פורום נסיונות פעילים (עמוד 7590)

זה היה כזה פדיחה!!

ומה נראה לה שהיא צוחקת עלי?!

אני בחיים לא אשכח את זה...

 

נעלבתי

\היום אני ונועה הגענו למסקנה,

שלהתגעגע זה דפוק

וזה מעצבן

 

\זה ממש מכעיס אותי 

פאף.

 

עדיף שאשתוק

דיקטים נובחים בכל מקום!


בשבת אני אוכלת אצל משפחה שאני לא מכירה. שלום שישית

שאני מוצאת ת'צמי יושבת וסופרת עשר..תשע..שמונה... עד להתפוצצות.מחשבות זה דבר מפוצץ..ככל הנראה.

אז מה כבר אפשר לעשות?...

לצייר ציור לוקח יום אחד. רק צריך לקנות קנווס.

דרושים רעיונות מפתיעים לניצול זמן.

אבל גם זמן

פיכסה

 

@פינג.

היום חשבתי עלייך אהובה,

ישלי תיאוריה חדשה ומעניינת שאני מוכרחה לחלוק איתך.

 

 

בדיוק חשבתי על זה.

(כשאנחנו שבויים ברצון מאד חזק, בצורך אינטנסיבי, באידאולוגייה מאד חזקה.)

 

אתמול ניגנתי. ושרתי.

 

פשוט תודה. (@הנסיך הקטן.)

Hitori.
Soshte aiishteru.
Wakarimasen... watashiwa tzuyoi janai, ..dakara
I want you. I know it's for the best if we stay from each other right now, but I'll tell you it would be so much easier to be with you. Yes, life not ment to be easy... That's why this written here and not directly to you.
I seriously doubt that you're reading this, but if you do - know that the second you want me I'll be there.

איך אני אוהבת את כל המקומות האלו חברון, ירושלים, מירון... הרגשות נעלות 

דברים שאני רוצה שיהיו לי על התקרה.

לא ביחד.
אבל אי אפשר.
חבל נורא.


כיף לראות אנשים נלחמים.יותר כיף שהם מנצחים בסוף.את זה אני לא יכולה לדעת.

בס"ד

אבל איכשהו ההודעות על ההודעות האלו נעלמו.

¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤
מלאמלאמלאמלא שולחנות בשורה
וחלום על התעתקות, שרק צריך לקרוא שורה בעיתון והופ!!!! אני נמצאת שם!! ואיזה בייניש שלא התייחס אלי כשבאתי בריצה מטורפת והלם לשאול אותי איפה אני ורק אחרי שחברה שלי שבאופן ניסי גרה באזור ובדיוק יצאה מהבית שלה (נחתתי בעפולה???????) ורק כשנגשתי אליה והסברתי לה מה קרה עכשיו הבייניש הפסיק ללכת עם עיניים בתוך התלמוד או משהו, והסתכל לאחור בסקרנות אבל שנינו כבר הלכנו משם
ושזאת בכלל לא הפעם הראשונה שזה קרה לי, רק שלצערי זה קורה בלי שליטה, אני קוראת על משהו וישר איכשהו אני מוצאת את עצמי מסתחררת ונמצאת באותו מקום כשלרוב אני גם מצליחה לחזור חזרה.
מזל שזה חלום, אחרת עדיין הייתי בעפולה בבית ענק עם שערי ברזל ענקיים יותר שמשום מה החברה שלי גרה בו.
כאילו מה, כשסוף סוף אני מתעתקת, למה זה בלי יכולת שליטה ובקרה על העניין??!!!!
זה אומר שממש חייבים שליטה על המחשבות
רגע אחד את יושבת ואוכלת ארוחת ערב עם המשפחה, ושנייה לאחר מכן בגלל שחשבת על משהו שאופרה(וינפרי) אמרה, נמצאת על גג האולם שבה התוכנית מצולמת
ואז את יכולה שעה לשבת ולנסות לחשוב על הבית ולנסות להתכוונן לזה, עדיין לא קורה כלום.
זה בטח איזה תנועה בנפש שרק מדי פעם מצליחים למצוא אותה ולהתכוון אליה ולהתחבר אליה שגורמת ליכולת לשלוט בהתעתקות. צריך לנסות לחפש אותה ולהתחבר אליה ואז יהיה אפשר גם לשלוט ולהיות מיומנים בזיהוי ובכיוונון שלה.



