היא סיפרה לנו בקצרה ובאיפוק כזה שראיתי שיש לבה גועשת מתחת לפנים השקועות האלו,
אך הסכר לא נפרץ בשום שלב, מה שגרם לי להתהות מתי הוא נפתח לאחרונה.....
נולדה בורשה, משפחה בעלת 15 ילדים.
האבא היה בעל מפעל לעיבוד נייר והאמא עסקה בגידול הילדים
כשפרצה המלחמה היא (חיה) הייתה בת 17, נערה יפה ותמירה בעל עיניים ירוקות ושיער שחור ארוך ומתולתל, נערה חברותית ומלאת שימחת חיים שחיה לה בשלווה את החיים של שאר הנערות בנות גילה
אך כשפרצה המלחמה חייה השתנו באחת, אמה שהייתה רגישה מאוד למחלות נפטרה עוד ממש כשנגררו לגטו ואביה הוכה כמעט למוות ואיבד את זיכרונו וגורלו לא נודע עד היום,
שני אחיה הגדולים כבר התחתנו הקימו משפחה ולכן לא היו איתה, היא נותרה לבדה אות גדולה שצריכה לדאוג, להגן, להאכיל עוד 12ילדים קטנים שהקטן מבינהם היה בן חצי שנה.
בין כל הסלקציות והבאלגן והמחלות וצרות הרבות שהיו להם שם בגטו נפטרו 3 מאחיה ועוד 4 נעלמו גם הם. הכאב שצררה עימה יום יום הלך והחמיר כשאחותה הקרובה לה ביותר חלתה והיא הרגישה שאם היא תלך גם לה אין כוח יותר
לכן עזרה אומץ והלכה והבריחה את גבול הגטו לחפש אוכל ותרופות לאחותה.
בדרכה אל רופא שהכירה עוד טרם פרוץ המלחמה היא נתקעה חזיתית בקצין גרמני שהיה בדרכו מהמפקדה, הוא ישר זיהה אותה כיהודיה אך ראה את יופיה ולקח אותה עימו אל חדרו
אני לא יכולה לתאר לכם מה היה שם אבל אני מצטטת את חיה "הוא אנס אותי והציע לי לאחר מכן שאם אסכים להיות שיפחתו הוא לא יסגיר אותי ויגן עלי וגם ייתן לי אוכל להעביר לאחותי או שיהרוג אותי בעינויים. זה לא היה נישמע רעיון כ"כ רע בזמנו שידאג לאחותי בגטו ומה גם שכל התורה פרחה מראשי ואני הסכמתי."
כך היא חיה חצי שנה נוספת והיא לא יודעת אם באמת הוא ממלא את ההתחיבות שלהם, מסתבר שהוא לא מילא אותה ואחותה נפטרה ונשמתה עלתה לשמים בקדושה. אבל זה נודע לה רק לאחר המלחמה מעדות של ניצול אחר....
ומה שחיזק אותה שם כל יום ויום הייתה העובדה שהיא מצילה את אחותה וזה מותר וזה מותר והיא תציל אותה לא משנה מה יקרה.
לאחר תקופה של בערך חצי שנה היא יצאה לנשום אויר ופגשה את מי שעתיד להיות בעלה לעתיד (היא לא ידעה את זה כמובן...)
והוא שאל אותה בשקט האם היא מוכנה לתת לו את הסרטוט של המפקדה שבו משרת הקצין אצלו היא מתגוררת, בתמורה הוא הבטיח לה שהוא ידרוש בשלום אחיה ואחיותה שנותרו בגטו. כך באמת היה היא השיגה לו את המפה והוא עזר לה לבדוק בשלום אחייה
לאחר זמן שהם היו נפגשים בסתר והוא היה נותן לה שליחויות בתמורה לרישות שלום ממשפחתה הוא הציע לה לברוח איתו לפרטיזנים.
היא התלבטה רבות ולבסוף ברחה עימו וכך חיו עם הפרטיזנים עד לסוף המלחמה
וזהו כך היא מסיימת, עברתי את הכול והקמתי משפחה גדולה ויפה פה ואני מאושרת בה. תודה שהקשבתם
באותץו לילה לא יכלתי לישון. הייתי מצומררת על עמקי נשמתי ולא יכלתי להפסיק לחשוב עליה
אימלההההה מה אנשים עברו אז. אלוקיםםםםםםם
צמרמורת
😏
