פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1818)

ביצהר.

הייתי בת4 בערך. היינו תמימים וחמודים אז הביאו את כל גן יצהר וחלק מהמעון והכניסו אותנו לתוך הבית המועד לגירוש.

כנראה שמאז אני פנאטית שכזו.

התמונות משם עומדות לי בראש,תמונות של פוגרום..

אחת המטפלות החזיקה תינוק בידים להרגיע אותו,ואז ראינו את השוטרים מתקרבים לחלונות,מסתכלים פנימה ופתאום הם שברו עלינו את החלנות.אני לא אשכח,המטפלת הרכינה את עצמה על התינוק והתמלאה זכוכיות,התחיל לרדת לה דם,כולנו צעקנו וחלק בכו,ואז ראיתי זכוכית עפה ונכנסת לאחת הילדות מהגן ממש מתחת לעין.היא כמעט התעוורה מזה. ואז שלפו את אחד האנשים שלנו מהבית במכות,פתאום אח שלי חוטף מכות רצח נאזק וזורקים אותו לטיולית...מראות מוכרים.לא צריך להמשיך לפרט.

כנראה שמאז אני כבר לא תמימה ולא חמודה.

וכל היצהרניקים גם כבר לא תמימים וחמודים אלא מודעים עד כאב לרשעות המשטרה והצבא-ופועלים בהתאם.

יומוצלח ופורים שמח. נבנה את היכל ה' יבנה המקדש!

ישובית-של כולם ביחד.

כולנו היינו תמימים וממש ממש לא תיארנו לעצמנו פינוי שכזה.

יוציאו אותנו,ירימו,ידחפו אולי את הילדים בחוצה,ואז(מי אומר שיצהרניקים מסוכנים-תראו למה אנחנו כאלה,זה לא התחיל מאיתנו.)פתאום היה פינוי שכזה,ממש הפתעה נחמדת הביאו לנו.

יומוצלח ופורים כשר. נבנה את היכל ה' יבנה המקדש!

אני זוכרת שהייתי בגן אז שחקתי עם ילד אחד טופסת והסתובבנו סביב הגן ואז נפלתי על משהו (ניראה לי שזה היה שולחן) ומרוב שהמכה היתה חזקה!! נפל לי שן.. ובאותו תקופה התאפדחתי לחייך שאנשים לא יצחקו עלי שאין לי שן חחח

בגן טרום חובה עמדתי לפני כולם ושרתי ביום ההולדת שלי.

ובגן חובה אמא שלי עזבה אותי והשאירה אותי לתת יד שנמשכה בכוח ע"י עוזרת הגננת, שמה שאני זוכרת ממנה זה מבט מלמטה לעבר עמוד גבוה, שכשהוא קרב אליך הוא גדל ונהייה ענק.

ואני בכיתי ולא רציתי ללכת ושנאתי ת'גן הזה ופעם אותה עוזרת העמידה אותי בפינה, לא'ידעת למה וכ"כ התביישתי.

ומאז ועד יב' נראה לי הייתי שתקנית.

רצתי מהר איפשהו בבית הישן שלנו בפתח תקווה, והיה מן סיבוב כזה שכנראה לא הייתי מוכנה אליו. אז נפלתי נפילה ממש חזקה ואני זוכרת שכל הברך שלי היתה מלאה בדם.. [אולי זה היה נראה כ"כ הרבה מראיה של ילדה קטנה, אבל זה מה שאני זוכרת..]

וואו! זה זיכרון כ"כ עתיק..

נראה לי שהייתי בת 3 אז תמיד הייתי מספרת איך אני זוכרת שסבא היה מרים אותי ומביא לי סוכריות.

וסבא שלי נפטר כשאמא שלי היתה בהיריון בי
זה היה פשוט סיפור "שהעתקתי" מאחותי הגדולה

אבל הזיכרון הטראומתי שלי זה מכיתה א'
עברנו דירה ולא ידעתי איך ללכת לבית החדש
אז בבוקר שאלתי את אבא שלי אבא איך אני אלך לבית החדש
ואז הוא אמר לי תלכי לבית הישן והאמא החדשה שלך תיהיה השכנה הרוסיה
וכל היום בלימודים אני רק חושבת על סוף היום ואם תיהיה לי אמא חדשה

בעזר ד'!

בערך בגיל3-4 הגננת לימדה אותנו בגן על פרות יבשים(לקראת ט"ו בשבט)
היא הניחה תמר בצלחת גדולה ואמרה "זה תמר"-ואחת בשם תמר קפצה "אני תמר"
ואז אני לקחתי אגוז ושמתי בצלחת ואמרתי"זה ענת!"

