האם קיים כזה דבר ששנים שנפגשים הולכים להתייעץ עם איש מקצוע (כמו פיסכולוג/יועץ זוגי) במקרה שצד אחד החליט שרוצה להתקדם עם הקשר ולצד השני גם בעיקרון טוב אלא שהוא לא בטוח שזה זה?
אני מדבר על זה שהזוג הולך ביחד, ולא שרק צד אחד מתייעץ...
מישהו שמע על משהו כזה? יש למישהו ניסיון?
בס"ד
שדיי אפשר לו לומר שהוא האבא הרוחני שלנו ונתן לנו המון מצד התורה והערכה הנפשית.
אבל השאלה היא זה גם לאן מנסים לקדם את הקשר?
אם זה בהתחלה יחסית של קידום כללי אז רובם לא הולכים למרות שעם רוצים זה יכול להועיל מאד{אחת מהבעיות זה הכסף כשאתה לא בטוח להוציא סכום על בירור כזה..{ואם יש מי שאפשר להתייעץ איתו בחינם או זול יחסית תנסו{זה יכול להיות גם ההורים}}.
אם זה שאחד רוצה אולי להתארס להחליט להתקדם אז מאד נכון וכדאי להתייעץ ביחד לדעתי.{הרי זה שיודע רוצה בדיוק להפוך את החיים לזוגיים כאלה אז שהוא לא יצור את הנקודה הזוגית אותה הוא מבקש מבן זוגו?!
}
בכל אופן אפשר בהחלט
הבנתי ממך שאתה החלטת שאתה רוצה להמשיך את הקשר והיא זאת שמתלבטת, אז מה הרעיון שאתה תלך לייעוץ? היא צריכה להתייעץ ולחזור אליך עם תובנות,אתה לא צריך ללכת איתה זה רק יכניס אותך לעוד ספקות ויעשה אותך יותר מבולבל.
אם היה מדובר במשהוא הדדי בקשר לתקשורת בניכם אז זה כבר דבר אחר.. זו דעתי הענייה אבל אין לי ניסיון בייעוץ.
בהצלחה בבחירות!
והרי רק היא מתלבטת....
בהשתדלותילא אמרתי שיש עדיפות לייעוץ זוגי.
וביתר פירוט- אם אתה חושב שיש בניכם תקשורת מספיק פתוחה וכנה, ובעצם העניין שתוקע מלהמשיך קשור רק בה- הגיוני שהיא זו שתתייעץ ותנסה לפתור עם עצמה את אותו עניין.
לפעמים הולכים לייעוץ ביחד כשנמצאים במבוי סתום, שאולי אחד בעיקר משפיע עליו, אבל הייעוץ יכול להבהיר את המצב, לתת כיווני מחשבה או דרך להתמודדות ופתרון.
הוא והיא נמצאים בתוך הסיפור של עצמם, מעורבים מידי, ומישהו מבחוץ יכול לעשות סדר במצב, לתת פרופורציות נכונות או עצות מועילות, כאדם אובייקטיבי (ומנוסה. אם זה אכן יעוץ מקצועי).
יכולה לחסוך הרבה בעתיד.
ומה רע בהזדקקות לייעוץ?
הפותחת שואלת לגבי קבלת החלטה.
נישואים זו החלטה גדולה
ויש כאלה שצריכים עזרה בשביל זה.
(אני למשל אם הייתי הולכת לייעוץ ל]ני
אולי לא הייתי מתחתנת איתו. )
לפעמים יש נקודה מסוימת שקשה להתגבר עליה, למרות שהקשר מאוד טוב סך הכל, והיא מפריעה להתקדם ולקבל החלטה. אני מכיר באופן אישי אנשים שהלכו לייעוץ וזה הביא אותם לחופה בסופו של דבר. אם יש משהו טוב על הפרק, אז כן - צריך "לסדר" את מה שאפשר, וכל מה שיכול לעזור צריך לקדם בברכה... (אימצתי את הביטוי שלך מהשרשור השני )
אם יש חוסר התאמה - אני חושב שזה די ברור שאין מה לעשות, זה ממש נובע מההגדרה...
