בס"ד
אבל איכשהו ההודעות על ההודעות האלו נעלמו.
¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤
מלאמלאמלאמלא שולחנות בשורה
וחלום על התעתקות, שרק צריך לקרוא שורה בעיתון והופ!!!! אני נמצאת שם!! ואיזה בייניש שלא התייחס אלי כשבאתי בריצה מטורפת והלם לשאול אותי איפה אני ורק אחרי שחברה שלי שבאופן ניסי גרה באזור ובדיוק יצאה מהבית שלה (נחתתי בעפולה???????) ורק כשנגשתי אליה והסברתי לה מה קרה עכשיו הבייניש הפסיק ללכת עם עיניים בתוך התלמוד או משהו, והסתכל לאחור בסקרנות אבל שנינו כבר הלכנו משם
ושזאת בכלל לא הפעם הראשונה שזה קרה לי, רק שלצערי זה קורה בלי שליטה, אני קוראת על משהו וישר איכשהו אני מוצאת את עצמי מסתחררת ונמצאת באותו מקום כשלרוב אני גם מצליחה לחזור חזרה.
מזל שזה חלום, אחרת עדיין הייתי בעפולה בבית ענק עם שערי ברזל ענקיים יותר שמשום מה החברה שלי גרה בו.
כאילו מה, כשסוף סוף אני מתעתקת, למה זה בלי יכולת שליטה ובקרה על העניין??!!!!
זה אומר שממש חייבים שליטה על המחשבות
רגע אחד את יושבת ואוכלת ארוחת ערב עם המשפחה, ושנייה לאחר מכן בגלל שחשבת על משהו שאופרה(וינפרי) אמרה, נמצאת על גג האולם שבה התוכנית מצולמת
ואז את יכולה שעה לשבת ולנסות לחשוב על הבית ולנסות להתכוונן לזה, עדיין לא קורה כלום.
זה בטח איזה תנועה בנפש שרק מדי פעם מצליחים למצוא אותה ולהתכוון אליה ולהתחבר אליה שגורמת ליכולת לשלוט בהתעתקות. צריך לנסות לחפש אותה ולהתחבר אליה ואז יהיה אפשר גם לשלוט ולהיות מיומנים בזיהוי ובכיוונון שלה.
זאת הייתה התיאוריה שלי על חלום שבו התעתקתי(ערך;הארי פוטר) בלי להצליח לשלוט על זה.
וזה גורם לי להיזכר בעוד חלומות, רק שהם על תעופה, אבל העיקרון דומה, ברגע שנהייתי מודעת שאני עפה מיד נפלתי/ או התעוררתי במובן של להיות מודעת לחלום וברגע שנהייתי מודעת גם פחדתי ליפול ואז כשפחדתי לפול כבר בהכרח נפלתי ואז התאמצתי בכל כוחי לדמיין שאני ממריאה אבל בסופו של דבר חלומות כאלו הסתיימו בהתנגשות בבניינים/עצים/אדמה/ריחוף באותו מקום
באמת, תארו לכם שאתם עפים עם או בלי כנפיים והכל טוב ויפה עד שפתאום אתם לא מצליחים לשלוט על מה שקורה ואתם לא מצליחים לעוף ולהמריא
זה סוג של סיוט, לא להצליח לעוף/להמריא/להמשיך לעוף
טוב, זה בטח אומר שאני חולת שליטה או משהו
ועוד מעט פורים ופסח ואביב
ותמוז והחופש הגדול ותחילת שנת לימודים אקדמאית ואין לי קצה חוט של מה אני רוצה לעסוק בחיי!!
