פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1343)

וגם אם מצליחים, אחר כך הרי באות השאלות הקשות, האם לא עדיף להימנע מזה?

ברמה שהם מסוגלים ויכולים לשמוע.להתאים את זה לציבור ה

@המרקד

ילדים גם עשויים לשייך בין הפיגועים שהם שומעים עליהם לבין השואה.
מה אם הם יחששו שהפיגועים שיש כיום יתרחבו לשואה גדולה?

אכן, אנחנו נמצאים במצב לא קל - כמו שהילדים וודאי יודעים. [ואין ילד שלא יודע היום ברמה זו או אחרת מה זה פיגוע]
בלי להרחיב יותר מידי, 
אבל אנחנו מאמינים ויודעים שהשם שומר , "לא ינום ולא ישן שומר ישראל" - השם לא 'ישן' כביכול אף פעם
הוא שומר ומגן מכל רע
...
והיום לא תהיה עוד שואה - לפחות ברמה מעשית- יש לנ וצבא חזק. יש לנו מדינה. יש לנו ממשלה.
= דברים שאמורים להשרות "ביטחון"- שאנחנו בעלי עוצמה שלא תיתכן שוב חזרה על ימי השואה
[שאז בניגוד להיום- לא הייתה מדינה, היינו בגלות- היינו תחת שלטון זר של גויים- מה שאיפשר בקלות את קיום השואה]
ומסיימים לרוב בשיר "אני מאמין" 
או 
אנחנו מאמינים בני מאמינים"
או כל שיר אחר 
שמשרה אוירת ביטחון ושמחה בהשם.

@המרקד
 

"האסון הזוועתי והמחריד ביותר בתולדות האנושות"

אולי חורבן בית מקדש ראשון או שני, שהיה בהם גם איבוד נפשות וגם איבוד הנכס הרוחני הכי יקר לנו בית המקדש. כישלון מרד בר-כוכבא (שלפי פשטות חז"ל בבבלי גיטין, ירושלמי תענית, ואיכה רבה נאבדו בערך אותו סכום של נפשות כמו בשואה), סימל גם את יציאתנו לגלות הארוכה.

הקיצור לא הייתי קובע בנחרוץ את קביעתך.

היה לנו כמה שיעורים על הנושא.
אתה לא יכול להתעלם לגמרי, כי הילד רואה מה קורה מסביבו, אבל אתה לא רוצה לפרט יותר מידי ו לעשות פחדים, לכן בכל גיל מדברים על דברים אחרים בהקשר.
דברים שפחות יפחידו טפחות מזעזעים.
נגיד בגיל שמתחילים יותר ללמוד מתחילים מסיפורי גטו פשוטים יחסית- רעב, צפיפות, שאי אפשר ללכת לכל מקום שרוצים, טלאי צהוב וכו'.
מנסים להתאים לגיל. אני חושבת שעם השנים ממש השתנה, אמא שלי זוכרת את כל עניין השואה כטראומה, בעוד שאני זוכרת את זה בסבבה, פשוט כי נתנו סיפורים פשוטים יחסית, על זה שבגטו נגיד אין פרפרים.
אבל להתעלם א''א כי זה חלק ממה שקורה והילד שומע, אז עדיף בקצת ובעדינות. כשיגדל, הוא ישמע את הזוועות.

להתייחס אליו.
את השואה בד"כ מעיברים באופן מותאם ויחסית רך.
עושים הטרמה [לפני האירועים כמו צפירה וכד' מסבירים מה הולך להיות]
הסיפור עצמו- מסופר בחרוזים עם עלילה מסויימת שילדים מתחברים אליה
והסוף אופטימי- הקמת המדינה וכו'...

זה תמצות של מה שכתבתי קודם

לכתחילא
לא מכבירים בסיפורי זוועה
כן אומרים-
שכמו שהיו לנו אנטיוכוס/ המן/ נבוכדנאצר 
שרצו להרוג את היהודים
היה עוד מישהו כזה
והייתה מלחמה
ונהרגו יהודים [הרבה]
אבל השם עזר
המלחמה נגמרה
עלו לארץ
והקימו את המדינה... - על מנת לסיים בטוב. באופטימיות.

ככלל- מתאימים את היום ומאורעותיו- לרמת הילדים.

* משוחחים על נר זיכרון- ומדליקים. מסבירים מה זה .
* אומרים פרק תהלים וכד'
* מסבירים על הצפירה קודם שהיא מושמעת.

בשאר היום - הטקס כן יכול להשפיע על יצירות/ הבעות של הילדים.
לא ברמת בתי הספר ואילך שההטקס והתוכן הוא מאופיין ב"כבדות" יותר.

@המרקד

הרי אם מסתירים את זה מילד בגיל 3-7, אין מצב שהוא ישמע על זה בשום מקום, אז למה לא להסתיר בגיל הזה?

אחרת הפרשנות של הדברים שישמע יכולה להיות חריפה מאד
ולהזיק 
לעדינות ולתמימות שלו.

יש לו מספיק שנים בחייו להתבאס ולהצטער על זוועות העולם....
וגם על השואה
 

אני שואל האם אי אפשר לגרום לכך שילד עד גיל 7 לא ישמע בשום מקום שום דבר על השואה?
אני מסכים שעם ילד בגיל 10 ומעלה צריך לדבר על השואה, כי אם לא כן הוא יקבל מידע ממקומות אחרים בצורה לא מתאימה לגילו. אבל עד גיל 7 כן אפשר להסתיר דברים באופן מוחלט מילד. אם לא מספרים לילד עד גיל 7 על השואה, איפה הוא כבר ישמע על זה? בגיל הזה הם מרוכזים בעולם שלהם ולא שמים לב למה שהמבוגרים מדברים.
אז האם לא עדיף, בגיל בו אין מצב שהילד ישמע מידע על השואה אם לא נספר לו, להסתיר כל עוד אפשר?

