תקחו את השם שלה וכל אחת תקבל אות וכל אחת מביאה משו שמתחיל באותה אות ומקשרת את זה אלי עם איזה ברכה נגיד קוראים לה רחל אז זאת שקיבלה את האו רי"ש- מביאה רימון ומברכת שיהיו לכם מלא צאצאים כמו גרעיני הרימון.
זאת שקבלה חי"ת מביאה חוט-ומברכת שתיהיו קשורים תמיד אחד לשני ולא להיפך חלילה וכו'........
הבנת?
החומרים
3.5 כוסות קמח רגיל
1.5 שקיות אבקת אפיה
3 ביצים
1 כוס נוזלים (חלב, מיץ תפוזים, מים וכו`)
גרד קליפת לימון
1 כפית תמצית וניל
125 גרם שומן (חמאה, מרגרינה, מחמאה, שמן וכו`)
אופן ההכנה
מכניסים את החומרים בזה אחרי זה לקערה, תוך ערבוב מתמיד:
מקציפים את השומן עם הסוכר
מוסיפים בזו אחר זו את הביצים
מחוסיפים לסירוגין את הנוזלים והקמח
מוסיפים את חומרי הטעם.
אפיה: 25-45 משמנים ומקמחים תבנית, מערים את העיסה ואופים 25-45 דקות בחום בינוני-גבוה (190 מעלות)
גיוונים
מוסיפים 5 כפות גדושות של קקאו במקום כמות מקבילה של קמח
כנוזל משתמשים ביין מתוק מהול (1/2 בערך) במים
לעוגת תפוזים: שמים גרד תפוז במקום גרד הלימון, וכנוזלים משתמשים במיץ תפוזים.
לעוגת לימון משתמשים כנוזל בחצי כוס מיץ לימון המהול ב1/2 כוס מים.
אפשר לאפות את העוגה בתבנית גדולה (בסיסית של התנור) או שתיים בינוניות (לחלק את הכמות), למרוח קרם ולגלגל כרולדה.
אם רוצים עוגת פירות: חותכים פרי (תפוחים, שזיפים, אפרסקים - מה שבא), מקמחים, מוסיפים סוכר לפי הטעם (ואפשר תבלינים כמו קינמון למשל), מערים חצי מכמות העיסה בתבנית משומנת ומקומחת, מפזרים את הפרי באופן אחיד, מכסים בשאר העיסה ואופים כרגיל.
אפשר להוסיפ פיצוחים שוני, שוקולד - מגורר גס או פצפוצים, אפשר להוסיף כפית קפה
הגיוונים רבים - הכל לפי הרצון והדמיון
ומה שנחמד: כל תוספת משנה את העוגה כך שיוצאת עוגה אחרת לגמרי.
שבת שעברה הכנתי לפי המתכון הזה (עוגת שוקולד-האופציה הראשונה בגיוונים) ויצא די מוצלח.. קצת כבד (יש בזה המון קמח), אבל נגמר עד הפירור האחרון.
כמו מישחק זיכרון, צריך להרים כרטיח אחד מהאין אחד מהאווט...
לדוג' אין-כיסוי ראש, אווט-שיער בחוץ
אין-אישתו של.. ,אווט-הבת של....
בהצלחה...
.יפה שכוייח.
לא יודעת מה לעשות...
בעיקרון נפגשנו בסה"כ בסדר.
אבל מרגישה שהחיצוניות לא מאפשרת לי להתחבר...
נורמלית??
מה עושים???
אם נראה לך שלא תתחברי תחזל"שי
אנהי הייתי נותנת לזה כ-3 פגישות ..אם כל פעם ההרגשה מתעצמת- אז הייתי מפסיקה.
זה קרה לי גם.
אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי ...
זה מעודד הדברים שלכם!
תודה.
בס"ד
אשה צריכה להיות נאה בעיני בעלה, ובעל צריך להיות נאה בעיני אשתו.
יכולה להיות אשה לא נאה בעיני אדם מסוים, כאשר אדם אחר יראה אותה נאה בשבילו,
אותו דבר לגבי איש כלפי אשה כל שהיא.
הרי את הולכת לחיות עם בעלך לעתיד עד 120 שנה בע"ה.
ולא תרצי במשך כל אותן שנים, לראות מישהו שלא נראה לך מבחינה חיצונית.
אלא אם כן תקשיבי לקול אלה שאומרים: "תסתכלי בעיקר על היופי הפנימי".
אבל אין ספק שגם החיצוניות משפיעה מאוד.
לנסות עוד... לפעמים האישיות המדהימה עולה על היופי ומשפיעה עליו!
יש אנשים מדהימים בעולם!! 
וגם העיצה שהציעו-
"תן לזמן ללכת...
תחלוף גם השלכת
ותשוב תראה אביב חדש פורח לכבודך"...
אור בסימן שירים היום. אבל למה כאלו??? 
לתת לזמן ללכת...
אולי האישיות המדהימה תשפיע ותחבר אותי גם לחיצוניותו...
ואם לא,
זה מאוד מאוד נורמלי-
להחזיר אותו לשגרה!!!
אור77ראיתי שאני נותנת לזמן טיפטיפה ללכת,
והצד השני כבר מפתח תיאוריות....
חוששת שיהיה לי קשה להחזיר אותו אחרי זה לשגרה.......!
דווקא עכשיו הדברים מתבהרים לי יותר...
אני רואה שזה לא רק חיצוניות,
ואני שמחה שהשכלתי לבדוק יותר לעומק!
זה גם בזכותכם....
ואולי, אולי לא צריך כל הזמן לחשוש מה הצד השני חושב, מרגיש?
בלי לחץ ופזיזות. אין חיוב להתחתן על הפגישה הראשונה
תראי איך כל כך מהר את משנה את דעתך. אני ממליץ להרגע, ולתת לרגש ולזמן לעשות את שלו
טלי'ה!
כמה זמן עבר? שבוע, חודש, שנה? הרבה זמן עבר בעיניי. מספיק זמן כדי לשכוח, ולפתוח דף חדש. כדי לצאת מהמערה ולהמשיך הלאה. נראה לי שעבר כמעט חודש. כמעט חודש, אך הכאב לא מרפה. הפוך!
