פורום נסיונות פעילים (עמוד 6684)

(או שהתבלבלתי בניק)

אפשר שתגידי לי באישי מצי עברת? לאיפה עברת?
זה ממש מסקרן אותי

אנחנו במשו מ12 עד חמש

מותר לעבור דרכי

אבל עדין לא סותר

מתחת לשמיכה אבל פה

אוף אני לא נרדמת.
ואני לא חושבת שגם בקרוב אני ירדם.

למרות שקמתי לפני שעתיים משנצ

אם אוהבים אותך, אוהבים אותך. מה שאני למדתי שבגיל הזה יש המון אמת לפנים, גם לרע אבל גם לטוב -

אל תהיי טיפשה. אמרו לך שאת אהודה. אפילו אם קשקשו לך, אפילו אם ריחמו עלייך - אמרו לך שאת אהודה! יש לך את הזכות להאמין בזה כמה שתרצי!

חוץ מזה שסתם ככה, אני די בטוחה שאוהבים אותך שם. (גם אם מרחוק, כן.)

יחי השפה העברית!

השפה העברית מתה כשאומרים לה "יחי"

😁

פדיחות

איך היית רוצה שיוכיחו לך את זה?

אולי הם באמת משקרים קצת?

אולי הם לא?

למה את נהיית מרוחקת?

חשבון זה דבר שברור שצריך בחיים, אבל רק אחוזים וחיבור חיסור כפל חילוק. כל השאר, אינטגרלים ופונקציות דיפרנציאליות, לפח.

איזה חלומות הזויים למשל?

שזה לא יהיה רק מהשפה ולחוץ, את מבינה למה אני מתכוונת? אם רק אומרים זה לא שווה שום דבר.
בגלל הספק הזה, אם הם משקרים או לא, קשה לי להאמין ואני מתרחקת.
אני נהיית מרוחקת אולי כדי לבדוק אם ינסו להתקרב אלי או שישאירו אותי מאחור. אולי כי אני לא רוצה להיפגע מהתקרבות לאנשים. אולי גם וגם. נראה לי גם וגם.

אם הייתי זוכרת את החלומות הייתי כותבת אותם...

אני מקווה שתמצאי מתישהו חברות שתרגישי שהן אוהבות אותך, ולא תצטרכי שהן תאמרנה אפילו.

אני בעצמי מכירה כמה בנות שאוהבות אותך באמת. הן אמרו שאת יצור שווה הכרה

ואם זה ככה, וזה בנות שלא משקרות על דברים כאלו אף פעם, אני חושבת שאלו שאומרות לך את זה לא משקרות.

 

אני חושבת שאת לא מתרחקת דווקא בגלל זה, אם כי זו סיבה ממש חמודה ומצטלצלת ממש חכם.

זה נשמע שאת מתרחקת מעצמך, איכשהו. ממי שאת, או ממי שאת חושבת שאת צריכה להיות, ובגלל שליד האנשים האלו את אמורה להיות דמות מסויימת שרחוקה ממך כרגע, את מתרחקת גם מהם.

ככה זה נשמע.

 

חלומות שווא ידברון.

ומצד שני, חלומות שווא- ידברון.

לאו דווקא על העתיד, גם על מה שחשוב לך ועל מה שהתת מודע שלך חושב שחשוב לך. מעניין.

הייתי רוצה לדעת מי הן הבנות האלה

ואני חושבת שאת צודקת אבל גם אני צודקת.
קרה לי כבר כמה פעמים שהתקרבתי ונפגעתי מזה. אבל גם את צודקת. את ממש צודקת.

אני יכולה להיזכר בחלום שפעם חלמתי, לא דווקא מהלילה שעבר.
כולם מתים חוץ ממני. כלומר כל המשפחה שלי.
זה חזר על עצמו לילה אחרי לילה כשהייתי קטנה.
עוד אחד היה ילדה מתה בתוך שלולית של דם באמצע הכביש ואני עומדת על המדרכה מבוהלת.
גם זה היה כשהייתי קטנה.
עכשיו יש לי חלומות מטומטמים. אני לא זוכרת דוגמאות אבל הם מטומטמים.