איזה חמווווווווווווווווווווווווווודה

פורים שמיייייייייייייייח

 בבית של סבא וסבתא, וזוכרת שהסתכלתי על כולם מלמעלה דרך פתח שהיה בתקרה לתוך הבית..( בתים ישנים כאלה)

כולם נלחצו וסבתא לא שכחה אתזה בחיים, תמיד הייתה מספרת לי איזה מסטולה הייתי...

מאיפה למדתי לוידעת.. אולי מהציפורים?

הייתה שם ג'ירפה צבעונית.

ואני גם זוכרת את הפעוטון-שהדלת נסגרה על האצבע של חברה שלי (גיל שנתיים וחצי בערך).

איזה חמודים היינו פעם! 

בום!!!

אני נכנס בתוך מתקן של כאילו מכונית עם הגה ממתכת...

דם, הרבה דם, ראש פתוח, אמבולנס, סירנה, בית חולים..

הזיכרון הראשון שלי די קלוש... מגן של גיל 3- קערה מלאה במבה בבית של בגננת...

מה אח"כ? ניזכר רגע... בגן של גיל 5 (?) היה לי יומולדת ונפתחו ל השרוכים של השמלה ובכיתי... עד שהגננת הבינה מה מפריע לי... ואז העוזרת נתנה לי לעזור לה להכין את הפרחים (קרף כאלו- מכירים?) לכתר...

זיכרון משפחתי ראשון - כמה KB.

זיכרון אישי ראשון - 256 MB.

היום:
זיכרון משפחתי - 212 GB.
זיכרון אישי - במצטבר - 61/16 GB.

 כשכולם רצו לנטילת ידיים, נהניתי להתנדנד בנדנדה הריקה ולהעיף חול הכי גבוה בלי שבתיה/נחמה/חנה/מתילדה יעירו לי.

הראשון אולי כשעברנו דירה...

(בערך בת 3)

וגם כשהחלפנו חיתולים לאחי (סליחה על הבוטות)

אני ואימי היינו משחקות איתו באותה הזדמנות וכ"ו....

אז אני זוכרת מה שרנו לו (שיר שהמצאנו )

בע"ה ית' 

ראשון- את הגננת רודפת אחרי ואני בורח..

כשהמנהל והמזכירה רצים אחרי ברחוב של הבצפר כשהיה את הפינוי במצפה יצהר, (כיתה ה' לא? )<זה הזיכרון הכי מצחיק.. אז הוא היה מפחיד ביותר..

הכל תלוי בסימולציה הבאה

הצילוווווווווווווווווווווווווווווו רוצה לסיים עם זה כבר!!

ועוד אחרי פורים?!?!!?!

(צבע שכבר עברה לה חצי מהשביזות....)

1. פתחתי שירשור...

2. עשיתי טיול במקרה זה.. במקרים אחרים, כותבת, שומעת מוזיקה, מתפללת.. וכל דבר שעושה לי טוב.

3. חזרתי עם כוחות חדשים למשימה! ועם אמונה יותר גדולה שאצליח בה.

לא כתוב מתי זה מפסיק.

אז כל יום שעובר צריך לשמוח עוד יותר!

בחודש אב כתוב שממעטים בשמחה, לא שלא שמחים, אלא רק ממעטים.

בקיצור, תמיד צריך להיות שמח!

בעזר ד'!

תראו לי שזה מצווה להיות במשחה!
שזה מה שבאמת צריך להיות מושרש בנו.

נכון שמצווה דגולה להיות בשמחה תמיד! אבל זה כתב בליקוטי מוהרן של ירו הודו רבי נחמן.

אך תורתנו הקדושה מבקשת ממנו להיות שמחים בצורה מיוחדת! כך כשהיא מדברת על סיבת הגלות היא אומרת:"תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
חברה! השמחה האמיתית היא בתוך כל היופי הזה! עמוק עמוק בפנים. בתוך כל פרט ופרט וכל חליק וחליק של מצווה!!

אשרינו שזכינוווו!!!!!! רק על זה ש!!ה בכל עת להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לקלס, להאדיר, להדגיל, להעצים, להרבות, להשפיע ולהפיץ את העניינות החוצה........

שנזכה!

ולסיים: אבאאאאאאאאאאא אתה המלך שלי!!!!!!!!!!!!!!!!! תודה!!

חחחחחח

אהבתי

איזה כיף!!!