מוחלטת- גם אם תהיה- 
במוקדם או במאוחר
יכולה לגרור שאלות

ברור
שבגיל הרך ילד מרוכז יותר בעצמו ולכן לא ישים לב או לא ייחס חשיבות ברמה של שאלות עומק.
ולא כל כך נכון שעד גיל 7 אפשר להסתיר דברים באופן מוחלט.
הרי ילד עירני בד"כ לסביבה.

ואני לא חושבת שעדיף להסתיר. 
כי הרי בסביבות גיל 5-7, הילד כבר  מבין [אפילו מעט]  ורואה ולומד- מתייחסים לזה גם במסגרת הבית ספרית.
במסגרת החינוכית- נערכים לתווך את עוצמת האירועים עם הילד- 
על מנת לחבר אותו עם האירוע שעל גבו נסובה הקמת המדינה [לכאורה, כן?] 
כך שגם אם ממילא  נחשף- זה יהיה לפחות בצורה תואמת לו
כדי שידע להכיל גם בגיל בוגר יותר את העניינים האלו. ולא להיבהל מהעוצמה שלהם.
מה שמייתר את ההסתרה.

ואם בכל זאת בוחרים להסתיר- 
הילד מבחי ןבזה ויכול לשאול למה לסתרים- עונים לו בצורה פשוטה וברורה.

 

כי יש צפירה, ומדברים ברדיו, ובבית ו אנשים שנזכירים את המילה הזאת.
וכשאתה לא מתייחס למשהו בכלל, זה הרבה יותר קשה לילד.

סיפרתי לאח שלי הקטן (בן חמש).. בלי זוועות מיותרות.. אבל הוא יודע שזה שש מיליון וזה רצח, רק בגלל שאנחנו יהודים. זה גורם לו להיות גאה!!

אם הוא היה קולט את הגודל של 6 מיליון הוא היה מזדעזע, אבל בגיל הזה 6 מיליון או 6,000 או 600 או 60 - זה הכל אותו דבר.

שנתווך להם
יהיה בהתאם.
["לפני הרבה הרה שנים..... לפני שאתם נולדתם... היה 123...." למשל]

אבל בכללי המספר מיליון- זה אומר להם הרבה. אז כשהוא מספר על זה הוא אומר "שש מיליוןן!!" עם מבט מזועזע.. בינתיים זו התחלה של הבנה לילד..

הזביבה.
בלי להבין את משמעןת האןבדן
אלא ברמה הילדית
שזה "המון " ואפילו "ממש המון"...
לבטא ריבוי

בפסח אנחנו מספרים איך זרקו תינוקות לנילוס והכניסו לתוך קירות

בפורים מספרים איך רצו להשמיד את כולם ועל תלייה על העץ

בט' באב מספרים על חורבן בית המקדש ומצור ועל רעב קשה

ילדים שלומדים תורה וממשיכים לנביא, גם שם מתואר המון דברים לא קלים,

גם היום כל יום קורה פיגוע ויכול להיות שילד מכיר אישית את אלה ששכלו את יקיריהם או נפצעו, כל כמה שנים יש גל פיגועים או טילים על צפון או דרום, ונהרגים הרבה יהודים כולל ילדים קטנים. אי-אפשר להסתיר את זה מילדים

למה שואה לא? במשפחה שלי סבתא זקנה נרצחה על ידי שכנים אוקראינים אחרי שגרמני לא רמה לעשות לה כלום והלך

זה יכול לקרות שוב? בטח שכן. כל מי שנוסע לאומן מפרנס ילדי רוצחים בשואה, אירנים וגם ערבים בהחלט רוצים להרוג את כולם

ובאירופה התחלף דור והם כבר לא מתביישים לשנוא יהודים, אגב הסבר על שואה גם מונע לפחות חלקית התבוללות

מה שכן - לא צריך לחשוף לתיאורי עינויים ומיתות שונות ומשונות, מיותר ולא בריא

אני אישית גדלתי על סיפור על רצח סבתא של סבתא, וזה חשוב כדי ילדים לא יחיו באשליות של שלום ולא ישאלו למה? ואיך זה יכול להיות? כי ככה זה

בעשרה בטבת אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש.

בית המקדש הוא הלב של עמ"י הוא שאיפת וצפיית כל הדורות.

כאשר הלב חולה (בית המקדש חרב) אז גם הגוף חולה (צרות, פוגרומים, שואה..)

 

למה שתרצי בעשרה בטבת ללמד על השואה?

לא הרבה יותר נחמד וכיף ללמד על בית המקדש? 

לא הרבה יותר חשוב ללמד על בית המקדש??

 

 

לא על תייחסות ספציפית לבית המקדש.
יש ערך מבחינה לאומית להיות מעורבים ולא רק לחנך שהציפייה לבניין כמה שחשובה
סותרת או משנהאת היחס לצרות נוספות שקרו ביום הזה.
למה לא מלמדים על צום עזרא.
על תרגוםהשבעים בגן
אותו דבר.


הצדקנות הזו לא במקומה

כמובן שמדברים על חורבן הבית אבל גם על היהודים שנרצחו בכל הדורות

גם שם רוצחים ומענים יהודים רק כי הם יהודים

אם זה גיל קטן,לא לספר ולהרחיב כי זה גורם לחרדות!

