פורום נסיונות פעילים (עמוד 913)

לפחות מישהו אחד בתוך מלא זרים

אוטוטו משיח

לבתי הספר ומעלה לא כולל החנ"מ

השאלה איך ומה ומו ומי

מאד.
במיחוש שהקלסר שלי וכל החפצים וכל הספרים והכל הכל
נשארו על השולחן אי שם בביצפר

שלום ילד! איך עבר עליך היום?

לא מתחייבת אבל

כולנו

וגם הם צריכים לעבוד מאוד קשה(שימי לב שאני מדברת על פרמוט מלא שאז אנשים צריכים ללמוד הכל הכל מהתחלה)

מאיפה מתחילים בכלל?

כמו תינוקות

איך מפרמטים?

הבעיה-לא תמיד ולא אצל כולם זה עובד+יש רמות שונות של פרמוט

זו מגננה של הגוף

הרגלים זה פח.

עינינו עצמנו מראות

לא
לאא😭

כזה-

(גם ההוא בלי דמעות)

לא דייקתי מספיק-
גם עצב אין.
בעיקר כח אין.

אפילו לא אוף

לכל אדישות יש גבול

טוב, אז הגבול עוד לא הגיע

כזה 😶

הם פשוט אומרים את מה שהגיעו אליו בשכל שלהם. ותמיד נחמד לתבל בציטוט כלשהו

לפי מה שכתוב, הם לא הגיעו לזה "בשכל שלהם". זה יותר נשמע כמו השגה רוחנית - מיסטית.

ולמה יש מדי פעם טעויות (שלא באשמתם) בידע המדעי

א. ברור לכל מי שמכיר את המתודולוגיה של ברסלב שמדובר במיסטיקה. אולי אתה לא מסכים אם הנאמר, אבל ברור שזו כוונת הציטוט.

ב. ולגבי מה שאמרת על המחלוקות והטעויות... לימדת אותי מושג חדש - הרמוניסטיקה..
(חוץ מזה שאני לא טוען - ונראה לי שגם הם לא - שכל דבר שנאמר מקורו באיזו השגה/רוח הקודש)

לא נכונה.
ב. כן. הרמוניסטיקה לרוב זו אפולגטיקה בגרוש

שחז"ל למדו מדעים וכל מיני מימרות שלהם מבוססות על הלימודים שלהם? עי' למשל פסחים צד:

למה אם חז"ל למדו מדעים סותר את ההרמונסטיקה? או שלא הבנתי ממך מה זה הרמונסטיקה...

התייחסתי למשהו אחר

אז חיפוש כוונות נסתרות ועומקים בכל דבר שאמרו זה קצת חסר טעם. זו לא פרשנות אלא יצירה עצמאית שמשתמשת בטקטסים חז"ליים כהשראה ותו לא.
אגב, אני לא חושב שכל דבר שאמרו חז"ל מסתמך על נסיון ועל ידע מדעי שהגיע לידיהם. ייתכן שיש מסרים שעברו במסורת מהנביאים הראשונים. כדאי שיהיו מחקרים שיטתיים בנושא

וזה לשוני: "(חוץ מזה שאני לא טוען - ונראה לי שגם הם לא - שכל דבר שנאמר מקורו באיזו השגה/רוח הקודש)"

 

ב.אפשר לומר - ולדעתי זה לא דחוק - שכשחז"ל לומדים דבר מסוים מאומה"ע- אז כנראה יש לאותו רעיון שורש בקדושה, ויש בו מימד של אמת שצריך להעלותו.
אני אתן דוגמא: ככל הנראה עניין ארבעת יסודות ארמ"ע מקורו בחכמת אומות העולם. ובכל זאת ביהדות ניתן להם מקום של כבוד; הן במדרשים והן בחכמת הקבלה. מקובלני מרבותיי שחכמינו ראו (אולי ע"י השגה רוחנית) בתיאוריה זו משהו נכון וחכם, ולכן עד היום מקובלים חסידים וכיו"ב מתייחסים לתיאוריה זו ברצינות ובכובד ראש, למרות שכיום היא כבר לא מקובלת בעיני אוה"ע.