אני כותב לך בזמן מאד מיוחד. בדיוק בתפר שבין תענית אסתר לפורים. שעת בין ערביים מאוחרת עכשיו ובעוד כמה רגעים נצא לביה"כ לקריאת המגילה. הזמן המיוחד הזה מעלה לי שוב את תחושת ההעדר ביתר עוז. התפר הזה שבין תענית אסתר לפורים - בין יגון לשמחה - נוגע בי במקומות הכי רגישים. הוא מזכיר לי שאך לפני חודש - כאשר הצעתי לך נישואין ואמרת שאת שמחה כ"כ שזה כבר הגיע אך מבקשת שבוע לחשוב - נקרעתי במשך שבוע בין שמחה גדולה ליגון מאיים. היגון ניצח - החלטנו לגדוע את ההיכרות. החלטנו להיכנע. להיכנע לפָחָד מהלא נודע. לפָחָד מהעתיד, לפָחָד מהבאות, לפָחָד מהקונוטציות שהאדם שעומד מולי אולי מעלה בי. החלטנו להפסיק להשקות את הפרח המשותף שגידלנו ואט אט לתת לו לנבול - כשפרח צמא למים ואין לו, זו תחושה נוראה - אימה. פחד. מועקה. חוסר אונים. כך הרגשנו אנו. כך הרגיש הלב. אני כותב "החלטנו" כיוון שאיפשהו עמוק בפנים משהו בתוכי נכנע ג"כ. נכנעתי למחשבה שכנראה לא יועדנו האחת לשני. אני מרגיש מאד עצוב על המחשבה הזו שמתמקמת בתוכי. בהתחלה בכיתי המון. עכשיו אני רק עצוב, אבל זה נורא להיות עצוב. להיות עצוב פירושו להיות כבוי. כן, לפעמים אני מחייך, ושמח וחוזר להיות "אני" אבל משהו בפנים נכבה.
"קרוב ה' לנשברי לב" - לפחות משהו טוב יצא מהפרידה הקשה הזו. ה' מאד קרוב אלי. אני מרגיש אותו בכל רגע ורגע. לפעמים אני תוהה מה קירב אותי יותר אל ה' - ההיכרות איתך או הפרידה...
טלי'ה!
אני יודע שאת רוצה מאד שאמשיך הלאה, שאתקדם. קשה קשה קשה לי. אין בי כוחות לכך. המחשבה על כך גורמת לחלחלה. באמת חשבתי שאתגבר. ניסיתי, רציתי, אך זה לא מצליח. בהתחלה נלחמתי בגבורה. נלחמתי בכל מחשבה שפרצה את חומות ההגנה שלי ושביקשה לשלוח לך מסק / מכתב / שיחה / הודעה, אך אני נכנע. לא מסוגל כבר. המלחמה הפכה להיות חסרת סיכוי. אני מרגיש כמו חייל אפוס כוחות בשדה קרב.
משהו לא מסתדר לי בסדר המאורעות בהיכרות שלנו. אחרי הכל היה כאן משהו גדול, ענק, שהתפספס. התפספס והתנפץ לרסיסים. וקשה, קשה לאסוף את השברים. יצאנו שלושה חודשים. רצינו להתחתן. ראו את זה בעיניים שלנו. ראיתי עלייך, טלי'ה, המבט אמר הכל. וגם המילים - "הכל תלוי בךָ" לחשת לי במלון בי-ם. "הכל תלוי בךָ"!! אז איך הגענו למצב הזה? חייבים לשנות את סוף התסריט. להצליח להביא לסוף טוב. זה לא באמת יכול להסתיים כך.
בזמן האחרון אני חולם עלייך בכל לילה. אותו חלום חוזר ונשנה בוריאציות שונות. בחלום אנחנו חוזרים לקשר, ואז אני מתעורר למציאות המרה, בהתחלה שמח, ואז מגלה שהכל היה חלום. אפשר להגיד ש"אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו". אני אגיד את מה שאמרה הגמ' בהמשך הקטע: "חלום - אחד משישים לנבואה". החלום חוזר על עצמו ולכן אני מאמין בו ובנו. "א"ר יוחנן ג' מתקיימין ... וי"א אף חלום שנשנה". מאמין שה' גרם לכל הפרידה הזו כדי שנלמד משהו חדש על עצמנו, אבל לא לשם פרידה. מאמין עדיין שזהו ההעדר שלפני ההוויה.
ניסית. ניסית אך לא עמד לך כוחך לשתף אותי בפחד שלך, ולכן להתגונן מהפחד אין לי שום דרך. אך אני כן יכול להבטיח שאעניק לך אהבה אין סופית. שפע בלתי נדלה של אהבה ארעיף עלייך. את כל החיים אקדיש כדי לאהוב אותך וע"י כך להתקדם בעבודת ה' ולהתקרב אליו. תני לי את האפשרות הזו לאהוב אותך טלי'ה.
"כאשר אבדתי, אבדתי" אומרת אסתר במגילה. יכול להיות שהמכתב הזה מהווה לך הטרדה / טרחנות. מבחינתי זהו הניסיון האחרון להחיות את הקשר שלנו מפרפורי הגסיסה שלו. לעשות לו החייאה כזו שאולי תגרום לחזרתו לחיים. מהמקום שבו אני נמצא היום, אני יכול רק להרוויח מכתיבת המכתב אלייך ולקוות שיקויים בנו הכתוב: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב".
לייחל שיקויים בי מחר- "בפורים - כל הפושט ידו ליטול, נותנין לו" - שתתני לי את ההזדמנות הזו. את התקווה לחיים ארוכים ומאושרים ביחד. חיים של עבודת ה' אמיתית. חייים של קשיים שאחריהם באה שמחה כובשת, מתפרצת ואמיתית. חיים של אהבה.
פורים שמח טלי'ה.
- אני
אני כ'כ מבין אותך אחי..באמת מבין..לא מדיבורים או שקראתי את זה באיזה מקום אלא מחויה שעברתי אי שם...אבל..
למען האמת אני לא מכיר אותך או משהו אז אל תיקח את מה שאני אומר ביתר רצינות על המידה..אבל מה שכן..תשאל את עצמך לפני הכל מהו רצון השם..כי אם נפרדים מסיבה זו או אחרת אולי זהו רצון ה'..שאלת רב..התבודדיות..לא משנה..תנסה להבין מה רצון השם בעניין הזה ורק אח'כ תן לעמך לדבר..