אם זה גיל סביר.אפשר לספר בלי להרחיב.יש גם ילדים גדולים שזה עושה להם חרדות

לא להכנס לפרטים

טוב, אולי זה קצת ילדותי להתלהב מזה.
אבל תסלחו לי, פשוט הייתי חייב לציין את זה.
פעם ראשונה! יאי!
 

אשמח רק לדעת מה מותר להכניס לפה ומה אסור.

לפורום אקטאוליה וחדשות לא נראה לי שבא לי לחזור.
הייתי שם די פעיל תקופה מסויימת, הכל שם פוליטיקה וכל דבר הופך לוויכוח שלא נגמר.
כל אחד שם מייצג מפלגה מסוימת כאילו הוא הדובר שלה, וגם השאר מתייחסים אחד לשני כאל כאלה. לא ממש אווירה נחמדה.

מה מותר להכניס לפה בענייני אקטואליה ומה אסור?

@כתר הרימון

ברגיל-מה שמכינים במטבח של הגדוד או מנות קרב (טונה שועית ותירס)
כשרוצים להתפנק-מזמינים חומוס/שווארמה/שניצליה

לא את הכל אוהבת אבל מה שכן, כל הזמן.

ממ. לפנק...

נראלי שניצל וצ'יפסים עם סלט שאווה.

כמו שצריך זה ה-פינוק

שאר היום ג'אנק פוק.

אמא שלי משגעת אותי אבל לא רוצה להטריח אותה ולא תמיד יש לי זמן לאכול.

 

בעזהי"ת

 

שתיה:  שותה רק מים (בחורף גם תה, בלי סוכר, ממש מידי פעם גם קפה- עם שמנת מתוקה, בלי חלב בלי סוכר)

 

אוכל: ברגיל במהלך השבוע- ארוחה אחת סלט וביצים בצורה כלשהי(3 ביצים), ארוחה שניה ירקות מבושלים/טריים ובשר/דג. זה הבגדול. גיוונים שגרתיים- ירקות בתנור, יוגורט/שמנת חמוצה ליד, פרי לקינוח, קוביית שוקולד 85% לקינוח, לביבות/קציצות מטוגנות.

 

כשאני מחליטה להשקיע: 

סטייק אנטריקוט

צ'יפס בטטה

זוקיני פסטה

בכללי אוכל שהוא יותר מ'לחתוך ולערבב/לשים בתנור/במחבת', למשל טיגונים ארוכים, הרבה שלבים.. 

 

 

ארוחת ערב רגילה עם הילדים חביתות טוסטים לחם מטוגן סלט ותה או מים
לפעמים כשנהח עלי הרוח אז לילדים בלינצס או צ'יפס עם חביתה פיצה מים או תה תמיד הולך אצלינו

לבעלי- הוא מגיע הרבה אחרי שהילדים הולכים לישון
ברגיל- חביתה עם ירקות בצל פטריות עגבניות ותבלינים כשנחה עלי הרוח סמבוסק או כל מיני סוגים של מאפים עם מילואים שונים
פסטה ברוטב חלבי
קפה על בסיס חלב

לחם טלר
גבינות שמנת
שקשוקה שווה
חציל על האש בטחינה
סלט מושקע
יין ,בירות

אני אוכלת מהמוכן..

לפעמים אני מסכימה לעצמי להיות עם בקשות מיוחדות

אז אם תשאל מה הכי מפנק שהכינו לכם- זה הדגים שאבא מכין!

לק"י

האוכל הרגיל- פסטה/ אורז/ קוסקוס וכו' עם טבעול/ דגים/ עוף וכו', סלט.

כשמשקיעים?
אוכל חלבי (פסטה ברוטב שמנת למשל), אבל גם זה נהיה בתדירות גבוהה יותר.
בצקים למיניהם.

על האוכל של אמא.. 

 

שום אוכל לא יעקוף אותו..

 

גם לא מנה בשווי כמה מאות.. 

הפרובוקציה הנוכחית זה למתוח את החבל קצת יותר מדי.

 

באותה מידה ה"פיגוע" הזה יכול להתהפך על השב"כ. חוץ מהמחנה הציוני - לא שמעתי הבוקר בחדשות את הזעזוע הכללי הצדקני והצבוע הרגיל.

הכתובת שרוססה שם הייתה "נקמה ד"ש עצורי ציון".
זה נראה לכם כמו משפט שישראלי יכתוב?
זה הרי כל כך עילג שברור שמי שכתב את זה לא ממש יודע עברית.
וזה בלי לדבר על הכתב המוזר (ד' ו-צ' כתובות אותו דבר בדיוק)

השבכ היה לקראת קיצוץ גדול בתקציב וצמצום אחת המחלקות היותר מיותרות, המחלקה היהודית בשבכ.
פתאום השבכ לא מפסיק להיות עסוק...
מעניין אם העלו להם בחזרה את התקציב

ובתקשורת עצמו עיניים חזק...

מאיפה אתה מעלה השערה שכזו שהשבכ מבצע פיגועים בזמנו החופשי??? משעמם להם?!?
תקשיבו.
נכון שזה מזעזע מה שעשו לנערים. אבל תחשבו רגע, אם זה היה ילד בן 13 ערבי. שהיה חשוד ברצח ובפיגוע. והיה חשש סביר שזה הוא.
אז אני- ברור שהייתי מסכימה שיענו אותו כדי למנוע דברים נוספים. נקודה למחשבה.
אממה בכלל לא בטוח שבאמת יש ראיות, יכול להיות שסתם נטפלו לילדים מסכנים.
אז אני לא קובעת שום דבר אבל תחשבו על זה רגע אם זה היה הפוך, זה נותן פרספקטיבה לעניין.