איזה כיף להרגיש את ה' מחבק אותי... ומראה לי כמה הוא אוהב אותי , שמחה שלא התייאשתי!

אבא תודה!!

שהבנים של הרב חיים סבתו עוד לא נולדו - אשתו היתה מתעסקת בזה.

לדעתי, שוה להרים אליהם הביתה טלפון, ולשאול את השאלה שלך...

שבמצב לא משהו מבחינה נפשית יש לו הרבה בעיות  הלכנו אליו פעם. היום דיברתי איתו והוא רוצה שנבוא שוב.

זה בירושלים ליד מלחה נראה לי טוב יותר לבנים אבל אולי גם בנות שאלעד יחליט

שהבנות ישבו עם אשתו תחי', ואנחנו הבנים עם שבי

אחרת יהיה לא צנוע נורא

 לא צנוע, אבל תסמכו עלי שכל בת שתכנס לחדר תסמיק מיידית.

ואין לי הרצון לפרט יותר. וד"ל.

מה הבעיה לשבת איתם??

השאלה היא בכלל לא הצניעות, אלא- מה תעשו.

ומציע בזאת שנמשיך להודיע דברים אך ורקק כשנתפקח.

על כללל המשתמע מכך ילד

2 ליצנים.

אפילו הצלחתם להוציא ממני חיוך מאוזן לאוזן הפורים הזה.

מצחיקים. אין מילה אחרת. ושלומיאלים

וטובי לב. זה אין ספק.

ומה מטרת הביקור.

שאולי זה לא נכון להגיד שזה חבל. כי אולי יש פה חברה שנכנסו לשם.

היה נדמה לי שלא נראה לאחרים ובגלל זה כתבתי שחבל.

אבל אני חוזרת בי.

בכל מקרה, אולי זה רעיון נוסף למי שלא שמע על כך.

שיהיה בהצלחה.

בע"ה

אצלנו הוא בעיצומו!!

בעזרת ה' יתברך

בד"ה

אני עושה רצף אחר... למרות שהצעותיך נחמדות.

בס"ד

היה שירשור כזה לפני חודש-חודשיים בערך.

או משחקים דוקים.

;)

ראות סרט...

ויושבות ובוכות בעיקר..

ואדרת נשמה-לך נראה שיש הרבה רגעים שמשעמם לך בהם..את נמצאת פה הרבה!

בס"ד

ודוקא לא משעמם לי כ"כ.. אבל תודה על היחס...

ואלי כדאי למצוא מקום אחר כמו שאמר פיתגם זקן עתיק:

 אם אין לך מה לעשות אל תעשה את זה פה...

החל מרגע מסוים כבר לא משתעמים.יש המון מה לעשות רק שאין לך כוח/חשק או סבלנות...

אז פשוט בוחרים את הדבר הכי רחוק מהמטלות שצריך לעשות ועושים אותה מכל הלב...

פרשת שבוע עם רש"י כבר למדת?

כן? יופי! עכשיו ללמוד רשב"ם!

ואם לא- תמיד יש דף יומי להספיק....

(נכתב ברצינות!)

בע"ה

(מחילה)

http://www.shoresh.org.il/spages/videolessons/main.aspx?ID=90

כנסון לסרטון הזה..על ניסי המלחמה האחרונה.מדהים.
(ואחר כך לקינוח תשמעו את "והיא שעמדה" של יונתן רזאל ושוואקי)

בע"ה

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, תמיד..
|נאנחת|

אבל יש הבדל בין זה לבין כך שאין לי כח לעשות מה שאני צריכה לעשות, ואז בעקרון אני פה..
או ישנה..

זה אחד הדברים הכי שנואים עליי.

לדעתי זה גורם להרבה מאוד קילקולים, ובעיקר לקלקול המידות.

אם זה דרך חשיבה כלפי אדם/ גישה  , במקרים קיצוניים זה יכול להיות אפילו קטלני מבחינה חברתית(כלשכן במשפחה) השאלה אם יש לזה מקום חיובי, ומה הגורם לנזק במידה ומגיעים לזה ואיך שומרים על הגבול

ציניות שהיא סוגשל הומור דווקא ניראת לי חיובית

ציניות גוררת ציניות...

בתור אדם ציני.. אני חושבת שלא תמיד זה כיף... לפעמים אנשים רוצים בלי ציניות... להיות הם עצמם... והבעיה היא כבר שזה טמוע...

שמע, גם אני לא ממש "ממלכתי". אבל לא נראה לך שהגזמת ? ציונות זה אחד הדברים הכי שנואים עליך ?

