פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1797)

זיווגם?

זו לאו דווקא הסיבה...

כאילו בסבבה!

ואם הוא רוצה להתלונן על משהוא רק שיזכור שזה מתועד..ושיזהר מלשונו..

אגב אני רוב הזמן בפורומים ולא הוא.

וכבר הייתה לנו פדיחה במשפחה שמישהיא חשבה שלא יזהו אותה וליכלכה על כל העולם ואישתו...ווואיי איזה קטעים זה היה.. מסכנה..

ב.שוב,אני לא מדברת רק על פורום כגון זה אלא על כל פורום בכל נושא מעניי'ן שהוא...

ג.אני לא בטוחה שלבחורים זה כזה פשוט (אפילו הלכתית..) כל העניי'ן של פורומים....גם אם לא מכירים...תגידו אתם..

מאוד מאוד תלוי מאיפה זה בא.

אם זו בעיה ספציפית ממקודת עם מטרה ברורה- סבבה, בשביל זה אני מנהל פורום "משפחה", פורום שנותן מענה לשלל בעיות כגון חיכוכים עם החמות, מתנות לחג, חוסר תמיכה רגשית, ג'וקים במטבח ושאר מרעין בישין
אבל אם התוצאה תהיה מריחת זמן ובילוי קבוע מול המסך במקום לחיות ולפעול ולהשתעשע עם בן הזוג, שכרך יצא בהפסדך, וחבל

ועוד יש לי ברית שאני נאלצת לא ללכת... כי עד שכבר עובדים.. לא נעים לברוח...חחח

חוץ מזה שאת רוצה לברוח ויש בך רצון באמת להקים בית ...

יש התלבטות לגבי הבחור?

והיא בוחרת לספר את זה לכם כדי לפרוק מה שנקרא

לא בהכרח שיש לה התלבטות

אני בטוחה שהצרות לא ייפתרו לגמרי, אבל לפחות אני כבר לא יגור בבית אם אנשים שאני לא סובלת וזהו צעד ע-נ-ק מבחינתי! זאת אחת הצרות הכי גדולה שלי וע"י נישואין היא כן תיפטר

אבל בכלל לא התכוונתי שהדברים שלי יובנו בצורה כזאת שע"י חתונה הצרות שלי ייפסקו ממש לא!!

נראה אותך גר אם אנשים שאתה שונא, ששונאים אותך, שמפלים אותך לרעה ושאתה מרגיש שם עבד נרצע! [אפילו מוזיקה שאני אוהבת אסור לי לשמוע, רק בחדר שלי!! - איפה שמעתם דבר כזה??]

אני ממש לא מתכננת חתונה כמתכון להפסקת הצרות! אני רוצה להקים משפחה בלי קשר! כל אחד רוצה להקים משפחה, בין אם טוב לו ובין אם לא. אז מה? למי שרע הוא לא יכול להתחתן כי "ככה הוא חושב שיגמרו לו הצרות"???

דרך לעוף מהבית:

לעשות שרות לאומי

ואני מסכימה עם אבא שמואל עם כל מילה

אני מעל גיל 20...

וחוץ, אין מצב שאני מדברתם איתם! בטח לא איתו!

כשאת עוברת לגור עם בעלך, אז נכון שיש קשיים ויש חילוקי דעות על הדרך שבה חיים, זה טבעי לשני בני אדם שלא התרגלו באותם הרגלים

אבל כשאת עוברת לגור עם בעלך אתם שני אנשים שאוהבים אחד את השני שמנסים לבנות משו משותף ביחד ולמען היחד הזה כל אחד מוותר בשמחה פחות או יותר, בשונה מהורים וילדים שלא מנסים לבנות משו יחד אלא הילד צריך להשתלב במנהגי הבית, ואין לו אפשרות [בד"כ - לפחות לא אצלנו] לשנות ממשו מההרגלים. כשאת עם בעלך אתם שווים במעמדכם ואין מישו שהוא "המחליט" וכולם צריכם ללכת אחריו, אם זה מוצא חן בעינהם ובין אם לא, ולכן אני לא חושבת שיש להשוות בין מערכת יחסים של בני זוג, למערכת יחסים של הורים וילדים, זה כ"כ שונה!!!