לכן קיימת המחלקה היהודית בשב"כ, כדי להשחיר את פני המתנחלים והדתיים בכלל.
זה מה שעשה אבישי רביב וכמוהו יש עוד הרבה.
העובדה שעד היום במרבית אירועי תג מחיר לא נמצאו האשמים מעידה שמדובר כנראה בשב"כ.

לענות אדם שאין ראיות וודאיות נגדו כדי שיודה - זה עיוות של כל עקרונות המשפט והצדק. שהרי גם אם הוא יודה, אין לזה שום משמעות, כי כל בנאדם שיענו אותו עינויי תופת יודה גם אם הוא לא עשה כלום.
לכן גם אם היו לוקחים ערבי שאין ראיות וודאיות שהוא קשור באיזשהו קשר לטרור ומענים אותו כדי שיודה שרצח, הייתי מתנגד לזה; שהרי אם הוא לא באמת אשם ויודה רק בשל העינויים, לא נתפוס את המחבל האמיתי שבאותו זמן מסתובב חופשי לגמרי.
אלא שאף פעם לא שמעתי שלקחו ערבי שלא היו שום ראיות וודאיות שקושרות אותו לטרור ושאינו חבר בארגון טרור ויש מצב שהוא חף מכל פשע ועינו אותו כדי שיודה שביצע פיגוע. המדינה הייתה רועדת אם היה דבר כזה.
ערבים שמענים אותם זה רק ערבים שיודעים בוודאות שיש להם קשר לטרור ושיש מידע שהם מסתירים שחיוני לביטחון המדינה.

כבר לא יודעת מה לחשוב.
רשמית אין לי דעה בעניין, רק מתפללת שבע"ה אם זה לא הם אז שהם ישוחררו בקרוב בלי צלקות נפשיות ופיזיות

לאחר שהם ישוחררו צריך יהיה לדרוש הקמת וועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את התנהלותו של השב"כ בפרשת דומא.

אין צורך לחשוב "אם זה היה הפוך".

 

הרי כשחוששים שאדם יבצע משהו, משתמשים גם במעצרים מנהליים.

 

זה דבר מחריד. שלא לדבר כשמתברר שזה בעצם לא פלוני, ועבר נזק שאי אפשר לתקן כמעט. וגם מי שכן - אין עונש כזה בספר החוקים.

 

יש דעות שהן בעיני חמורות מאד, מסלידות, של "סידור העניינים" באופן פרטי, "במקום" הציבור, כאילו כל האמת ניתנה לכמה נערים - קל וחומר אם הן חלילה מלוות במעשים - ועדיין אין לכך כל קשר להתרת דמם.

 

כבר ראינו דברים חמורים בהרבה שכתבו נערים ולא רק נערים, מצד אחר של המפה, חבל לחזור על כך. אז לא "מענים" כדי לחסל תופעות-שוליים מקוממות.

 

ולכן, גם מה שפרסמו כעת איזה סרטון (לא הסתכלתי. לא מסתכל על דברים כאלה), מאיזו חתונה - חמור בעיני לא פחות מעצם הריקוד הדבילי והמגעיל שלהם, כפי שתואר. כי הפרסום הזה לא נעשה ע"י כמה נערים, אלא מן הסתם במכוון כעת, ע"י מי שרוצים לתת חיפוי להתעללויות. כך "מנהלים מדינה"?..  וכמובן במכוון מוליכים שולל, ע"י כך שכולם מזדרזים "לגנות", בלי להזכיר את העיתוי התמוה, או יותר נכון הלא-תמוה, לפרסום, שבא להכשיר שרץ מאורגן ע"י שרץ של שוליים.

 

 

 

 

כשאת בעלת משפחה/ דירה ועוד... את צריכה את הכסף הזה.

ואם זה נאמר בציניות.. עימך הסליחה

נראה אם הייתה שביתת עובדי ניקיון , קופאיות, מוקדי שירות
וכל אלו שמועסקים בשכר מבייש, מה היה קורה

תראי שלא כולם עם שכר "יפה".

 

אתמול זה לא היה ככה

זהו, איבדתי עניין


זתומרת, מילים מיוחדות, לחן יפה, אריאל זילבר אחד ומיוחד, אבל כל זה ביחד לא עובד...

ולא מתוכנן אימון היום!

לא אוהב לקרוא לזה ככה אבל המשכתי על הקו שלך.. |קווניק|

לפי התגובות...

אם הייתה שביתה לא היו אוטובוסים, בעלי היה נשאר בבית, וככה אולי גם אני הייתי זוכה לשבות טיפה...

לא מקבלים משכורת על יום ששובתים בו

לו היתה שביתה הייתי נאלצת לשלם על מונית לעבודה, ולא בא לי

זה בעייתי לאכול כל ערב לפני ערבית, אלא אם אתה מתפלל בשעה קבועה או שיש מי שיזכיר לך

המטרה כמובן היא שנכיר בחסרון של בית המקדש בחיינו הפרטיים.

וכמובן קשה להתאבל על משהו שאף פעם לא זכינו לראות, לכן חלק מה תזכורות זה הצומות..

ואי אפשר לשכוח שדור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו...

והתחלת הצרות. ולכן הוא מיוחד ומצויין בפני עצמו...