"גורם להרבה מאוד קילקולים, ובעיקר לקלקול המידות" - אתה מנטורי קרתא ? סאטמאר ?

שציניות זה דבר חיובי אבל הוא שימושי

הוא דרך התגוננות מצויינת ולא תמיד מהחברה אלא מפחדים וטראומות שעברו על הבנ"א

והוא בכלל לא הגזים!

מי שאוהב לצחוק יכול להשתמש בשנינות וחוש הומור! לא חייב ציניות!

וגם אני לא הגזמתי.

בקיצור, השאלה שלך מורכבת מדי מכדי לענות עליה ככה.

לא לעבור על מינון מקסימאלי ליום...

סתם...

סליחה, הייתי חייבת.

יש כל מיני ציניות- יש ציניות קוטלת- שהיא רעה תמיד. ויש ציניות של חכמה מושחזת- שהיא בסדר... ויש ציניות שמעבירה ביקרות בלי להעליב- סוג של להפוך את זה לבדיחה- וזה דרוש במינון ובעדינות.

בקיצר- ציניות זה כמו מלח.

כל הבישולים אתמול, החלוקה של המשלוחים היום, ההכנה לסעודה, הארוח והנקיון שאחרי זה...

(הלכו לי הגב, הכתפיים והצוואר)

פרקתי, תודה.

איזה עם יש לנו

הייתי בשדרות,היה פשוט כיפ לראות את השמחה של התושבים,את הנתינה,כאילו הם מכירים אותך כבר שנים! "בואי כפרה עליק,קחי אוזן המן,שיהיה לך לבריאות,רק מזל כפרה עליק,והכי חשוב בריאות וחתן טוב.."(אמן)..

אין אין..אחד החגים!

היית בשדרות??? בריקודים???

הפורים הכי מאושר בחיי!

בישיבת רמת גן היה מטורף זכיתי לחיבוק מהרבנית אריאל שזכרה אותי!!
אחרי זה נסענו למרדכי בן דוד באיזה ישיבה תיכונית
ואז רק ב2 נסענו לים בבת ים
(שתבינו את העייפות אני אומרת לחברה שלי "אה יש ים בבת ים")
ואז הגענו לים עם ירח מלא שמשקיף עליו
והתחלנו לשים שירים ורקדנו בתוך המים אהה מטורף וקרררר!

אחרי זה הלכנו לישון וב7 בבוקר מצאנו את עצמנו בבית כנסת של מרוקאים
מישהי עושה אפצי באמצע המגילה כל הזקנות "חיים טובים פאני,בריאות אושר פרנסה"

היה קורע אין ספק!!
אני רוצה להיות שמחה כככה כלללללללללל השנה!!אמן אמן!!

ששמחתי לראות בינישים שיכורים

ושרציתי להשתכר כ"כ!אבל הצניעות הצניעות

מתקשר אליי בנדוד שלי שיכור מת
לא מפסיק לבכותתתתתתתת
הוא אומר עמית צאי לרחוב תצעקי לכל הבנות שיתלבשו בצניעות
מהותה של האישה זה רק בצניעות!תפסיקו לפחד להיות צנועות!!
באמצע הוא צוחק בוכה בוכה צוחק..
וזה כ"כ לא מתאים לו הוא מכיניסט שכלתני כזה..

פרקתי מספיק להיום,שיהיה חג שמח ירושלמים!|מקנאה מקנאה מקנאה|

איחוד משפחות! באו דודים ובנ"ד שאנחנו פוגשים ממש פעם באלף,

ולחלק מהם זה פעם ראשונה בכלל אצלנו ובשומרון.. עם מלא ילדים, רעש בלאגן ואיזה כיףףף!! מלא ליכלוך...

מזמן לא נהנתי לנקות כזה בלאגן. פשוט היה שווה אתזה..

אפילו תחפושת המצאה עשיתילי, חצאית נפוחה משקיות אשפה כחולות עם פרחים צבעוניים. חביב +++++++

מישהו נוסע מחר לירושלים?

התחפשתי לעצמי(זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע), הייתי ברמת גן ובמושב המתוק שלי.

ביום שני בלילה התבסמתי לגמרי...

ביום שלישי בסעודה כבר השתכרתי לגמרי...

אהה ואיזה חיבוק מהראש ישיבה!!!

ובדרך היה ממש שומם!
לא היו בכלל אנשים...

בעצם, היה קטע מצחיק:
ראיתי חיילים נוסעים במונית!!