זאת הייתה התיאוריה שלי על חלום שבו התעתקתי(ערך;הארי פוטר) בלי להצליח לשלוט על זה.
וזה גורם לי להיזכר בעוד חלומות, רק שהם על תעופה, אבל העיקרון דומה, ברגע שנהייתי מודעת שאני עפה מיד נפלתי/ או התעוררתי במובן של להיות מודעת לחלום וברגע שנהייתי מודעת גם פחדתי ליפול ואז כשפחדתי לפול כבר בהכרח נפלתי ואז התאמצתי בכל כוחי לדמיין שאני ממריאה אבל בסופו של דבר חלומות כאלו הסתיימו בהתנגשות בבניינים/עצים/אדמה/ריחוף באותו מקום

באמת, תארו לכם שאתם עפים עם או בלי כנפיים והכל טוב ויפה עד שפתאום אתם לא מצליחים לשלוט על מה שקורה ואתם לא מצליחים לעוף ולהמריא
זה סוג של סיוט, לא להצליח לעוף/להמריא/להמשיך לעוף

טוב, זה בטח אומר שאני חולת שליטה או משהו


ועוד מעט פורים ופסח ואביב
ותמוז והחופש הגדול ותחילת שנת לימודים אקדמאית ואין לי קצה חוט של מה אני רוצה לעסוק בחיי!!
לשבתי על אנתרפולוגיה וסוציולוגיה, כי זה ממש מעניין, או אולי פסיכולוגיה או לימודי נטרופתיה/תזונה/רוקחות טבעית שזה שיא המעניין ואני ממש אוהבת את העניין הזה
(הכוונה להכנת תרופות טבעיות ולא לרוקחות שמוכרים תרופות בסופרפארם או בקופ"ח או עובדים בקו ייצור של תרופות)

ואולי זה העבודה שלי עכשיו, הרפה ודע כי אני ה'
אבל די הרפיתי, כבר יותר מחצי שנה, למרות שאני מרגישה שכל הלב שלי מכורסם מחרדה ומדאגה ומלחץ
אז מצד אחד יש טענה שצריך לעשות את הכי טוב ולהשתדל ולעשות ומצד שני צריך להרפות ולקחת בקלות
וואוי!! זה חתיכת עבודת המידות על שתלטנות!!!!
נולאית! הרפייהה...
ומצד שני, אולי זה בכלל בשביל שאני את השמיים וחשוב יותר את הלב שלי שנהיה אטום ועמום ואני לא צריכה להרפות אלא לצעוק ולצעוק ולהתפלל עם כל הכוונה עד שתמצא לי הדרף ותאיר באור יקרות ועד שהמקום הזה בעולם איכשהו ישאב אותי לחלל הריק שבו אני צריכה להיות..
אני מרגישה כאילו אין מקום, כאילו לכל אדם יש מקום בעולם ואם הוא לא נמצא יש 'וואקום' על שמו שמאיץ בו למלא את החלל וזה מקומו של אדם, ולא משנה מה אני עושה אני מרגישה שאין שום 'וואקום' של חלל ריק על שמי שאני צריכה למלא. ולאן שאני לא מגיעה כאילו הכל מלא ותפוס. לפחות לעכשיו. (כי שאר המקומות, רק מלחשוב על זה, גורם לי להתפעם מההשגחה האלוקית, כי כל מקום שאני זוכרת שהייתי בעבר היה בדיוק, מושלם, ורוב רובם של המקומות הגעתי לשם "בטעות", לפחות מצידי, אבל "הטעויות" האלה היו הכי הכי מדוייקות במבט לאחור או אפילו תוך כדי שמתי לב לכך.)
אבל מה עכשיו?! לשבת בבית זה הכי טוב לי?? אבל אני לא רוצה ולא מסוגלת יותר!!!!!!!!!!
ונראה שאיכשהו כל העבודות שכן יכולות להתאים לי, לא עולות בכלל בדעתי או במודעות הדרושים שאני עוברת עליהם
ורק העבודות שלא מקבלים אותי או שדורשות ניסיון או ידע שכרגע אין לי, מככבות בדף.
אני מפספסת כאן משהו ואני לא מצליחה להבין מה!!!
זה משגע אותי!!!