(לא ממש דייקתי בדברי, אבל זה מבוסס על אמרת חזל שאם עשרה בטבת היה יוצא בשבת הוא לא היה נדחה)

כן קבעו בו את הצום.
שהוא סגולה לתשובה ולהתעוררות

שלושה דברים קשים קרו ביום הזה.
לפי הסדר הכרונולוגי:
1. עזרא הסופר, שנקרא רבנו הגדול,
שהיה מביא את התורה לישראל אם משה לא העה מביא לפני,
שהנהיג את שיבת ציון ועשה עוד מלא דברים שהספקתי לשכוח,
נפטר בי׳ בטבת.

2. התחיל המצור על ירושלים,
לכאורה מה מיוחד בזה? היו לפני ואחרי זה עוד מצורים,
אלא שזו היתה ההתחלה של המצור שהוביל לחורבן, תחילת הסוף.

3. תרגום השבעים
לכאורה, מה כ"כ גרוע בזה?
אלא שכשמנגישים את התורה לגויים, והם מתחילים לחקור ולפרש אותה לפי האמונה והכישורים שלהם,
אז נגרם נזק עצום. עמ"י הוא זה שאמור להפיץ את אור התורה בעולם, בצורה הנכונה,
וכשהגויים לוקחיםא אותה ועושים את זה בעצמם,
הם גם מזיקים להם,
וגם לנו, כי כיום אנחנו גם לומדים עם הרבה טעויות שהם השרישו בנו. (כמו החלוקה לפרקים ועוד..)

מהספר, טל חרמון למועדים, הרב שלמה אבינר.

דעה שהוא מרדכי, וחכמים סוברים שהוא דמות בפני עצמו (מגילה טו.)]

אבל בעלי לקח את הספר לישיבה, אז נענה בלי נדר כשהוא יחזור..

יום הולדת של נשיא הדור!

שהשו"ע קובע ביום זה תענית צדיקים, כך הוא קובע ב-ז אדר.
לפי החכמים הספרדים, שהוא נפטר ב-י, פטירת עזרא זה חזי לאיצטרופי למצור, אבל העיקר הוא המצור, לכן כולם מתענים.

בעשרה בטבת צמים בגלל שהתחיל המצור על ירושלים
ואם פתאום נהיה רעבים נזכור שזה צם ואז נשאל את עצמנו למה זה צם? ואז ניזכר בבית המקדש שכ"כ חסר לנו היום.
האמת שהיו אמורים לצום גם בח' טבת ובט' טבת אבל ראו שזה לא הולך אז קבעו את עשרה בטבת שיהיה צם על שלושה דברים:
על זה שתירגמו התורה
על זה שעזרא הסופר נפטר
על התחלת המצור על ירושלים

ולאחר מכן גם הרבנות הראשית הוסיפה ליום הזה את יום הקדיש הכללי.

בגלל שבנ"י ראו שהתחיל המצור - (דבר רע..) 

ועדיין לא חזרו בתשובה..

חידוש אחד החזקים, מה נאמר אנו במצב של היום. 

לא בטוח בכלום. לא מאמין לאף אחד. לא לשב"כ וגם לא לבן גביר. אין באמת דרך לדעת.

 

אבל אם כן, אה? מה אם זה כן הם? ולא רק בגלל ההודאה הכפויה שלהם, אלא הם באמת עשו את זה?

 

הלא זה נורא ואיום.

 

מצד שני, אם זה לא הם? זה עוד יותר נורא ואיום.

וגם זה רק אם יש יסוד להערכה שזה הם. אם אין שום סברא שזה הם, לשחרר בודאי

גם לי מאוד קשה עם זה.
הסיפורים כואבים ומזעזעים כל כך..
אם מענים רוצחים/ שותפים לרצח- בעיה שלהם שהכניסו עצמם לזה. ידוע שלא כדאי להסתבך עם השבכ
אבל
א- נראה שהמעונים באמת לא עשו את זה
ב- אולי 'בעיה שלהם', אבל ההתנהלות המזוויעה הזאת של השבכ, העובדה שהחוקרים האחראים למצוא את האמת הם פשוט אנשים חולים וסדיסטים, שזה לא עונש על פשע מה שעושים, אלא רק חלק מתהליך הבירור. איך יכול להיות שמגיעים למצב כזה בבירור על רצח?? זה פשוט אבסורד.. כמו שיהרגו מישהו כחלק מתהליך פיענוח מוות של מישהו אחר. פשוט אבסורד.


אמרת 'ומה אם הם כן עשו את זה'- אפשר לחלוק איזה עונש מגיע וכו, אבל מבחינה חוקית את העונש הם אמורים לקבל אחרי שהורשעו, ולא לפני. ומה שעושים להם שם נשמע גרוע כמו עונש.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את התקדים הזה של לרפות את ידי השב"כ בנושא של רצח שיהודים ביצעו לעומת רצח שערבים עשו. תחשבי שהשב"כ עכשיו ינסה לפעול נגד טרור ערבי בצורה דומה(והוא עושה את זה כן?) ותקום קול צעקה כמו עכשיו? זה יסרס אותם גם בפעילות לצד הנגדי וזה סכנת נפשות כי הם הערבים הרבה יותר "פצצה מתקתקת" מאשר יהודים.

 

חוץ מזה שצריך איזה שהוא מורא שילטונית בקרב אותם יהודים. לא?