אם יש בעיות, ותמיד (נראה לי שאפשר אפילו לוותר על ה"כמעט", ואם לא אז זו בעיה בפני עצמה :) יש בעיות, ולא מצליחים לפתור אותן, להתגבר עליהן או לחיות איתן, למרות שהקשר הוא טוב והרוב מתאים ויש מציאת חן ורגש וכל מה שצריך בעצם (זה מצב לא חריג בכלל, אני רואה מקרים כאלה בלי סוף סביבי), אז אני לא רואה שום בעיה בפנייה לייעוץ מקצועי (בדיוק כמו שפונים לחבר או לאיש קרוב אחר, רק שמדובר באדם שיש לו כלים וניסיון שלא תמיד יש לאנשים מן השורה, והוא גם לוקח כסף... 
).
אבל באמת צריך ללכת רק במקרים מיוחדים ועל דברים ספציפיים... זה אכן גבול דק וראוי שבני הזוג יקחו ייעוץ בתור מקל הליכה ולא קביים....
הנקודה אינה "איך לתקן", שאת צודקת - מי אמר שהם צריכים להתחתן.
אלא שיש מצב בו, כמו שהיא כתבה, אחד מעונין והשני גם מרגיש טוב, אבל לא בטוח - ומתייעצים אם כדאי להמשיך. יכול לעזור להם להבין את מצבם ואיך לבחון את הדברים.
שמעתי על דברים כאלו שעזור לשני הכיוונים: גם להחליט להפסיק. וגם לתת צ'אנס להתקדם. מיעץ טוב, לא יעשה להם עבודה קלה במקומם..
אבל במקרים מסויימים ממש מועיל.
כמובן, עם מישהו שבאמת מבין ענין.
דווקא ממליצה.
איפה נמצאים הבחורי ישיבה בינישים התורניים - צבא תורה ועבודה ?
דגש על תורניים ...
לב אוהבקראנץ שוקולדהגולש האחרון
פלצור
רחפת..בהצלחה יקירה!
קרה לכם שמישהי מאוד מאוד רצתה לצאת אתכם ואמרתם לה לא?
אם כן, האם יצא לכם לדבר איתה ישירות ולומר לה לא?
קרה לכן שרציתן מאוד מאוד לצאת עם מישהו והוא אמר לכן לא?
אם כן, האם יצא לכן לדבר איתו ישירות והוא אמר לכן לא?
* ישירות - פנים אל פנים, או בשיחת טלפון.
** השאלות מנוסחות בלשון שני המינים ומכוונות כולן לשני המינים באופן זהה.
ולשאלה השניה גם כן
לא סתם הדגשתי "מאוד מאוד". דחיות סתם ככה באמת לא חסר...
מה המסר?
שאלתי ברצינות לגמרי, מה באת לומר?
מחילה אם פגעתי!
אין לי עניין בשרשור תוסס, בסך הכל רציתי לראות אם מצבים כאלה נפוצים. האמת שגם רציתי לשאול על הסיבות לסירוב אבל בדיעבד צצו לי כמה תובנות שסיפקו אותי כבר אז ויתרתי...
חסדי היםבס"ד
קרה שרצו לצאת וסירבתי, וקרה שאני רציתי לצאת והוא סירב...
ואני מאמינה מאוד בדיבור כנה ישירות עם אותו האדם עצמו...!
ואני מאמינה שגם אם זה קשה (לקבל לא..) הכל באמת משמיים!! אני רואה את זה הרבה... ואם משהו צריך להיות הוא יגיע בזמן שלו.. ואם לא אז מתבאסים, מתחזקים בביטחון בקב"ה וממשיכים הלאה..!
זה היה דרך גורם שלישי, והתבאעסתי על אי היכולת להסביר בעצמי למה זה לא מתאים.
למרות שבד"כ אעדיף גורם שלישי.
אולי זה לא נעים, אולי היא כבר בקשר (וגם לך עדיף לשמוע "לא" בעקיפין).
בהצלחה!
נורופן.אחרונהבס"ד
זה לא קשור למין אלא לאישיות ועוד דברים שקורים מסביב. בכל אופן שיהיה בהצלחה
פרפר לילההיתה לי מישהי שגימגמה שבוע שלם להודעות שהייתי שולח לה, עד שחתכה, ואני מבין אותה לחלוטין.
יש מקרים שבהם אחד הצדדים מאוד מרוצה בקשר אבל מוטרד מחיסרון שמבחינתו קריטי, הוא בספק אם זה יעבוד אבל מצד שני לא רוצה לפספס קשר מצויין. עוד לא החליט שלא, אבל גם לא רוצה לגלות שהוא מתלבט כדי לא להרוס את הקשר למקרה שיחליט להכיל את החסרון, כי כשמגלים לצד השני שיש התלבטות זה יכול לגרום לקשר להתרופף ולגווע, אבל הוא עדיין שוקל לתת לזה צ'אנס.