ובכלל בשביל שלא להעכיר את האווירה יותר מדי!
אספר סיפור
שבמתכונת הגמדים מהרי האיילונים, נקרא סיפור המעשיות של עואט'פר או בקיצור עו'ט (איש הדרך)
בימי השלווה והרוגע שאיפיינו את תחילת ימי מלכותו של גלו'(האציל) השני, בנו של מייסד הממלכה של שושלת גלו'(שנמשכה כארבע מאות ושבעים שנה)
הלך בשביל ההרים הבוהקים גמד ממוצע ופשוט ועל גבו מעט תופינים ומעט מעדנים ומעט משקאות בדרכו לחגוג עם משפחתו את בוא האביב.
להפתעתו, בדרך פגש זיקית ירוקה וארנב מדבר שדיבורו היה מהיר מרגליו ולשונו חדה משיניו, והציעו לו הצעה שיהיו חבריו תמורת כד יין נושן, שמח וטוב לב הסכים הגמד, ואחד אחד פנו לדרכם
עם בוא הליל נכנס למערה ושם פגש עצלן שבישל מרק, ותמורת סלסילה של תופינים הגיש לו מרק ושינה ליד האח,
כשטעה במסלול וטיפס על ההר, התגלגלו על המצוקים מיני מעדנים,
וכשבשמש הלך, וראשו כאב, שתה נאד משקה של דבש,
וכשלעיר הגיע, ובגדיו בלואים, ראשו פרוע, וכיסיו ריקים,
נעצב אל ליבו ופנה אל בוראו
והנה חיש קט פגש את אחיו, סעד בביתו, ובבוקר החג בבגדים נאים נסעו ביחד אל משפחתם הרחבה
וזכר אותו הגמד חסד לאחיו, ובבוא היום, כשעמדה לו צרה, עם ארנב וזיקית ירוקה, יצא למדבר והציל את חייו.

מוסר ההשכל:














אם ארנב מדבר וזיקית ירוקה רוצים להיות חברים שלכם תמורת כד יין נושן, תסכימו!!!
אי אפשר לדעת מתי תהיה לאח שלכם צרה במדבר!!!!!



ליקריץ מלוח, זה אחד הדברים הטעימים שקיימים היום!!!!!
(לא המקלות האדומים או השחורים, אלא עיגולים שחורים עם טעם ממש חזק, שהם לא בדיוק גומי אבל גם לא בדיוק סוכריות קשות, אחד הדברי הטעימים שיש!!! שלא לדבר על גלידת ליקריץ עם שברי סוכריות(קשות) ליקריץ!)


ואני לא מבינה איך לאנשים יש סבלנות!!!!!!!!
לשבת ולכתוב סיפור שלם!!!! איך?????
אני נהנית בעיקר מהחלק הטכני-
לכתוב תרשימים של דמויות( רקע על הדמות, רשימות של משפחות: כמה בכל משפחה, גיל, מאפיינים, תאריכים,
הסבר על החוקים באותו 'עולם', אבל אין לי סבלנות לכתוב ממש את העלילה
...."לואיזנה נכנסה בדרמתיות לחדר,"אתם לא תאמינו מה מצאתי!" קראה לואיזנה בשמחה והוציאה מכיסה שקית חד פעמית," מצאתי את עגיל הפנינה שאיבדתי אתמול!" והראתה את עגיל הפנינה הבוהק בעיצוב הכסף שנח בבטחה בתוך השקית..."
יותר בקטע של:

רשימות:

*משפחת לאולנדרי:
הורים: לינדה וסאם
בן בכור: רוג'ר, 15
בן שני: אואן, 13
תאומות: שילה ומדלן, 12
בת: אליס, 9
בן: תום, 7
רקע-משפחה נוצרית חילונית, פרברים


*משפחת מקל'אן:
הורים: איירה וגראהם
בת: רות', 12
בן: מתי'ו, 6
בן: רונאלד, 4
-רקע:משפחה נוצרית דתית, פרברים

חוק הקוסמים המיליון:
זהו חוק הסודיות המיליון שקוסמים בכל רחבי העולם מחוייבים אליו בשביל להסתיר את עצם קיומים מהאכלוסייה הבלתי קסומה.

וכ'

להביא רקע אינפורמטיבי זה הרבה יותר מעניין מאשר להתחיל לכתוב את העלילה עצמה
אבל רקע וכתיבה אינפורמטיבית לא תכתוב ספר שכיף לקרוא!!!
או אפילו שיש לי רעיון, פשוט אין לי את הכוח הזה לשבת ולכתוב אותו מעבר תכתיבה האינמפורטיבית הזאת. ולו רק בשבילי!!!


קטעים קצרים זה נחמד, ספר שלם זה מפחיד!