לשבתי על אנתרפולוגיה וסוציולוגיה, כי זה ממש מעניין, או אולי פסיכולוגיה או לימודי נטרופתיה/תזונה/רוקחות טבעית שזה שיא המעניין ואני ממש אוהבת את העניין הזה
(הכוונה להכנת תרופות טבעיות ולא לרוקחות שמוכרים תרופות בסופרפארם או בקופ"ח או עובדים בקו ייצור של תרופות)
ואולי זה העבודה שלי עכשיו, הרפה ודע כי אני ה'
אבל די הרפיתי, כבר יותר מחצי שנה, למרות שאני מרגישה שכל הלב שלי מכורסם מחרדה ומדאגה ומלחץ
אז מצד אחד יש טענה שצריך לעשות את הכי טוב ולהשתדל ולעשות ומצד שני צריך להרפות ולקחת בקלות
וואוי!! זה חתיכת עבודת המידות על שתלטנות!!!!
נולאית! הרפייהה...
ומצד שני, אולי זה בכלל בשביל שאני את השמיים וחשוב יותר את הלב שלי שנהיה אטום ועמום ואני לא צריכה להרפות אלא לצעוק ולצעוק ולהתפלל עם כל הכוונה עד שתמצא לי הדרף ותאיר באור יקרות ועד שהמקום הזה בעולם איכשהו ישאב אותי לחלל הריק שבו אני צריכה להיות..
אני מרגישה כאילו אין מקום, כאילו לכל אדם יש מקום בעולם ואם הוא לא נמצא יש 'וואקום' על שמו שמאיץ בו למלא את החלל וזה מקומו של אדם, ולא משנה מה אני עושה אני מרגישה שאין שום 'וואקום' של חלל ריק על שמי שאני צריכה למלא. ולאן שאני לא מגיעה כאילו הכל מלא ותפוס. לפחות לעכשיו. (כי שאר המקומות, רק מלחשוב על זה, גורם לי להתפעם מההשגחה האלוקית, כי כל מקום שאני זוכרת שהייתי בעבר היה בדיוק, מושלם, ורוב רובם של המקומות הגעתי לשם "בטעות", לפחות מצידי, אבל "הטעויות" האלה היו הכי הכי מדוייקות במבט לאחור או אפילו תוך כדי שמתי לב לכך.)
אבל מה עכשיו?! לשבת בבית זה הכי טוב לי?? אבל אני לא רוצה ולא מסוגלת יותר!!!!!!!!!!
ונראה שאיכשהו כל העבודות שכן יכולות להתאים לי, לא עולות בכלל בדעתי או במודעות הדרושים שאני עוברת עליהם
ורק העבודות שלא מקבלים אותי או שדורשות ניסיון או ידע שכרגע אין לי, מככבות בדף.
אני מפספסת כאן משהו ואני לא מצליחה להבין מה!!!
זה משגע אותי!!!
ובכלל בשביל שלא להעכיר את האווירה יותר מדי!
אספר סיפור
שבמתכונת הגמדים מהרי האיילונים, נקרא סיפור המעשיות של עואט'פר או בקיצור עו'ט (איש הדרך)
בימי השלווה והרוגע שאיפיינו את תחילת ימי מלכותו של גלו'(האציל) השני, בנו של מייסד הממלכה של שושלת גלו'(שנמשכה כארבע מאות ושבעים שנה)
הלך בשביל ההרים הבוהקים גמד ממוצע ופשוט ועל גבו מעט תופינים ומעט מעדנים ומעט משקאות בדרכו לחגוג עם משפחתו את בוא האביב.
להפתעתו, בדרך פגש זיקית ירוקה וארנב מדבר שדיבורו היה מהיר מרגליו ולשונו חדה משיניו, והציעו לו הצעה שיהיו חבריו תמורת כד יין נושן, שמח וטוב לב הסכים הגמד, ואחד אחד פנו לדרכם
עם בוא הליל נכנס למערה ושם פגש עצלן שבישל מרק, ותמורת סלסילה של תופינים הגיש לו מרק ושינה ליד האח,
כשטעה במסלול וטיפס על ההר, התגלגלו על המצוקים מיני מעדנים,
וכשבשמש הלך, וראשו כאב, שתה נאד משקה של דבש,
וכשלעיר הגיע, ובגדיו בלואים, ראשו פרוע, וכיסיו ריקים,
נעצב אל ליבו ופנה אל בוראו
והנה חיש קט פגש את אחיו, סעד בביתו, ובבוקר החג בבגדים נאים נסעו ביחד אל משפחתם הרחבה
וזכר אותו הגמד חסד לאחיו, ובבוא היום, כשעמדה לו צרה, עם ארנב וזיקית ירוקה, יצא למדבר והציל את חייו.
