פורום נסיונות פעילים (עמוד 6207)

וכמה ימים שלי נגמרים בתחושה הזו,
כמה..

אין לי אפילו יום אחד שהוא טוב.
לא היה לי כבר קרוב לשנה.
מתי אני אצליח להיכנס למיטה ולהגיד איזה כיף שאני חיה?
מתי יהיה לי כח לקום בבוקר??

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בטח שיש לך

הנה, תחילת היום שלך הייתה טובה

זה אומר שיש תקווה

יכול אולי להתחיל, אבל ברגע שאני מגיעה למיטה..

תנסי לכתוב שלוש דברים טובים שקרו לך הערב, לפעמים זה עוזר לי.

ותגיעי למיטה עייפה ממש ככה שברגע שתכנסי אליה תרדמי, בלי זמן למחשבות

אני מנסה.
מנסה לא לחשוב, להרדם. וזה לא עובד.

ואז עוד קצת

וכשאת נרדמת בעמידה רק אז לכי לישון.

תנסי לקרוא ספר לפני השינה, שיהיה לך מחשבות על דברים אחרים,

תנסי לחשוב חיובי(על החתונה המרגשת של אחותך, על דבר טוב שקרה לך, איזה שמות את רוצה לילדים שלך..)

 

 

ואת יודעת, לפעמים זה טוב לנסות להתעמת עם המחשבות

לא מסוגלת לחשוב.
מנסה לברוח מהמחשבות.
כלום לא עובד.
פעם הרגלתי את עצמי לזה.
להיכנס למיטה ולהירדם.
ולא משנה כמה הייתי ישנה לפני, יכלתי לישון 14 שעות, לקום לשעה ולחזור לישון. בעצם, כי זה כל מה שעשיתי.
עכשיו אני לא מצליחה.
הלוואי והייתי יכולה.
להפסיק לחשוב.
כמה המחשבות הם קשות.
לפעמים, כבר עדיף לא לחשוב.
לא, הם לא עוזרות.
הם רק מעיקות. ומקשות.
חסרות לי כבר שעות שינה בכמויות לא הגיוניות.
לא היה השבוע יום שנרדמתי לפני שתיים. אני גמורה.
ולא נרדמת.
בגלל שאני חושבת.
הלוואי והם היו קצת מרפות, המחשבות, ונותנות לי גם קצת שקט.

אולי הם רוצות ממך תשובות?

רוצות להבין אותך?

 

 

רק הצעה ועצה שלי עוזרת, תני להתחבר אליהם, להילחם איתם אולי גם להבין אותם.

תנסי לא לגרש אותם אלא להפוך אותם לנכונות בשבילך

אף פעם.
וכולם גם דואגים להזכיר לי את זה, פעם אחרי פעם.
כמה אני עושה דברים סתומים.
וטועה.
ולא, אני אף פעם לא צודקת.
ואף אחד גם לא מאמין שאני צודקת.

בדקת את זה מול עצמך?

לפעמים העולם לא צודק כי הוא לא מכיר אותנו,

הוא לא צודק כי הוא הולך לפי נורמות

הוא לא צודק כי הוא פשוט לא

אני גם לא אדע.
נמאס לי לחפש.
ולנסות.
וליפול.
כי בנתיים אני רק נופלת.
וזהו.

היי, לא נכון

את אמיצה

ובחרת את מה שהיה נראה לך הכי נכון לעשות

אז אולי את  צריכה פשוט לשחרר?

להתעלם מהמחשבות?

רק לאחל לך בהצלחה יקירה.

מחר הערב עם ההורים

וזהו

ביי מסמרים

ופטיש

וחנויות כלי בניין

איכסססס דוחים

ראית פעם את הגוף שלהם מקרוב?
יותר מגעיל ממקק

הם זרקו גם שבוע שעבר ונראלי גם לפני

המשטרה בירושלים מעפנה

או אולי איזור שער הפרחים?

מוזמן לחפש

תהני נשמה!

היו הרבה יותר גרועים מאלה

הוא יחסית יום בסדר.

 

שונאת ללכת לנחם אנשים, שונאת להתקע בשבעות, שונאת אנשים שמתים מסרטן.

 

מה שלומך?

טוב יותר מאי פעם, מסתבר

יואו, זה טוב לשמוע  את זה.

איך הלך הלימודים?

ניגש עם מה שיש ובעז"ה יהיה בסדר

יהיה טוב

 

עוד עמוס לך?

ביום שני מתחילים ללמוד למחשבת. או בראשון בערב בעצם

לפחות זה מעניין?