אני אישית לא מאמין שאני אומר את זה..כי אני הרגשתי את מה שאתה מרגיש..
תנסה תשתדל..ואם בכל זאת זוהי זו..אל תוותר..
רק שאני אומרת שלפעמים יש גבול כי זה יכול לעכב את הצד השני בחיים...
לפעמים רק רוצים לפרוק...
שהבחור צריך לשלוח לה את המכתב ולא לשמור אותו אצלו
אתמול אמרתי למישהו מיואש
הכי חשוך לפני עלות השחר..
עלות השחר תמיד יהיה,וזה לא אומר שעלות השחר והטוב הוא דווקא החזרה לקשר.
עלות השחר יכול להיות גם החתימה הסופית על סוף הקשר,הידיעה הברורה שזה מאחוריו ועכשיו יש תקווה רבה להמשך,יש שכינה שאוחזת בך.
ועלות השחר יכול להיות גם הסוף הטוב שהבחור מייחל לעצמו,שהבחורה תפתח תספר את הבעיה והם יתגברו עליה ביחד.
איך מתנתקים מקשר ארוך שהיה כאשר הבן זוג לא מרפה , גם אם הוא כביכול עושה את זה במסווה של נחמדות?
פעם אחת גם אני נפלתי בזה שהתקשרתי אליו ברגע של משבר אבל לרוב זה הוא.....אני מרגישה שזה מעכב אותי בחיים!
למישהו יש עיצה?
~א.לצריך לקחת החלטה אמיתית להפסיק את הקשר הזה ולעשות כל מה שכרוך בכך (בין אם זה לא לענות וכל מיני כאלו..)
ולא להפסיק להתפלל ולבקש מה' שיעזור!
בהצלחה!
יש את צה"ל בשביל מהלך הנקרא "התנתקות".
|קורץ|
וכשהחלטתי שדיי אז דיי..
מחקתי את המספר וזהו..
ב"הצלחה קירתי!!!
בס"ד
זה קורה להרבה אנשים שמרגישים כמוך או כמו המטריד אבל זאת הדרך שלהם להתמודד עם כל המצב הזה..
תדוני לכף זכות אולי עובר עליו משבר בגלל זה..
)בסיעתא דשמיא!
בשעה טובה ומוצלחת, אנחנו עומדים פחות משבוע לפני החתונה.
ואני אשמח לקבל שמות לתפילה: לרפואה,הצלחה,זיווג,ברכה וכו'..
רק בקשה קטנה לי: שמישהו יאסוף את השמות ושילח לי אותם במרוכז! (שלא כל אחד ישלח לי את שמותיו באופן אישי..)
צום מועיל
פורים ששממממחחח
ט'אהלן
זה בסדר עדיאל - כ-------ל אבל כ---ל מי שסגרו אחרינו מתחתנים לפנינו...
ע"ע צורמיש והנה גם דרדוסית - ב"ה!!
מה דעתך גם אתה? ;) יש אישור
פורים שמח 
לק"י.
וניפגש מתישהו...
לק"י.
מתנאל עוד לא אמר לך?
לק"י.
הוא יודע רק את הכינוי הקודם שלי..
אני12345אולי נפתח מדור לחיפוש קרובים פה..?
מעדיפה שלא יהיו לי קרובי משפחה...
ההרשמה נסגרה והקובץ השלם נשלח לכלה שלנ"ו.
ו.. ו... ו.. אני חייבת לשתף...
הגיעו 141 שמות!!!!
לילה טוב, שבת שלום, והרבה ורק שמחות!
אם ירצה ה' אכתוב דברים שאמר הרב טל בפורים
אני חושב שהם ממש חשובים ויכולים לחזק הרבה מאוד אנשים בעזרת ה'.
הכל זה דברים שככה אני הבנתי אם טעיתי איתי תלין משוגתי.
אני אביא את הדברים ממש בקיצור הרב דיבר בערך שעתיים ואני לא רוצה להאריך סתם.
הרב שאל מה הטעם שה' מתאווה לתפלתם של צדיקים, (כמו עם יצחק ורבקה שה' לא נתן להם ילדים בשביל שהם יתפללו על זה)
וכך היה גם עכשיו עם מרדכי שהיה צריך שמרדכי דייקא יתפלל על עם ישראל ולא שאר האבות הקדושים ומשה רבנו (עיינו נא במדרש אסתר רבה פרשה ז' סי' יט')
והרב ענה כיון שככל שיהודי רחוק מה' ככה ה' יותר שמח בתפלה ובתורה ובמצוות של אותו יהודי.
ננסה להסביר: יהודי במהותו רוצה להתקרב לה' (או נגיד לעינייננו הוא רוצה להתחתן ועל זה הוא שופך דמעות כמים )
והוא מנסה מתפלל ולא מצליח לו ושוב פעם הוא מנסה
זהו עד שנשבר לו והוא אומר לעצמו טוב מה אני שווה, אני לא מעניין אף אחד, התפילות שלי לא שוות שום דבר,
בקיצור הבן אדם נמצא ביאוש עמוק (מסתמא נשמע די מוכר)
והבן אדם מתחיל ליפול, והיצר הרע חוגג, כפשוטו,
ומאין תבוא הישועה?
על זה אמר הרב שככל שאדם יותר רחוק ויותר ביאוש ויותר בטומאה ככה ה' שמח הרבה יותר מכל סתם תפילה אחרת של סתם יהודי
כגודל הריחוק והנמיכות שהיהודי מרגיש ככה גודל השמחה שה' שמח בעת שאותו יהודי פונה אליו
לכן יוצא שבעצם אלו התפילות הכי הכי שוות,כיון שבאלו התפילות ה' הכי שמח אפי' יותר משל הצדיקים ובעצם זה מה שיתן לאדם את הכוח להתחזק יותר ויותר בחושבו שכעת אני הקטן המסכן והשבור גורם לבורא עולם את השמחה הכי גדולה שיכולה להיות מעצם היותי כזה נמוך שפל ונבזה.
אני מקווה שעזרתי כאן למישהו בעזרת ה'.
אני אכתוב עוד משהו שהרב אמר ומי שיקבל את זה יקבל למרות שדי קשה לקבל את זה.
