פורום נסיונות פעילים (עמוד 7967)

Fortes fortuna juvat
מצחיק
I think, and it's hard to think about it- how not, I think she hates me. And it's sad and bad, 'couse she has all the reasons. I was almost mean to her. But, I have all the reasons, too. She scares me. I can not reach to her. She think I'm some one who can do every thing, but I'm not! How can I be? I'm as weak as she is. And in the end, when I don't succed with helping her, she angry at me. Leave me alone! I can not help you, you make ne verves, and I can't live with the thought, that I didn't help you. I can not live when you think I'm a superhero.
'Couse I'm not.
זה היה משחרר. אבל שאף אחת לא תחשוב שזה עליה בבקשה. זה לא
גלידת קפה שקולה לרעל ברשימת הדברים שאני לא רוצה כרגע בחיים שלי. אבל אם את מתלבטת בין שניהם, לכי על הגלידה. ואז תלשיני על עצמך למישהו חזק ומבין.
|עייף| אני לא שונאת את הדודה הזו שלי, אבל הייתי מסתדרת יופי בלעדיה, כרגע. היא די הורסת לי את הכל.
I'm all alone and I need you now, need you now.
מלטינית: המזל ניתן לאמיצים.
ועכשיו הספר. וואו. וואו. וואו. קצת קשה לי איתו כי יש בסוף משהו מבאס (חוץ מזה שהיא נשארת חולה סופנית ומתה אחרי שנה- זה מצוין). והוא גם לא ספר חזק. לא תמצאו שם משפטים לצטט או קטעים לשמור. אבל ברצף שלו, בדמויות שלו, בבלגן המסודר שלו, הוא פשוט מדהים.
~אזהרה: ספוילר~
בחלק הראשון היא מתעוררת בבית לא מוכר בלי שמץ של מושג איך הגיעה לשם. לבושה בבגדים לא שלה. בארונות מספיק בגדים במידה שלה, אבל כולם צבעוניים. היא לא לובשת בגדים צבעוניים. היא יורדת למטה. לבית יש שתי קומות, ועליית גג, בה התעוררה. בקומה הראשונה דלת נעולה, מטבח מאובזר היטב, והמון המון המון אוכל, אפשר לשרוד בבית שבועות על גבי שבועות. יש גם מין סלון. ספה. בקומה השניה- חדר הקרוסלה. יש לה קטע עם הקרוסלה הזו, אבל היא מקווה שזהו רק צירוף מקרים. אחרת זה חולני. מהחדר האחרון היא שומעת קולות. היא ניגשת לשם עם סכין מהמטבח, חוששת ומקווה למצוא את החוטף שלה. היד שלה שבורה כי היא התעלפה ונפלה עליה מקודם, אבל היא תעשה הכול כדי להרוג אותו. בפנים, על מיטה, שוכב אדם שידיו ורגליו קשורות למיטה, עיניו קשורות ופיו חסום. היא משחררת את העיניים והפה שלו, ומזהה. זה אייזק. דוקטור. במשך החלק הראשון לא ברור מה הקשר ביניהם אחים מתנכרים? מאהב אולי? קשר שנותק, אבל לא היה קרוב מאוד. את אחד הצדדים הגדולים בו היא לא מכירה.
הם מסתובבים בבית כמה ימים, לא יכולים לצאת. היא לא מדברת, לפעמים כן. מנסים לפענח מי זה ולמה.
היא, סנה, חיברה רומן רב מכר. הם מתחילים לחשוב שזהו מעריץ חולני כשהם מגלים בארון פרק מהספר שלה.
ואז החלק השני. העבר. ניק, האונס, הסרטן, אייזק. מי זו סנה. טראומתית. קצת חולת נפש.
ואז הספר של ניק. היא הדמות הכי לא מפוענחת. גבר טוב, רגיש, אוהב, או גבר רע ורדוד? אי אפשר באמת להבין. נראה שהוא פשוט מאוהב בה.
ואז החלק השלישי. יש בו אווירה כמו במשחקי הרעב. עברו המוני חודשים שהם בבית. נגמר האוכל, נגמרו העצים באח, החשמל נכבה. הם הצליחו לפרוץ את הדלת, בחוץ שלג וגדר חשמלית. הוא כמעט מת, היא מצילה אותו. היא שוברת את הרגל, הוא מציל אותה.
ואז הסוף המאכזב, הפשוט. דם, יער. משחקי הרעב עם שלג ודמויות וסיפורים מורכבים יותר.
זהו.
~סוף ספוילר~
גם אם בדרכי אצעד
בתוכנית של אחרים
כבר לא אתאים
אני צריכה את כמה טוב להיות פרח קיר ואת גנבת הספרים על המחשב שלי. אופבל אתם לא חושבים שלאיח יש צליל יפה? איכ פשוט מדי
עצוב לי לחשוב על מה שעשיתי. שוב ושוב לחזור על זה שזו לא אשמתי ושזו הייתה בחירה שלו. ושוב ושוב- אז למה זה חוזר אליי?
בא לי ליצור משהו
אני מסתכלת על זה וחושבת: הלוואי והיה לי ילד
אתם יודעים? יש לי בובה תינוקת בשם אמה והיא מתוקה נורא וכיף לישון איתה בלילה, היא לא עושה רעש.
אגב רעש. אני מריכה כפתור שיגביר ויחליש את עוצמת הרעש באוזניים שלי. כבר כמעט בלתי אפשרי לי לחיות כאן. זה לא רעש של ילדים משתוללים, זה רעש בעייתי יותר. כלומר, הוא פסיכולוגי. אבל אין לי זמן לעצור ולחשוב: מגיע לו חופש מגיע לו חופש מגיע לו חופש. אין לי זמן כי הרעש כבר מאכל אותי.
בא לי לבכות ולהרביץ לו
אני צריכה שק אגרוף
אני צריכה איש רובוטי משלי
לא בא לי רובוט
אופאופאופ
אני צריכה סודוקו מספק
רגשות מתוכננים, זהו
אני שונאת לחיות כאן
ואוהבת
אוי אלהים, שמישהו יעזור לי
אני לא רוצה בעזרה שלך
לא רוצה לפגוע בך
וזה פוגע, גם אם את לא צבינה את זה
רמזיםרמזיםרמזים
בסוף כולם נפגעים ממני וזהו
גם אז זה לשניה
זהרע
בלעעעע
אני רוצה שוב
הצילו
איכאיכאיכ
שמישהו יחטוף אותי
איך זה שאני מתפללת שגם לי זה יקרה?
יותר מדי קולות
ששש
שקט כבר
הצילו
תוציאו אותי מכאן
די. שקט.
ששש
הנה.
הכול בסדר
(הו, אלהים)
נתקעתי עם הפאזל
מתגעגעת. מוזר. איך מתגעגעים למישהו שלא מכירים?
אולי כן קצת
או התמכרות
זהו
יום נעים רבותיי

