אז שבת.
חלומות הם דבר מעניין סה"כ. פעם כתבתי עליהם משהו. כל חלום הוא מתנה מסויימת.
לפעמים לפחות
איזשהו גשר עדין לדברים בעצמך.
לילה,
לילה הוא האופציה לדלג מחסומים שהיום גודר
כל האוויר נח בלילה, הנשימות של העולם מאיטות קצת ממרוצתן
נושמות עמוק וגלי,
כמו פולסים דקים ועמוקים מבעבעים בדממה
החוץ נשקט מהזעזוע המתמיד שהוא נמצא בו.
מפנה קצת מקום להתנענעות הפנים
שבעת ליל שקט רצוף כוכבים עמומים ופנסי רחוב צוחקים, בוערים את הלילה
כגחלים אדומים לוהטים הם בחשכו, מענגים את העיניים והחושים באור עדנים,
מציתים את הניצוץ שמרעיד את הבפנים, את מדפי הצוקים הגבוהים שבמדבר הדומם של עצמך, את הצומח הפועם, הלוחש. את החי המושלם רצוף האמוציות. ואת קומות המעבר
את המכלול של מי שאתה.
ביצירה אחת הוא פותח את הדלתיים הכבדות, מסיר את הבריח הארוך שחושל אצל טוב נפחי מסתוריך-אתה
השערים נפתחים, שערים המובילים אל,
אל מה שתחליט בעצם.
הם מהווים פתח, התחלה, בסיס, עוגן
אתה היוצר,אתה המשוחח עם הקולות ההם
חלקם דמונים, מפלצתיים ושורפים
שגם הם חלק ממך
וחלק א-לוה ממעל.
המקומות המודחקים
שמוצצים את הדם, שהזנחת אותם מאחורי סורגים של שקר במקום לראות את השבר שבהם
את הניפוץ שבורא
את האפשרויות הבלתי נידמות
לילה,
והשמש סובבת
נותנת גם לך להאיר
(סטטיסטית עוד חמש דקות זה צולל לדפי הסטורית נסיופ)