אכזבתי את כולם
אופפ
שפרינצא בוזגלותדעי שלא כל דבר שאת מצפה מעצמך הוא באמת דבר שאת יכולה ליישם.
את אנושית, וה' מכיר אותך, ומצפה ממך בדיוק מה שהוא יודע שאת מסוגלת לתת.
אז כדאי שתעשי תיאום ציפיות ותבדקי מה באמת היכולת שלך.
אני למשל כבר שנים לא קיבלתי על עצמי קבלה.
אני יודעת שאני לא אעמוד בה ומאד אתבאס.
במקום זה אני נותנת לה' מתנות קטנות שאני יודעת שאני אעמוד בהן, למשל אני רוצה לשמוע עכשיו שיר, ואסור, אבל אני לא יעמוד בזה, אז כל פעם שבאלי שיר אני מחכה 5 דקות ורק אח"כ אם עדיין באלי אני שומעת את השיר.
בנוגע לכל העולם- מותר לך לעשות מה שנראה לך לנכון.
את אחראית לעצמך, והכי חשוב שתשימי לב לא לאכזב את עצמך.
לכל הורה יש תפקיד בעולם- לשמור על הילד שלו ולגונן עליו.
בגיל מסויים התפקיד של ההורה הוא להבין שהוא עשה כמיטב יכולתו ועכשיו עם הכלים שהוא עצמו העניק לילד- על הילד לצאת לחיפוש בעולם, הורה צריך לדעת שבגיל מסוים הוא כבר לא יכול להחליט על הילד, הוא יכול להשפיע עליו.
להרבה הורים יש רצון למנוע מהילדים שלהם להיחבל בדרך, אבל קל לשכוח שמטעויות לומדים.
אז אני רוצה שתביני, הורה לא צריך להתאכזב מהילד.
אם הוא בוחר להתאכזב זו הבעיה שלו, שיש לו ציפיות גבוהות מידי.
אם בכל זאת את מרגישה רע- תמיד ניתן לבקש סליחה ולהסביר בכבוד שכרגע הזמן שלך להתנסות.
בהצלחה אחות יקרה!
ברוקוליבמקרה הספציפי שלך שיתירו למישהו להיכנס איתך?
ואם לא יסכימו אז לשאול על אחות שתיכנס איתך, היא ממש יכולה לעשות הרגשה נעימה
עריכה: התפספס לי שאין מישהי שאת רוצה שתיכנס איתך ושזה יהיה אפשרי
הכיוון מחשבה הבא שלי הוא לחשוב מי הכי נעים לך שיהיה איתך אם לא אמא שלך ולעשות הכל כדי שהמישהי הזאת כן תהייה איתך
בהצלחה ממש
ואולי גם בבזאר שטראוס, אולי גם יותר נעים שם.
זה קריטי לישון בלי? פשוט לא נח לי להיות בלי חזייה

כמו גוזיה (גופייה שנחתכת מתחת לחזה)
שהיא משהו באמצע.

מעבר לזה שזה הרבה יותר נוח לי זה גם יותר בריא לשחרר קצת את הלחץ
כשאני ישנה עם חברות (כמעט לא קורה) אני עם חזייה
בבית שלי או עם אחיות שלי בלי
בתקופת ההתבגרות אנחנו גדלות הרבה, ומהר יחסית. מבחינה פיזית, מבחינה נפשית, מבחינה רוחנית.
מה עזר/ עוזר לכן לעבור את השינויים האלה, להסתגל אליהם?
איזה ספר/ אדם/ רעיון/ אידיאל מלווה אתכן ונותן לכן כח?
נשמח לשמוע ולהחכים!
ואם יש לכן עצות לבנות יותר צעירות- תגידו..
![]()
בונוס:
גם בהמשך החיים יגיעו שינויים. גופניים, נפשיים, רוחניים. איזה כלי אתן לוקחות איתכן צידה לדרך?
שוטו
לא יודעת עדיין מה אצלי..
מרגישה שחשוב להרגיש שמישהו מלמעלה משגיח,
הידיעה שתמיד הוא יקשיב ויעשה בשבילי מה שצריך, למרות שרוב הזמן כדאי שהוא לא יתערב יותר מידי..
עצה- תקשיבו לעצמכן בכל התלבטות, ותאמינו ללב שלכם, הוא צודק.