מה זה אומר שורש בקדושה? אם זה נכון - לא משנה ע"י מי זה נאמר.
אגב, העובדה שעולמנו הרוחני ממשיך להיות ניזון ממושגים אריסטוטליים מעופשים ממש לא מעידה על גדולתנו. כמו שחכמינו שבכל הדורות (כמעט) אימצו רעיונות שנראו להם נכונים, ככה גם אנחנו צריכים לעשות.

שאולי לא כל הרעיון נכון, אבל חלקים ממנו נכונים.

 

אם רעיון מסוים נכון- לא משנה ע"י מי זה נאמר. מסכים איתך לגמרי. גם עם הסיפא של דבריך: "כמו שחכמינו בכל הדורות (כמעט) אימצו רעיונות שנראו להם נכונים, ככה גם אנחנו צריכים לעשות".
מעולם לא סברתי אחרת, וגם בזה עלי לציין לחיוב את הרב גינזבורג שעושה מחכמת אוה"ע מופתים ונפלאות.

 

רק בעניין אחד לא הסכמתי איתך: "עובדה שעולמנו הרוחני ממשיך להיות ניזון ממושגים אריסטוטליים מעופשים ממש לא מעידה על גדולתנו". לעניות דעתי, אם חכמי ישראל החליטו להכניס את המושגים האלו לתורה ולעולמנו הרוחני - אז מושגים אלו נכונים גם כיום. הרי התורה היא נצחית. וככל הידוע לי אסור להכניס ספרי חסידות וקבלה לשירותים (אפילו את הפסקאות שעוסקות בארבעת היסודות בלבד אסור).

אם זה נכון אז למה לדבר על שורש בקדושה? מספיק לדבר על הלוגיקה שבנתה את הטיעון.

גם לגבי הרב גינזבורג. גימטריות ובניית פרצופים לא נדרשות במקום שאין צריכים להם. זו בריחה מהתמודדות עם טענות. יש רעיון, בואו נראה אם הוא סביר. מה יועיל לי להגיד שהיחס של הרב קוק לאבולוציה הוא ממידת ההוד וזה של הרבי מליובאוויטש הוא ממידת המלכות? בעיניי אלו בניינים שאין להם על מה שיעמדו. אולי הרב קוק צודק? אבל לא נבחן את זה לעולם בגלל שהוא לא ממידת המלכות, שהיא בחינת נשיא הדור, אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא.

אם חכמי ישראל היו מוכנים להכניס מושגים מהפילוסופיה ולהשתמש בהם בעולמם שלהם כנראה שהם היו אנשים מעודכנים. דברים שהתקבלו על ידיהם והיום כבר אינם רלוונטיים צריכים להידחות על ידינו בדיוק מאותה הסיבה. מה שנכון בפנים, ומה שלא לא.

המושג "שורש בקדושה" בא לבטא שיש בזה אמת חלקית. אולי הטרימינולוגיה שונה מהפילוסופיה. אבל זו הכוונה.

 

לא ראיתי שהרב גינזבורג בורח מטענה מסוימת בגלל בניית הפרצופים. אני מקווה שהוא באמת לא עושה את זה... בניית הפרצופים חשובה לענ"ד מצד הבנת העניין של "אלו ואלו דברי אלהים חיים". כמובן שאני לא טוען שההרמוניסטיקה אמורה להשפיע על פסיקת ההלכה.

 

אני שואל בפשטות: האם לשיטתך, מותר ללמוד את הקטע הזה בשירותים:
"נֶפֶשׁ אַחַת מִצַּד הַקְּלִפָּה וְסִטְרָא אַחֲרָא... וּמִמֶּנָּה בָּאוֹת כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים שֶׁבָּהּ. דְּהַיְנוּ כַּעַס וְגַאֲוָה מִיְּסוֹד הָאֵשׁ, שֶׁנִּגְבַּהּ לְמַעְלָה. וְתַאֲוַת הַתַּעֲנוּגִים מִיְּסוֹד הַמַּיִם, כִּי הַמַּיִם מַצְמִיחִים כָּל מִינֵי תַּעֲנוּג. וְהוֹלְלוּת וְלֵיצָנוּת וְהִתְפָּאֲרוּת וּדְבָרִים בְּטֵלִים, מִיְּסוֹד הָרוּחַ. וְעַצְלוּת וְעַצְבוּת, מִיְּסוֹד הֶעָפָר." (תניא פ"א)

?

מספיק להגיד שהוא נכון רק בהקשרים מסויימים.