 

עוד שניה זה נגמר

 

מותר לשאול מה בסוף את עושה שנה הבאה או שזה נושא קצת רגיש?

חודש וחצי. כבר רואים את הסוף

לא נושא רגיש. התשובה שלי היא שאני לא יודעת. אנחנו נבדוק את הנושא אחרי הבגרויות

אני נגד בפעם הלא זוכרת מה שלי השבוע

איזה טמטום.

פספסת וו אחת!!!

 

נונונו!

לאבא שלי יש סולם

ואמא שלה מתה

הבו קטעים יפים!

עוד לא הגענו לירושלים

 

הרב יוני לביא

 

אין בה נוף מדהים ולא נמצאו בה אוצרות טבע יקרים. היא ממוקמת באזור בעייתי מבחינת תחבורה ואספקת המים אליה קשה ומייגעת. ובכל זאת יש קסם מסתורי בעיר הזאת שמילים ומחשבות מתקשות לתאר. הפסיכולוגים יודעים אפילו לאפיין מחלת נפש המתייחסת אליה ושמה 'סינדרום ירושלים' - אנשים המגיעים לעיר הזו ומתחילים להתנהג בצורה מוזרה. הם רואים חזיונות ומדמיינים שיש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים. העניין התפרסם כאשר בשנת 1969 תייר אוסטרלי ניסה להצית המסגדים בהר הבית והסביר שרצה לאפשר לבנות שוב את המקדש ולהביא גאולה לעולם. אך הוא לא היה הראשון שחולל מהומה סביב העיר הזאת. מאז ומעולם האימפריות הגדולות ביותר נאבקו כדי להניח עליה את ידן גם במחיר דמים עצום. את כולן הנחתה אינטואיציה פנימית ואמונה עזה שבעיר הזו נמצא שער השמים. הקשר אל מה שמעבר לכאן ולעכשיו. היה ברור להן שההיאחזות בעיר הקודש היא נכס יקר שלא ניתן למדוד בשום קנה מידה רגיל.

בלבב פנימה
אך לא פחות משירושלים היא מקום גיאוגרפי, היא גם מקום עמוק בנפש. הנקודה השורשית, הטהורה והנקייה שנשארת בתומתה בכל מצב. העטיפות המלוכלכות והפגמים לעולם יישארו מבחוץ, אבל היא תיוותר נקיה ללא רבב. 
לכל אחד מאיתנו יש את ירושלים הפנימית שלו. ברגעי חולשה וקושי, נפילה וכאב, כשהמציאות נראית מייאשת וחסרת תקווה, יהודי יהיה מסוגל לעצום עיניים ולהתחבר אל מקור האנרגיה הפנימי שלו, אל הנשמה השואפת למעלה כל הזמן. ממנה הוא יישאב כוח להרים את הראש ולהתחיל מחדש גם בתהומות החשוכים ביותר. 
הקשר העמוק הזה מקבל תזכורת והזנה יומיומית. בכל מקום בעולם כשיהודי נעמד להתפלל הוא מכוון את עצמו לירושלים. ברגעי השיא של ליל הסדר ותפילת נעילה ביום הכיפורים מופיעה ההכרזה העוצמתית - 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'. אפילו ברגעים הקסומים של החופה, כשגבר ואישה יהודיים בוחרים לקשור את חייהם יחד לתמיד, הם מקפידים להזכיר לעצמם על הרסיסים השבורים את השבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". איך מסוגל עם לצלוח נהר של אלפיים שנה רדיפות, השמדות, פוגרומים ושואה איומה? לכל אלו יש תשובה אחת: ירושלים.

עדיין בדרך
רובו של עם ישראל חוגג בשמחה את יום העצמאות. מעטים הרבה יותר מציינים את יום שחרור ירושלים. קל יותר להבין את הצורך בעצמאות מדינית ובצבא יהודי שיגן עלינו. קשה יותר לקלוט ולהפנים את הערך של המקום הרוחני והקדושה בחיינו. כל זה נכון גם במישור הפרטי כשכל אחד מאיתנו חווה את יום העצמאות הפרטי שלו עם הולדתו, כשהוא מקבל גוף ונפש, כוחות וכשרונות לפעול ולעשות בעולם, אך מעטים יותר זוכים גם לחגוג את יום ירושלים הפרטי שלהם. את החיבור אל המקום הרוחני, אל השליחות האלוקית המיוחדת שלהם בעולם.
כשנעלה השבוע לירושלים, כשנצעד ברחובותיה הצבועים דגלים וצעירים צוהלים, ניזכר במשימה שלנו. לא לתת למראה העיניים לבלבל אותנו. לא להסתפק במועט ולא לוותר לעצמנו. ירושלים מחכה לנו בסבלנות כבר דורות רבים אבל אלפיים שנה לא היינו קרובים אליה יותר מאשר היום. מסתבר שההכרזה 'הר הבית בידינו' נשארה נכונה רק ברמה הבסיסית ביותר, אבל אל הר הבית באמת עוד לא חזרנו... הדרך להגיע לשם עוברת בצעדים לאומיים אמיצים, כמו גם בפסיעות עדינות וצנועות שעושה כל אחד בחייו הפרטיים - בזוגיות, בעבודה, בלימודים, בעבודת ה'. יותר אמונה, יותר אהבה, יותר הקשבה, יותר להיות אנחנו, משמעם להיות קרובים יותר הביתה. לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

