יש לי סיכויהנסיך הקטן.יש לי סיכוייש לי סיכוינגיד לשיקי ירושלמית שקורים לה אביגיל.
זה כל מה שאני יודעת עליך
אבל זה מספיק
זה הורגג אותי
נראלי הם בטוחות אני לא מבינה כלום
חחח
|בורח|יומנים נשרפים לא צריך להסביר איך אני מכירה אותה
חח 
או שלא התכוונת לזה?
אוי זה ממש מביך אותי. על בסיס זהשפיות זה היסתדר לי טוביומנים נשרפיםיש לי סיכויפעורות.
שדות! למה לא צריך להסביר?
אמאלה.
אני כבר לוידעת מה שירה עושה שם
יש לי סיכויבכלל עכשיו באלי לדבר המון
אה. זה בגלל שביקשתי שלא תשאל.
וגם לכל אחת מאיתנו יש חברות ממקומות הזויים אז זה טבעי חח
יש לי סיכוי מה היה עם המשטרה?!יש לי סיכוי
שירה המריצה את כל האוטובוס לשיר לי איזה שיר.
אהמ אהמ
לא באה אליכם בחיים. בלי נדר כמובן
כן. היא אמרה לי לעצבן אותך איתו
הלוואייי
חח חיה בסרט
עד שאני נפגשת איתה
אסמסים? וואי מעניין אותי מה
יצאתי סתומה רצחח
טוב לונורא
יומנים נשרפים
בטח שהיא מותק
לא הפסדתם הרבה
תהנו
יומנים נשרפיםגעגועיי אנשים!
כמעט ולא נכנסת...
אבל אפשר לומר משו?
הייתם מאד משמעותיים לי ככה בכמה רגעים בחיים.
זהו עם גילויי החיבה..
לילה טוב אחיי המסניפים
לא רק האלה הנחמדים....
היה יל כיף לדבר עם דבורה.
היא אמרה שבשבות זה דומה לאולפנה. כאילו הסגנון
מעניין מה צופה תעשה
באופי הן ככ שונות
חוני המעגל פינותאני לגמרי מבין אותך, אני משלים בר"ה את עת שערי רצון (יודע אותו כבר בע"פ....)
איי עוצמות של פיוטים אבל גם-
ר"ה ויו"כ בלי ונתנה תוקף ויו"כ בלי תפילה זכה. גם חסר מאוד...
בס"ד
אני ככ רוצה, ויום אחר גם אעשה זאת –
להקפיא את העולם.
ללכת מהר ברחובות שבהם אנשים קפואים, מביטים בי אך לא רואים, לצחוק בפניהם בלי שיגיבו או ישמעו, לצרוח על אלה שהכאיבו לי ואת אלה שרציתי ככ לחבק, אך לא העזתי, לעטוף אותם חזק בלי שיהיה לי אכפת שאני לא מקבלת את אהבתם בחזרה.
ואז, לרוץ לכרי דשא האלה שתמיד מלאים באנשים, לדחוף את כולם לשורה מסודרת ולהתפרע על הירוק העצום הזה. לרוץ ולצעוק, ושהפה שלי יתמלא ברוח ושהשיער שלי יתמלא קשרים. ולקפוץ ולהתגלגל בדשא, מכווצת כמו עובר, ולרוץ בין הממטרות עם ידיים פתוחות כמו כנפיים ולצרוח מרוב צחוק על כל העולם הזה.
לעלות על המגלשות והנדנדות של הילדים הקטנים בלי שיהיה לי אכפת מאנשים שיסתכלו עליי מוזר. הם לא יראו אותי! הם לא יראו אותי!
לרוץ לקניון, לנעול את כל הקפואים בתוך תאי הלבשה ולמדוד את כל הבגדים שבכל החנויות. ולנסות גם ג'ינס וסקיני ושאלים ומטפחות ולא לדלג על שום דבר, שום שרשרת או מגפיים או משקפי שמש.
ואחר כך הייתי רוצה לבקר בבתים, לקחת מכל בית דיסק ולשמוע את כולם.
ואז ללכת למוזאונים ולעצב את כל הפסלים, התמונות, הציורים והבובות כמו שאני חושבת.
ולנסוע לבתי חולים לחבק חזק את כל התינוקות, עד שהם ימחצו אליי, ןלהריח אותם ולנשום אותם ולהלביש אותם בעדינות וללחוש לכולם שמע ישראל, גם לערבים ולנוצרים.
ולעשות את כל הדברים המשוגעים שתמיד חלמתי עליהם אבל פחדתי ממה יחשבו עליי, ואת כל הדברים המשמעותיים שרציתי לעשות אבל לא יכולתי כי אני עוד קטנה.
ואז, ואז הייתי מפשירה את כולם, ומודה לאלוהים שיש עוד אנשים חיים בעולם הזה.
מתישהו, כשאתם מרגישים שאתם קופאים פתאום, תבינו מי גרמה לזה. ולמה העולם יראה שונה שתקיצו.
זאת אני.
שפיותישלי מה להגיד.
בהזדמנות..
(לי לא חגגו כבר 5 שנים )
לי זה שיא הכיף.
שחוגגים לי או שאני לאחרים, זה לא משנה
העיקר שיש משו שמייח
וגם, זה לא איזה משו מי יודע מושקע סתם סיבה לשמוח
שמעתי הקלטה של תיקון הכללי המרכזי באומן,
"איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר!"
זעקו מעומק ליבם אלפי יהודים על אדמת אומן שבאוקראינה שביבשת אירופה...
(ציטוט מאסמס ששלח לי חבר)