מוסר ההשכל:
אם ארנב מדבר וזיקית ירוקה רוצים להיות חברים שלכם תמורת כד יין נושן, תסכימו!!!
אי אפשר לדעת מתי תהיה לאח שלכם צרה במדבר!!!!!
ליקריץ מלוח, זה אחד הדברים הטעימים שקיימים היום!!!!!
(לא המקלות האדומים או השחורים, אלא עיגולים שחורים עם טעם ממש חזק, שהם לא בדיוק גומי אבל גם לא בדיוק סוכריות קשות, אחד הדברי הטעימים שיש!!! שלא לדבר על גלידת ליקריץ עם שברי סוכריות(קשות) ליקריץ!)
ואני לא מבינה איך לאנשים יש סבלנות!!!!!!!!
לשבת ולכתוב סיפור שלם!!!! איך?????
אני נהנית בעיקר מהחלק הטכני-
לכתוב תרשימים של דמויות( רקע על הדמות, רשימות של משפחות: כמה בכל משפחה, גיל, מאפיינים, תאריכים,
הסבר על החוקים באותו 'עולם', אבל אין לי סבלנות לכתוב ממש את העלילה
...."לואיזנה נכנסה בדרמתיות לחדר,"אתם לא תאמינו מה מצאתי!" קראה לואיזנה בשמחה והוציאה מכיסה שקית חד פעמית," מצאתי את עגיל הפנינה שאיבדתי אתמול!" והראתה את עגיל הפנינה הבוהק בעיצוב הכסף שנח בבטחה בתוך השקית..."
יותר בקטע של:
רשימות:
*משפחת לאולנדרי:
הורים: לינדה וסאם
בן בכור: רוג'ר, 15
בן שני: אואן, 13
תאומות: שילה ומדלן, 12
בת: אליס, 9
בן: תום, 7
רקע-משפחה נוצרית חילונית, פרברים
*משפחת מקל'אן:
הורים: איירה וגראהם
בת: רות', 12
בן: מתי'ו, 6
בן: רונאלד, 4
-רקע:משפחה נוצרית דתית, פרברים
חוק הקוסמים המיליון:
זהו חוק הסודיות המיליון שקוסמים בכל רחבי העולם מחוייבים אליו בשביל להסתיר את עצם קיומים מהאכלוסייה הבלתי קסומה.
וכ'
להביא רקע אינפורמטיבי זה הרבה יותר מעניין מאשר להתחיל לכתוב את העלילה עצמה
אבל רקע וכתיבה אינפורמטיבית לא תכתוב ספר שכיף לקרוא!!!
או אפילו שיש לי רעיון, פשוט אין לי את הכוח הזה לשבת ולכתוב אותו מעבר תכתיבה האינמפורטיבית הזאת.
ולו רק בשבילי!!!
קטעים קצרים זה נחמד, ספר שלם זה מפחיד!
אני לפעמים תוהה,
האם יום אחד פשוט לא ייגמר המקום באינטרנט ואז יהיה אסור לכתוב שטויות וכל פעם שירצו לפרסם משהו באינטרנט זה יצטרך לעבור וועדה מיוחדת אם זה ראוי או לא ראוי לכבוד הזה של פירסום באינטרנט.
נו, שטויות,
אני בטוחה שגם לשם הספאם יצליח להגיע
טוב, חסל סדר שטויות!!!!
אבל איכשהו ההודעות על ההודעות האלו נעלמו.
¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤
מלאמלאמלאמלא שולחנות בשורה
וחלום על התעתקות, שרק צריך לקרוא שורה בעיתון והופ!!!! אני נמצאת שם!! ואיזה בייניש שלא התייחס אלי כשבאתי בריצה מטורפת והלם לשאול אותי איפה אני ורק אחרי שחברה שלי שבאופן ניסי גרה באזור ובדיוק יצאה מהבית שלה (נחתתי בעפולה???????) ורק כשנגשתי אליה והסברתי לה מה קרה עכשיו הבייניש הפסיק ללכת עם עיניים בתוך התלמוד או משהו, והסתכל לאחור בסקרנות אבל שנינו כבר הלכנו משם
ושזאת בכלל לא הפעם הראשונה שזה קרה לי, רק שלצערי זה קורה בלי שליטה, אני קוראת על משהו וישר איכשהו אני מוצאת את עצמי מסתחררת ונמצאת באותו מקום כשלרוב אני גם מצליחה לחזור חזרה.
מזל שזה חלום, אחרת עדיין הייתי בעפולה בבית ענק עם שערי ברזל ענקיים יותר שמשום מה החברה שלי גרה בו.
כאילו מה, כשסוף סוף אני מתעתקת, למה זה בלי יכולת שליטה ובקרה על העניין??!!!!
זה אומר שממש חייבים שליטה על המחשבות
רגע אחד את יושבת ואוכלת ארוחת ערב עם המשפחה, ושנייה לאחר מכן בגלל שחשבת על משהו שאופרה(וינפרי) אמרה, נמצאת על גג האולם שבה התוכנית מצולמת
ואז את יכולה שעה לשבת ולנסות לחשוב על הבית ולנסות להתכוונן לזה, עדיין לא קורה כלום.
זה בטח איזה תנועה בנפש שרק מדי פעם מצליחים למצוא אותה ולהתכוון אליה ולהתחבר אליה שגורמת ליכולת לשלוט בהתעתקות. צריך לנסות לחפש אותה ולהתחבר אליה ואז יהיה אפשר גם לשלוט ולהיות מיומנים בזיהוי ובכיוונון שלה.
זאת הייתה התיאוריה שלי על חלום שבו התעתקתי(ערך;הארי פוטר) בלי להצליח לשלוט על זה.
וזה גורם לי להיזכר בעוד חלומות, רק שהם על תעופה, אבל העיקרון דומה, ברגע שנהייתי מודעת שאני עפה מיד נפלתי/ או התעוררתי במובן של להיות מודעת לחלום וברגע שנהייתי מודעת גם פחדתי ליפול ואז כשפחדתי לפול כבר בהכרח נפלתי ואז התאמצתי בכל כוחי לדמיין שאני ממריאה אבל בסופו של דבר חלומות כאלו הסתיימו בהתנגשות בבניינים/עצים/אדמה/ריחוף באותו מקום
באמת, תארו לכם שאתם עפים עם או בלי כנפיים והכל טוב ויפה עד שפתאום אתם לא מצליחים לשלוט על מה שקורה ואתם לא מצליחים לעוף ולהמריא
זה סוג של סיוט, לא להצליח לעוף/להמריא/להמשיך לעוף
טוב, זה בטח אומר שאני חולת שליטה או משהו
ועוד מעט פורים ופסח ואביב
ותמוז והחופש הגדול ותחילת שנת לימודים אקדמאית ואין לי קצה חוט של מה אני רוצה לעסוק בחיי!!