לפי אמונות טפלות זה אומר חיים ארוכים ומאושרים לך ולבני ביתך

אני לא שוות הכרה אלא אם כן את בתת הכרה.

עכשיו יש לי חלומות לגמרי אחרים ולגמרי מטומטמים. זה אומר שפעם הייתי מנותקת וכל זה

את יצור שווה הכרה.

נעים מאד, אני שרת התרבות והבידור.

אני בת 20 עוד שניה, כלומר בטבת.

התחביבים שלי כוללים שיטוט באינטרנט והתנדבות בכל מיני מקומות, אבל לא בבית. כי בבית אין הערכה לכלום וזה מעצבן.

אני חולת ספרים ברמה קשה, אבל אני הורסת דפים אז אני מורידה ספרים שאני אוהבת בגירסת epub באנגלית מכל מיני אתרים פיראטיים. למה אני אומרת את זה? כי מוזר להגיד שאני חולת ספרים וכל הספרים שיש לי לא עולים במניינם על שני מניינים.

עכשיו ספרתי ויש לי בדיוק מניין ותריסר ספרים.

אז הם כן עולים על שני מניינים.

אני מאד אוהבת מוזיקה אבל זה מפריע לי לחשוב, ואין לי סבלנות ללמוד לנגן.

אם הייתי יכולה הייתי לומדת פסנתר וחלילית. לא גיטרה, גיטרה זה רועש וצורם.

היתה לי פעם שנאה קשה לבני אדם אבל הערוץ הזה הוריד לי ממנה המון. הוא הוריד לי גם את סלידת הזכרים בערך ב50%. וגם את חלדת הטיפשים.

אני מובטלת וכל היום לומדת דברים שמעניינים אותי דרך האינטרנט. אני לא באמת מובטלת, אני עושה המון דברים שלא מרוויחים מהם כסף, כפי שאמרתי. אבל אני חייבת למצוא עבודה כי אחרי החתונה אי אפשר לקנות לחם במכולת עם אידיאלים.

זו אני.

 

עכשיו תורך.

אני תמר, בת 17 נוטה ל18, עוד מעט אהיה חוקית ואוכל ללכת לסדר את הדרכון שלי בלי אחד ההורים ולטוס לאן שיתחשק לי, כלומר לאן שהמשכורת הזעומה שלי תאפשר לי.
אני לומדת ארבע שעות בממוצע ביום וניגשת לבגרות אקסטרנית.
לחצי מהשיעורים אני לא נכנסת, או כי אין לי כוח או כי אלה מקצועות שכבר עשיתי את הבגרות בהם שנה שעברה.
תחביביי הם לקנות ספרים, לקרוא אותם (האמת אני לא עומדת בקצב של הקניה. אני קוראת עכשיו שלושה ספרים במקביל ויש לי עוד כמה ספרים שקניתי ולא הספקתי לקרוא, ובתכנון מחר ללכת לקנות עוד ספר.), לכתוב, לצייר מנדלות, לצייר, לנגן (כלי נשיפה ) ולבשל.
אני לומדת יוגה שזה אחד הדברים והמורה שלי עוזרת לי בעוד תחומים בחיים מלבד ללמד אותי יוגה. היא בעיקר מזכירה לי להיות שמחה.
אני יכולה להיות אחלה עקרת בית אבל אמא איומה ונוראית ולכן העתיד שלי בקשר לנישואים מוטל בספק.
מתכננת לעשות שירות לאומי שנה הבאה בדרום, כלומר באר שבע או דימונה או מקום כלשהו באזור.
סדר השבוע שלי הוא כזה:
יום ראשון עבודה. אני משווקת שלטי חוצות בעיר שלי (זה נשמע יותר ממה שזה באמת)
יום שני לימודים וזהו
שלישי לימודים ואחר כך יוגה עם נשים ולפעמים גם רופא שיניים
רביעי לימודים וספריה וקורס ובערב יוגה עם ילדות (אין לנערות בגילי, אז אני גם עם נשים וגם עם ילדות)
חמישי לימודים ולפעמים לאפות עם אודיה ואחר כך לעזור בבית
שישי שבת ברור כשמש.
אני משעממת בצורה איומה
משהו מרגש: שבוע הבא אני נבחנת במבחן כניסה אחרון לגמר החידון הארצי בעברית על שם יצחק נבון. אם אני עולה לגמר תוכלי לראות אותי מוסרטת בערוץ 10 (אמאלה), מדקלמת שירי ירושלים ועושה לעצמי בושות מול הנשיא ירום הודו שככל הנראה יהיה שם.
אלה הם חיי, לא כל חיי אבל חלק בהחלט נכבד מהם.
אה. עוד משהו ששכחתי להוסיף.
לבשתי היום את המעיל של אחותי ללא ידיעתה וזה מעיק לי על המצפון כי היא שונאת שאני לוקחת לה בגדים. אל תגלי לה.

