פורום נסיונות פעילים (עמוד 7967)

ייאה אני לא יודעת מה ניסגר איתי!!..

כמעט דחיתי אותה דיי...

בס"ד

 

ואנה מפניך אברח

אם

אסק

שמיים

שם שם

אתה

ואציע שאול

הנך

אם אסק שמיים

שם שם 

אתה

ואציע שאול

הנך 

שונאת שהם חושבים שאני עובדת אצלם!!!

אתמול הסתכלתי כזה על השבט שלי ואוו עכשיו לעומת תחילת שנה! אנשים השתנו ממש!!

-.-

בואו נודה בזה
אנחנו בני אדם
היכולת שלנו מוגבלת
אנחנו לא יודעים או יכולים הכול
אז בני אדם
בואו נפסיק לתלות את עצמנו על אחרים
ונדע שאלהים הוא הכוח הגדול

Fortes fortuna juvat
מצחיק
I think, and it's hard to think about it- how not, I think she hates me. And it's sad and bad, 'couse she has all the reasons. I was almost mean to her. But, I have all the reasons, too. She scares me. I can not reach to her. She think I'm some one who can do every thing, but I'm not! How can I be? I'm as weak as she is. And in the end, when I don't succed with helping her, she angry at me. Leave me alone! I can not help you, you make ne verves, and I can't live with the thought, that I didn't help you. I can not live when you think I'm a superhero.
'Couse I'm not.
זה היה משחרר. אבל שאף אחת לא תחשוב שזה עליה בבקשה. זה לא
גלידת קפה שקולה לרעל ברשימת הדברים שאני לא רוצה כרגע בחיים שלי. אבל אם את מתלבטת בין שניהם, לכי על הגלידה. ואז תלשיני על עצמך למישהו חזק ומבין.
|עייף| אני לא שונאת את הדודה הזו שלי, אבל הייתי מסתדרת יופי בלעדיה, כרגע. היא די הורסת לי את הכל.
I'm all alone and I need you now, need you now.
מלטינית: המזל ניתן לאמיצים.
ועכשיו הספר. וואו. וואו. וואו. קצת קשה לי איתו כי יש בסוף משהו מבאס (חוץ מזה שהיא נשארת חולה סופנית ומתה אחרי שנה- זה מצוין). והוא גם לא ספר חזק. לא תמצאו שם משפטים לצטט או קטעים לשמור. אבל ברצף שלו, בדמויות שלו, בבלגן המסודר שלו, הוא פשוט מדהים.
~אזהרה: ספוילר~
בחלק הראשון היא מתעוררת בבית לא מוכר בלי שמץ של מושג איך הגיעה לשם. לבושה בבגדים לא שלה. בארונות מספיק בגדים במידה שלה, אבל כולם צבעוניים. היא לא לובשת בגדים צבעוניים. היא יורדת למטה. לבית יש שתי קומות, ועליית גג, בה התעוררה. בקומה הראשונה דלת נעולה, מטבח מאובזר היטב, והמון המון המון אוכל, אפשר לשרוד בבית שבועות על גבי שבועות. יש גם מין סלון. ספה. בקומה השניה- חדר הקרוסלה. יש לה קטע עם הקרוסלה הזו, אבל היא מקווה שזהו רק צירוף מקרים. אחרת זה חולני. מהחדר האחרון היא שומעת קולות. היא ניגשת לשם עם סכין מהמטבח, חוששת ומקווה למצוא את החוטף שלה. היד שלה שבורה כי היא התעלפה ונפלה עליה מקודם, אבל היא תעשה הכול כדי להרוג אותו. בפנים, על מיטה, שוכב אדם שידיו ורגליו קשורות למיטה, עיניו קשורות ופיו חסום. היא משחררת את העיניים והפה שלו, ומזהה. זה אייזק. דוקטור. במשך החלק הראשון לא ברור מה הקשר ביניהם אחים מתנכרים? מאהב אולי? קשר שנותק, אבל לא היה קרוב מאוד. את אחד הצדדים הגדולים בו היא לא מכירה.
הם מסתובבים בבית כמה ימים, לא יכולים לצאת. היא לא מדברת, לפעמים כן. מנסים לפענח מי זה ולמה.
היא, סנה, חיברה רומן רב מכר. הם מתחילים לחשוב שזהו מעריץ חולני כשהם מגלים בארון פרק מהספר שלה.
ואז החלק השני. העבר. ניק, האונס, הסרטן, אייזק. מי זו סנה. טראומתית. קצת חולת נפש.
ואז הספר של ניק. היא הדמות הכי לא מפוענחת. גבר טוב, רגיש, אוהב, או גבר רע ורדוד? אי אפשר באמת להבין. נראה שהוא פשוט מאוהב בה.
ואז החלק השלישי. יש בו אווירה כמו במשחקי הרעב. עברו המוני חודשים שהם בבית. נגמר האוכל, נגמרו העצים באח, החשמל נכבה. הם הצליחו לפרוץ את הדלת, בחוץ שלג וגדר חשמלית. הוא כמעט מת, היא מצילה אותו. היא שוברת את הרגל, הוא מציל אותה.
ואז הסוף המאכזב, הפשוט. דם, יער. משחקי הרעב עם שלג ודמויות וסיפורים מורכבים יותר.
זהו.
~סוף ספוילר~
גם אם בדרכי אצעד
בתוכנית של אחרים
כבר לא אתאים
אני צריכה את כמה טוב להיות פרח קיר ואת גנבת הספרים על המחשב שלי. אופבל אתם לא חושבים שלאיח יש צליל יפה? איכ פשוט מדי
עצוב לי לחשוב על מה שעשיתי. שוב ושוב לחזור על זה שזו לא אשמתי ושזו הייתה בחירה שלו. ושוב ושוב- אז למה זה חוזר אליי?
בא לי ליצור משהו
אני מסתכלת על זה וחושבת: הלוואי והיה לי ילד
אתם יודעים? יש לי בובה תינוקת בשם אמה והיא מתוקה נורא וכיף לישון איתה בלילה, היא לא עושה רעש.
אגב רעש. אני מריכה כפתור שיגביר ויחליש את עוצמת הרעש באוזניים שלי. כבר כמעט בלתי אפשרי לי לחיות כאן. זה לא רעש של ילדים משתוללים, זה רעש בעייתי יותר. כלומר, הוא פסיכולוגי. אבל אין לי זמן לעצור ולחשוב: מגיע לו חופש מגיע לו חופש מגיע לו חופש. אין לי זמן כי הרעש כבר מאכל אותי.
בא לי לבכות ולהרביץ לו
אני צריכה שק אגרוף
אני צריכה איש רובוטי משלי
לא בא לי רובוט
אופאופאופ
אני צריכה סודוקו מספק
רגשות מתוכננים, זהו
אני שונאת לחיות כאן
ואוהבת
אוי אלהים, שמישהו יעזור לי
אני לא רוצה בעזרה שלך
לא רוצה לפגוע בך
וזה פוגע, גם אם את לא צבינה את זה
רמזיםרמזיםרמזים
בסוף כולם נפגעים ממני וזהו
גם אז זה לשניה
זהרע
בלעעעע
אני רוצה שוב
הצילו
איכאיכאיכ
שמישהו יחטוף אותי
איך זה שאני מתפללת שגם לי זה יקרה?
יותר מדי קולות
ששש
שקט כבר
הצילו
תוציאו אותי מכאן
די. שקט.
ששש
הנה.
הכול בסדר
(הו, אלהים)
נתקעתי עם הפאזל
מתגעגעת. מוזר. איך מתגעגעים למישהו שלא מכירים?
אולי כן קצת
או התמכרות
זהו
יום נעים רבותיי