הסכמתי מאוד עד עכשיו,
בנוגע לזה- הכי לא מסכימה בעולם. מה אתה משווה בכלל???
בד''כ רוצחים ערבים קל לתפוס (ולא נאלצים להשתמש בשיטות האלה, אפילו אתה הבאת דוגמא מ...2007) חשבת למה? כי זה לא הצתה. הצתות יש כל יומיים, פשוט הן נגמרות תמיד טוב בנס.
אין מה להשוות.
וגם ברצח ע''י ערבים, בהחלט יש מה 'לרפות את ידי השבכ' בכל הנוגע להנהלות מזעזעת כזו. מגיע לנבלות האלה עונש, אבל אחרי ההרשעה. לא ייתכן שהחוקרים יהיו כאלה אכזריים וסדיסטים.
צריך לפעול בלי לוותר, בהחלט, אבל ברור שההתנהלות שלהם רקובה ונוראה.

לגבי המשפט האחרון- אתה באמת מתכוון לזה? אם אין 'מורא שלטונית' סביר להניח שאתה יודע את זה בגלל ביטויים בפועל, כלומר- עברות על החוק. על עברות נענשים ע''פ החוק.
כך נוהגים מאז ומעולם עם אנשים חסרי מורא שלטוני, למה לעשות שונה במקרה הזה?

אתה צריך להבין שאתה לא מהאו"ם שעושה אותו דבר לשתי מדינות.
החבר'ה שיושבים בכלא הם חבר'ה צדיקים שמיישבים את הארץ במסירות נפש עצומה בלי תנאים בסיסים.. וגם אם הם כן עשו את המעשה הזה.. הם קצה אחר, ממש משהו אחר לגמרי בינם לבין אויבים רוצחים שונאי ישראל..

חושבים הפוך ממך. והם באים בביקורת נגד השב"כ ושיטות החקירה הפושעות שננקטו.

 

השב"כ מוזמן לעשות את העבודה שלו בלי לנקוט בעינויים.

זה די והותר "מורא שלטונית" כלשונך. 

 

 

יכולה לומר בוודאות שהוא לא עשה את זה.

 

השם ישלם לכל הרשעים. אני חושבת שעם עינויים כאלה, כל אחד היה מודה בכל דבר. זה לא אנושי.

נראה שבמדינה שלנו חשוב רק שמישהו יודה. לא משנה אם עשה את זה או לא. 

 

 

אנחנו במדינת שמאל, והם העיזו להיות ימניים!

קצת על פרשת דומא, ומדוע אסור להשוות:

במרתפי השב"כ נמקים בימים אלה נערים יהודים עינויי תופת. ע"פ החוק הישראלי, נקיטת אמצעים מיוחדים בחקירות שב"כ מותרת רק במקרים מאוד ספציפיים של 'פצצות מתקתקות' ונדרשים לשם כך אישורים מיוחדים מהיועץ המשפטי לממשלה בשם מה שקרוי 'הגנת הצורך'. במקרה הזה אין מדובר ב'פצצות מתקתקות' החשודים בהתארגנויות עתידיות ובתכנון פיגועים, ולכן ההתעללות בהם אינה חוקית, מעבר לכך שהיא פשע ברמה המוסרית, וזה העיקר. זאת ועוד, לשב"כ אין שום ראייה שקושרת את הנערים הללו לאירועי דומא. אך, גם אם נניח ומדובר ביהודים, לא מדובר פה ב'שריפת משפחה' או בטבח תינוק בשנתו כמו שעשו להבדיל א"א הבדלות רוצחי משפחת פוגל. מדובר על השלכת בקבוק תבערה שגרם למוות, מבלי לדעת אם הבית מאוכלס, כלומר הריגה ולא רצח - בדיוק כפי שאלו שזרקו אבנים על יהודי בראש השנה ובכך גרמו לתאונת דרכים שהסתיימה במותו, לא מואשמים ברצח אלא בהריגה.

מעבר לזה, השוואה בין יהודים לאויב הערבי היא שקרית ומופרכת, מכמה סיבות:
א. יש דבר שנקרא 'ערבות הדדית'. אנחנו אחים ובנים לאותו עם, ולא ייתכן שנתייחס לאחינו ולאויבנו באותה צורה, גם אם עשו דברים כאלה או אחרים,אלא אם מדובר באחים שחברו לאויבינו.

ב. יהודי וגוי אינם שווים. תקרא לזה גזענות אבל זו התורה. אין דין יהודי שהורג גוי שווה לדין גוי שהורג יהודי.
יש חומרה פחותה בהריגת גוי וחומרה
יתירה בהריגת יהודי, ואין הם שווים.

ג. הערבים הם לא סתם גוי, הם אויב, וגם אם לא כל ערבי שותף לרצח יהודים, 93 אחוז מה'פלסטינאים' הם אנטישמים (ע"פ נתוני הליגה נגד השמצה). כחברה הם מקבלים מעשי רצח יומיומיים כנורמליים, מעריצים מחבלים וקוראים כיכרות על שמם. כל ערבי שלא פעל נגד זה נעשה שותף לזה.

ד. הטרור הערבי הרצחני נובע משתי סיבות: אנטישמיות וברבריות. ללא כל קשר למה שנעשה או לא נעשה, הם יתקפו אותנו וינסו להשמידנו.
לעומת זאת, אין טרור יהודי לשם טרור.
רוב ככל הפעולות נגד ערבים שנעשו ע"י יהודים נעשו בתגובה לשחיטות אינסופיות של יהודים, פיגועים יומיומיים וכדומה. אין שום השוואה בין מי שמתחילים לרצוח לבין מי שנוקמים.