 מה רצית לאמר, ארנאו?

היא נראית מזרוחניקית..לא?

סתםם..זה בכלל גבר..אני יודע שלא מבדילים אבל זה גבר..[ככה אחותי אמרה..אז זה אמת לא?]

[למה אני תמה ב''לא?'' כל הזמן?]2

לא?

כ"כ קשה למצוא חתימה אחת נורמלית?

מעדיפים כבר את הפינגווינים שלך....

עדיין זה לא מתאים ולא ראוי

 את השירים של אביב גפן -אפשר לראות מספיק במקומות אחרים

ביצים, לא תודה

מצות- פת שחרית כל יום הספיק לכל היום

תפו"א רק בארוחות חג כשיצא

פעם ראשונה שראיתי שיש עוד אוכל חוץ מפתות בשרי וחלבי

יש מלא ירקות

משלשתם.

אולי מצות?

וכמובן שיותר אורז...;)

והרבה פרות וירקות

קרי: אמא

ביצים- כל החג הלך בערך 100

מצות- קנינו 2 חבילות של 2.5 קילו נשאר בערך חצי חבילה, זה אומר בערך 7.5 קילו

תפו"א- בערך 15 קילו

שמן- 3.5 בקבוקי שמן.

ו-5 קילו אורז.

חג שמייח

באמת אכלתי המון בפסח הזה!!

נראלי אכלתי יותר ביצים מאשר מצות ותפו"א,,

: (

או עוף...

אבל משלושתם אני תוהה אם יותר תפו"א או ביצים כי משניהם מכינים פשטידות וכל מיני כאלה...

נ.ב - אני רואה שיש פה הרבה תמנים? כל כך הרבה אנשים אכלו אורז??? אנחנו מרוקאים ואפילו קטניות לא אוכלים...(חוץ מפולים במרק של פסח)

דבר שני-

אני עוד יותר חדשה בעסק..

הנושאים שכדאי לדבר הם נראה לי פחות או יותר מה שכתבת...

וכן השקפת עולם...

לימודי אישה ושילוב עם פרנסת בית....

וכ"ו..

נראה לי שמעלים את הנושאים בכוונה,

אם הם לא עולים לבד...

(לא מאוד רשמי אבל די..)

וזה ממש מה שנראה לי.

בהצלחה

עצם העובדה שאת מכירה את הבחור לפני, כבר יכול לסייע לך בקבלת ההחלטה.

בדבריך העלת מס' תחומים שאותם את מעוניינת לבדוק, כגון: השקפת עולם, חינוך ילדים

וכדו'. לעניות דעתי עליך לבדוק קודם כל את התחומים העיקריים  שעליהם מתבסס הקשר,

ורק אח"כ לעסוק בדברים שיכולים להשתנות בכל שלב.

לגבי איך הדברים יתנהלו בפגישה זה כבר תלוי בכם. אם השיחות שלכם זורמות

אז תעלי את הנושאים בזמן תרגשי מוכנה.

ברכה והצלחה.   

לפעמים ישנן תכונות באדם שהוא אכן צריך לדעת לקבל אותם,אבל לנווט אותם לשימוש נכון. ע"פ הגישה הזו אין תכונה ומידה שהיא רעה,אלא כל דבר רק צריך הכוונה, וכך אומר ר' צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק. כמובן שמולו עומדת הגישה שיש מידות שצריכות ביטול מוחלט. אבל נדמה שהיום יותר תתפוס האמירה שכל תכונותיו ומידותיו של האדם הן לטובה,אלא צריך לדעת לכוון אותם ולהשתמש בהם לשם שמים וכך לנצל אותם בדרך הנכונה.

כמובן שאי אפשר להגיד "אני גאוותן וזהו",אלא צריך לעבוד על כך שזה יתפרץ אך ורק לשם שמים,לא לקבל אותן כמו שהן.

ונראה לי שלדעת לקבל פירושו  'לא להישבר כאשר אני מוצא בעצמי חסרונות שאני רוצה לתקנם ולא מצליח'

לעשות הכל בנחת,

ולא ליפול ליאוש עקב כך.

