פורום נסיונות פעילים (עמוד 7076)

קיבלתי פרסומת מדברי שיר וחשבתי שזה ספר ילדים (לא פתחתי את הקישור)

בס"ד

לא קראתי, אבל משני הקודמים הכתיבה טובה ולא ילדותית.

מתאים לכל מי שנהנה מסיפור שמסופר יפה ולא אכפת לו שכל משפט זועק מאחורי הקלעים "אני פה כדי להעביר מסר ולהחדיר ערכים מאוד מסויימים" באופן גלוי מדי.

אז לא בטוח שאתחבר

אבל אולי

אין לי כרגע זמן לניסויים, חבל

בס"ד

אחת כשהייתי קטן וטיפש, ואחת כשהייתי פחות קטן ועדיין טיפש. בראשונה ממש התלהבתי, בשנייה הייתי רוב הזמן על סף גועל. ואז קראתי את אחד מאלף, והחלטתי שאת יוזבד אני לא אקרא, אפילו שהעלילה חביבה משהו ואפשר לומר שיש בי מידה של סקרנות.

בס"ד

בטח כשלדעתי הם לא נכונים ומובעים בצורה לא נכונה.

מזה.

בס"ד

בין אלו שמה שמעניין אותם בעצם זה ההנאות שלהם, (כמו שהמה-שמו אומר בסוף מהללאל לחיילים שלו), שעושים מלא מעשי חסד ונחמדים אל כולם, אבל כשמעירים להם שהם ברכו "העץ" על בננה הם פוטרים את זה ב"רחמנא ליבא בעי", וזה בעצם מצביע על כך שמתחת לפני השטח הם מרושעים, בוגדים, משתפים פעולה עם האויב ומתכננים לרצוח את כל מי שעומד בדרכם, לבין אלו שכאן כדי לשמור על העבר הטוב והיפה כאן, חי וקיים, ולהילחם בכל הכוח נגד הרשעים מהסוג הראשון שבאו לשנות אותו.

אבל מעבר לכך שאני לא חושב שההצגה הזו נכונה, מרוב שהיא מנסה להראות כמה שהראשונים רשעים זה כבר נהיה לא אמין.

מבין האנשים בסביבה שלי, אני היחידה שלא מעריצה-את-הסדרה-בטירוף בדיוק מהסיבות האלו.

וגם מריח החשיבות העצמית שנודף מהספר, כמו בושם חזק מידי.

בס"ד

אלא לטוב ולרע על-פי ההזיות של קבוצה סוציולוגית עם אינטרסים פוליטיים מוזרים

בס"ד

סליחה על הכניסה לריאל פוליטיק, אבל עם התיאורים שלה דווקא טובת הממלכה היא שהשלטון יינטל ממשפחת הליצנים הזאת ותינתן למישהו שיודע לעבוד.

בכ"א, זו לא היתה כוונתי (רציתי שתהיו וכו'). כוונתי היא שהאיש הרע הוא רע, כי הוא רוצח שפל ונבזה, בוגדני ותככן. והאיש הטוב הוא טוב, כי הוא נבגד, כחול-דם ובהיר שער ועיניים.

עד כאן זה המסגרת של כל ספר וספר שעוסק במאבקים פוליטיים.

אבל מה הערכים שטעונים בכל דמות? הערכים שהסופרת רוצה להעביר את המסר ש"זה טוב, וזה רע"? מה שכתבתי למעלה.

בס"ד

אין דבר כזה ספר בלי ערכים מכוינים. בלי ערכים שמתנגשים ביניהם (בין אם בתוך אדם אחד, ובין אם בין אנשים שונים) אין עלילה. אבל יש הבדל בין אם זה נכנס באופן טבעי כשהאדם יושב לכתוב סיפור יפה, ובין אם מתחילים בלבחור ערכים שאנחנו רוצים להעביר ולבנות עליהם סיפור.

חוץ מזה, לפחות שיהיו ערכים נכונים, ולפחות שיובעו נכון.

וכן, קראתי עוד, וזו אכן בעיה יותר כללית שבציבור הזה רואים כל דבר ככלי לצרכי תעמולה ופוליטיקה. אבל במקרה הזה זה יותר מפריע לי כי: א. היא היתה משלנו ונשרפה, ואלה הכי גרועים. ב. זה ספר שיותר אנשים קוראים.

סתם, לא שאכפת לי. אבל לא אוהבת הכללות גסות כאלה. דווקא יצא לי לדבר אתה פעם והיא בנאדם נהדר.

בס"ד

אבל בנים שמתחילים עם בנות בשביל הצחוק זה עוד יותר פיכסה

"ואחר כך שלמדתי מפי השמועה/ שמברכין על הטובה ועל הרעה.

אברך בקול נמוך, בשפה חלושה/
"ברוך אתה ד' שלא עשני אישה"
(ר' קולונימוס בן קולונימוס בן ר' מאיר הנשיא)