תפתח "ואביטה". הנמקה של טענות עפ"י גימטריות ופרצופים ממש שכיחה שם.

אגב, קטע מעניין של הראי"ה בעניין (אגרות ח"א עט):
"ההשערות בעניינים הנפשיים, העומדים חוץ מגבול החיים המעשיים והמוסריים, אף שאין אנו יכולים להכחישם, מכל מקום אין לנו להמשיך על פיהם ארחות חיים על פי תורתנו הקדושה, שהרחיקה אותנו מלהיות צוללים בחזיונות בלתי ברורים, כאשר אסרה לנו כל מיני כישוף ודרישה אל המתים, ואסרה לכהנים להיטמא למתים, וקשרה את המצוות כולן אל החיים. ואמרו בירושלמי דברכות פ”ג ‘כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בהם בחיים, ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים’. העולם המופשט מן החיים המעשיים ראוי להיות יותר מלא ונישא מהחיים המוגבלים, אבל אם נבוא להמשיך ממנו מעשים ונימוסים ורעיונות המעסיקים את הכלל, ודאי יטמאו את הרעיון. אפילו הנביאים לא נתנבאו כי אם לימות המשיח, אבל עולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך".
עכת"ד

האם מותר ללמוד את הקטע בשירותים?
נראה לי שלא, בגלל שלתחושתי האינטואיטיבית לגמרי הרעיון שבקטע ל-וח מתורת הסוד, והיא חלק מהתורה (אע"פ שחדרו אליה סיגים במהלך השנים ולכן צריכים להיות זהירים). השימוש בד' היסודות שם, לענ"ד, הוא טכני בלבד. זה אמצעי להעברת רעיון מופשט. אבל אני לא בטוח כמובן. ייתכן שאם תדאג שלא יהיו שם פסוקים וכד' אז זה יהיה אפשרי. בשביל זה צריך לברר מאיפה הרעיון לקוח. ובכל מקרה לא רצוי ללמוד קטע כזה בשירותים כי הוא עלול להביא להרהורים שאין מקומם שם.

זה לא נראה לי באמת חשוב.

 

ב.
אני מכיר ואביטה. אבל משום מה לא כ"כ יצא לי להיתקל במה שאתה אומר. הייתי שמח לקישור ספציפי (לא היה לי כח להתחיל לנבור סתם בארכיון... כשאין סבלנות לקרוא מאמר שלם אין סבירות שבאמת אתקל בזה). אבל לא קריטי, כי בלאו הכי בזה אני מסכים איתך; אין להנמיק טענות ע"פ פנימיות התורה בלבד (בהקשר זה מומלץ גם לעיין בחזו"ע פסח, על דברי המקובלים שאין לברך על האילנות בשבת משום "בורר" ניצוצות).

ומכל מקום אני רוצה לומר שני דברים.
1. החסידות מדברת בעניינים מעשיים אחרים שאינם הלכה, ובזה נראה לי שיש הסכמה הרבה יותר רחבה. ידועים דברי רבי נחמן, שמצידו - תקמטו את ספרי (הלקו"מ) כרצונכם, ובלבד שלא תיגעו בסעיף אחד בשו"ע. לענ"ד, זה מאוד דומה לדברי הרב שהבאת (ואולי אפילו אותו עניין ממש. אך צ"ע).
הרב עצמו, אגב, כמעט ולא מביא סימוכים לדבריו, וגם תלמידיו-חסידיו תולים את דבריו לא פעם בענייני השגות ורוה"ק (עי' בהקדמות הרצי"ה לספרים.. וידוע ספור-החסידים על הוצאת ערפלי טוהר, שאמר הרב שהוא חייב להוציא הספר לאור כדי שלא יחשב לנביא הכובש נבואתו).

 

2. - אפילו בעולם ההלכה. בימים אלו ממש אני מתחיל ללמוד שו"ע-משנ"ב-כה"ח (זה מה שקורה שאשכנזי וספרדי יושבים ללמוד יחד בחברותא  ). נכון שאני מדבר בעיקר על כה"ח, הסמן הספרדי-קבלי. אבל יש גם הלכות בשו"ע שמקורם בדברי המגיד והאריז"ל. ורוב בניין ומניין של חכמי ישראל קיבלו את פסיקת השו"ע.