אני לפעמים תוהה,



האם יום אחד פשוט לא ייגמר המקום באינטרנט ואז יהיה אסור לכתוב שטויות וכל פעם שירצו לפרסם משהו באינטרנט זה יצטרך לעבור וועדה מיוחדת אם זה ראוי או לא ראוי לכבוד הזה של פירסום באינטרנט.
נו, שטויות,
אני בטוחה שגם לשם הספאם יצליח להגיע


טוב, חסל סדר שטויות!!!!

של אברהם (יאיר) שטרן אנ"ד באופן אישי הדמות המוערצת עלי ביותר ואדם שאנחנו חייבים לו רבות על תרומתו לבנית העם והארץ תוך חירוף נפש ומבלי להתחשב כלל בצרכיו הפרטיים:

אל מערכות ארצו יצא
בחירוף חיים ומולדת
על שבילי השכול שם נטע
את זרעי תחיית השלכת

את שלהבת אש קודש נשא
בניתוץ חילולי תפארת
במבטו העז, המצמית והנורא
הניף חזון ארץ אחרת

על זאת תקונן ארץ
בנפול גבור עדריה
את דמו החשיב כמים
לשיחרור כבלי שבייה


המנון הלח"י שכתב יאיר שטרן (למי שלא מכיר):

חיילים אלמונים הננו בלי מדים, 
וסביבנו אימה וצלמוות. 
כולנו גויסנו לכל החיים, 
משורה משחרר רק המות. 

בימים אדומים של פרעות ודמים, 
בלילות השחורים של יאוש. 
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים, 
ועליו, הגנה וכיבוש. 

לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, 
כדי לשפוך בנכר את דמנו. 
רצוננו: להיות לעולם בני חורין, 
חלומנו: למות בעד ארצנו. 

בימים אדומים... 

אשכרה השומר ראה אותי, ביקש ממני לעצור, יש נשק? ממ תן לחשוב, לא. מבט חשוד. תביאי את התיק. מה יש פה? בגדים. ממ מסתכל..טוב תעברי...

מדהים איך משהו שנדמה כל-כך פשוט, בעצם טומן בחובו משמעות עצומה, כפסגתו של חלום(סיפרתי לך?).

תנועה קטנה, רצף תנועות ושקט.
קור, ורוחות.

עכשיו קור נמצא באסוסיאציה טובה אצלי במוח. הזוי משהו...

מדרגות, שמיכה דקה, אמצע הלילה, טלפון.
מגדל מים, רוחות עזות, זריחה.
פארק, דשא, רוחות, קור, פליז שלי(או מעיל?), יחד.

זה כואב, בהחלט.
אני מתגעגע, למישהו.
למשהו?
לא יודע. אני רק יודע שאני מתגעגע..
חוסר כזה, ריק.

אבא?
אולי.
אולי גם את נכנסת שם. הכל כ"כ מעורבב..
אני רוצה לפתור את זה, להוציא את זה.
לא רוצה לפגוע בך בכך שאבוא לא מוכן.
אני מחכה...

#לבקר במקום שהיה הבית השני שלי
ולראות שם מלא אנשים חדשים שלא מכירים אותי
אאווץ'
#היום הבנתי עד כמה זה מטופש
כי זה לא שאנחנו באמת מכירות
חוצמזה. הן לא במת אוהבות אותי
#זה מעולה ללמוד בדרך הקשה
זה באמת נהדר
אבל עדיף פשוט לדעת מלכתחילה
#חברות שלי מוזרות
וגמאני
אבל פסדר
#יאא יש לי מלאנתה חברות טובות שאני אוהבת נורא
(שזה מעולה,
רק מוכיח עד כמה זה היה טיפשי)
#אני צכה שינוי
מזל שזה קורה בקרוב
כילו שינוי כזה של צביעת שיער. אבל,.
#יופדידוו. להתלבט שעה בין הקרח לים
ובסוף להישאר במיטה
זה אדיר
#היום החלטתי סופית שאני לא יהיה זקנה לעולם
צעירה ברוחי ובנשמתי
יאי
#אני חייבת להזמין את תמר שתוריד גבר את כל התמונות על התקרה
זה פשוט
עמוס מידי
#איך אני אוהבת אנשים מתנשאים
זה כלכך נחמד להחזיר אותם לקרקע
אויש לא. פשוט לא.
#אני חייבת לך גם על היום.
זה השיחה אישית המעצבנת
@שטות
#חיוך.יופי.
צ'יזזז

ועצה.
לא לנסוע לחתונות עם עקבים.
אינלי רגליים.

ובאסה לי ממש