הרבה נחת ואור.

לפעמים צריך להגיד לעצמנו: "זה אני!!!" על כל המרכיבים שלי...

אבל כמובן לשאוף ולהשתדל לתקן את הדרוש תיקון ולעלות מעלה מעלה.

אף אחד לא מושלם.

זה אני!!!!!

אם אדם נשבר הוא מוצא את עצמו במעגל שהוא לא יכול לצאת ממנו, וגם אם הוא רוצה הוא לא מסוגל לחשוב בצורה בהירה על מה הוא צריך לעשות,לכן צריך להשאר בשמחה ויישוב הדעת, ועיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י' (כמדומני...)

זה באמת נכון.. ובאמת צריך לקבל את עצמנו...

וזה לא סותר שינויים... אם רוצים לשנות בעצמנו משו קודם כל צריך לקבל את עצמנו כמו שאנחנו...

הלוואי..

בסדר, מצד אחד לקבל את עצמי כמו שאני

ומצד שני, כמו שאמרו כאן, לחפש תמיד מה לתקן ולשפר...

כבר מכירה את הברכה...

ברוכה הבאה..

המברכת תבורך!

שיהיה לך יומולדת שמח! הרבה הצלחה אושר ושמחה! וזיווג הגון...

רק תמיכה נפשית...

|תמיכה נפשית|

חחח...

ואני אחזיר ת'ספר ביום שני בעז"ה, לאחותך. אל דאגה.

חוץ מזה מה מפחיד שאני אדע כשאת פה? האמת התלבטתי והתפדחתי לשאול.

חוץ מזה מה אנחנו מדברים פה ? תכף השוטרים יבואו

אבל בהחלט מפדח.

טוב אולי קצת מפחיד.

*מבט מלא אימה*

זה באמת לא יפה לנצל"ש.

למרות שזה לא תמיד אומר משהו..

מצטרפת לתמיכה הנפשית;)

הנקודה היא לברר לפני. לא חסרות דוגמאות של הצעות שידוכים לא קשורות שנחלו בסופו של דבר הצלחה -אחותי קיבלה הצעה משכנה שבקושי ראתה אותה פעמיים, אבל היא החליטה שהסגנון הכללי של המשפחה דומה למשפחה אחרת שהיא מכירה, והיום אחותי נשואה ומאושרת...

אבל חובה לעשות בירורים- בדר"כ כדאי להתקשר לחבר שלו- שמכיר אותו יומיום בתוך החברה, וגם לרב שלו- שיש לו נסיון וגם יודע להדגיש דברים חשובים. שני טלפונים זה לא סוף העולם!!! וחוסכים המון המון זמן ומאמץ פיזי ונפשי.

אם חשוב לך הבגרות של הבנאדם, תשאלי את זה בברורים!!

ושיהיה לך המון בהצלחה, והכל בשמחה ובאמונה!

=)

זה הכי טבעי שבעולם!!!

ומליונים של מזל טובים וברכת ה' בכל דרכם...

שיהיה בשטומ"צ הזיווג האמיתי, בנין עדי עד

כמובן שמומלץ להתייעץ עם הר"מ/ראש הישיבה (בהנחה שהוא פתוח ולא מוכן לדבר רק על אחרי צבא),אולי עם אבא...

רק שתדע שזה לא תמיד כיף גדול,במיוחד אם זורקים אותך אחרי מלא זמן של השקעה ועבודה...(אליסף הנזרק מנסה לעודד את עצמו? החיים קשים...)

כי אני חושבת שהוא צריך להתייעץ.. כמו שקשלש אמר...

עדיף ל"התבשל" עוד קצת ולצאת קצת יותר מוכן, מאשר להתחיל עם העסק הזה מוקדם מדיי
וחלילה להרגיש שזה מתחיל להמאס...

צריך לבוא עם רצון, עם תחושה  מסויימת של חוסר,ולא להתחיל בגלל שהחבר'ה יוצאים או שאחרים אומרים..
זה מאוד אישי. ולדעתי אצל בנים צריך לחכות עוד קצת..