זה זורם.

אצל חברה טובה ממש בד"כ היא תזמין אותך גם לחלק של המשפחה, בד"כ החבר'ה מגיעים בסוף..

קונים מתנה, השמיים הם הגבול...ממטאטא ועד מכונית..

ובעיקר, מגיעים שלוים ולא לחוצים כמו שאת עכשיו..

מזל- טוב..

במה קורה בקריות

כן, קונים משהו לכלה או לחתן והכלה ביחד.

לובשים משהו באמצע- לא חגיגי מידי ולא רגיל.

העיקר שנשמע רק בשורות טובות!

לא ברור מההודעה שלך אם את כן רוצה להיות קרובה אליהם ולהיות חלק מהם או לא. אני מניח שזה עיקר השאלה, אבל לגבי זה אין לי תשובה טובה.

אבל בקשר לשיקול של הכסף, נכון שאוכל בחוץ זולל כסף, אבל אם כן חשוב לך לשפר איתם יחסים אז זאת דרך טובה לעשות את זה, אוכל מקרב לבבות (וכדי לאזן - כמה פעמים בשבוע, לא צריך לאכול כל יום בחוץ).

דרך אגב - שכחתי להוסיף. גם בגמרא כתוב "גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים", אמנם במשמעות קצת אחרת, אבל זה עדיין נכון. וזה יכול גם להסביר לך את פשר הסייגים על אכילה עם גויים (וגם של תלמידי חכמים עם עמי הארץ), שוב, כי ע"י אכילה משותפת מתקרבים נפשית.

ועכשיו כשאני כותב לך, זה גם עזר לי "ללמד זכות" בהקשר מסויים. אני מתפלל בבית כנסת לא גדול, ולפני שנים לעיתים קרובות היינו נתקעים בלי מניין, גם בשחרית וגם במנחה של שבת. בשלב מסויים אבא שלי התחיל לארגן סעודה שלישית אחרי מנחה וגם באופן טבעי הקהילה גדלה וב"ה שכבר הרבה זמן לא נתקענו בלי מניין. עלו לי כמה פעמים הרהורים ש"אנשים באים גם בשביל האוכל" ואם לא היתה סעודה שלישית מי יודע כמה פעמים הייינו נתקעים בלי מניין במנחה. ותמיד ניסיתי להדחיק את המחשבות האלה. אבל עכשיו הבנתי שזה לא ממש בגלל האוכל עצמו אלא בגלל האוירה, ב"ה לאנשים יש אוכל בבית אבל האכילה המשותפת נעימה מגבשת...

אז אל תצאי (הם עושים את זה כל יום?).

את יכולה להיות נחמדה אליהם מבלי לצאת איתם - זה אף פעם לא מזיק.

נכון שטוב שיהיו לאדם חברים. נכון שבשביל חברים צריכים להשקיע, אבל עדיין את יכולה לבחור לעצמך במי טוב לך יותר להשקיע.

ובכלל, למדתי משהו בחיי הלא כ"כ קצרים. כאשר אדם פועל לפי האמת הפנימית שלו ולא כדי לשאת חן (כמובן תוך שמירה על 100% מידות טובות) - אז הוא נושא חן, ואז נוצרים אוטומטית קשרי ידידות....

וסליחה על האיחור בתגובה...

נתנו לי ללכת יותר מוקדם ולא אמרו לי כלום. לפני שהלכתי שאלתי משהי שאחרית עליי אם הם הולכים בסוף, והיא אמרה שכמה חברה, ושאבוא. אבל הרגשתי שלא נוח לי ככה להצטרף, אמרתי שאני מעדיפה לנוח בבית ..אח"כ לפני שהלכתי היא אמרה שאני יכולה עוד להתחרט, מלמלתי שבפעם אחרת.

לא שרשרתי אלייך!!!!

לא שרשרתי אלייך!!!!

באמת מטורף..

אני הייתי בישיבת רמת-גן בהרקדה והיה חבל"ז....

פורים שמייח

מנקים מסדרים ומארגנים כי מחר כל הדודים באים!!

ובדקות הקרובות הולכים להשלים חסרים בשינה.. יש סיכוי כזה? 

ובמילים אחרות שלום ולילה טוב לכולם, שנים שלא עשיתי גיחה לאזורנו..

   פורים שמחחחחחח!!!

לפני כשעה...

(בתור ירושלמית יש לי ב"ה עוד יום להתכונן.....)

החג הזה טס!!

לא צריך להעביר אותו!!

פורים הכי שמייח בעלום!!