אנחנו מרגישים שאנו חייבים להיות 'שווים' ואם אנו לא שווים כלום למה לנו חיים,
אבל האמת היא שאנו באמת לא שווים כלום מצד היותנו בני אדם קורצים מחומר שפלים גסים
אלא מה, ככל שאנו מבינים שאנו לא שווים כלום ככה גודל השמחה שיש לה' בנו, כי כבר אמרנו שככל שאנו יותר רחוקים ממנו יתברך
אז השמחה שלנו מהמצוות ומהמעשים שלנו גדולה לאין ערוך
וככל שאנו מנסים להיות גדולים אנו בעצם מרחיקים אותנו ממנו.
שבת שלום!!!
כל הזמן אנחנו נוטים לדחות דברים, כל הזמן אנחנו שמים דברים בצד ואומרים לעצמנו שאנחנו נעשה אותם מאוחר יותר...
זמן - הזמן הוא אחד הגורמים הכי מכריעים בחיים שלנו...
המחשבות האלו כל כך בוערות בי, שהרגשתי את החובה לקום מהמקום שלי ופשוט להוציא אותם ולגרום להם להתבטא בעולם...
זוהי חלק מלקיחת אחריות לידיים, ולנצל את הזמן...
למה להתחרט מאוחר יותר שאתה יכול לסיים או להתחיל הכל עכשיו?
למה המוח משתלט לנו על ההחלטות הגורליות בחיים שלנו ומשנה לנו את העתיד בכל רגע נתון?
ולמה אנחנו נותנים לו לעשות את זה?
חז"ל אמרו : "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה"
ופתאום אני מבין, אלו משפטים שממש נועדו להציל או לפחות לעצב לנו את חיים.
נועדו = נועד, נועד = יעד...
מהו היעד? ואיך הוא מסתיים?
יש חוכמות שהם פשוט מעבר להשגה השכלית המצומצת שלנו.
אבל אנחנו צריכים ללמוד, איך ליעל את כל החכמה שאנחנו מקבלים מתורת הקב"ה, תורת רבותינו והתורה שלנו, ולהפוך את החכמה למטרה, ולאחר מכן ליישם אותה.
אני עדיין לא יודע מה המטרה הכללית, אני גם לא יודע מה המטרה הפרטית שלי, אבל בע"ה אני אמצא אותה, כי זהו גם חלק מהיעד הכולל של החכמה העליונה, וכשאמצע אותה, אני אעשה אותה על הצד הטוב ביותר בע"ה.
אפשר לקחת את זה לכל מקום.
אחת מהברכות שנאמרות תחת לחופה אומרת: "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה..."
משהו פה מוזר – אם היא עקרה – מאיפה צצו לה בנים?
הרי במושג עקרות משתמשים כדי להסביר את אי היכולת להוליד.
הנק' של ההסבר היא, שיש באמת מצב של קשר עקר, קשר שלא מסוגל להוליד מבחינה רוחנית.
קשר עקר זה בעצם קשר שכל אחד סגור בתוך עצמו (מבחינה רוחנית) ואז לא ייצא מה'ביחד' שום דבר כי כל אחד לעצמו...
מה העצה לעקרות הזאת? "שוש תשיש".
השמחה, פותרת ומביאה את ההולדה!
ואז בא המצב שבו מסתיימת הברכה - "משמח ציון בבניה"
הלוואי ונצליח לקחת איתנו מהשמחה של חודש אדר (שלהזכירכם – נמשך עוד שבועיים מי כמוני סופר ;)) לכל עניני הלנ"ו בפרט
בעזהי"ת
המשיכי להחכים אותנו..!
מזלטוב!
והלואי וכולנ"ו נזכה להתברך בברכה זה בקרוב ממש.
מזל טוב!
ט'בתוכן של נוסח הברכות שחכמים תיקנו לנו בעצם אלו יסודות הקשר הזוגי – מה צריכה להיות התודעה של לבנות בית כמו שצריך.
"שהכל ברא לכבודו" - כדי להגיע לשלימות של קשר זוגי צריכים להכיר את התכלית שעומדת מעל.
שהכל נברא לא שביל האני שלי בלבד אלא להכל יש תכלית נעלה יותר. וכמה שאנחנו נהיה מודעים יותר לתכלית הזו ככה תהיה יותר שלימות. יש שוני כשאדם מרגיש במשהו שהוא עושה – שהוא עושה למען עצמו, זה נכון בכל תחום ובמיוחד בתחום בניית בית בישראל – התודעה למה זה בעצם נועד? הכל – ברא לכבודו.
שתי הברכות הבאות מסתיימות ב"יוצר באדם" נראה כמו כפילות, בעצם, האדם כאן הם שני בני הזוג שהם בעצם מהות אחת. אתה – יוצר האדם .??. בני הזוג בייחוד תחת לחופה צריכים לזכור שהקשר לא מתחיל בצירוף של אינטרסים כזה או אחר – אלא יש לנו נשמה אחת, קשר רוחני שקדם לקשר אותו אנחנו מכירים. וזה בעצם העוצמה האמיתית שעומדת מאחורי כל העבודה ה"פשוטה" שלנו.
הברכה הבאה יותר מפרטת ומציירת כבר את הפירוד, במציאות בעצם נפרדנו: "...אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד... יוצר האדם" – למה נועד הפירוד הזה? למה הפכנו לשניים? לבנין עדי עד – שנצליח ליצור קשר נצחי, למרות שאנו שניים נפרדים, משהו שלם ואמיתי.
"שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה..."
משהו פה מוזר – אם היא עקרה – מאיפה צצו לה בנים? הרי במושג עקרות משתמשים כדי להסביר את אי היכולת להוליד. הנק' של ההסבר היא, שיש באמת מצב של קשר עקר, קשר שלא מסוגל להוליד מבחינה רוחנית. קשר עקר זה בעצם קשר שכל אחד סגור בתוך עצמו (מבחינה רוחנית) ואז לא ייצא מהביחד שום דבר כי כל אחד לבד...
מה העצה לעקרות הזאת? "שוש תשיש".
השמחה, פותרת ומביאה את ההולדה!