אבל זה בלתי נמנע כי הרזיתי להחריד וכל הבגדים שלי נופלים ממני.

ואני עדיין לא רזה, ואני הולכת לרזות עוד כנראה, אז לא מתכננת לקנות בגדים.

היא בעיקרון השלימה עם זה שאני שודדת לה את הארון לאור יום ובחשכת לילה.

הי! לאהוב עברית זה כיף! אחד התחביבים שלי הוא לדבר בשפה תנ"כית מליצית. אבל לא תמיד מבינים אותי, שזה באסה, ואני נאלצת לחזור לערסית מדוברת.

החיים שלך כנראה יותר מעניינים משלי.

אני מאד אוהבת לצייר ורוצה לעבוד בזה אבל קשה לי מאד מאד מאד להתמיד בדברים ולכן אני לא מסוגלת לשבת שעות ולגמור ציור.

אני מאד אוהבת לצייר מנדלות. אם כי הסגנון שלי הוא יותר אנימה-מנגה כזה, שלאחרונה השתנה לריאליסטי יותר.

אני גם שונאת בתי ספר. אני בכלל לא בעדם (חוץ מההתנסויות החברתיות שמאד נחוצות לילדים בגילנו) עברתי את הבגרות בציונים די גבוהים אבל לא כמו שיכלתי לקבל,

ממליצה בחום. לא צריך היום בגרויות.

כל אלו שעושות הכל וחורשות ובסוף מוציאות תואר, לוקח להן 12 שנה לימודים + 4 שנים תואר, ותואר יכול לעלות 60 אלף מינימום, רק כדי לגלות בסוף שהשוק מוצף בכאלו ושאין להם דורש. אז אני תומכת בך ומחזקת את ידייך.

במה תרצי לעבוד כשתגדלי?

ובקשר לנישואין, אני חושבת שלהיות אמא לא דורש ממך להיות אימהית. זה מגיע טבעי. זה פשוט לגדל משהו קטן בבית, והניסיון מגיע עם הזמן. ואל תשכחי שלא מתחתנים עם ילדים. מתחתנים עם בעל, שלאחרונה גיליתי שזה דבר ממש יעיל.

