פורום נסיונות פעילים (עמוד 7825)

אני לא יוצאת מהבית בגללך כבר שלוש שעות, מיסטר היט!

Here I come!!!

תודה על הכל.
אני לא נכנסת לפה יותר בלנ"ד, לפחות לא בתקופה הקרובה.
אם דחוף להשיג אותי, לרוב האנשים פה יש את המספר שלי ואפשר לבקש מהם.
תודה על הכל.
סליחה.
להתראות.

ואחרי 3 פעמים שהוא מצלצל זה לא שעון מעורר זה הבוס ואתה מאחר לעבודה בשעתיים. קרה לי הבוקר.
הלכתי לישון מאוחר אחרי יום ארוך ולא שמתי שעון מעורר

(רבע לחמש, וויש מי לאק)
הדפדפת המחברת תווים והפיילוטים בתיק.
מחר פיזיקה ושיעור פסנתר.
וככה מתחילים שביעית
(אני מתלהבת, אז מה?)

מתסכל קצת

אבל זה מצב טוב
אני חושבת

ואני ממש סטלנית שזה משו.



(ואני פה כי אני בבית. שלא תחשבו שח"ו נכנסתי כשאני בשירות)

בס"ד

יאבייביי יאבייביי יאבייביי

תנו חיוך אנשים ואנשות

אוף, נו, אז קשה.

גם לי מותר.


|חוזר לנסות שוב•|

באין רואה אותך, רעי, פניך מתחילים לגווע.
לבלי הציל,
לבלי עצור,
שלוחי סנטר כדוב הקוטב,
הם גוועים.
אתה משכיב אותם על כר,
או צף איתם לאורך כותל,
או מציגם בלב חלון גבוה,
אל מול אוויר הכוכבים.

משקט וזגוגית שבירים לילות סיוון.
הרחוב כמו משקפת כחלחלה פקוח.
על פני העיר תלוי ירח מאובן - -
עולם שאין בו צליל ואין בו רוח.

עוד דומיית חצות ניצבת בכיכר,
שוקטת בסחרחורת מגדליה.
היכון והכנע למגעה הקר,
אין המולה, רעי, שלא תידום אליה.

פניך רעדו ומתו בחלון,
כמו למול מולדת משתכחת,
כי מסכה סתורה של רוחק בחלום,
של דרך ערירית, גם עליהם הונחה.

ובעוד באישוניך תמהונות בוהים
והיראה בקצות הפה כואבת,
הוארת עד אימה בצלם אלוהים,
בצלם עולמותיו חוורי האבן.

נתן א.

כשקושי ובלבול דופקים על חלון ביתי
כאילו מבקשים לדרוך רגלם ולהכנס לתוכי
עומדת אני, מתלבטת קשות
האם לתת להם לחדור?
האם לאפשר להם ברגושתיי לנבור?

כאשר נתתי פתח קטן לכניסה
חיי השתנו וכעת הם נמצאים במערכה שונה
הקרבות קשים, מתישים
הלבטים אותי סוחטים
חוסר הידיעה,
התפקיד שמשחקת אני בהצגה
של ילדה גיבורה, כל יכולה-
מרסק, שובר, גומר.

אני מתגעגעת לחורף ולקפוצ'ונים
אני מתגעגעת ללילות ללא שינה ולטיולים סיוטיים בשדות.

אני מתגעגעת לפחד ולדאגות ולכוכבים השחורים שרק אנחנו ראינו שם.
ואני לא מבינה למה

|מתוסכל|‎
זה קרה יותר מידי פעמים מאז שאני כאן
אוף‎‎

מדוע לא באת אתה...