ואז בא המצב של "משמח ציון בבניה"
שתי הברכות האחרונות מסיימות כמעט באותו הנוסח: "משמח חתן וכלה" ו"משמח חתן עם הכלה"
לכאורה ההסבר פה הוא הפוך – מי העיקר בכל ברכה – בברכה הראשונה כתוב "משמח חתן וכלה" – משמחים את החתן ויחד איתו את הכלה, שכאילו נלוות אליו. בברכה האחרונה הנוסח הוא "משמח חתן עם הכלה" מי העיקר כאן? הכלה. החתן 'טפל' אליה – מצטרף לשמחה שלה.
אלו שתי דרגות של קשר, בברכה הראשונה היא בעצם המציאות העכשווית בעולם שכח ההשפעה הוא יותר דומיננטי מכח הקבלה, כמו בין חתן וכלה. בברכה הראשונה – החתן והכלה שווים שתוך המציאות, קשר שיש בו גם שכל וגם רגש, "שמח תשמח רעים אהובים" – רעים = קשר שכלי, אהובים = קשר רגשי "כשמחך יצירך בג"ע מקדם".
4.5.6.7 תכלית והייעוד הפנימי של הקשר – ההולדה
א. לא העפתי. סיכמתי מתוך שיעור של הרב ערד שמלמד עפ"י חסידות.
ב. זה לא הכל ויש לזה המשך אם יתחשק לי אעלה אותו גם בכתב. בכל אופן - מומלץ.
ג. לזרעי קיץ - זה לא סותר - ישנו פרד"ס לתורה - אם שמעת על זה...
תגיד לי דודי - זה תמיד ככה שוורטים לא שלך הם "מכה"? למה התכוון המשורר? מה שאני למדתי זה שהתורה היא תורת חיים - שצריך ללמוד ממנה לחיי היום יום.
אם כבר זה התחיל מהחסידות.
ב. לפעמים משגע אותי לראות את התגובות פה מודה ומתוודה.
סוג של ... אני ואפסי עוד ... שיהיה.
בכל אופן - הנק' היא שע"י שמחה מגיעים לכל המטרות בצורה הכי נכונה והכי נעלה.
בשו"ט
לא נעלבתי בכלל. סתם נתתי לציניות השנואה על כמה פה (
) להתפרץ.
איזה נחמד לגלות שיש פה חדשים ט' - את לא אתה צריכה לא צריך |מרגישה ממש קשישה...|
האמת שכל פעם שאני שומעת חופות אני תוהה בין השאר על הברכה הזאת ................
ועכשיו... יש גם תשובה
תודה מותק!!
ומזל טוב בנין עדי עד וכו'.........
בס"ד
הסוד לנישואים מאושרים ...
לאשתי ולי יש את הסוד לשימור חיי הנישואים שלנו.
פעמיים בשבוע אנחנו הולכים למסעדה נחמדה, אוכלים אוכל טוב, ומעט יין בחברת חברים.
היא הולכת בימי שלישי ואני בימי חמישי.
אנחנו ישנים בשתי מיטות נפרדות, שלי בחיפה ושלה בעפולה.
אני לוקח את אשתי לכל מקום, אבל תמיד היא מצליחה למצוא את הדרך חזרה.
שאלתי אותה לאן היא תרצה ללכת ביום הנישואים שלנו. "למקום שלא הייתי בו הרבה זמן" היא אמרה. אז הצעתי לה ללכת למטבח.
אנחנו תמיד מחזיקים ידיים. אם אני עוזב לרגע, היא מייד עושה קניות.
יש לה קומקום חשמלי, מערבל חשמלי, טוסטר חשמלי ואופה לחם חשמלי. כשהיא אומרת שיש לה יותר מדי מוצרי חשמל אבל אין לה איפה לשבת, מייד קניתי לה כסא חשמלי.
זכור – הנישואים הם הגורם מספר אחת לגרושים. סטטיסטית, 100% מכל הזוגות הגרושים התחילו כזוג נשוי.
לא דיברתי איתה בערך שמונה חודשים. אני פשוט לא אוהב להיכנס לה באמצע הדברים.
בפעם האחרונה שרבנו הייתה באשמתי. היא שאלה "מה רואים היום בטלוויזיה", אז עניתי "המון אבק!".
בראשית ברא אלוהים את השמים וארץ – ואז נח.
אחר כך ברא אלוהים את האדם – ואז נח.
אחר כך ברא אלוהים את האישה – מאז, לא אלוהים ולא האדם מצליחים לנוח לרגע.
יום מקסים!
יו
אבל לא בשביל פורום לנ"ו!
להעביר למשפחה
או לפורום בדיחות (איך שקוראים לו..)
כאן אנשים צריכים לרצות להתחתן!
שבת שלום
בעזר ד'!
לא כ"כ חושבת שזה מתאים לאנשים שכאן.
ובכלל...
בשבילי פורים עוד לא עבר (יש חופשששש)
יאלה, קצת צחוקים... אתם יודעים שלא הכל נכון.!!
אבל לא ידעתי שזה יגיע כל כך מהר אלי..
אז ככה,
יש לי חברה ממש ממש טובה שב"ה אוטוטו מתארסת.
אני ממש שמחה בשמחתה אבל קשה לי נורא.
אני מרגישה לגמרי לבד, לא יהיה לי יותר למי ללכת בשבתות, השיחות נפש הארוכות שהיו לנו עד השעות הקטנות של הלילה נגמרו.. אני מרגישה שאיבדתי אותה.לגמרי.
העניין הוא שכל הקשר הזה נחת עליה (ועלי) בהפתעה.מבין שנינו אני זאת שהייתי לחוצה יותר להתחתן.. (לא בהסחפות כמובן, אבל היא לדוגמא בכלל לא חשבה על זה..)
זה כל כך קשה לי להסביר, כי מצד אחד אני שמחה כמובן ומצד שני אני כל כך עצובה על הניתוק. (ואולי, לא נעים להגיד, אולי מתגנבים לכאן גם רגשות של קנאה? לא נעים להודות- זה הלך לה כל כך בקלות (ב"ה!!!) ואני תקועה עם העסק לגמרי..אבל איך יוצאים מזה? תעזרו לי..לא בא לי להיות כזאת..)
ב"ה יש לי עוד חברות, אבל אף אחת לא כמוה..
סליחה על ההתבכיינות, אני בדרך כלל לא כזאת - אבל זה יושב עלי כבר הרבה מאד זמן והייתי חייבת לפרוק, ולבקש עצה..
מה עושים במקרה כזה?