וכמובן, כל תלוי בבחור, מי הוא מה הוא עבר/הספיק.

יש בחורים בני 19 מאוד בוגרים, ויש בני 25 אמממ.. שממש לא..וההיפך.
אבל לא ברוב במקרים כל הבני 25 לא בוגרים  אז לא להתעצבן עליי.

כל מקרה לגופו.. 

מבצע נחשון יוצא לדרך!

בס"ד

לשאלה הזו רק אתה יכול לענות.

רק אתה יכול להחליט,אבל נקודה למחשבה.

הצבא. אתה משתחרר ממנו עוד שנה וחצי או שנתיים(תלוי מתי אתם מתגייסים)

מאוד קשה לפתח קשר בשירות קרבי,גם בגלל שהוא מאוד שוחק,וגם בגלל שאתה לא תראה הרבה בית,

וגם אם תהיה ערפי.זה לא בהכרח אומר שהיציאות שלך לא יהיו דומות לזה של קרבי.

נקודה למחשבה. אני בגלל שרציתי לצאת(וגם בלגל עוד כמה סיבות אישיות) מראש התעקשתי לשרת בבסיס פתוח.

כי אז לא תוכל לפתח קשר,וגם אם תצליח תצטרך ל"מרוח, אותו כדי להתחתן רק אחרי השחרור.

רק נסיתי לעזור

יש לך בחירה לגבי זה?

אתה נמצא בגבוהה-הסדר או בהסדר?

ומעבר לזה יש לי חברים ג'ובניקים שיוצאים הביתה פעם בשבועיים,

זה שתהיה ג'ובניק ממש לא אומר שתהיה במצב נורמלי לקשר

יכול להיות בגבוהה ולא בהסדר...

לגבי לאן אני מיועד, עדיין לא מיועד לשומקום..מן הסתם אהיה מש"ק דת..או משהו בתחום של מחשבים-מודיעין..

בס"ד

אם אתה מרגיש מוכן או לא.. כמו שאמרו פה.

הרבה פעמים לא ככ קשור לגיל..

אני כבר בת עשרים ואני לא יודעת אם להתחיל לצאת להפגש ולהכיר או לא..במשפחה שלי הכל פתוח
או שישבני דודים חרדים שכבר בגיל 18-19 מתחתנים לאחר מס' פגישות, או דתיים לייט שמורחים חברות במשך שנים.

ואני מרגישה מצד אחד שאני רוצה כבר להכיר ולהתחתן ומצד שני חוששת וחסרת נסיון

אני גם בת תשע עשרה וחצי ולא יודעת מה לעשות..

אבל בעקרון אם אתם סגורים על עצמכם ויודעים מה הכיוון שלכם בחיים

לדעתי אפשר להתחיל...

גם אם אתם לא ממש סגורים על עצמכם ויודעים שיהיו שינויים קלים, אבל לא שינויים של תפיסות עולם וכ'ו...

החברים ממש נכנס בי על כך שאין מצב להתאברך (להפוך להיות אברך..) בגיל צעיר כ"כ שעדיין אין פרנסה. למען האמת הוא צודק שאי אפשר להתקיים רק על מלגה וכסף מההורים...אבל רק בגלל כסף נעכב חתונות...? (במיוחד שיש שמרגישים מוכנים כבר בגילנו...ועיכובים חלילה גורמים אח"כ לרווקות מאוחרת..)

(נ.ב. תודה על ריבוי התגובות... )

מה כ"כ ההבדל מבחינה כלכלית..? (למרות שאם נחכה עד אז ההסתברות שאזכה בלוטו יותר גבוהה...אבל עדיין..),

ולא הבנתי מה התכוונת (אושרית) "להתפשר"?

בס"ד

לפתיחת הראש למגורים בקראוון, נסיעות בטרמפים, וקיצוץ בהוצאות הטלפון והנייד, בקניות, להתפשר על הזול ולא על מותג מסויים, אפשרות לספות ושולחן יד שניה, וארונות- לא מעץ מלא, ועל זו הדרך.