ה. פעולות נגד ערבים נעשות מתוך אוזלת יד של הממשלה והמדינה בכלל כנגד הטרור הערבי. יום יום יש פיגועים, ומה מציע הצבא בתגובה? לתת עוד נשק למחבלים, לשחרר מחבלים מבתי הכלא, לתת להם שיריוניות, לעשות הקלות לאוכלוסיית האויב ועוד. יתירה מזו, משחררים מחבלים ואלה שבים לרצוח.
חטיפת שלושת הנערים תוכננה ע"י מחבלים ששוחררו בעסקת שליט, וכך גם רצח מלאכי רוזנפלד, השוטר ברוך מזרחי, דני גונן ועוד, השם יקום דמם.

נערים חשים מיואשים ומתוסכלים ובצדק מכך שהערבים הורגים בנו ואין תגובה, ומתוך כך קורה לעתים נדירות שמגיבים במעשים קיצוניים. אפשר להבין מה גורם להם לעשות זאת, מבלי להצדיק את המעשה.

ו. ייתכן שפעולות כאלה מחזקות את כוח ההרתעה שלנו (ושוב, אינני מצדיק אותן, רק מעריך מציאות) וגורמות לאויב לפחד.

ז. מבלי להתייחס למקרה ספציפי זה או אחר, יש גם להסתכל על המכלול. אצל הערבים הטרור הוא ממוסד, תדיר ומאורגן מלמעלה, אצלנו יש יחידים שעשו משהו, וגם כשמסתכלים על המקרה הפרטי, צריך לשים לב לתמונה הכוללת.

בקיצור, אסור בשום אופן להשוות בינינו לבינם. הם אויב ברברי אכזרי וצמא דם, ואנו עם חפץ חיים שרוצה לחיות בשקט.

ובייחוד ראש הנחש בשבתו כבית המשפט הגבוה לעוול ולרשע, ננוחם במהרה בימינו.

 

 

תאכלס, השתיקה שלהם הכי מאכזבת...

איך ה' סבלני איתנו, זה משהו..שנזכה באמת לעמוד בזה.

נרגעתי..

נכון, ישתבח שמו אבא'לה יקר

כי בתכל'ס לא נראה לי שמישהו מבין

הרב אומר שכל מעשה ומחשבה שעושים בשביל דבר שבקדושה ה' זוכר לנו את זה לטובה. וכך גם (ואפשר להגיד אפילו וקל וחומר) כאשר אדם בא לעשות דבר מה והיצרים מושכים אותו לכאן לכאן ומצליח להתגבר עליהם והתעלות, אז גם כל המאמצים שלו להתגבר עליהם וגם המעידות הקטנות והנפילות וכל שכן ההצלחה נחשבים אצל ה' לטובה וכאילו פעל כל מעשיו לקדושה מלכתחילה.
מובן יותר?

משו בסגנון- מחשבה מצטרפת למעשה

וכן, אפשר להגיד

לפעמים יש לאדם יצר הרע לא לעשות איזה מצווה... ועקב זה נגררים בלבולים.. בקשות מה' שיעזור לעשות את המצווה..

מחשבות איך להצליח... וכו' וכו'..

 

אז אח"כ כשאדם הצליח לקיים את אותה מצווה.. לא רק המצווה עצמה נרשמת לו בשמים,

אלא מכל הבלבולים, הצעקות, הבקשות, והמחשבות, נעשים תיקונים גדולים בשמים.. והכל נרשם לו בשמים שיקבל על זה שכר.

 

וכמו שעדןעדן אמרה... כל התקדמות בקדושה נכלל בגדר מצווה.. לא רק מצווה שכתובה בפירוש

למה כבר הגעת?...

שיהיה כל מעשה טוב בדיבור מחשבה או בפועל ממש
לישועת הכלל
ובפרט לעצורי השבכ מכל סוג שהוא
שהשם יקל מעליהם את המאסר
ויזכו לצאת עוד היום כיוסף בשעתו
אמן.

לפי זה משתמע שאת מאחלת לשחרורם של כל מי שעצורים כיום על ידי השב"כ, וזה כולל כנראה גם לא מעט מחבלים.
אני מניח שלא לזה התכוונת, לכן חשוב לתקן, שלא יבינו אותך לא נכון.

ועל מי אנחנו מבקשים עם לא על האחים שלנו?!
"את אחיי אנכי מבקש!"

שיהיה לכם צום קל

לפי דעתי זה קצת סותר וקשה.
לפי מה שהבנתי, רשום כי כאשר אדם בהתחזקות ובתחושת עלייה לה' יתברך, לעיתים מרגיש פתאום כי תאוות ומקומות פגומים חוזרים אליו, מה שלא היה בליבו ומחשבתו זמן מה. ואז מה העצה שנותן- שיבדוק ויכנס במקומות פגומים אלו על מנת שיתקן בדיוק במה שצריך.
ואני קצת חולקת על זה- עצם זה שיחזור למקומות פגומים לא יחזיר אותו אחורה ויפגע ויפגום בו שוב?

קודם כל, כתוב שאיפה שהמחשבה של האדם נמצאת שם הוא נמצא.

 

אדם שעשה עבירות בעבר, כשרוצה להכנס לשערי הקדושה צריך לתקן את מה שעשה. 

לכן משמים מביאים לו בעל כורחו מחשבות על תאוות וכו'  כדי שהפעם יפנה עורף לאותן מחשבות ואז ממילא הוא מתקן את אותם מעשים שעשה בעבר, ומעלה מהם את הניצוצות מנשמתו שאיבד בגלל אותם מעשים...  

וזה מה שרשום בגמרא (ונפסק ברמב"ם) שתשובת המשקל היא "באותה אישה באותו פרק (אותו גיל) באותו מקום" והפעם שלא יעשה את העבירה שעשה...  וכאן זה מתבצע במחשבה...