כמו שקשה לנו המעבר מכל עליית שלב בחיים שלנו.
המעבר מיסודי לחטיבה-מפחיד עד מוות
אחרי מתיכון לשירות-גם מבאס שאין יותר את כל ההווי הכיתתי את הטיולים,לצאת לחיים האמיתיים זה מפחיד ועצוב כאחד.
ואחרי זה בא השלב שהחברות הולכות ומתחתנות
וגם לבחורה שמתחתנת זה באיזשהו מקום מבאס,ואם לא בשלב האירוסין אז אחרי החתונה.
אני זוכרת כמה אחותי היתה מתקשרת ובוכה שאין לה בקהילה חברות,והבית ריק ומשעמם לה.וזה סיוט של ממש..
אבל זה שלב שכזה שכולנו צריכים לעבור.
אז כן חברה שלך ב"ה מתחתנת,ובעז"ה גם את תתחתני
וכן הקשר כבר לא יהיה כמו פעם,אבל לא איבדת אותה!!
חברה שלי עזבה לחו"ל אחרי שאמה נפטרה וחשבתי שאאבד אותה,וזה כ"כ רחוק
אבל לא,יש פחות פגישות ופחות שיחות,אבל היא חברת נפש,היא תדע להרגיע ולשמח אותי בדיוק כמו בעבר.
ועוד משהו,לפעמים על פניו נראה לנו שלזוגות מסוימים דברים הולכים יותר בקלות כשלך הדברים יותר מסתבכים.
אז צריך להבין שאם האירוסין באים להם בקלות,הקושי בא אחרי זה.
חברה שלי התארסה אחרי חודש,ואני הייתי באמצע קשר ארוך ומסובך
ואמרתי לה שאני ממש מקנאה שזה בא לה כ"כ בקלות
ואחרי כמה זמן הם ביטלו אירוסין,אני לא אומרת שכל זוג שבא להם בקלות יבטלו אירוסין
אבל כל זוג חכם ופיקח (ויש זוגות שהם לא,מכירה גם כאלה)בסופו של דבר יגיע לקושי,להתלבטות,לפחדים.דיברתי אתמול עם פסיכולוג שאמר
שככל שמתמודדים עם הקושי בהתחלה ככה מקבלים נחת בהמשך.
וזה כ"כ נכון!
אחותי,יהיה בסדר,תשמחי בשמחת חברתך ובעז"ה גם תורך יגיע!
כאילו, זה ממש תלוי בחברה עצמה..
אבל, לדוג', אצלי- 2 חברות טובות שלי התחתנו (כל אחת ממקום אחר, יעני, חברה טובה מהשרות וחברה ממש טובה מהתיכון) ועם שניהם אני שומרת על קשר טוב מאד!
נכון, עכשיו לא תמיד יהיה אפשר להפגש בספונטני (ולפעמים כן.. זה תלוי) לא נדבר עד אמצע הלילה.. אבל יש קשר ב"ה, ונפגשים וזה שהיא נשואה לא הפריע...
אז אני חושבת שזה ממש תלוי במה עושים אחרי זה.. וגם בחברה שלך!
אולי תדברי איתה...
בדיוק היה לי נסיון שכזה...
לאט לאט עם הזמן התרגלתי לריחוק (למרות שב"ה הקשר הטוב נמשך..אבל אין מה לעשות, ריחוק יש וזה טבעי...)
וגיליתי שיש קשרים אחרים שמתפתחים, הזדמנויות חיים חדשות, ולפעמים זה עדיין קשה, אבל מתגברים.. בתקווה שעודמט לא יהיה לך זמן להתגעגע וגם את תהיי עסוקה בקשרים משלך...
אבל תכלס'..קבלות באמצע שכרות..אל תשאלו איך שהשתכרתי..חחח..בלילה רק בכיתי ובכיתי שעות..צעקתי כמה שאני רשע..וכמה שאין לי מושג מהחיים..שאגתי כל הזמן דברי תורה של הרב פרילנדר ושל ר' אליהו דסלר..[כן אני זוכר ואל תשאלו איך כי אין לי מושג..]..ובכלל אבא התקשר באמצע..חח..25 דקות של שיחה..תשאלו את אליעד..חח..
ביום השתכרתי שוב..והפעם זה היה בשמחה מופרזת..אה..והיה קטע [חזר על עצמו אין סוף באין סוף וראציות..] שבאולם ישבו בנים בצד אחד ובנות בצד אחד..והלכתי לכל הרבנים..מהרב הנדלר עד לרב בן יעקב והרב יעקובסון ואמרתי להם שאין בכלל כאן צניעות..מה זה??..נושים באולם?...והלכתי והבאתי מחיצות..חחח..עד שהעיפו אותי כל החברים..תפסו אותי מפה ומשם..זה היה כ'כ מצחיק..היה שם גם את בנצי הבן של הרב נועם שהשתלטי עליו [מי מכיר?..אחד הנשמות הטהורות של העולם היהודי..]..אין לי מושג איך אמא שלו לא העיפה אותי..כנראה התנהגתי יפה..שיכור אבל יפה..
בכל מקרה גם ביום וגם בלילה גררו אותי למיטה...
אני רוצה להגיד לכם שכבר ארבע שנים אני משתכר..הפעם זאת החמישית..ועוד לא היה לי פורים כזה..האהבה והדאגה של החברים..
כאן יוצאת האמת באמת..ובאמת יצאה האמת..אני רק רוצה להיות חלק מציבור כ'כ חם ונפלא ציבור שעל אף כל המגרעות..סוף סוף יש בו קצת אמת..אני סוגד לכם..ואני כבר בעז'ה מתחיל..ההערצה היא ההתחלה לא?..
טוב. בכל מקרה אני אישית התחזקתי למעשה המון מהיום כיפור של אהבה הזה..מה איתכם?..
[לא כתבתי המון זמן אז זה התפרץ..קחו באיזי..]
אני12345אוקי זה פעם ראשונה שאני ישתקרתי באמת..