יש פתרון אחר למצב כזה חוץ מלמשוך זמן עד שמצליחים לגבש החלטה?
ויום יומיים אחרי פגישה זה זמן סופר סביר לתת תשובה שלילית.
וכל הכבוד על ההבנה, זה באמת לא פשוט שרוצים את הקשר בסה"כ אבל יש דברים שמפריעים
אבל אני עדיין חושבת שכדאי לומר שחושבים, אחרת הצד השני לא יודע איפה לשים את עצמו...
אם בנות לא אוהבות בנים חסרי ביטחון ואנשים שמביישנים מטבעם לרוב גם חסרי ביטחון האם סיכויים להינשא פוחתים?
גם אני יותר מתחברת לצניעות וביישנות.
את השינויים הנפשיים והמידותיים שלך תעשה מבחירה ולא מכורח חיצוני. 
לגופו של עניין,
הנחת כמה הנחות:
א. בנות לא אוהבות חסרי ביטחון.
ב. רוב הביישנים חסרי ביטחון.
ג. הסיכויים משתנים לפי הנתונים הנ"ל.
בחן אם שלושת ההנחות צודקות ומשם תסיק את המסקנות.
(אגב, לדעתי, שלושתן מוטעות, או לכל הפחות לא מדויקות).
ואתה רואה מה שדכנים ושדכניות אומרים ומה הבנות עצמן אומרים.
בקשר ל-ב' תהיתי לגבי זה אבל נראה שזה דיי אותו דבר.
ביישנות תלויה בהקשר. אדם יכול להיות בולט בין חברים ישנים, אבל להסס במקום חדש; לדבר בביטחון במסדרון, אבל לפחד לעמוד על במה מול קהל; ביישנות נשחקת. חוסר ביטחון הוא יותר קבוע, והוא לאו דווקא מתבטא בשתקנות והססנות, אלא גם בהתפרצויות ואיבוד שליטה וכן גם במוטיבציית יתר "להוכיח את עצמך" ובגאווה. הביטוי של חוסר ביטחון משתנה מאדם לאדם. יכולה להיות הקבלה בין שתי התופעות, אבל קשה לדבר על "רוב".
הרבה פעמים אנשים שעושים רושם של שליטה בעניינים הם יותר חסרי ביטחון וזו מין השלמה פנימית שלהם עם עצמם. אם אתה מתכוון שנשים מעדיפות יותר גברים שעושים רושם של בעלי ביטחון, היה על מה לדבר, אבל בתוך קשר עמוק כבר אפשר לזהות יותר מי הביישן שיש לו באמת ביטחון עצמי ומי לא.
(מקווה שהייתי ברור).
ואז במקרה כזה זה לא קשור בהכרח לחוסר בטחון (ולרוב להיפך).
אם אתה לא מעוניין בבחורה הראשונה - תיפרד ממנה. אם אתה מעוניין בה - תישאר איתה. אם אתה מעוניין בבחורה השנייה - תיפרד מהראשונה ותציע לשנייה לצאת...
נ.ב. מישהו ש"שם עין" על בחורה אחרת בזמן שהוא בזוגיות רצינית לא נשמע לי כמו בחור יירא שמיים. סליחה על השיפוטיות, אני לא מכירה אותך.. אבל תנסה לקחת את זה לתשומת הלב.
בנוגע לתגובות הציניות - למה ציפית?
אתה שואל במי כדאי לבחור מבין השתיים כאילו לא מדובר בבנות אדם אלא בחפצים - "מה כדאי לי ללבוש היום, את החולצה הירוקה או הכחולה?".
יצרים...
הבנות הן בשבילך כלי לסיפוק היצר?
זה נשמע פשוט מזעזע
אם שכחתי לספור ביום הראשון , ואחרי זה המשכתי לספור בברכה , ומאז
עם ברכה עד היום , הבנתי עכשיו שטעיתי והייתי צריך לספור בלי ברכה אחרי ששכחתי את היום הראשון?
נחלקו הראשונים בשאלה, האם ספירת העומר היא מצווה אחת ארוכה הנמשכת מחג הפסח ועד חג השבועות, או שבכל יום ישנה מצווה בפני עצמה לספור. לדעת בעל הלכות גדולות, ספירת העומר היא מצווה אחת ארוכה, וכפי שנאמר (ויקרא כג, טו): "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", ולכן השוכח לספור יום אחד, הפסיד את המצווה ושוב לא יספור בימים הבאים.
