ובסוף שכבר נצמדנו לדלת,
על הקיר שלך תמונות מוזהבות
ואמרת לי לאט ובעצב,
אם תלך אין לך לאן לחזור
ומאז אני תקוע בחדר,
אמנם אחר אבל לפחות יש קירות
וכותב לך מהר ובקצב
שירי אהבה וכאב ותקוות.
ואם יכולתי לשחק עם הזמן,
קצת לחזור לאחור,
הייתי נוסע ליום ההוא שם,
שחייכת בו בלי סוף.
אני לא יודע בדיוק מה,
אולי מצאת איזו דרך,
לגרום ללב הקר שלי להאמין,
שהאושר כבר פה.
ובסוף שכבר נצמדנו לדלת,
כשהכעס עטף אותי טוב,
עד שאמרה לי זאת שאת אוהבת
״עדיף לכעוס יחד מלבד לחלום״
ומאז אני תקוע בחדר,
כשלא נרדם אני מטייל ברחוב,
וכל פעם שחושב על תמר מחייכת
קצת מוזר שאנחנו כבר לא.
ואם יכולתי לשחק עם הזמן,
קצת לחזור לאחור,
הייתי נוסע ליום ההוא שם,
שחייכת בו בלי סוף.
אני לא יודע בדיוק מה,
אולי מצאת איזו דרך,
לגרום ללב הקר שלי להאמין,
שהאושר כבר פה.
-עידן עמדי. חדשחדש.
תודה
הלוואי ויהיה טוב.