חליפת חלל, כרטיסים להצגה וכן הלאה. יתרה מזו, היקבוע ישמח להשאיל כל אחד מפריטים אלה, או עשרה פריטים אחרים שהטרמפיסט "איבד בדרך" לרוע מזלו. היקבוע יאמר בלבו, שכל אדם הנוסע בטרמפים לאורכה ולרוחבה של הגלקסיה, מסתפק במועט, מבקר בפרבריה, נאבק לנוכח סיכויים אפסיים, מנצח ועם זאת יודע היכן המגבת שלו, הוא בבירור אדם שאין לזלזל בו. ומכאן צמח משפט שהפך לנכסי צאן ברזל, בסלנג של הטרמפיסט המצוי. כמו "הי, שסרת את המגניב ההוא, פורד פרפקט? זה מזניב אחד שבאמת יודע איפה המגבת שלו" [3]

[1]חיה מטומטמת עד אימה, המניחה כי אם אתה אינך רואה אותה, גם היא אינה רואה אותך - טיפשה כמו בלטה אבל מאוד מאוד רעבתנית.
[2] יקבוע: שאינו טרמפיסט.
[3] שסרת: פגשת, ראית, שכבת עם, הכרת. מגניב: ברנש יחדני ממש. מזניב: ברנש יחדני לאללה.
— מתוך הספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדמס
הוצאת כתר, 1985. תרגום: מתי ונגריק ודנה לדרר

אני מסתובב עם כומתה על הכתף. חושב שזה מוציא אותי יד''ח.

(וצ''ל גיקים. חנונים זה nurdes)

עדיין מתלבטת אם יצאתי ידי חובה

תחזיקו
רוני דלומי
מילים: רוני דלומי
לחן: אביב קורן

היא קצת מאבדת את שיווי המשקל
היא קצת מסמנת לי ששם זה לא קל
היא קצת עוד רועדת
קצת לא עומדת
תחזיקו

היא קצת שוב בונה לה חומות של שתיקה
וקצת מנסה לשחרר מועקה
היא קצת מבולבלת
קצת מסובבת
תפסיקו

היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותדע להעביר את הלילות
בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח

היא קצת מתקשה שם למצוא אחיזה
וקצת מתרגזת ושוב מכריזה
אני לא משתוללת
אבל היא מתבלבלת
תחזיקו

היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותדע להעביר את הלילות
בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת

היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותיגע, היא תדע
איך זה לטבוע בתוך השלוליות הנסתרות
ולפתוח את הפצעים מהם למדה כבר להרפות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח

היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותדע להעביר את הלילות
בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח
זה ישרוף קצת וישכח

(2010) אחרי האור
רוני דלומי
מילים: רוני דלומי ותומר גלאט
לחן: ג'רום סבאג

לילה, לילה הירח שוב שותק
הוא מעביר את הדקות איתה בשקט
שקט, בשדה חשוך וריק
חוץ מנשימות כבדות שלה
דרך השבילים בעיניים עצומות
היא מובילה שפתיה נושכת
יש לה להבה בין ידיים רועדות
ממשיכה ללכת ומבלי לראות

והיא מבטיחה היא לא ברחה
היא רק הלכה מעט לאיבוד בחשיכה
אם הוא יחבק היא תשתתק
תביט בו ולא תאמר מילה
זה לא משנה מה היה או יהיה
יש לך תמיד לאן לחזור
הכל עוד רגע יעבור
רק תעקבי אחרי האור

לילה, הלילה כבר חלף והדמעות
יבשו ברוך על הפנים ויש לה
שמש, שמש בעיניים החומות
יהיה גם סוף לחיפושים
דרך הפחדים ברגליים יחפות
היא מפליגה את הרוח חותכת
יש לה להבה בידיים רועדות
ממשיכה ללכת ומבלי לראות

והיא מבטיחה...

כי אין כמה אמיתויות .

אמת יש רק אחת.

והיא תאיר לנו את הדרך.

אני לא יודע תשובה לכך.

נכדו של י"מ סלומון הוא הרב עודד וולנסקי,ר"מ בהר המור...

אז סתם רציתי לדעת למה הוא התכוון באומרו "חרדי" דייקא.

היה חרדי אשר חרד לדבר ה'.  

 

יש מצב שהוא היה תלמיד של הרב זוננפלד לא בטוחה

או משהו כזה

דווקא זה נחמד לפעמים

חביב

מסגיר שהצפת