"ועל-יובל ישלח שרשיו" (ירמיה יז, ח)
ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנֵּה
אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ
וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ
לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם
אֶל-יְהוָה.(שמות יט´)
לפי פשטו של הפס´ אומר הקב"ה שהוא בא אל משה בעב הענן
מדוע ? כדי שהעם ישמע ויאמין במשה
לעד. ראשית יש להזכיר ברקע את הפס´ בפרשה
שעברה " וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה
בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת-יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה
עַבְדּוֹ. (שמות יד´ לא )" כלומר שהעם כבר האמין
במשה וא"כ צריך להבין מהו
החידוש להבא של הפס´ הנ"ל. ועוד צריך להבין א"כ מהי אותה אמונה שיש
להאמין במשה
לעד ?
יש להניח קודם שישנו הבדל בין מה שנאמר בשירת הים למה שנאמר אצלנו כפי
שהיטיב לבטא זאת
רבינו הגדול הרמב"ם (פ"ח יסודי התורה) "ג ומניין שבמעמד הר
סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא
אמת שאין בו דופי--שנאמר "הנה אנוכי בא אליך
בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך
יאמינו לעולם" (שמות יט,ט): מכלל
שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא
נאמנות שיש אחריה
הרהור ומחשבה."
יסוד ההבדלים אם ננסה להעמיד אותם אחד מול השני הוא במשה שנכתב
אצלנו וגם בך יאמינו לעולם
(כלומר בשירת הים זה לא היה לעולם) והבדל לצד שני
שנכתב בשירת הים ויאמינו בה´ ובמשה עבדו
שמסך את עניינו של משה
לקב"ה.
מהו אותו הבדל ?
משה כאדון הנביאים בא לייצג משהו עקרוני
ויסודי.
יש מפרשים הטוענים מהדיוק של הפס´ בשירת הים בו נאמר ויאמינו בה´ ובמה
עבדו – שהאמינו שמשה
הוא השליח של הקב"ה אבל לא האמינו עדיין שקיימת נבואה שממש
הקב"ה מנבא את בני האדם.
(באו"ח) לפי זה הם מפרשים את הפס´ שנאמר בפרשתנו
"בעבור ישמע העם בדברי עימך" שיש אפשרות
של נבואה ושהקב"ה מנבא את בני האדם
זוהי הגדולה "אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי"
(אב"ע כאן) כלומר
ישנה אופציה כזו של נבואה שהקב"ה מנבא את בני האדם^ ומי הדוגמא הכי ראויה
לכך ?
הלא הוא משה רבינו ! ועכשיו יאמינו שגם אתה נביא כי יש דבר כזה ..
רש"י (וכן
האו"ח) על הפס´ וגם בך יאמינו לעולם מביא את פרשות חז"ל (ברייתא במכילתא) "וגם בך –
גם בנביאים הבאים אחריך"^^.
א"כ לפי זה יוצא שהאמונה לא שונה ב2 המקומות אלא
היא בנויה אחת על גבי השניה כננס על גבי ענק.
כל הנביאים שיבואו אחרי משה הם
היונקים מכוחו של משה וכעת האמונה היא איננה רק משה שעומד
למבחן אלא כל שאר
הנביאים שיבואו אחרי ושואבים מכוחו. משה הרי הוא אדון הנביאים והוא מראה לא
רק
שהנבואה היא דבר אפשרי אלא גם מסמיך את כוחם של הנביאים שיבוא הלאה מכוחו שכמו
שמאמינים למשה כך ישנה חובה להאמין להם.
וכן כתב רבינו הגדול (פ"ח יסודי
התורה)
"א משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי
האותות--יש בליבו דופי,
שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. אלא כל האותות שעשה
במדבר, לפי הצורך עשאן--לא להביא
ראיה על הנבואה: צרך להשקיע את המצריים, קרע
את הים והצלילם בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את
המן. צמאו, בקע להם את האבן.
כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ. וכן, שאר כל האותות.
ב ובמה האמינו בו, במעמד
הר סיני: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר--האש והקולות
והלפידים.
והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה--לך אמור להם כך וכך.
וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה´ עימכם" (דברים ה,ד), ונאמר "לא את אבותינו,
כרת ה´ את הברית
הזאת" (דברים ה,ג).
ד [ב] נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על
נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להם אות: שהם
והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו
דבר אחד ביחד--שכל אחד מהם עד לחברו שהוא אומר אמת, ואין אחד
מהם צריך להביא
ראיה לחברו. כך משה רבנו--כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני, ואינו צריך
לעשות
להם אות.
נבואתו של משה אין היא רק הנבואה גרידא אלא היא כוללת את כל התורה
כולה ולכן (רמב"ם פ"ח יסודי
התורה)
ו נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה
רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר אם
יעשה אות נשמע לו לכל
מה שיאמר; אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה, ואמר אם נתן אות, "אליו,
תשמעון"
(דברים יח,טו): כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין
אם
אמת העידו אם שקר; כך מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או בכישוף
ולאט.
ז [ג] לפיכך אם עמד נביא ועשה אותות ומופתים גדולים, וביקש להכחיש נבואתו
של משה רבנו--אין
שומעין לו; ואנו יודעין בייחוד שאותן האותות בלאט וכישוף הן,
לפי שנבואת משה רבנו אינה על פי
האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא
בעינינו ראינוה ובאוזנינו שמענוה, כמו ששמע הוא.
למה הדבר דומה למה שנזכר
במשנה (משנה ערלה א,ה) "אילן שנעקר ובו בריכה, והוא חייה ממנה—
חזרה הזקנה להיות
כבריכה. הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה--מונה משעה שנפסקה..וכן בריכה
שנפסקה, והיא
מלאה פירות--אם הוסיף במאתיים, אסור."
כאשר אדם מבריך אילן וכך ממשיך הלאה
ועדיין ההברכה מחוברת לאילן האם לכולם דין אחד ברגע
שהאם נפרדת כל אחד עומד
למבחן בפני עצמו מדין עורלה וכד´
ככה זה גם כאן כל הנביאים שואבין מכוחו של משה
וברגע שהם כורתים את הענף עליו הם יושבים אין
כח להן ולנבואתם.
ראוי
כמובן להזכיר לסיום רק אך סיימו הליך דמוקרטי בו המנהיגים שואבים את כוחם מהציבור
אז אל
להם למנהיגים לשכוח ששליחי ציבור הם ושואבים את כוחם מהציבור ולטובתם הם
נבחרו.
שבת שלום !
----
^ הספורנו והרמב"ן מקשים שהרי העם ידע שיש ענין נבואה אלא
יכירו בנבואתו של משה שהיא שונה
משאר הנביאים שאין היא בחלום אלא בהקיץ,
והרמב"ן מתרץ שמשה הוא אדון הנביאים זה מה שהכירו
בו וייתכן שאפשר לפרש כפי
הפירוש של הרמב"ם לקמן וצ"ע.
^^ הרמב"ן אומר שמטין דברי המכילתא לדברי האב"ע, אך
לא פירשנו בצורה זו.
לע"נ
מו"א ירוחם ן´ סעדיה ז"ל
מו"ז סעדיה
ן´ נסים ז"ל
מו"ז שרה ז´ריפה בת ליזה ז"ל
|להבדיל| לרפואת
מו"א דינה
בת שרה ז´ריפה הי"ו
מו"ז סלמה בת מרים הי"ו
מו"ז ויקטור צורי בן רג´ינה
הי"ו
)
רפואיות מקיפות לגבר שאיתו היא רוצה להתחתן, כי רוב הסיכויים שימות לפניה.
אז אני לא נותן רעיונות לבלאגן...