לא טוב שכולם מכירים אותך.
לא טוב שלכולם יש את היכולת לשפוט אותך ואת המעשים שלך.
עדיף להיות אלמוני. לבד ובשקט.
אולי חבר טוב- שניים, אבל לא יותר.
היום היה שקט, והיה טוב. פחדתי שהם יהרגו אותי אבל הכל היה בסדר בסוף.
הם התייאשו. לא ירדפו אחרי יותר.
כנראה שכן יש לי מחליפים אחרי הכל,
איזה כיף.
אוכל להצטנף לי במערה עם ספר וכוס תה ולשכוח שבחוץ משתוללת סופה.
ועל אנשים טובים עוד לא דיברתי,
אנשים טובים.
זה כמו לפתוח את המקרר ולמצוא שם משהו טעים. זה כמו ללכת לספרייה ולגלות ספר נשכח שמזמן רציתם לקרוא.
זה מפנק וזה כיף ויש לי הרבה כאלה ב"ה. יש לי שישה אנשים טובים.
מי שצריך הלוואה של אנשים טובים יכול לבוא אלי.
יהיה תור ארוך בגמ"ח הזה. אנשים יחכו בתור בפנים אפורות ונפולות, מכורבלים במעילים שלהם ומחכים בייאוש לתורם.
ואז הם יכנסו,
ואגיש להם תה חם או קפה, והפנים הקפואות שלהם יתמלאו אט אט בצבע חמים, צבעים של זריחה.
והחיוך יפשיר וקצות השפתיים יעלו להם ויחייכו בשמחה אמיתית.
והם יספרו לי מה מפריע להם. אני אקשיב ואבין ואכיל בלי לשפוט בכלל.
זו המתנה הכי טובה שאתה יכול לתת לבן אדם, הכלה.
להקשיב לו מספר על חסרונותיו ומעלותיו כאחד, לקבל אותו כפי שהוא,
וכשהוא יראה שהזולת אוהב אותו כמו שהוא, על כל מגרעותיו-
זה יפתח לו פתח קטן שיום אחד, אולי גם הוא יוכל, לאהוב את עצמו.
יהיה לנו את כל הזמן שבעולם. ויהיו לנו פתרונות לכל בעיה, ולמה שאין פתרון נחפש ביחד בגוגל ונצחק על כל התוצאות ההזויות שיעלו שם.
ואם עדיין לא נמצא פתרון, אני פשוט אחבק אותם חזק חזק והם יבכו. לא דמעות של צער, דמעות אחרות,
כמו קרחונים שקפאו במשך מאות שנים שמפשירים לפתע, יוצרים נהרות מתוקים של פורקן.
והם לא יעזבו.
כל אותם האנשים יקבלו אחרי זה משרד, הם יהיו אנשים טובים.
ויכנסו אליהם אנשים אפרוריים וקפואים, לאותה אווירה מקבלת ומכילה ומחממת.
ואני לא אקח ללב יותר מידי, יהיה שם מקום לכולם. אני אצחק כשצריך ואבכה כשצריך, ואהיה שם בשבילם.
יום אחד, כל אנשי העולם יהיו אנשים טובים.
תעזרו לי.