היום לא *כמתי לפני השמש 

 

*ע"ע שירה

להמציא כותרת מטורללות לשרשורים.

בס"ד

 

אז עכשיו אני גם חברה גרועה

פוף

ובאלי את זפתא

ועוד מעט שבת

וכל מה שיש לי בראש זה אותה על הספה מחייכת ואנחנו רצים לתת לה נשיקה ולחבק אותה

ואז היא קוראת לי 'פפה'

ואני צוחקת

וכל שבת מחדש היא מסניפה את השיער שלי ושואלת באיזה שמפו אני משתמשת שריח כזה טוב

והכובע שלה נעים

שרק מלטפים ומלטפים

והיא מתעצבנת שאנחנו הורסים אותו

(מה שגורם לנו רק להמשיך יותר)

אני רוצה את סבתא שלי

למה היא נפטרה לי?

אני רוצה אותה חזרה

|בוכה|

שתחזור כבר

נו

לא הגיוני שהיא באמת הלכה

היא לא באמת הלכה לי

זה לא יכול להיות

ברוך השם.

אני חוזר הביתה, אני והגיטרה.
לא נורא שאין גיטרה.

התגעגעתי לביתה.

לבית שלום.

היה טוב, יישתבח שמו

כדי לכם לנסוע לשם אפילו רק בשביל הדרך!
הדרך הכי יפה בעולםםםםם
ושנה הבאה?
כיף לייי

וזה לא הם

תכף יבוא הערב של אתמול

איזה משפט מוזר זה מהצד, אם לוקחים אותו ברצינות.
קחו אותו ברצינות

אהה.והיא הלכה.

יאו זה היה ככ מצחיקק..חחחחחח

עכשיו אני מכירה עוד אחת מפה ומשם. ומה היא עושה פה בכלל שתהיה בריאה.

ואת אם את רואה אתזה,ומבינה שאני מדברת עליך,אז תדעי לך שהזכרתי אותך פה כמה פעמיים.

ואת פשוט..מצחיקה.שאת כאן בכלל.וגם בכללי,את חמודה

והלו.אני לא עצלנית!חוצפה ישגה של ממש.

ויאו יאו,זה היה מצחיק.

טוב ככה אחרי כל היום הארוך הזה.

אהה ישתבח שמו.

 

 

טוב,אנשים.

אני חושבת שאפרוש לי לאיזה ניסוי קטן,משו בבני אדם ככה

בעזרת ה' לא אשכח לדווח לכם על התוצאות

 

בינתיים,

אני צכה את זה

@דורשת קרבתך

@סתם אחת

@פינג.

@קול דממה

@בת של הקב"ה

@בת שירות

@הכל דבש..

@ריעות.

@מישהי=)

@הנסיך הקטן.

אמ.בא נגיד

@פיתה פיתה

@שורדתתת

ועוד כמה.

אה וגם את-

@חכי צפי אם כבר אז כבר.