שתיתי "כולה" : חצי ליטר בירה, 3 כוסות יין, 4 וודקה, 2 ליקר שוקולד, 1 ליקר אפרסקים, חצי כוס ברנדי, 4 ערק, ועוד כוס של משהו שאין לי מושג מזה ... (זה במשך כל החג)
איזה אחד הלך ברחוב וצעקקקק א-נ-ח-נ-ו ה-ע-ם ה-נ-ב-ח-ר וזרק שולחנות... ואז ארונו נקרע מצחוק אפילו שהוא היה שיכור..והיה גם איזה איש שטען שהוא / אני / כולם, מחפסים "לקות אלוהית" שאין לי שמץ מזה... והיא את אורנו שדיבר בלי קשר..(ו..רומז..)
אה..וגם עשיתי איזה "שטות" שאם היה יום רגיל לא היתי מעיז... ועכשו אני מזה מרוצה מיזה.. (מחקתי את כל הבנות מהפלפון שלי..=) |אורנו זוכר תעסקם לא?|
רקדתי כמו משוגע "כמו? בדיוק.. במשך 5 שעות בלילה...איתי חצי שיכור כילו אני עדין זוכר דברים אבל לא הכול..
חזרתי הביתה בערך ב2.5 כי אז כבר יתמותתי..
וביום...
עשינו מחסומים...רקדנו..קפצנו ...ישתוללנו... מה לא... ( במשך 4 שעות )
ואני ועוד 2 חברים עשינו סבב בכימעת כול הבתים בישוב ..פשוט נחנסנו והתחלנו לרקוד...(90% יצתרפו אלינו..)
וקיבלתי 17 מ"מ...מזה תעימים...
קיצוררררררר היה חג באמת מיוחד....כייף משהו לא מעולם הזה..
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח....שבוע טוב..=)
כמה שגיעוט קתיב!אני12345
אם יש לך בעיות את יכולה להתלונן למי שברא אותי...
סליחה אם נפגעתאני12345
ביצהר.
הייתי בת4 בערך. היינו תמימים וחמודים אז הביאו את כל גן יצהר וחלק מהמעון והכניסו אותנו לתוך הבית המועד לגירוש.
כנראה שמאז אני פנאטית שכזו.
התמונות משם עומדות לי בראש,תמונות של פוגרום..
אחת המטפלות החזיקה תינוק בידים להרגיע אותו,ואז ראינו את השוטרים מתקרבים לחלונות,מסתכלים פנימה ופתאום הם שברו עלינו את החלנות.אני לא אשכח,המטפלת הרכינה את עצמה על התינוק והתמלאה זכוכיות,התחיל לרדת לה דם,כולנו צעקנו וחלק בכו,ואז ראיתי זכוכית עפה ונכנסת לאחת הילדות מהגן ממש מתחת לעין.היא כמעט התעוורה מזה. ואז שלפו את אחד האנשים שלנו מהבית במכות,פתאום אח שלי חוטף מכות רצח נאזק וזורקים אותו לטיולית...מראות מוכרים.לא צריך להמשיך לפרט.
כנראה שמאז אני כבר לא תמימה ולא חמודה.
וכל היצהרניקים גם כבר לא תמימים וחמודים אלא מודעים עד כאב לרשעות המשטרה והצבא-ופועלים בהתאם.
יומוצלח ופורים שמח. נבנה את היכל ה' יבנה המקדש!
ישובית-של כולם ביחד.
כולנו היינו תמימים וממש ממש לא תיארנו לעצמנו פינוי שכזה.
יוציאו אותנו,ירימו,ידחפו אולי את הילדים בחוצה,ואז(מי אומר שיצהרניקים מסוכנים-תראו למה אנחנו כאלה,זה לא התחיל מאיתנו.)פתאום היה פינוי שכזה,ממש הפתעה נחמדת הביאו לנו.
יומוצלח ופורים כשר. נבנה את היכל ה' יבנה המקדש!
בגן טרום חובה עמדתי לפני כולם ושרתי ביום ההולדת שלי.
ובגן חובה אמא שלי עזבה אותי והשאירה אותי לתת יד שנמשכה בכוח ע"י עוזרת הגננת, שמה שאני זוכרת ממנה זה מבט מלמטה לעבר עמוד גבוה, שכשהוא קרב אליך הוא גדל ונהייה ענק.
ואני בכיתי ולא רציתי ללכת ושנאתי ת'גן הזה ופעם אותה עוזרת העמידה אותי בפינה, לא'ידעת למה וכ"כ התביישתי.
ומאז ועד יב' נראה לי הייתי שתקנית.
רצתי מהר איפשהו בבית הישן שלנו בפתח תקווה, והיה מן סיבוב כזה שכנראה לא הייתי מוכנה אליו. אז נפלתי נפילה ממש חזקה ואני זוכרת שכל הברך שלי היתה מלאה בדם.. [אולי זה היה נראה כ"כ הרבה מראיה של ילדה קטנה, אבל זה מה שאני זוכרת..]
וואו! זה זיכרון כ"כ עתיק..
נראה לי שהייתי בת 3 אז תמיד הייתי מספרת איך אני זוכרת שסבא היה מרים אותי ומביא לי סוכריות.
וסבא שלי נפטר כשאמא שלי היתה בהיריון בי
זה היה פשוט סיפור "שהעתקתי" מאחותי הגדולה
אבל הזיכרון הטראומתי שלי זה מכיתה א'
עברנו דירה ולא ידעתי איך ללכת לבית החדש
אז בבוקר שאלתי את אבא שלי אבא איך אני אלך לבית החדש
ואז הוא אמר לי תלכי לבית הישן והאמא החדשה שלך תיהיה השכנה הרוסיה
וכל היום בלימודים אני רק חושבת על סוף היום ואם תיהיה לי אמא חדשה
בעזר ד'!
בערך בגיל3-4 הגננת לימדה אותנו בגן על פרות יבשים(לקראת ט"ו בשבט)
היא הניחה תמר בצלחת גדולה ואמרה "זה תמר"-ואחת בשם תמר קפצה "אני תמר"
ואז אני לקחתי אגוז ושמתי בצלחת ואמרתי"זה ענת!"
איזה חמווווווווווווווווווווווווווודה 
פורים שמיייייייייייייייח
|הרי אסור להזיל דמעות לפי התקנון|בבית של סבא וסבתא, וזוכרת שהסתכלתי על כולם מלמעלה דרך פתח שהיה בתקרה לתוך הבית..( בתים ישנים כאלה)
כולם נלחצו וסבתא לא שכחה אתזה בחיים, תמיד הייתה מספרת לי איזה מסטולה הייתי...