 

ג.
אם חדרו לתורת הסוד סיגים - למה אי אפשר ללמוד את הסיגים בשירותים? וכן על זה הדרך- האם את רפואות חז"ל בתלמוד מותר ללמוד בשירותים? לכאורה לדבריך הם לא שייכות לעבודת ה' ולא רלוונטייות לרפואה המודרנית. לדעתי לא, וכן נראה לי דעת רוב הפוסקים אמנם לא בדקתי, אבל לא נראה לי שהטעם הוא רק מצד ההרהורים שיכולים לבא.

ובכלל, קצת לא מובנת לי התיאוריה. הרי נשמע מדבריך שאתה כן מאמין בתורת הסוד (לא כמו הויכוחים שהיו לי בזמנו עם @רק בשמחה.). לכאורה אתה מסכים איתי שמדובר על צדיקים עליונים מאוד, שזכו להשׂגות. כיצד אפשר לבא ולומר - "זה- נכון, ואילו זה- סיגים, זה לא מההשגות". אני סומך על הצדיקים הראשונים, שהיו כ"כ עליונים עד שאיני אפילו כחמור לידם (ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר...), שאם הם הכניסו רעיון לספרי התורה הנצחית- אז גם הרעיון הזה הוא נצחי (גם אם למעשה אני מתחשב בכללי הפסיקה ובמציאות הנוכחית, ומשאיר את הרעיון הזה לרבדים אחרים פנימיים ונפשיים).

 

 

אגב, רק עכשיו קלטתי שתמונתך וכנוייך זה הרוגוצ'בר...
שמך יאה לך ואתה נאה לשמך.

זה עניין מהותי מאוד. השאלה היא מה הקריטריון לאמת: השכל הישר או דיבורים מעומעמים על שורש בקדושה.

ב. נתתי דוגמה אמיתית (לא באותה הלשון) למה שאמר הרב גינזבורג על האבולוציה (נמצא בספרו "איחוד התורה והמדע").

1. הבעייתיות שבטענות שמבוססות על גימטריות-סרק לא נובעת מהחשש שמא יעברו על ההלכה. החשש הוא בסה"כ תוצר של הבעיה עצמה - אובדן השכל הישר.

2. אצל האריז"ל והשו"ע נראה לי שהדברים היו יותר מבוססים, ואכמ"ל. בפסיקה כזאת עדיין מציקה לי הסתירה מ"לא בשמים היא", סתירה בולטת מאוד כשפוסקים עפ"י הקבלה.

ג. לענ"ד את הסיגים באופן עקרוני ניתן ללמוד בשירותים. אבל אין לי את הדרך בד"כ לקבוע מה אמיתי ומה לא.
כל זה בדומה לרפואת חז"ל והרמב"ם והחלקים הדומים שנכנסו לספרי התושבע"פ, שגם לגביהם אני לא רואה בעייתיות בהכנסתם לשירותים.

שיקול של דעת רוב הפוסקים לא רלוונטי גם פה. אנחנו מדברים על האמת הצרופה, לא על הלכה למעשה (וגם בהלכה למעשה לא ברור שצריך להתחשב בהם, אבל זה דיון אחר).

אני מאמין בקיומה של תורת סוד, אבל עדיין לא יודע מהי ומה הקשר שלה בדיוק לספרי הקבלה שאנחנו מכירים היום. כנראה שיש קשר כלשהו, אבל כדי לדעת עד כמה הוא הדוק צריך ללמוד ולחקור.

לא מספיק להאמין בזה שלמקובלים היו השגות. זה לא מספיק יציב. הרי גם למיסטיקנים נוצריים יש השגות, ומאי חזית דהשגות דידך עדיפי טפי?

היעב"ץ בספרו "מטפחת ספרים" עסוק בהבחנה בין הסיגים ובין העיקרים האמיתיים. כנראה שזה אפשרי.

תודה

(אחרי הכל קצת התעייפתי) ושמרתי לעצמי עיקרי דברים לענות לך בקובץ WORD... אז הנה:

 

~ ~
א.
נראה לי שהבנתי אותך, וכשאני חושב על זה נראה לי שאתה צודק: זה לא סתם טרימינולוגיה.
לכאורה, אני מתעקש לקרוא לזה "שורש בקדושה". כיון שלשיטתי כל מה שנכנס לתורה נהיה חלק מהתורה. ולאור ההנחה שלי (שעוד צריך להוכיח אותה), שכל מה שכתוב בספרי חז"ל הוא אמת לאמיתה - לא מספיק שזה יהיה רעיון נכון ע"פ השכל. הוא צריך להיות נכון אוביקטיבית. ומכאן באים המושגים הנז"ל.

