הוא הפחיד אותה, ככה יום אחד הוא החליט שהגיע הזמן.
נכון, הוא שאל לדעתה וכביכול נתן לה אפשרות לבחור.
אך היא כבר לא יכלה למנוע את שנקבע מראש.
בלב כואב וצועק היא שתקה ורק הנהנה לאט בראשה
מקבלת את רע הגזירה. מבינה שהגיע הזמן.
רגעים ארוכים תלויה באוויר ללא ידיעה מה ואיך ומתי עושים
אך הזמן כהרגלו התקדם בנחת והידיעה, ברורה. כואבת. הונחה לפניה.
היא כתבה, חושבת על כל מילה, לפני כל שורה חדשה התפללה לאבא שיעזור, שייתן לה ולאהובה כוח.
ברגליים כושלות הלכה כשבראשה מהדהדת ההבנה, הוא בא, וזאת הפעם אולי האחרונה שהיא תראה אותו.
חיפשה אותו עם העיניים וראתה שגם הוא, מחפש.
התקבלה הודעה חדשה וגם אצלו, "אני פה"
העיניים נפגשו. אומרות דברים שאסור להגיד. מתגעגעות. כואבות.
הם הלכו ביחד. נוצרים את הרגע עמוק בליבם. "זהו?" הוא שאל "מסתבר" ענתה, מתאפקת לא לבכות.
"להתראות" הוא אמר והיא יכלה לשמוע את קולו כמעט נשבר.
והוא התקדם מהר יותר.
לאנשים שסביבה היה נראה כזר לה. אך בראשה, תמונת גבו המתרחק ממנה עוד חזקה וברורה.
אדם שהיא כל כך אוהבת. הלך לה.
הדמעות זלגו לה ואבא הרים אותה בזרועותיו, שתמשיך ללכת.
ההבנה שזהו. זאת הייתה הפעם האחרונה. חלחלה אל ליבה והיא מיאנה לקבלה. המשיכה להתרחק.
כל אותן שעות התנדנדה בין המוח ללב, הם נפרדו עם פרק תהילים. ודמעות.
בבוקר, כשהתעוררה, לחייה רטובות והכרית סחוטה מדמעותיה שלה.
לא מצאה בנפשה כוח לקום צעקה אילמת לאבא שיעזור. בכתה. לא מצאה מנוח לליבה השבור.
ובלילה שאחרי. היא נכנעה. והתקשרה. מרוסקת. שבורה.
והוא. בלי משים. אסף את השברים ודחף לה אותם לידיים.
לוחש לה שהגיע הזמן להדביק. שהיא צריכה לעשות זאת. רק היא. בשבילה.
עם הבטחה לשרוד היא ניתקה. הניחה לדמעות לזלוג ונרדמה.
שישי ושבת היו שעות ארוכות של לבד, זמן לעכל. להתרגל. להירגע.
היא הייתה שותקת במשך כל השבת. חוץ ממה שחייב להגיד.
הרגשה כאילו עקרו לך את הלב והשאירו אותך להסתדר בלעדיו.
לכל שבת יש מוצאי שבת והזמן כהרגלו לא עוצר.
געגועים וציפיה להודעת שבוע טוב. שלא באה. ולא תבוא. אולי. לעולם.
צוחקת
אבל בפנים ריק לה
ולבד.
שולחת לו מסר והוא בתגובה מוסר שהוא אוהב.
המון.
עם הבנה שהיא לא לבד, הולכת לישון עם חיוך בתקווה שמחר יהיה יותר טוב.
זוכרת שהיום הוא המחר של אתמול היא קמה בזמן. מתארגנת מהר.
אבא שם לב לעצב שעל פניה, מנסה לעודד. חיבוק. היא יוצאת.
נסיעה כשבראשה מתרוצצות מחשבות וקבלות לעתיד.
תפילה מהירה. לא הצליחה היום. מחר בעזרת ה'.
עצובה ומתגעגעת חוזרת מובסת לסביבתה. לפני שהכירו. לפני שהכל התחיל.
רק שונה יותר. חכמה יותר. בוגרת יותר. ואוהבת.
עם מישהו חדש בלב.
מנסה. מאמינה שתצליח. מתפללת שיהיה לו טוב. שישמח.
קשה. אך היא החליטה לא לשקוע. והיא הבינה.
שלא רע. קשה. אולי מאוד. אבל טוב.
אוהבת כל כך.
ומתגעגעת.