לאהוב עברית זה אדיר. ערסית מדוברת זה מחריד.
אחד מהדברים שארצה ללמוד בעתיד הוא בלשנות. השני הוא ביולוגיה, כולל הכל.
בקשר להתמדה בציור, הרבה פעמים אני מתחילה מנדלה ואין לי עצבים להמשיך אז אני עוצרת באמצע ומחכה עד שיהיה לי כוח ואז ממשיכה. רוב המנדלות שלי נוצרו ככה. לא בבת אחת.
אפשר שתעלי לפה מנדלה שלך? |מתחנן|
עוד חודשיים בערך אני מוציאה חוברת מנדלות משל עצמי ווהו
אני לא שונאת בתי ספר. אני פשוט חושבת שיש תלמידים שצריכים בית ספר קטן יותר עם כיתות קטנות ולא הרבה שעות לימודים, גם זה בית ספר רק מסוג אחר.
אני רציתי לעבור בית ספר אבל לא התקבלתי לכמה אולפנות ולכן הלכתי לשם, ואני לא מתחרטת לרגע, למרות שלפעמים קשה לי שם מאוד. אבל אלה קשיים שהיו עלולים להתעורר גם בבתי ספר אחרים, אז זה בסדר.
ואני בעד לא לעשות בגרויות, רק אם בטוחים שלא יצטרכו אותן. אם תהיה לי עבודה מספקת עם משכורת טובה שלא תדרוש תעודת בגרות או תואר או אני לא יודעת מה אקדמי, זה יהיה מושלם. אבל לצערי בימינו זה בלתי אפשרי, ולכן אני עושה בגרויות. כמה שפחות, מלבד ביולוגיה שאני רוצה לגשת לחמש יחידות, העיקר לצאת ידי חובה.
במה אני ארצה לעבוד? אממ. זאת שאלה קשה. אני חושבת שבעיקר ארצה ללמוד (בלשנות וביולוגיה) ולהתעסק בתחביבים שלי. אם הדברים האלה היו מביאים משכורת הייתי מסודרת לכל החיים. אבל באמת לא אכפת לי לעבוד במשהו רק בשביל לפרנס את עצמי וזהו, לא עבודה כמו רופאה או מיילדת או מנתחת מוח או משהו גרנדיוזי אחר. אולי הייתי רוצה להמציא פטנטים.
פפ יש לי עוד המון שנים לחשוב על זה! בינתיים מה שמעניין אותי זה השירות שנה הבאה והלימודים של שנה אחר כך.
אבל את זקנתי, במה תרצי לעבוד?
את העניין של האימהות קשה לי להסביר אז נוותר על זה.
ושאלה לסיום: אם חס וחלילה חס ושלום טפו טפו וכו היתה לך שרפה בבית והיה לך זמן להציל רק משהו אחד מהחפצים שלך, מה היית מצילה?

למרות שעזבתי את הלימודים, עדיין חברות שלי מסמסות לי כל היום עם שאלות,

"מה זה היפותרמיה?"

"מה זה הטרוגני?"

(שני דברים ששאלו אותי היום ספציפית)

אני אוהבת שפות בכללי, לאו דווקא עברית. השפה היחידה שהכי שנאתי זה צרפתית ואני לאט לאט לומדת לחבב גם אותה, לצערי

יש לי הרבה ציורים, שהם לאו דווקא מנדלות. אני בדרך כלל מביאה את הציורים שלי במתנה לאנשים... אז לא נשאר לי הרבה. אני יכולה לצייר מנדלה ולהעלות אם באלך.

 

נראה לי שאם יתנו לכל ילד לבחור מה הוא רוצה ללמוד הדרך תהיה קצרה לקידום למידה משמעותית, שבאמת תעניין את הילד. או שאולי זה רק אני, כי אני חננה שאוהבת ללמוד. (לא אוהבת שמלמדים אותי בכיתה עם עוד 30 בנות. אוהבת ללמוד לבד דברים שמעניינים אותי.)(היום למשל למדתי על קעקועים. איך זה עובד, ממה מורכב הדיו כך שהגוף לא דוחה אותו (מתכות נוזליות, מסתבר)(והגוף כן דוחה אותו, רק שקשה למאקרופאג'ים לבלוע את חלקיקי המתכת כי הם גדולים מהם בהרבה.) ואיך מסירים אותם (מפרקים את החלקיקים הגדולים לחתיכות זעירות כך שכדוריות דם לבנות יכולות לעכל אותם ולהשמיד דרך הכבד))

באמת חבל שאי אפשר פשוט ללמוד לכל החיים. לדעתי הכי כיף לעבוד בתור ספרנית, אבל נעעע.