אולם לדעת רוב הפוסקים, הספירה בכל יום היא מצווה בפני עצמה, ולכן השוכח לספור יום אחד הפסיד את מצוות אותו היום בלבד, ולמחרת מצווה עליו להמשיך לספור בברכה (תוס', רא"ש, ריטב"א ועוד).
למעשה נפסקה ההלכה, שגם אדם ששכח לספור יום אחד, צריך להמשיך לספור, על פי דעת רוב הפוסקים הסוברים שכל יום עומד בפני עצמו. אבל יספור בלא ברכה, מפני שאנו חוששים לדעה שכל הספירה היא מצווה אחת, ומאחר ששכח יום אחד, הפסיד את המצווה, וכדי שלא להיכנס לספק ברכה לבטלה יספור בימים הבאים בלא ברכה (שו"ע תפט, ח).
וכדי שלא להפסיד את הברכה, צריכים כל אלה ששכחו לספור באחד הימים, להתכוון לצאת ידי הברכה בשמיעת החזן.
בהלכה זו בא לידי ביטוי המתח שמלווה את ספירת העומר, שכל השוכח יום אחד מנתק במידה מסוימת את השרשרת שמחברת בין חג הפסח לחג השבועות, ומפסיד את הברכה. שכן יש צורך גדול לחבר בין חג הפסח שמבטא את הלאומיות הישראלית המקודשת לבין חג השבועות שבו קבלנו את התורה, שאין תורה בלא ישראל ואין ישראל בלא תורה.
בס"ד
בעניין ברכה לבטלה יש שאלה אם זה נחשב חילול השם הרי הזכרת שם שמים לבטלה, ולא כיבדת את שמו לכאורה. לכן ספרדים מאד מחמירים בברכות.
אבל יש עוד דעות, כי בהגיון סך הכל רציתי לברך ולהודות אז נכון שלא היית צריך, אבל אם לא ידעת או לא הייתי בטוח זה לא נובע מזלזול והרי בכללי הברכות תקנו על ידי חכמים ולא מהתורה{חוץ מברכת המזון} אז אם חכמים היו מתקנים ברכות יותר ארוכות? יותר ברכות?[ואגלה סוד שכעקרון מוסיפים על ברכות חז"ל באמת נגיד בשומע תפילה..}
בעיקר הציק לי הלכתוב סקילה גם עם זה עם קריצה ליד
{מעבר לזה שלא יודע אם זה סקילה על חילול השם לא זוכר איזה מיתה אבל סביר להניח שגם אם יש בזה חילול השם בהוספת ברכה שלא צריכה בטעות לא חייבים על כך מיתה}
@בעוז ובענווה @קן ציפור @שפמנון @הנחש המקסים @הזדמנות @חסדי הים @משיח בן יוסף
אני ספרתי אחרי עלות השחר של היום הראשון כי שכחתי לספור בלילה הראשון
של הספירה , כמובן שבלי ברכה כי זה היה ביום ,
עכשיו אתם אומרים שאם ספרתי בלי ברכה ביום הראשון (לא בלילה כי שכחתי)
אז אני ממשיך עם ברכה בשאר הימים כי לא שכחתי לגמרי לגמרי לספור
תודה לכולם
וראיתי צעירים מעל עשרים
ועוד בכוונה ווידאתי שאני לא פרסמתי בלנ"ו אבל...ככה זה אחרי לילה של nba
המוח נדפק
אליפלטמזכיר לי אותי.
אם נראה לך שאת לא רוצה להיות איתו-
עדיף לסיים. גם אם כואב. יותר קשה וכואב להתחתן איתו כשאת לא רוצה את זה.
מוזמנת לאישי.
ולא ארחיב זה שאני בת זה לא יגיד הרבה
ככל שמתבגרים הפערים המנטליים התלויים בגיל מצטמצמים.
מה גם שאנשים עוברים תחנות שונות בחיים שמבגרות אותם.
אם הכל שפיר והגיל הוא האלמנט היחיד שמבטל הכל - נראה
לי שכדאי שתסביר את עצמך, אם אתה נפגש עם מישהי ולא
יכול לראות מעבר למספר.
אין פה ותיקות-צעירות ולא מריבות של כיתה ד' מול ג'... 
לא הייתי נמנע מלקבל הצעות או להציע.
(לא ציינת מה פער הגילאים שאתה מדבר עליו).
