מחר בערב זה נגמר…
ראשון היה קשה ממש ממש.
שני היה קשוח.
אבל שלישי והיום… דווקא יחסית בסדר.
לא חשבתי עליו כמעט…
אבל בבוקר כן חשבתי על שלמרות שאני לא מתגעגעת אליו עד כדי כך, אני כן רוצה לנסות להמשיך. כי השקענו כבר. וכי רואה אפשרות שיתקדם.
ומחר חוזרים לדבר…
הנוכחות שלו בחיים שלי חסרה לי. אני רגילה שהוא איתי. ועכשיו הוא לא...
אני לא יודעת אם אני מתגעגעת אליו, או רק למקום שתפס בחיים שלי...
אתמול היה לי קשה. ממש. לא יכלתי להפסיק לבכות... עד ש*** קצת שימח אותי ועזר לי לצאת מזה.
היום אני יותר בסדר. לא לגמרי מצליחה להתרכז, וגם די מבואסת, אבל לא ברמה של אתמול...
אני מתייחסת לזה ממש כפרידה... לא יודעת אם זה נכון מצידי או לא...
אוף. אני מתגעגעת אליך. אני אוהבת אותך. אני רוצה אותך. אין לי כוח אליך...
באלי לצרוחחחחחחחחחחח
אני לא יכולה יותר!! לא יכולה!!
פשוט נמאסססססס לייייייי😭😭😭😭😭
אפשר עזרה בבקשה בבקשה??
אני קורסתתתתתתתתת
חוצמזה שהוא בכלל לא שואל אותי כלום! זה מקשה עוד יותר😔😭
אני מתגעגעת אליו. פיזית כואב לי הגוף מגעגוע.
ואני יודעת שאצלו זה לא ככה. לא ברמה הזו. לעזאזל.
ידעתי. פשוט ידעתי.
נמאס לי שהיא מדברת איתי על אוכל
נמאס לי שהיא אומרת שהיא צריכה לרדת במשקל
נמאס לי שאני רעבה ואוכלת ועדיין רעבה כל הזמן
ואני פשוט *מתעבת* את עצמי על איך שאני נראית וכמה ששוקלת. עליתי 5 קילו! זה בכלל לא שפוי😭😭
ואני לא יכולה להגיד לו את זה, לעזאזל.
כאילו, אני לא יכולה. אבל הוא *כל כך* גרוע בלהכיל ולהבין. בטח בזה.
וכן אני יודעת שגם זה שיותר מדי זמן אנחנו רחוקים, משפיע. אבל…
(מראשון מפסיקה לאכול. שוב.)
(לא להגיב ולא לשאול, גם לא בפרטי)
אכלתי מלא.
ממש המון.
ואני מרגישה שמנה ברמות לא נורמליות.
לא רק מרגישה. באמת.
טוב די עכשיו פשוט תפסיקי לאכול. זה לא קשה.
אהההההההההה
אכלתי כמויותתתתתת
אין לי מושג איך לסבול את עצמי
קשה לי בהגזמה.
נראלי עליתי בערך 7 קילו…
ואני לא מצליחה להפסיק, לעזאזל.
הרגשתי פתאום ככ רע
גם כמה שאכלתי היום
ומה שהוא כתב לי
ומה שקראתי…
והמבחן
ואוף הכל ביחד
אין לי כוח. באמת.
אני מרגישה שכולם התסכלו עלי בביקורתיות.
מילא שאכלתי אז אחד.
אבל הזמנתי עוד חצי.
ואז הלכתי לקחת. והרגשתי שכולם מסתכלים עלי. השמנה הזו שלוקחת עוד אוכל. לא פלא שהיא נראית ככה.
ואז הלכתי עם שלושתן. אחרי שגם ככה הרגשתי ככ חרא עם עצמי. וראיתי את עצמי במראה. הייתי נראית רע ככ.
ואז כשהלכנו, לא יכלתי לשאת את זה. שלושתן רזות. שתיים מהן בתת משקל בכלל. ועוד אחת במשקל תקין אבל נראית שלד.
ואני. שנראית כמו פילה בהריון. אין לי מושג איך שרדתי את הסיטואציה.
וכאילו זה לא מספיק, היו לי עוד המון חשקים לאוכל באותו יום. אז אכלתי אחכ עוד. וסתם. באמת סתם.
פלא שלא הצלחתי לאכול אתמול מה שרציתי?
ומה יהיה היום???
אני גם ככה מרגישה מכוערת בגלל ה****. איך אשרוד עם זה???
ואני רוצה. אני באמת ממש רוצה. בבקשה כן.
אבל… אני לא מסוגלת…
באמת חזרתי ככ הרבה אחורה?
אני אשכרה לא מסוגלת לאכול. לא.מסוגלת.לאכול.
למה אני בחרדות מזה כל פעם? אוף.
ואתמול באמת ניסיתי. קניתי לי במיוחד. וגם לה, בשביל שלא יהיה לי תירוץ לתת לה את שלי.
אז אכלתי משהו אחר. עם הרבה פחות קלוריות.
ואת זה השארתי לה להיום.
מה דפוק בי ככ?🥺
הרגשתי אתמול ככ חרא
באמת
זה היה פשוט מזעזעעעעעעע.
תודה עליו אבא🥹😍
ותודה שעזרת לי לעבור את זה❤️
אני צריכה חיבוק, לעזאזל.
עוד מדי קשה לכתוב את זה
אבל זה שם❤️❤️
כואב לי...
מבפנים... מבחוץ... הכל... פשוט הכל...
ואני מתחרטת על מה שאמרתי לו... אוף😔
אני כ"כ שונאת שיחות מוסר
במיוחד על זה...
די. שחררי. אני מספיק גדולה בשביל זה.
לא רוצה לאכול יותר! לא רוצה!
אני גם ככה אוכלת הרבה יותר מדי.
תשחררי!!!!
תני לי לאכול מה וכמה שאני רוצה.
פתאום עולה געגוע...
לפחות אני יודעת שהיום הכי טוב לך
אני אוהבת אותך💜
אמרתי לך את זה פעם? לא נראלי. מצטערת שבזמנו לא הייתי במקום של להגיד.. כ"כ הרבה דברים שלא קרו בגלל המקום שלי...
מוטב מאוחר מלעולם לא.
איך חזרתי לשם?😭
כ"כ הרבה אחורה...
חיבוק ענק ענק, מתחבר ממש למילים שלך וסליחה שהגבתי אבל הייתי חייב, ממש הוצאת לי את המילים מהפה
...
תודה
(בעיקרון לא אוהבת פה תגובות אבל בסדר הפעם)
מתחבר? זה נשמע פחות טוב🙁
ושיקבלו את זה בבקשה.