האמת שכל פעם מחדש כשאני מגלה עוד חלק מהתהליך מתממש בגוף שלי- אני דיי מופתעת, גם כל מחזור מחדש מפתיע אותי כי אני טיפוס מבולגן ולא זוכרת אותו כל עוד הוא לא מכאיב לי, האמת שאני בכלל לא מחוברת למחזור שלי, אני לא אוהבת אותו בכלל, וזה עצוב, כי זו תמצית הנשיות...
בכללי אני מקיפה את עצמי באנשים שאני יכולה ללמוד מהם ולשתף אותם, יש לי חברות מאד טובות, סבתא אמא ופסיכולוגית...
הדבר הכי מפחיד אותי בעתיד זה- מי יחבק אותי כשיכאב לי הבטן במחזור? ואני חושבת שהתשובה לזה היא רק הקשר המחבק עם בורא עולם, ידיעה הבנה והרגשה שהוא איתי והוא שומר עלי ואוהב אותי ממש, זה קשה לפתח קשר עם מישהו שאני לא יודעת מה הוא בכלל, אבל כשמצליחים זה שווה, מנסיון קצר וחלקי שלי ומנסיונן של הרבה אנשים מאמינים אחרים...
להאמין שאני יכולה יותר ופועלת לזה
להאמין שאני יפה ונראית טוב דווקא כשאני לא מאמינה לזה, כי אני מבטיחה לכן, תסיימו את גיל ההתבגרות ותבינו שאתן נראות טוב יותר ממה שחשבתן אז.
תאמינו שיש לכן ביטחון עצמי גם כשממש לא נראה לכן, כי פה בדיוק את בונה את הביטחון העצמי שלך-באיך את רואה את עצמך ואיך את מתמודדת עם מצבים. ובשביל להתמודד עם מצבים בצורה מקסימלית את חייבת דבר ראשון להיות שלימה עם עצמך.
ואפשר להגיד שהטיפ הכי חשוב הוא, לא רק בגיל ההתבגרות אבל גם, זה פשוט לא לתת לעצמכן עודף זמן מיותר. תשקיעו במה שאתן אוהבות ואל תשאירו כמעט זמן ל-לא לעשות כלום.
לא יודעות במה אתן טובות?
תתנדבו. זה תמיד מספק ותמיד נותן חושה טובה.
(ואם לדבר על הנסיון האישי שלי- אז מאוד עזר לי להרגיש תמיד שאני בשליחות, אני לא נמצאת בשום מקום סתם והתפקיד שלי הוא לעזור ולהשפיע. גם בפעילויות וההווי בתיכון, בשיעורים שיזמתי ובהתנדבויות רחוקות.
הכי קשה לי היה אז לעזור בבית, אבל מי שמסופקת מזה-הכי טוב וכדאי!)
הכל נראה דרסטי ודרמטי בגיל הזה
ומטורף ממש לחשוב על זה, אבל הוא בסוף באמת נגמר (לטוב ולמוטב). אז גם אם את בסערה, תנשמי רגע, תנסי לקחת בפרופורציות, ובע"ה תצליחי ותעברי הכל בקלות 
תנחומיי, זה הדדי לגמרי!!
אצל גברים המבנה הגופני שונה ממש.
יש להם איבר מין מרכזי אחד ויש בו המון קצות עצבים, מה שאומר שהוא רגיש למגע. ולכן מגע ועיסוק בו גורם להם להנאה. והשיא- בשפיכת הזרע בתוך האישה.
מלבד זאת, הגוף של האישה מהנה אותם. ז"א, כל מגע שהם נוגעים באישה, מעורר ונעים.
בזמן קיום יחסי מין, יש במוח המון הורמונים שמשתחררים. הורמונים של אהבה, של נעימות ושל היקשרות. ולכן גם אם זה לא מקומות ספציפיים שאפשר לדמות לכפתורים שאפשר ללחוץ עליהם להנאה, עצם הקרבה הגופנית מעוררת את ההורמונים האלה וגורמת להרגשה טובה אצל האישה ואצל האיש.
מקווה שעזרתי קצת..
אשמח למשוב.
אולטראסאונד זו בדיקה שמבוצעת סמוך לגוף, לא במרחק ממנו. והמכשיר צריך להיות צמוד לגוף, לא דרך בגדים.
א. לכתוב את החלומות שלך. ולכתוב אחרי זה עוד מה את חושבת ומרגישה עליהם
ב. לומר את כל 'ויהי נעם' לפני השינה
אבל מסכימה איתך שיש המון מקרים כמו שלך ומעריכה מאוד את השיתופ שלך
❤️רגש.