 

ב.
לא הכרתי את הרב גינזבורג הנז"ל. ואם נכונים דבריך - חבל שהוא באמת הגיע לידי כך (אגב מעולם לא התחברתי לגימטריאות שלו.. יותר לבניית פרצופים... אבל שוב, כל עוד זה לא מגיע ל"מעשה").

1. אני מסכים שלאדם צריך להיות שכל ישר וחוש ביקורת בריא. לאור זאת, אני מצפה ממנו שכשהוא קורא דרושים של חסידים, להבין שמדובר בדרושים ולתת להם את מקומם הראוי להם, ועם זאת להיות בענווה ולנסות להבין את הדרוש לאשורו. גם חז"ל עושים אינספור פעמים דרושים הרחוקים מאד מפשט הדברים, ועם זאת אני לא חושב ששייך "להאשים" אותם בהטעייה ובאיבוד השכל הישר של הציבור

(לשם כך חשוב מאוד לדעתי ללמוד תורה של צדיק בשלמות, כנ"ל, שלא לבא לידי טעות הבאה מלימוד שטחי. כשעושים שימוש ת"ח זוכים לקנות ממנו שכל של תורה).

2. על סמך מה דבריהם נראים לך יותר מבוססים? כי התקבלו בכל ישראל? כעין זה אני מתייחס לכל הצדיקים שבכל אתר ואתר.
אולם אני מסכים שאת שאלת "לא בשמיים היא" צריך לפתור (בדיוק השבוע ראיתי את שו"ת מן השמים) איני יודע תשובה לזה כעת.

ג.

באופן כללי. קשה לי עם קביעותיך הנחרצות "זה לא אמת". ו"אנחנו מדברים על האמת הצרופה". הצדיקים הנ"ל דרשו אמת פחות ממך? קשה לי לומר זאת, לענ"ד זה נשמע כיוהרא. דווקא הסיפור הידוע על "לא בשמיים היא" מסיים את מסקנתו ש"אחרי רבים להטות".
לכאורה הטעם ב"אחרי רבים להטות" הוא פשוט - שמסתמא הם יותר קרובים לאמת (או אם נהיה יותר מיסטים - ש"אלהים ניצב בעדת אל" ויש להם יותר סיעתא דשמיא לפסוק אמת).
אני מוכן לקבל טענה של "זה לא פשט" (וזה גם מה שהחסידים עצמם אומרים, וכמו שכתבתי בתחילת השרשור). אני מוכן גם לקבל את האמירה שצריך שכל ישר. שצריך להיות ביקורתי. אבל לומר "זה לא אמת?" אמת זו מילה חזקה מדי. חותמו של הקב"ה אמת.
ובכלל, כשאתה אומר את המילים "אמת" ו"שכל ישר" - למה בדיוק אתה מתכוון? ידוע שהיו ראשונים שהעדיפו להסביר את הניסים בתנ"ך כמה שיותר קרובים אל הטבע, לפעמים בניגוד גמור לפשט הפסוקים. מה יותר 'אמת' (או שכל ישר) לדברך? היצמדות לפסוקים או סברא מציאותית?
אני לא חושב שאפשר לומר בזה מה 'אמת' ומה לא. אולי (אולי) אפשר לדון מה אומר השכל ישר.

 

השגות של הצדיקים עדיפי מהשגות של כל אחד אחר, מהסיבה הפשוטה - הרב דומה עלי למלאך ה' צבאות, ולכן תורה אני מבקש מפיהו. אני רואה את גודל התמדתם ועסקם בתורה, את כל התבטלותם העצמית, וממילא אני מאמין לדבריהם, כשזה לא בא בניגוד להלכה ולשכל הישר.
מיסטיקנים נוצרים לא באים אצלי בחשבון מכיון שאיני מאמין בנצרות, וממילא אינם נדמים עלי כמלאכי ה' צבאות. ופשוט.

 

מעניין מ"ש בשם היעב"ץ. הלוואי ויום אחד אלמד.