מאיפה למדתי לוידעת.. אולי מהציפורים?
הייתה שם ג'ירפה צבעונית.
ואני גם זוכרת את הפעוטון-שהדלת נסגרה על האצבע של חברה שלי (גיל שנתיים וחצי בערך).
איזה חמודים היינו פעם!
בום!!!
אני נכנס בתוך מתקן של כאילו מכונית עם הגה ממתכת...
דם, הרבה דם, ראש פתוח, אמבולנס, סירנה, בית חולים..
הזיכרון הראשון שלי די קלוש... מגן של גיל 3- קערה מלאה במבה בבית של בגננת...
מה אח"כ? ניזכר רגע... בגן של גיל 5 (?) היה לי יומולדת ונפתחו ל השרוכים של השמלה ובכיתי... עד שהגננת הבינה מה מפריע לי... ואז העוזרת נתנה לי לעזור לה להכין את הפרחים (קרף כאלו- מכירים?) לכתר...
זיכרון משפחתי ראשון - כמה KB.
זיכרון אישי ראשון - 256 MB.
היום:
זיכרון משפחתי - 212 GB.
זיכרון אישי - במצטבר - 61/16 GB.
כשכולם רצו לנטילת ידיים, נהניתי להתנדנד בנדנדה הריקה ולהעיף חול הכי גבוה בלי שבתיה/נחמה/חנה/מתילדה יעירו לי.
הראשון אולי כשעברנו דירה...
(בערך בת 3)
וגם כשהחלפנו חיתולים לאחי (סליחה על הבוטות)
אני ואימי היינו משחקות איתו באותה הזדמנות וכ"ו....
אז אני זוכרת מה שרנו לו (שיר שהמצאנו )
בע"ה ית'
ראשון- את הגננת רודפת אחרי ואני בורח..
כשהמנהל והמזכירה רצים אחרי ברחוב של הבצפר כשהיה את הפינוי במצפה יצהר, (כיתה ה' לא? )<זה הזיכרון הכי מצחיק.. אז הוא היה מפחיד ביותר..
לא ניתן, לייאוש לכרסם!!!!! (לשיר במנגינת מחאה)
המטה להצלת כבוד השמחה ולהשמדת העצבות!
ותקשרו את זה איך שתרצו ללנ"ו.......
הכל תלוי בסימולציה הבאה
הצילוווווווווווווווווווווווווווווו רוצה לסיים עם זה כבר!!
ועוד אחרי פורים?!?!!?!
(צבע שכבר עברה לה חצי מהשביזות....)
1. פתחתי שירשור... 
2. עשיתי טיול במקרה זה.. במקרים אחרים, כותבת, שומעת מוזיקה, מתפללת.. וכל דבר שעושה לי טוב.
3. חזרתי עם כוחות חדשים למשימה! ועם אמונה יותר גדולה שאצליח בה.
לא כתוב מתי זה מפסיק.
אז כל יום שעובר צריך לשמוח עוד יותר!
בחודש אב כתוב שממעטים בשמחה, לא שלא שמחים, אלא רק ממעטים.
בקיצור, תמיד צריך להיות שמח!
בעזר ד'!
תראו לי שזה מצווה להיות במשחה!
שזה מה שבאמת צריך להיות מושרש בנו.
נכון שמצווה דגולה להיות בשמחה תמיד! אבל זה כתב בליקוטי מוהרן של ירו הודו רבי נחמן.
אך תורתנו הקדושה מבקשת ממנו להיות שמחים בצורה מיוחדת! כך כשהיא מדברת על סיבת הגלות היא אומרת:"תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
חברה! השמחה האמיתית היא בתוך כל היופי הזה! עמוק עמוק בפנים. בתוך כל פרט ופרט וכל חליק וחליק של מצווה!!
אשרינו שזכינוווו!!!!!! רק על זה ש!!ה בכל עת להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לקלס, להאדיר, להדגיל, להעצים, להרבות, להשפיע ולהפיץ את העניינות החוצה........
שנזכה!
ולסיים: אבאאאאאאאאאאא אתה המלך שלי!!!!!!!!!!!!!!!!! תודה!!
איזה טוב^חחחחחח
אהבתי
איזה כיף!!!
איזה כיף להרגיש את ה' מחבק אותי... ומראה לי כמה הוא אוהב אותי , שמחה שלא התייאשתי!
אבא תודה!!
שרבובאחרונהשהבנים של הרב חיים סבתו עוד לא נולדו - אשתו היתה מתעסקת בזה.
לדעתי, שוה להרים אליהם הביתה טלפון, ולשאול את השאלה שלך...
שבמצב לא משהו מבחינה נפשית יש לו הרבה בעיות הלכנו אליו פעם. היום דיברתי איתו והוא רוצה שנבוא שוב.
זה בירושלים ליד מלחה נראה לי טוב יותר לבנים אבל אולי גם בנות שאלעד יחליט
שהבנות ישבו עם אשתו תחי', ואנחנו הבנים עם שבי
אחרת יהיה לא צנוע נורא
לא צנוע, אבל תסמכו עלי שכל בת שתכנס לחדר תסמיק מיידית.
ואין לי הרצון לפרט יותר. וד"ל.
מה הבעיה לשבת איתם??
השאלה היא בכלל לא הצניעות, אלא- מה תעשו.
ומציע בזאת שנמשיך להודיע דברים אך ורקק כשנתפקח.
על כללל המשתמע מכך ילד
2 ליצנים.
אני12345אפילו הצלחתם להוציא ממני חיוך מאוזן לאוזן הפורים הזה.
מצחיקים. אין מילה אחרת. ושלומיאלים
וטובי לב. זה אין ספק.
ומה מטרת הביקור.
אני12345http://www.shoshvinim.org/default.asp
זה הולך ככה:
אתם לא יכולים להכניס את עצמיכם שם, אבל אפשר לכתוב על חברים.
מוכנה לכתוב על מי שיפנה אליי במסר"ש ולנסות למצוא לו/לה.
שאולי זה לא נכון להגיד שזה חבל. כי אולי יש פה חברה שנכנסו לשם.
היה נדמה לי שלא נראה לאחרים ובגלל זה כתבתי שחבל.
אבל אני חוזרת בי.
בכל מקרה, אולי זה רעיון נוסף למי שלא שמע על כך.
שיהיה בהצלחה.
חחח