בס"ד

כי בגילאים בוגרים יותר אדם בד"כ מקובע על עבודתו ולא נע בין עבודות מזדמנות. [אבל במשבר הכלכלי בו נמצא המשק... אי אפשר לדעת ;) ]

אבל אני מסכימה בהחלט שאפשר להתקיים אורח חיים סביר מאוד גם בגילאים צעירים יותר.

בעיקרון לבן הגיל שלך באמת צעיר אבל אם אתה באמת יודע מה אתה רוצה ובשל אז תתחיל...

אבל שוב- תחשוב טוב עם עצמך אם אתה *באמת* מוכן לזה או שזה סתם חשק\ לחץ מהחברה וכו' כי שוב, אתה באמת צעיר...

בקשר לבנות ששאלו- גיל 19 וחצי, 20 זה גיל ממש יפה להתחיל עם כל הענין של פגישות... לדעתי. (אגב- אני בת 20 ויומיים )

בהצלחה לכולם!

  יומולדת שמח!!!!

שתזכי עוד השנה למצוא את שאהבה נפשך... בנחת ובשמחה!

לגבי השרשור---

איך יודעים מתי אי מוכן\נה לצאת?

כשכבר אין מציאות אחרת.

כשכבר אי אפשר יותר עם הבור הזה בחיים של בדידות קיומית.

כשיצר הרע- שהוא האוצר הכי טוב שיש- מספיק חזק לדחוף אותנו לעשות מעשים לא הגיוניים- כמו להשקיע זמן וכוחות ומאמץ ופתיחות בלב- כדי להכיר אדם זר....

כשאני מוכנה לקחת את האחריות של להיות קשור\ה לאדם אחר.

מה עוד חשוב?

להיות עם כיוון כללי של איך אפשר לקיים את המשפחה מבחינה כלכלית- להיות בתחילת לימודים\ בסוף שירות\ על זה הדרך... (הערה חשובה- אי אפשר לבסס בית על עזרה מההורים!)

חברים- יש להשפעה סביבתית מקל חשוב. מתבגרים ביחד עם כולם... מה לעשות החיים ככה. אם אתם בקטע קצת אחר- סבבה. בשביל זה יש את הפורום שלנ"ו... עם החברים תקשקשו על שאר העולם...

טריכו לעיל כתבה על חששות וחוסר ניסיון...

חמודה- ניסיון צוברים רק ע"י..... צבירת ניסיון! אין דרך עוקפת....

בעצם יש- ללמוד מניסיון של אחרים.

בס"ד

חבר יקר [שוב]!

אני גם במצב שלך אבל בן 20 וחצי גם בשיעור ב' [בצבא כרגע] ומציע לך להתחיל לצאת אבל לא בלחץ,קח את הזמן

אתה עוד בטח עתיד להתגייס מתי שהוא זה קצת ידפוק לך את הקשר שתמצא בעז"ה

אבל בהחלט אם אתה אדם חזק ויציב זה יכול אפילו לעזור לך בצבא

עצתי הנוספת,דבר אם מישהו שמכיר אותך טוב טוב ויכול לתת לך טיפים אישיים עליך

בהצלחה אחי ו..אל תשכח להזמין או לפחות להודיע שיצא משהו

לפי דבריך נשמע שאתה בחור רציני, ולכן אני מאמין שיש לך רב צמוד שמדריך אותך (ואם לא אז בטח יש איזו דמות בישיבתך

שאתה מתחבר אליו, ואיתו תוכל להתייעץ).

לפי הבנתי חתונה זה בעצם האדרת עבודת ה' הפרטית, (זה בעצם ההגשמה של עבודת ה') ולכן אני מאמין שבנושאים כאלה

צריך להתייעץ עם דמות רוחנית שתעזור לך להבחין בהרגשות שלך, האם מה שאתה מרגיש זו הרגשה נבואית או שמא משהו אחר...

ב"הצלחה רבה!

אלי

אתה רוצה להתחתן לשם שמים? נכון? נכון! (בתקווה...)