היום לא *כמתי לפני השמש 

 

*ע"ע שירה

להמציא כותרת מטורללות לשרשורים.

בס"ד

 

אז עכשיו אני גם חברה גרועה

פוף

ובאלי את זפתא

ועוד מעט שבת

וכל מה שיש לי בראש זה אותה על הספה מחייכת ואנחנו רצים לתת לה נשיקה ולחבק אותה

ואז היא קוראת לי 'פפה'

ואני צוחקת

וכל שבת מחדש היא מסניפה את השיער שלי ושואלת באיזה שמפו אני משתמשת שריח כזה טוב

והכובע שלה נעים

שרק מלטפים ומלטפים

והיא מתעצבנת שאנחנו הורסים אותו

(מה שגורם לנו רק להמשיך יותר)

אני רוצה את סבתא שלי

למה היא נפטרה לי?

אני רוצה אותה חזרה

|בוכה|

שתחזור כבר

נו

לא הגיוני שהיא באמת הלכה

היא לא באמת הלכה לי

זה לא יכול להיות

ברוך השם.

אני חוזר הביתה, אני והגיטרה.
לא נורא שאין גיטרה.

התגעגעתי לביתה.

לבית שלום.

היה טוב, יישתבח שמו

כדי לכם לנסוע לשם אפילו רק בשביל הדרך!
הדרך הכי יפה בעולםםםםם
ושנה הבאה?
כיף לייי