 

 

 

שבנו הביתה ומכאן לא נזוז!!!" - 49 שנים לשחרור ירושלים

 

הרב דב ביגון

 

ביום שחרור הכותל זכו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל והרב דוד הכהן זצ"ל, הרב הנזיר, להיות מהראשונים שהגיעו לכותל, יחד עם הצנחנים משחררי הר הבית, ואז הכריז הרב צבי יהודה זצ"ל בתוקף: "שבנו הביתה ומכאן לא נזוז!" כולנו היינו בהתרוממות רוח. הקריאה ההיסטורית של מוטה גור ז"ל "הר הבית בידינו!" הרטיטה לבבות מיליוני יהודים בארץ ובעולם. ברגעים הללו היה קשה להבין את תוקף קריאתו של הרב צבי יהודה זצ"ל "מכאן לא נזוז", וכי מישהו איים עלינו?! הרי ברגעים הללו רק שבנו. אלא איזהו חכם הרואה את הנולד. ואכן הרב צבי יהודה זצ"ל ראה את הנולד. הוא ראה שאויבינו השכנים ואומות העולם לא ישלימו עם העובדה ששבנו הביתה, שהר הבית וירושלים בידינו. ומאז ועד היום הם נלחמים בנו ומתאמצים להזיז אותנו מירושלים ח"ו, אם על ידי מלחמות, אם באינתיפדה ואם במלחמה המסוכנת ביותר, מתקפת ה'שלום', כאשר המטרה של כולם אחת: לכבוש את ירושלים ולגזול אותה מידי העם היהודי ח"ו.
נכון לעכשיו, המלחמה על ירושלים לא פסקה לרגע, היא עוברת דרך המאבק על אחיזתנו בכל מרחבי ארצנו, ביו"ש, בגולן, בגליל, בנגב וכו', ומחובתנו להגן עליה, לבנות אותה, לחזק אותה, להילחם עליה ולהיאחז בכל מרחבי ארצנו. מניין נשאב את העוז והתעצומות להילחם ולהיאבק על ארצנו ועל ירושלים? אם נדע באמת מהו תפקידה ההיסטורי הקוסמופוליטי של ירושלים לנו ולעולם כולו. ירושלים היא לב האומה ולב העולם. שם ד' נקרא על ירושלים ועלינו "כי שמך נקרא על עירך ועל עמך". דרך ירושלים ועם ישראל מתגלה הטוב האלוקי בעולם, כדברי משה רבנו עליו השלום "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג כה) וכפירוש רש"י: ההר הטוב זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש (שם).
ירושלים היא הר של טוב. ירושלים היא אורו של עולם. על הטוב וגילוי האור האלוקי בעולם - על זה אנו נלחמים מול בני חושך - ובירושלים ננצח את הרוצים להחשיך את העולם, כפי שנאמר: "הנצח זו ירושלים" (ברכות נח א), שהיא נצחונם של ישראל (מהרש"א שם).

מהשמח בשמחת ירושלים ומצפה לישועה השלמה

 

אשריך!

ממה?

המצב רוח פה מדבק.

 

 

נגמר לי.

אז תלכי מפה כשזה ככה.

סתם חבל

וזה רק שלוש ווים אחרי הה'

 

מגיע לך:

ה

5 דקות עם חומר,

וביי ביי

חחח

עכשיו מצחיק!

ה

בעד הנגד ונגד הבעד?

'זה יעבוד רק בדרך הקשה' משפט של מורות

להפריע לעצמך בשינה ולהרים, או לישון בלי..

אבל אין על זה!

ואתה כזה:

הגזמתם, גם אוטו גם שירים?????