לשבתי על אנתרפולוגיה וסוציולוגיה, כי זה ממש מעניין, או אולי פסיכולוגיה או לימודי נטרופתיה/תזונה/רוקחות טבעית שזה שיא המעניין ואני ממש אוהבת את העניין הזה
(הכוונה להכנת תרופות טבעיות ולא לרוקחות שמוכרים תרופות בסופרפארם או בקופ"ח או עובדים בקו ייצור של תרופות)
ואולי זה העבודה שלי עכשיו, הרפה ודע כי אני ה'
אבל די הרפיתי, כבר יותר מחצי שנה, למרות שאני מרגישה שכל הלב שלי מכורסם מחרדה ומדאגה ומלחץ
אז מצד אחד יש טענה שצריך לעשות את הכי טוב ולהשתדל ולעשות ומצד שני צריך להרפות ולקחת בקלות
וואוי!! זה חתיכת עבודת המידות על שתלטנות!!!!
נולאית! הרפייהה...
ומצד שני, אולי זה בכלל בשביל שאני את השמיים וחשוב יותר את הלב שלי שנהיה אטום ועמום ואני לא צריכה להרפות אלא לצעוק ולצעוק ולהתפלל עם כל הכוונה עד שתמצא לי הדרף ותאיר באור יקרות ועד שהמקום הזה בעולם איכשהו ישאב אותי לחלל הריק שבו אני צריכה להיות..
אני מרגישה כאילו אין מקום, כאילו לכל אדם יש מקום בעולם ואם הוא לא נמצא יש 'וואקום' על שמו שמאיץ בו למלא את החלל וזה מקומו של אדם, ולא משנה מה אני עושה אני מרגישה שאין שום 'וואקום' של חלל ריק על שמי שאני צריכה למלא. ולאן שאני לא מגיעה כאילו הכל מלא ותפוס. לפחות לעכשיו. (כי שאר המקומות, רק מלחשוב על זה, גורם לי להתפעם מההשגחה האלוקית, כי כל מקום שאני זוכרת שהייתי בעבר היה בדיוק, מושלם, ורוב רובם של המקומות הגעתי לשם "בטעות", לפחות מצידי, אבל "הטעויות" האלה היו הכי הכי מדוייקות במבט לאחור או אפילו תוך כדי שמתי לב לכך.)
אבל מה עכשיו?! לשבת בבית זה הכי טוב לי?? אבל אני לא רוצה ולא מסוגלת יותר!!!!!!!!!!
ונראה שאיכשהו כל העבודות שכן יכולות להתאים לי, לא עולות בכלל בדעתי או במודעות הדרושים שאני עוברת עליהם
ורק העבודות שלא מקבלים אותי או שדורשות ניסיון או ידע שכרגע אין לי, מככבות בדף.
אני מפספסת כאן משהו ואני לא מצליחה להבין מה!!!
זה משגע אותי!!!
ובכלל בשביל שלא להעכיר את האווירה יותר מדי!
אספר סיפור
שבמתכונת הגמדים מהרי האיילונים, נקרא סיפור המעשיות של עואט'פר או בקיצור עו'ט (איש הדרך)
בימי השלווה והרוגע שאיפיינו את תחילת ימי מלכותו של גלו'(האציל) השני, בנו של מייסד הממלכה של שושלת גלו'(שנמשכה כארבע מאות ושבעים שנה)
הלך בשביל ההרים הבוהקים גמד ממוצע ופשוט ועל גבו מעט תופינים ומעט מעדנים ומעט משקאות בדרכו לחגוג עם משפחתו את בוא האביב.
להפתעתו, בדרך פגש זיקית ירוקה וארנב מדבר שדיבורו היה מהיר מרגליו ולשונו חדה משיניו, והציעו לו הצעה שיהיו חבריו תמורת כד יין נושן, שמח וטוב לב הסכים הגמד, ואחד אחד פנו לדרכם
עם בוא הליל נכנס למערה ושם פגש עצלן שבישל מרק, ותמורת סלסילה של תופינים הגיש לו מרק ושינה ליד האח,
כשטעה במסלול וטיפס על ההר, התגלגלו על המצוקים מיני מעדנים,
וכשבשמש הלך, וראשו כאב, שתה נאד משקה של דבש,
וכשלעיר הגיע, ובגדיו בלואים, ראשו פרוע, וכיסיו ריקים,
נעצב אל ליבו ופנה אל בוראו
והנה חיש קט פגש את אחיו, סעד בביתו, ובבוקר החג בבגדים נאים נסעו ביחד אל משפחתם הרחבה
וזכר אותו הגמד חסד לאחיו, ובבוא היום, כשעמדה לו צרה, עם ארנב וזיקית ירוקה, יצא למדבר והציל את חייו.