בום טראחאבל יש לי סיפור על מישהי, יצאה עם בחור שצעיר ממנה בשלוש שנים(!) ... חזרה לדירה אחרי פגישה ראשונה ואמרה לחברה שלה: חמוד, אבל ילד. לא נראה לי שייצא מזה משהו.
מפה לשם, היום היא נשואה לו ויש להם ארבעה ילדים מתוקים ממש.
(המישהי הזאת היא אחותי. )
אבל אין זה הלכה אלא מנהג ע"פ הפנימיות, למעשה אין שום איסור,
ואם אתם מסתדרים לא להמנע מלהתחתן רבים וטובים חיים באושר וכל טוב.
בפגישות לא שמים לב לזה,זה רק מספר
הגיל משמעותי בדרך כלל לשני פרמטרים: בגרות נפשית (בדרך כלל) ופוריות (אצל נשים).. אז אם אתה רוצה מישהי/ו שיהיה ברמת שיח שלך וכ"ו יש מנעד של גילאים שבדרך כלל יותר יבינו אותך ויהיה לכם שיח משותף יותר.. ולגבי פוריות קשור בת כמה היא וכמה ילדים אתה מתכנן להביא.. זה מה שנראה לי. כל השאר זה הרגשה שנובעת מכך שלרוב הבנים יותר גדולים אבל התחושה נובעת רק מעצם המוזרות ולא בגלל משהו ריאלי.. אז אני ממליץ לנסות להתגבר על זה אם אתה מצליח.. חבל לפספס..
)ואני מכירה כמה זוגות שהאישה גדולה מהבעל והם כ"כ מתאימים וזה בכלללל לא מורגש..
זה אפילו יפה בעיניי שמזניחים נתונים חיצוניים ומסתכלים על הפנימיות של האדם אם הוא בוגר ויש שיח מתאים וכו'... יש בזה גם ענווה לדעתי מצד הבחור אם הוא מוכן להפגש עם בחורה שגדולה ממנו.
כמובן כל עוד זה ברמה הסבירה. נפגשתי עם הרבה בחורים שקטנים ממני והיו כאלה מבוגרים ממני שלא הגיעו לרמת בגרות של אלו שקטנים. אז באמת לא חושבת שזה קשור, הכל עניין של בגרות, בשלות וכו'...
אבל ראיתי כבר כמה זוגות שהגבר קטן מהאישה ומסתדרים יופי ב"ה.
מאז השתנתה דעתי.
בציבור החסידי ההפרשים יכולים להיות עד שלוש שנים לטובת האישה.
מודה שהייתי שוקלת את העניין אבל עד פער של שנה-שנה וחצי (אני בת 22 קצת יהיה מוזר לצאת עם ילד בן 19...) כי בגילאים הצעירים יותר לבנים לוקח יותר זמן להתבגר או להתעצב אם תרצו (בחורה בת 22 בדר"כ במקום אח"כ מבחור בן 22 לטובתה)
כי אלה גם שנים מעצבות (בנות:ש רות לאומי, מדרשות, בנים: ישיבות, מכינות, צבא)
אחרי גילאי 25-27, נראה לי קצת קטנוני ואפשר שנתיים-לפה או לשם
לסיכום -אני חושבת שאם שאר הפרמטרים בסדר -לא בהכרח כדאי לפסול
קוד אבל פתוחבס"ד
ויחד עם זאת- הקב"ה מכוון את הכל משמיים לטובה.. צריך ממש להאמין בזה...
וכנראה שזה לא היה צריך להיות..
אז תשמח שהקב"ה כיוון אותך כך וחסך לך התלבטויות וקשר שלא היה אמור לקרות...
פשוט תגיד לו תודה מכל הלב!!
ועכשיו תכוון בתפילות שלך שבעז"ה הוא יכוון אותך למצוא את האחת שהכי מתאימה בקלות, בנחת ובשמחה!!
חג שמח!!
קח לך זמן להתבאס, כי גם זה מותר לפעמים.
העיקר שבסוף תצא מזה ותגיע בלב שמח לפגישה הבאה.
[ואם זה על סיבה שטותית, אז מן הסתם יותר מתאימה לך מישהי שאינה אומרת לא על סיבה כזו...]