 

מקווה שלא כתבתי ארוך/מבולבל מדי.

השעה מאוחרת ואין לי כח לעשות הגהות.
שיהיה לילה טוב. מקווה שלא נעלבת ושלא כתבתי חריף מדי.

הכל באמת בשביל להבין ובשביל ללבן את הסוגיא.

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

אין כלל שקובע שמה שמופיע בספר של ת"ח הוא נכון. וידועים דברי הפוסקים על חילול השם שיש בשימוש ברפואות המוזכרות בתלמוד, ולא יעלה על לב כל בר דעת להשתמש בהן.

ב. 1. מדרשי ההלכה של חז"ל מאוד הגיוניים לענ"ד. יש שיטה (שיטות, ליתר דיוק) והיגיון, והתודעה של חז"ל שם היא פרשנית, כזו שחותרת להבנת רצון ה' כפי שהוא מופיע בפסוקים. אמנם המתודה היא של דרש, אבל הדרש הוא הגיוני ויש לו כללים הגיוניים שגם עברו במסורת.

2. אני מאמין לאר"י. הקבלה נראית לי אמינה. לא יכול לקום מקובל ולהגיד מה שהוא רוצה. אצל האדמו"רים זה יותר נפוץ. אני לא בא לזלזל בהם, אלא בא לומר שלמקובלים אני אאמין בקלות יותר. יש להם סמכות מהותית. כמו שאני מאמין לרופא אני מאמין להם, אם כי בזהירות.

ג. אני לא חושב שאני צדיק או חכם מהם. אני גם לא פוסק הלכה למעשה ולא צריך להתחשב בשיקולים של פוסק.

אמת תהיה במקרה שהצגת תהיה הבנת הפסוקים עצמם, בלי להתחשב במציאות שאנחנו מכירים ולעקם את הפסוק בשביל זה. אא"כ מדובר על סתירה לוגית או על פסוק שיש בו כמה אפשרויות סבירות באותה המידה.
לפעמים כדי להבין את הפסוק יש צורך גם בדרש ובסוד, ולא מספיק פשט.

לא כל רב דומה למלאך ה'. זו מחלוקת אם יש צורך ברב כזה. ר' מאיר למד מאלישע בן אבויה כנודע.
גם מיסטיקנים שלא היו יהודים לפעמים אמרו דברי טעם כנראה.

לילה אור

שני אנשים יכולים לומר בשכלם דברים שונים. מה האמת האוביקטיבית?
ועיין בדוגמא שאביא להלן עם אלישע הנביא.

 

אין כלל שקובע שמה שמופיע בספר של ת"ח הוא נכון, אך מצינו מגדולי ישראל שאחזו בגישה הרמוניטית זו. זו גישה שנשמעת לי הגיונית, וגם תואמת לפשט דברי חז"ל ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים".

 

זה שהפוסקים אמרו שלהשתמש ברפואות חז"ל מהווה חילול השם - זה לא מהווה סתירה לדבריי. עיין שוב שמעולם לא אמרתי שיש להשתמש ברפואות חז"ל.

 

ב.1. יש מדרשי חז"ל שרחוקים מאוד מההגיון. איני זוכר כרגע אבל לכשאזכר אביא.

ב.2. לא הסברת מדוע לאר"י ולמקובלים אתה מאמין ואילו לאדמורי"ם לא. סתם כתבת "נראית לי אמינה". לפי מה? מי אמר לך שאצל אדמורי"ם זה יותר נפוץ? מאיפה הסמכות המהותית למקובלים?
אגב לפי המסופר, מקובלים כמו הבבא סאלי הוקירו מאוד את גדולי החסידות ולמדו מספריהם.

 

ג. אם אינך צדיק או חכם מהם אשמח שתפסיק להשתמש בביטוי "אמת"

אתן לך דוגמא שראיתי בעלון של הרב מזוז לא מזמן, אודות הסיפור עם אלישע הנביא "וַיֵּלֶךְ אִתָּם וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים: וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת-הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל-הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל: וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת-הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל: וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ:".
לפי הפשט (כמו שאני מבין אותו) היה נס של החלפה - העץ שטבעו לצוף שקע במים ואילו הברזל צף. לעומת זאת, הרב מזוז הביא בשיעור את דעת הרלב"ג (אם אני זוכר נכון) שביאר שהעץ היה בית יד של הגרזן, ובנס הברזל נכנס בבית היד והעץ הציף את הברזל.

