(^נלקח ממישהי שאני מחבבת)
איכנשהו תמיד בסף הכל - הרצון לכלום. ללא שום דבר, מתי יבוא כבר, מתי.
או שלא מגיע לי גם זה.
כלומר, מה רע כלכך, מה חטא היה שלי שבשלו, נגזר עליי לזחול את החיים האלו?
הוי, לראשונה מזה (?- לא יודעת) אלוקים, פעם אחת שוב לראות. בבקשה.
ואפילו אסור לי לומר. כבר אסור, אני לא יודעת לברוח מספיק נכון, כמה שאפשר לתאר טעות כנכונה
צפוי ומוכר זה טוב? ואם לא? (קטע שאני לא אכתוב כי הוא מדי, פלספת)
בכולופן מתחשק לי עכשיו קרש אחד מוכר להאחז בו.
ואין, לא בטוח כל כך כמו שאני מתחמקת ממנו אולי
נאמנות היא משהו שאני בוחנת בתדירות די גבוהה, מאוד אפילו.
#מבולבלגן
#טוב לומר דברים לאחרים כדי לשמוע אותם בעצמך
#מה שלא יודעים לא כואב (וזו מסקנה מושלמת לחלוטין)
אני תוהה,
מה ואאבד לי יכולות חשיבה שהן,
כמו באמצעות החרמת מקום תכתבת ובלימת פה תמידנית
אני אחזור להיות קצת
חמודה לעצמי?
ואם אנסה להגיד קישטא לכולן? זה יעזור? (איך כלום יעזור. כלום יכול לעזור?
)
#הפעם ברחתי ארוך ממש, אני מניחה שהאנשים נהנו מזה
ו,
תינוקות זו הנטייה:
להאשים אחרים בדברים שקורים לך,
להזניח טיפול בבעיות באמצעות יבב ממושך,
להעריך את מערכת התפיסה שלך כזו הנכונה ביותר,
לזלזל במה שיש ותמיד לדרוש עוד
אני תואמת למרבית ההגדרות, יומפי לי
#זמן לא מפוגג בעיות
#מסתבר שכולם אוהבים צומי אפילו שאנחנו לא ילדים בגן
סוף חביב! יש לי שירים שאני ממש נהנת מהם ויש להם תגית כוללת!
פללם. שירי ילדים.
היום יום הולדת ממש עושה לי אתזה
שנה מספקת על מנת לאפשר למת להשתכח מן הלב? אז כמה זמן ללכת מכאן?
הרב שלי ממש משקיע בזה אז כניראה נגיע בבוקר נטייל בנחל עמוד אחרי זה נלך לבית קברות ונתפלל קצת לה" יתברך, ואז טבילה כיתתית במקווה של הארי שזה האמת לא נשמע לי רעיון טוב כי הרבה מהחברה יתיחסו לזה יותר מידי בצחוק... ואז שבעסססס 
יאוו נוסטלגיה