.צריך עיוןגמדיתלאגמדהאחרונההתבלטתי בזה לאחרונה:
האם הקושי בתקופה של חיפוש אחרי בן/בת הזוג, על כל הכרוך בזה, הוא שונה וקשה יותר מאשר הקשיים שבאים אחרי החתונה? האם ההתמודדות עם קשיים ב:פרנסה/הבאת ילדים לעולם/חינוך ילדים/מחלות/שלום בית, שלפחות חלקם קיימים אצל כל מי שמתחתן היא קלה יותר? או שהקשיים הללו הם קשים כמו זה ואולי אפילו יותר, אלא שאנו כרגע נתונים בקושי מסויים שאנו רוצים וצריכים(!) לפתור אותו, ואע"פ שאנו יודעים שאחרי שהקושי הזה כבר לא יהיה יבואו התמודדויות הרבה יותר קשות ומסובכות?
מצד אחד, רובם המוחלט של מחפשי הזיווג בסוף מוצאים אותו, בין אם זה קורה מיד או אחרי שנה/שנתיים/עשר שנים, והידיעה הזו מקלה על ההתמודדות הזו, לעומת שאר הקשיים שההצלחה (לפחות בעיני בשר ודם) בהם היא הרבה פחות בטוחה מה שמקשה עוד יותר על ההתמודדות.
מצד שני, אולי יש קושי נפשי יותר גדול בחיפוש הזיווג והבדידות שעד המציאה, והקושי הזה שונה באיכותו מכל קושי אחר...
אשמח לדעת מה אתם חושבים!
בס"ד
לענ"ד אחרי החתונה עצם הקשר מעניק כוחות להתגבר.
התחושה היא אחרת לגמרי.
ואני אומרת את זה כמי שעברה קשיים רציניים בתקופת הנישואין....
אפשר לחלק את זה- לענ"ד ההתמודדויות בנישואין עשויות להיות מאתגרות יותר,
מורכבות יותר, אך גם הסיפוק הוא באין ערוך .
לעומת זאת בחיפוש- מחד זה יכול להיות גם לא קשה בכלל-
הכל עניין של גישה.
אבל מי שחווה את זה כקושי אז זה מקום יותר בודד,
יותר קל לברוח מעצמך, להתעלם, לשקר לעצמך שבכלל לא רוצים להתחתן למשל,
וכד'.
אין כאן משהו שבאמת מחייב אותך להתמודד-
בכל רגע אפשר להכריז על הפסקה, ולהמשיך אם ומתי שרוצים וכ'...
בן זוג שחי אתך בבית מחייב אותך להתמודד.
לא נותן לברוח מעצמך או מהמציאות...
בקיצור גם אם ההתמודדות עצמה יותר מאתגרת בנישואין-
עדיין היא הרבה יותר מעניינת, שמחה, מלאת סיפוק וכ'.
במידה מסוימת זה בדיוק הפוך .
כשנשואים גם כשיש קשיים-
האהבה שקיימת עוטפת הכל ומעניקה כוח להמשיך.
בשלב החיפושים - גם כשהכול טוב החיסרון הזה מרחף באוויר,
בבחינת "ועצבות מהלה כל שמחה ששמחנו..."
ומוסיפה- שמבחינה אובייקטיבית-
לא הנישואין ולא החיפושים לא חייבים להיות מלווים ב "קשיים".
למרות שעוד לא חוויתי את הנישואים..
נקודהאחרונהאבל עם אחד פחות, מה אתם אומרים? מה הבעייה בלהיות נחמד בהנחה שזה לא מעושה?
טעויות של בנים:
1. להתנחמד בדיבור.
2.להתנחמד בשפת הגוף.
3.לא להוביל בקשר(עם זה כן)
4.חדבר מהראש ולא מהלב.
5.לנסות להרשים.
6.להצהיר את אהבתך מוקדם מדי.
7. שפת גוף חלשה.
8. להיות שליליים.
9. להתלבש גרוע.
10. לא לכבד את עצמך.
יצא לי לאחרונה לנסות לעשות כל מיני חיבורים בין חברים שלי לבנות שיצאתי אתם בעבר (אבל הם בחורות טובות) וככל שאני חושב על זה אני חושב שזה רעיון ממש אדיר, יצאת עם מישהי אתה יחסית מכיר אותה יש לך חבר אתה יודע מה השיגעונות שלו (יופי/אופי.. לא יודע ) תרים את המבט שניה מסביב ותעשה חסד גדול עם חבריך ועם סתם אנשים ונשים.. זה יכול לכסוך המון עוגמת נפש וכסף ומאמץ..
בעז"ה אני הולך לדבר על זה עם חברים שלי זה נראה לי אחלה ערוץ....
וחוץ מזה זה ממש מחנך אותנו לרוחב לב ולחסד של אמת אפילו במחיר כאב..
ממליץ בחום. מה אומרים?