מה יותר אמת? מה יותר שכל ישר?

 

לא אמרתי שכל רב דומה למלאך ה'. אבל אם הוא דומה בעיניי למלאך ה' צבאות - אני רוצה לבקש תורה מפיהו (עם הביקורת הנדרשת כנ"ל). והוא עדיף בעיניי על מיסטיקן גוי, אע"פ שיכול להיות שגם המיסטיקן הגוי אומר דברי טעם. אם אין סתירה בניהם ודברי שניהם מתקבלים לי על השכל הישר - אקבל את דברי שניהם.

 

חזק וברוך.

אין מה להאריך בעניין. ואין שום סיבה לחשוב שכל דבר שיגיד ת"ח הוא נכון. זה מופרך מאינסוף סיבות. ביניהן - אמונות סותרות שהחזיקו בהן גדו"י.

ב. 1. הרוב המוחלט הגיוני לחלוטין. יש מידות דרש.

2. זה פשוט. מקובלים פועלים בתוך מערכת מסויימת. הם יכולים לכל היותר להעניק לה פירוש. אדמו"רים יכולים להגיד כמעט מה שהם רוצים. עיין למשל בפירושים שהם העניקו לעיתים קרובות למימרות של חז"ל, שהוציאו אותן מפשטן לגמרי או ברעיונות שנכנסו ליהדות רק בזמן החסידות (השגח"פ מוחלטת למשל). אצל מקובלים זה לא עובד ככה. יש מושגים ויש מבנה קוסמי שלם שהם מרכיבים. אף מקובל כמעט לא יוצר רעיון מגרמיה בלבד. הם תמיד פרשנים, באופן די דומה למה שקורה בעולם ההלכתי. יש כללים וצריך לעמוד בהן. זה מה שיוצר את האמינות.

ג. אמת היא לא פונקציה של חכמה או של צדיקות. אמת היא פונקציה של סבירות. אם האמת נקבעת ע"פ החכמה ככל הנראה אפשר כבר עכשיו לעבור לאתאיזם. שם יש יותר אייקיו.

לפעמים השכל הישר מחייב להישאר בספק ולא להכריע.

א. בפעם ה1,000  - לא אמרתי שכל דבר שאומר תלמיד חכם הוא נכון.
זה שגדולי ישראל החזיקו באמונות סותרות לא אומר ששניהם טעו (כנ"ל שכ"א צדק במימד אחר).

 

ב.1 דוגמא ממסכת מגילה (סתם כי זה הדבר האחרון שלמדתי).

"וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב (תהלים ג, ח) שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שירבבת".
חסר מימרות שכאלו?

 

ב.2. מסכים שזה מה שהאדמורי"ם עושים (בניגוד למקובלים). אבל כל עוד הם לא טוענים שזו ממש היתה כוונת בעל המימרא - אני לא מבין מה כ"כ נורא בזה. הרי בזה ממש פתחתי את השירשור - האדמור"ים יודעים ומלמדים שהרעיון החסידי נפרד מהכוונה הפשטית, ו"קרא אסמכתא בעלמא הוא". אז הם הלבישו רעיון על מימרא וזה לא הפשט. אז מה? (גם שיני רשעים שירבבת זה לא הפשט בפסוק).

 

ג. אני חושב שלהיפך, שאם האמת היא פונקציה של סבירות - אז אפשר כבר לעבור לאתאיזם. אתאיזם הרבה יותר סביר בעיני.

קורונה לא מסוכנת לרוב האנשים (שמוטב שיתמודדו איתה לבד בבידוד)
אבל אם היא תדביק אנשים בביה"ח (שהמערכת החיסונית שלהם בכל מקרה חלשה כרגע)
- זה לא רעיון טוב.
ובכלל, זהו הפחד הכי גדול מהקורונה - קריסת מערכת הבריאות (עיין כאן https://www.inn.co.il/News/News.aspx/429988)

שמחה ואורה וששון ויקר

כבר אין לי ראשי תיבות

אין צורך למצוא ראשי תיבות
אפשר סתם לצעוק עליו שילך לישון

הבעיה היא שאני הולכת לישון הרבה קודם