היידה, להמשיך.
..מבולבלת מאדדדד
אין למי.
ותכלס גם אין למה.
..מבולבלת מאדדדד
למה זה חוזר אלי?
שוב כמו אז?
אותן הרגשות?
ידעתי שאני דפוקה.
..מבולבלת מאדדדד
איפה הקונכיה שלי?
..מבולבלת מאדדדד
שרדתי אירוע
..מבולבלת מאדדדד
קר.
רחוק.
מנוכר.
כאילו עד תחילת השבוע לא היינו חברים.
ואולי.... אולי באמת לא?
טוב זה צריך לבדוק עוד.
הוא לא שיחק. לא נראלי לפחות.
..מבולבלת מאדדדד
אני צריכה לצרוח על מישהו
דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!
..מבולבלת מאדדדד
אני חסרת אנרגיה
..מבולבלת מאדדדד
גם זה גורם לכאב
..מבולבלת מאדדדד
הריקנות הזו שוב חזרה.
נמאס לי ממנה. באמת. ואין לי יכולת או כלים להכיל אותה.
..מבולבלת מאדדדד
זה מוזר.
וקשוח גם.
הצורך לשתף. הרצון לשתף.
שעל אוטומט באה לכתוב הודעה.
אבל לא. כי כבר לא.
ה' לא עושה טעויות אבל. נכון?
..מבולבלת מאדדדד
לא רגילה לזה.
ותיכף אעבור שם.
יהיה ממש מוזר ככה.
..מבולבלת מאדדדד
מוזר לעשות את זה לבד
..מבולבלת מאדדדד
באלי לבכות ולצרוח
..מבולבלת מאדדדד
זה מתמשך.
..מבולבלת מאדדדד
באלי לצרוח ולשבור את הכלים.
לא כי קרה משהו. כי ככה.
..מבולבלת מאדדדד
כואב לי
..מבולבלת מאדדדד
כל דמעה שחונקת, מחליקה בגרון
..מבולבלת מאדדדד
"ואם הגענו עד הנה, וכל מה שנשאר רק לומר שחיינו"
זה לא פשוט. באמת.
..מבולבלת מאדדדד
חושך.
שחור.
הכל סוגר עלי.
..מבולבלת מאדדדד
יכול להיות שהם לא באמת רוצים לחיות?
או שרוצים אבל אומרים שלא טוב להם אז לא משנה?
יכול להיות שיש כאלו שנמאס להם בעולם הזה אז לא אכפת להם לצאת לקרב?