זה כל כך שונה ממה שדמיינתי...
חשבתי שזה הולך עם פרפרים. ובלאגן. ועננים. ואביר על סוס לבן.
אבל זה לא ככה.
זה סחרחורת. והתרגשות. ומוכנות להשתנות. ולקבל את זה שאנשים הם לא מושלמים.
ושלא תמיד מה שאני רוצה זה מה שאני צריכה.
קצת באסה לי שזה ככה. אבל אני לא מבואסת. אני שמחה. לא מאוהבת כמו בסיפורים, יותר מקורקעת (מה ציפיתי, זו אני. תמיד שכל שכל שכל) ומאד שמחה.
אני צריכה להיפתח יותר. וקשה לי מאד. אבל עד החתונה זה יעבור.
ואני דוסית ממש.
ואני מפרגנת 
ואני כלה.






ודאי, בעזרת האל יתברך