 

היו הרבה מאד מקצועות שרציתי לעבוד בהם, ואני לא יכולה. הנדסה גנטית, נוירולוגיה, ראש הממשלה...

יש גם כמה ישימים יותר, כמו סופרת ומאיירת. אני טכנית עובדת עכשיו כגרפיקאית אבל זה כלום עבודה, כי יש מליון גרפיקאים בעולם. (אמא שלי טוענת שאם זורקים תפוח מהחלל סטטיסטית רוב הסיכויים שהם יפלו על גרפיקאי)(חבל שכבר גילו את כוח המשיכה)

להמציא פטנטים זה לא עבודה. אבא שלי המציא המון. וגם סבא שלי ודוד שלי.

מה שמביא כסף זה לשכנע אנשים להשקיע כסף בפיתוח הפטנט שלך.

מכירה קיקסטארט?

 

מה הייתי מצילה?

אני לא קשורה נפשית לשום דבר.

אולי תעודות ומסמכים אישיים, וכסף כמובן. סיוט להשיג את הדברים האלו מחדש.

פתאום נזכרתי שרציתי להגיב לך על זה.
נראה לי שעל זה נאמר "עבר זמנו בטל קרבנו"

רק משהו אחד: אין שום דבר בכלל שאת קשורה אליו רגשית?

להיקשר נפשית זה רע.

זה אסור.

כלומר, אני אוטומטית לא נקשרת נפשית לכלום. קרה לי המון פעמים שנקשרתי וזה נעלם/ אבד/ נשבר וכו'. אז למה לי הכאב לב הזה?

 

אולי אנשים, אבל אנשים לא נחשב.

אני מחייכת ומרגישה אשמָה
אני נהנית ומרגישה אשמָה
אני עושה דברים שכיף לי איתם אבל מרגישה שאני עושה מעשה אסור
כאילו אסור לי להרגיש טוב

וזה כזה מטומטם

איך אני יכולה להוכיח לך שאני אוהבת אותך באמת כל כך והרבה?

מה שהגבתי לך בסמס

כשזה קורה

לא נמאס לבכות בארבע בבות
הוא סוחט את הנשמה,
מזעזע אותה
ומרגש כ"כ

כולן בעולם הזה 'חברות'.

עם אף אחד אי אפשר לדבר באמת ולהרגיש שהוא מבין אותך.....

לא בקטע של להעליב.. אבל להתכתב זה לא כמו לדבר למרות שמאוד עזרת..

אני מכירה את האנשים סביבי ויודעת שאין אף אחד שבאמת אפשר לדבר איתו נקי.

לא מכירה מישהו שבאמת יבין.

שלא יעשה צחוק.

שישמור בסוד.

שיהיה הכי אמיתי בעולם.

שלא יתן לי הרגשה רעה שסיפרתי לו.

אולי יש אחת כזאת אולי שתיים.

אני רוצה מישהי שאני אוכל להסתכל לה בעיניים אחרי שהיא קראה לי את כל הלב.

שהיא אף פעם לא איכזבה אותך.

שהיא הכי נקיה בעולם.

שהיא תמיד תהיה מוכנה להקשיב לך.

שתהיה ביניכן רק אמת תמיד.

שאף פעם לא תצחק ממך.

שתמיד תהיה בשבילך.

שלא תלכלך עלייך אף פעם מאחורי הגב.

שהיא החברה הכי טובה בעולם!!!

 

פעם הייתה מישהי שחשבתי שהיא כזאת. אח"כ הבנתי שטעיתי.

עכשיו יש לי אולי שתיים כאלה.

רק אולי.

אולי.

רק אולי.

ואחרי כל הפעמים שאתה מקבל סכין בגב אתה כבר לא רוצה לנסות שוב.

לא מתחשק לי להיות ספר להחלפה בספריה.

את יודעת למה?
































כי בן אדם רגיל זה בן אדם מת!

(בואו נזרוק סיסמאות חסרות קשר לאוויר ונאמין בהם בכל ליבינו )