מוסר ההשכל:
אם ארנב מדבר וזיקית ירוקה רוצים להיות חברים שלכם תמורת כד יין נושן, תסכימו!!!
אי אפשר לדעת מתי תהיה לאח שלכם צרה במדבר!!!!!
ליקריץ מלוח, זה אחד הדברים הטעימים שקיימים היום!!!!!
(לא המקלות האדומים או השחורים, אלא עיגולים שחורים עם טעם ממש חזק, שהם לא בדיוק גומי אבל גם לא בדיוק סוכריות קשות, אחד הדברי הטעימים שיש!!! שלא לדבר על גלידת ליקריץ עם שברי סוכריות(קשות) ליקריץ!)
ואני לא מבינה איך לאנשים יש סבלנות!!!!!!!!
לשבת ולכתוב סיפור שלם!!!! איך?????
אני נהנית בעיקר מהחלק הטכני-
לכתוב תרשימים של דמויות( רקע על הדמות, רשימות של משפחות: כמה בכל משפחה, גיל, מאפיינים, תאריכים,
הסבר על החוקים באותו 'עולם', אבל אין לי סבלנות לכתוב ממש את העלילה
...."לואיזנה נכנסה בדרמתיות לחדר,"אתם לא תאמינו מה מצאתי!" קראה לואיזנה בשמחה והוציאה מכיסה שקית חד פעמית," מצאתי את עגיל הפנינה שאיבדתי אתמול!" והראתה את עגיל הפנינה הבוהק בעיצוב הכסף שנח בבטחה בתוך השקית..."
יותר בקטע של:
רשימות:
*משפחת לאולנדרי:
הורים: לינדה וסאם
בן בכור: רוג'ר, 15
בן שני: אואן, 13
תאומות: שילה ומדלן, 12
בת: אליס, 9
בן: תום, 7
רקע-משפחה נוצרית חילונית, פרברים
*משפחת מקל'אן:
הורים: איירה וגראהם
בת: רות', 12
בן: מתי'ו, 6
בן: רונאלד, 4
-רקע:משפחה נוצרית דתית, פרברים
חוק הקוסמים המיליון:
זהו חוק הסודיות המיליון שקוסמים בכל רחבי העולם מחוייבים אליו בשביל להסתיר את עצם קיומים מהאכלוסייה הבלתי קסומה.
וכ'
להביא רקע אינפורמטיבי זה הרבה יותר מעניין מאשר להתחיל לכתוב את העלילה עצמה
אבל רקע וכתיבה אינפורמטיבית לא תכתוב ספר שכיף לקרוא!!!
או אפילו שיש לי רעיון, פשוט אין לי את הכוח הזה לשבת ולכתוב אותו מעבר תכתיבה האינמפורטיבית הזאת.
ולו רק בשבילי!!!קטעים קצרים זה נחמד, ספר שלם זה מפחיד!
אני לפעמים תוהה,
האם יום אחד פשוט לא ייגמר המקום באינטרנט ואז יהיה אסור לכתוב שטויות וכל פעם שירצו לפרסם משהו באינטרנט זה יצטרך לעבור וועדה מיוחדת אם זה ראוי או לא ראוי לכבוד הזה של פירסום באינטרנט.
נו, שטויות,
אני בטוחה שגם לשם הספאם יצליח להגיע
טוב, חסל סדר שטויות!!!!
|סוף ציטוט| .
אבל פחות או יותר למדנו לא להתייחס אליה...
)
לא קל