א"כ למה שאתה תדאג? יש לך אמונה באבא שיעשה את הכי טוב בשבילך, הוא ידאג לחתונה, לכלה, לבית ,לרהיטים וכו' וכו' לשאר צרכי המצווה. להקים בית זה אחת המצוות הגדולות, א"כ, למה זה כל כך מסובך? "קח לך אישה ובנה לך בית" יש אמונה באבא, בכל יכול, יש בגרות, ויש מקסימום השתדלות לחיים טובים. אז אם רוחך דוחפת, לבך רוצה , נפשך כמהה ואתה מוכן מבחינה רגשית, נפשית ואמונית, אז למה לא... תאמין לי, רק מהצצות בפורום הזה, על כל חבר מיואשיו, אני מבינה כמה צרעך כבר להתחיל ולא למרוח את החיים בלי זה. רק צריך לבדוק אם זה באמת לשם שמים ולא לשם ריגוש.

בהצלחה, ואמן ותשלח לי הזמנה בקרוב.....

איפה הגבול בין ההשתדלות שלנו לביטחון באבא שבשמיים..., מצד אחד יכול להיות שפשוט צריך ללכת על זה ויש לנו ביטחון בקב"ה ותו לא...או אולי גיל כ"כ צעיר..שאנחנו לא בטוחים מה יהיה מבחינה כלכלית..זו סתם בורות וחוסר השתדלות להתחתן בגיל כזה...., אז איך אנו יודעים..?

בס"ד

כלומר, זה לא שאתה מתחתן בגיל 16 ואין לך מושג מה תעשה אם חייך, אני מתארת לעצמי שאתה די סגור על העתיד [וזוכר שהכל בידי שמיים ], ואם אתה לא בונה על חיים בסטייל גבוה בהתחלה... אז...

טוב, אבל אולי אני משוחדת לגבי חתונות בגיל צעיר

אבל מבחינתך כל ההשתדלות זה גודל האמונה והרי אתה הולך עם עצה של חכם, עם הכנה מוקדמת, אתה יודע שתקבל כסף לחתונה, אישתך (לעתיד,בעז"ה) יכולה לעבוד במעון, יש לכם בסיס ברוך ה' אתה לא הולך על עיוור. אתה באמת בסידר, אז למה למרוח?

אל תתפתה אחרי האנשים שדרכם היא לעשות דרך עוקף אלוקים ולא להתחתן נורמאלי, זה לא דתי, לצאת עם מישהי כ"כ הרבה זמן, להמרח... זה לא יהודי. זה שישנם אנשים בפורום הזה שאוהבים לכפות את הדעות שלהם על צעירי הצאן זה בגלל שהם אנשים שלא הולכים יד ביד עם הקב"ה ולא עושים הכל בדרך כשירה- זה לא ארמונה. אמונה זה מינימום השתדלות וביטחון מוחלט. תאמין יותר- תדאג פחות. עלי.

המוןמוןמון הצלחה. ויאלה, יש אבא למעלה שדואג להכל, למה להתערב לו בתוכניות?

שכל אחד הולך יד ביד עם הקב"ה בדרך קצת שונה...

"ידידים העברת בים סוף" - אומר הגאון מלוינא שידידים בא מלשון 2 ידיים, יד ביד..ככה אנו עם הקב"ה...ממש יד ביד....(שנזכה..!)

אופס.. לא ממש הגבתי במקום הנכון..

תגובה לנח"תיסטית..

זה תרבות כולשהי

יש אצלנו בנות (פרייאריות) שאפילו מסכימות בפגישה וסלאמת.

אבל יש אמצע
אני כן חושבת שצריך לעשות משהו מיוחד אבל לא להגזים ולהחצין..

העובדה שאת מספרת ממקור ראשון רק מחזקת אצלי

את האמונה שזה לא חלום רחוק...

שפע ברכות ואיחולים לזוגות החדשים.

ובקרוב אצל כווולם!!

בעזר ד'!

השיעורים של הרב ארי לנדא מיוחדים במינם!! [אין דומה לו]
מי שנגיש למקום ומצא לתורה מתוקה, זה פיספוס לא להיות שם!

בא לי ללכת רק כדאי להסתובב בין הרחובות שבדרך ולהזכר בימיי פ"ת הקסומים.