רגש זה אומר מה את מרגישה. אם את משתפת מישהו לידך איך ומה את מרגישה. מישהי שחסר לה רגש בפגישות, היא קרירה ומרוחקת קצת. שומרת מרחק. לא משתפת מה עובר עליה. וזה משפיע על הקשר, כי הוא לא נהיה חמים. והרבה פעמים מה שאנשים, אולי בחורים יותר, מחשים בפגישות, זה את ההרגשה של הרגש, של חמימות שנמצאת שם.
ואם כבר אמרנו חמימות אז זה נוגע לעניין של אישה בכלל, שהיא -מתעתדת להיות- הבית. וכשבחור פוגש בחורה הוא בעצם בודק אם הבחורה הזו מתאימה להיות הבית שלו. ולכן חשוב לו עניין הרגש. לצורך התרגול, אפשר להקשיב לשיחות של אנשים אחרים- ולנסות לאתר שם את הרגש. אם בשפת גוף- ידיים פתוחות, חיבוק, חיוך, הבעת השתתפות, ואם במילים- שיחה על רגשות, דיבור על חוויות רגשיות ('איך היה לך במפגש המשפחתי? היה לך טוב, הרגשת שייך?').
איך מחזקים את הצד של הרגש-
קודם כל באמת להיפתח בפנים. לחשוב לפני פגישה שאת הולכת לפגוש חברה חדשה- או קרוב משפחה. כל דימוי שיעזור לך לפתוח את הלב ולהיות יותר נינוחה ולא דרוכה/ קרירה/ מסוייגת.
בפגישה עצמה- לשתף ברגשות, בחוויות. לתת מקום לרגש של הצד השני, כשהוא מספר על חוויות שלו.
באופן כללי, לשים לב ללב שלך, וללב שלו. איפה הוא נמצא? מה עובר כעת בתוכו? וכשאת/הוא מספרים על חוויה- לחשוב מה הרגש שמסתתר מתחת. ולדבר אותו.
מקווה שעזרתי קצת. שיהי בהצלחה ובנחת
בעיקרון את מחממת את השעווה לפי ההוראות, מורחת עם המקל על הרגל בפס, שמה רצועה מעל, מחכה שזה יתקשה קצת ואז תולשת.
אף פעם לא עשיתי שעווה, אז יכול להיות שטעיתי פה

למיטב הבנתי התרופות האלו לא פוגעות בפוריות לטווח הארוך (חודש - חודשיים אחרי שאת מפסיקה הכל חוזר כרגיל) ולכן באמת שאין סיבה לא לקחת אלא אם כן את מנסה להכנס להריון.
את עושה משו אחר במקום זה?
למשל יש את שיטת שרמן שזו שיטה מהממת אם מעניין אותך
לי אישית היא מאוד עזרה
בכלליות אני גם לא ששה לדחוף לגוף שלי הורמונים ותרופות
אבל בודקת את עצמי שבמקום זה אני מוצאת דרך טבעית יותר ולא סתם סובלת
תרגישי טוב!
פשוט תפני לך מראש יום בשבוע ותיסעי.
הנסיעות הלוך וחזור רק יאריכו את זמן הטיפול- במחשבות שלך עם עצמך.
ופשוט נשארתי עם פד.
מה הקשר זה שיש לכם אירוע משפחתי? שימי פד, טייץ מתחת ששומר את זה צמוד וזהו. לי זה עובד מעולה
לחץ לא עוזר להצלחי להכניס את הטמפון
בכל מקרה תרפי קצת את הגוף ותמצאי תנוחה שנוחה לך (שכיבה עם רגליים למעלה, רגל על האסלה רגל ברצפה וכו), ותנסי להכניס את הטמפון קצת בזווית. את יודעת שזה במקום כשאת לא מרגישה אותו
)האם תמיד נחיה עם הורמונים עולים ויורדים? ואיך חיים כך? ומי אני באמת?
זו שאלה שהעסיקה אותי לא מעט.
אז לטובת כל מי שזה גם כן שאלה בשבילה-
מה אתן אומרות, יש נשים שחיות נורמאלי? מבחינת ההורמונים - הריון ולידה
שימו לב- זה שרשור מפורום הריון ולידה. אז הכותבות הן נשים נשואות עם ילדים (הרוב המוחלט).
א. קחו מה שמתאים לכן ותסננו מה שלא.
ב. מוזכר שם הרבה העניין של מניעת הריון- הורמונלית ולא הורמונלית. זה עניין מורכב הלכתית ומורכב מעשית, אז תבררו עצמאית מה זה אומר..
אם זה בכלל מעניין אתכן.