 

ו..טוב,במחילה מכבודכם

@מאיר.

@נפתלי הדג

@קמנו ונתעודד

@ירא ורך לבב

@די"מ

@יוני

 

נראלי שזהו פחות או יותר.כאילו יש עוד כמה אבל לא יעזור אם אתייג.

זהו.סליחה שטרחתם להגיע עד לכאן.אתם ממש לא חייבים להתייחס.

 

 

ו-צריך לעשות טיול למעיינות שמה.

 

ושיהיה, אם אני כבר כאן-אז גם-איזה טוב ה'!!

קניתי לה מתנה כזאת נחמדת

היא קיבלה אותה

אמרה שאנחנו צריכות לדבר. (אוח,אין לי כח)

הייתי בבאר סופסופ ב"ה.ממש נחמד שם

והייתי צכה את הודיה כדי להגיד לה עלזה ולהזכיר לה על התכנון שלנו עם הגת

אבל היא שתהיה בריאה בדיוק מצאה לה יום מתאים לדיון.כאילו,לא היא,ה..ביתמשפט. אז היא הלכה לדיון

ותקשיבו,זה יכול ליות אחלה דבר. אנחנו נשפץ שם את הגת ואת העתיקות והמערה וכל זה ונעשה מזה אתר..אממ..תיירותי כזה.איך שקוראים לו.נוו שמשלמים כסף בכניסה.כמו שמורות הטבע כזה.

ואם הודיה לא תוכל אז עם רננה.

וזאת לא הודיה החמודה בכאילו,זאת הודיה החמודה באמת

ואז יבואו אנשים ונבקש כסף בכניסה ואז נקנה אוטו ואז נוכל לטיילל!!

כע כע חלומות יפיםם;) אזמה,מותר לחלום ולוכפת לי.

וממש אמיצה היא.כי..צריך אומץ בשביל לירוק על כומר.

ואשרייה ממש.חיחי!!אשרייה.איך כותבים אתזה?? כמו אשרייך אבל בנסתר. אופ,לוידעת

ו..ביביסיטר על ילדים חמודים ושובבים טילייםם.שפכו עלי איזה חצי בריכה.סתם,בהגזמה,אבל פולים

וחזרתי הביתה

וזהו.איזה טוב ה'.תכלס..טוב,באמת טוב.היה יכול להיות יום הרבה יותר מעפאן..

 

אז טוב,הלכתי לניסוי שלי.יומטוב לכם. ושוב,סליחה על התיוג..אם הציק למישהו

 

את זוכרת את הטיול ההוא לחברון שתכננו?? (בעקבות העובדה שאף פעם לא הייתי )
אז מחר בע"ה אני אהיה

טוב? יופי

 

 

או, @ריעות.

הריני למסור לך 

ו  ועוד 

ומיליונתלפים געגועים.

 

ביפ ביפ. סוף

@מישהי=)

אני מעדכנת אותך איך היה בפומבי

 

אז הייתי בירושלים והיה כיףףף.

פסטה בסטה אחלה מקום. שתדעו. ובכלל השוק זה כיף.

וקניתי מלא דברים יפים. ועגילים ענקיות בסיאם. וגם חצאית עם פילים בסיאם.

וגם אלאדין עם פילים מהחנות המהממממממת הזאת בנחלת שבעה שאני לא יודעת איך אומרים אותה.

ובכלל אני אוהבת פילים  [כשהם מצוירים על בגדים בלבד! בעצם גם בתוך כלוב בגן חיות זה בסדר]

וגם קניתי גרביים פצפונות מתוקות מתוקות לתינוקת מתוקה מתוקה! וזה כיף שיש למי לקנות את הדברים האלה

 וקניתי גם עוד מלאן דברים יפים וכיפים ופגשתי מלא אנשים מתוקים וזהו. וכיףלי. וברוך ה',

ישתבח שמו לעד, איזה טוב, איזה טוב ה'.

 

יומקסים.

ואלו הימים / לילות של שימורים / עיניים למעלה למטה ולצדדים / רואים שלא רואים / כל כך מעט נחוץ / כל כך הרבה צריכים / נעים נעים נעים / אובדים ביחסים / וספינה האהבה / רק שידורים חוזרים / באלו הימים / הלב על מנעולים / ממיר את הכאב בכאב של אחרים / הלב על מנעולים / הם הולכים ושרים / המנון לאדישות / קול עוד בלבב הולך לאיבוד / רואים שלא רואים / בים של חורים / השלם תמיד גדול מסך החלקים / שלי שלו שלך / שלך שלא שלי / זה לא משנה / אתה בסך הכל כלי / אתה ואני אמרו את זה קודם / זה לא משנה / בסך הכל כלי

 

פתאום חשבתי על איך מתרגלים לדברים טובים.

זוכרים שפעם לא היה תיוג?

זה היה לפני שנייה כשחושבים על זה..

בס"ד

 

פתאום שוב רק העיניים מסוגלות לדבר