 

ושוב.. זה בעל כורחו.  לאדם עצמו אין שום רשות להכניס את עצמו לניסיון.

 

הבנתוש?

אתה אומר שמחזירים לאדם בראשו את העבירות שעשה או תאוות הנוגעות אליו וכאשר יפנה אליהם עורף כך יתכפר לו ויתקן. אבל לפי מה שרשום למעלה- כאשר נכנסות מחשבות אלו לאדם הוא צריך לבדוק ולתקן, לכאורה- סוג של להיכנס אליהם שוב ולחזור אחורה.
מבין? זה לא בדיוק אותו דבר.
וזה מה שאני שואלת- איך אפשר?! הרי זה סיכון עצום!!

למה שיחזור בעל כורחו? אתה מבין את הסיכון?

האם השאלה היא על האדם? איך הוא חוזר והרי זה מסוכן.. 

ועל זה עניתי שעצם זה שבאות מחשבות זה בעצמו החזרה... וזה לא בשליטת האדם ולא בבחירתו.

הבחירה היחידה היא לא להתייחס למחשבות. 

 

או שהשאלה היא על הקב"ה? למה הוא עושה את זה והרי זה מסוכן...

על זה התשובה היא... כיוון שחלק מהנשמה נמצאת ברשות הסטרא אחרא. בגלל מעשיו הרעים של האדם...

הוא חייב לחזור לשם כדי להוציא חזרה את אותן חלקים. (קרי: ניצוצות) 

 

רק מה.. בכוח זה שהאדם מאמין לצדיקים שאומרים שאין יאוש. ולא מתייאש..

אז תמיד הוא קשור למעלה לקדושה... וממילא הוא לא יפול למטה..

גם אם לפעמים יש נפילה קטנה... אבל ברגע שהוא שוב מתחיל מחדש.. הוא מתקן  

 

אני הבנתי מהכתוב שכאשר לאדם חוזרות המחשבות על העבר, באותו הרגע שזה קורה עליו לחזור למחשבותיו/ מעשיו ולבדוק את מעשיו אז ולתקן.
אז אני שואלת, מדוע הכתוב מציע לאדם לחזור למעשיו ולבדוק ולא פשוט להתעלם מהם עד שיעזבו אותו? זה לא סיכון גדול מידיי שיתקן אותם? כי התיקון דורש בעצם לחזור קצת אחורה, למעשיו.
עכשיו קצת יותר מובן?

הפירוש הוא שאדם "צריך" לחזור... הכוונה "חייב"  "בעל כורחו" 

 

כמו שאני אגיד לדוגמא למישהו... אם תשבור את הצלחת תצטרך לשלם עליה... 

זה לא שאני נותן לו בחירה לשלם או לא.  הכוונה "תהיה חייב"  

 

והחזרה מתבצעת בעצם זה שבאים עליו מחשבות... לא שהאדם יחזור למה שעשה...

אתה אומר שנכון, הוא צריך לחזור למעשיו (ניצוצות) ובזכות רבותיו לא יפול.
זה לא תמוה קצת? אנו היום כן רואים תלמידי חכמים שכן נפלו. אז הינה, לא עדיף שלא יביאו את האדם לחזור למעשיו?
רק שאני אבין מה שאתה אומר- מחזירים אותו בעל כורחו, וכן, שיחזור להתמודד עם זה כי זה הניצוצות והתיקון (?)
נראה לי שקצת חפרתי מידיי

היא לא חרדייה ולא נמוכה
(ושומרת נגיעה)

אמור להתנצלש לשום מקום

לגבי אלה שנפלו... באמת שאין לי מושג (ואי אפשר לדעת) מה הייתה הסיבה שהם בכלל הגיעו לזה...

לא מחייב שזאת הייתה הסיבה.  

אבל תמיד יש לאדם בחירה... גם אחרי עבירה יש לאדם בחירה לא להתייאש ולהתחיל מחדש.

ואז משמים יוליכו אותו בדרך שתתקן את מה שעשה...גם אם זה היה מעשה חמור מאד.

 

אבל הקב"ה תמיד מביא לאדם נסיונות...כדי לרומם אותו.  

כך שתמיד יהיו לאדם נסיונות... גם אם הוא צדיק.

 

 

ושאת כל העבודה הפנימית שלנו נצליח להוכיח ברגעים כאלו, בעז"ה

'ילך דרך המקומות הפגומים.. ויתקן וכו'

לא הכוונה שיחזור ממש לאותו מעמד..
אלא עצם העובדה שעולה לו הירהורים זה כבר כאילו הוא חזר לאותה סיטואציה, ואז בזה שהוא מחליט הפעם לפנות ימינה ולא לחטוא, ולהתעלם מהדרך הרעה - בזה הוא מתקן את החטא..

כאילו עצם רק המחשבה על מעשיו וההתעלמות שלו ממנה זהו התיקון וההתגברות?
יפה, אהבתי. תודה רבה!
ופשושון תודה גם לך, עזרת לי גם להסתכל מפן אחר ולהבין דברים אחרים, בזווית אחרת

שנזכה לעמוד ברגעים כאלו כל פעם מחדש

למרות שנראה לי שמה שהוא מדבר זה הנהגה חד פעמית, בשביל לתקן את העבר אבל הדרך הרגילה אמורה להיות שלא עולים הירהורים...

שנזכה..

על אותה נפילה- להתגבר פעם אחת ובתחום הזה לחזור לדרך הנכונה.
בתחומים אחרים ובנפילות אחרות (חס וחלילה..) - אין הגבלה על שימוש חוזר בשיטה(:

יש נסיונות שנמשיך לעבוד עליהם כל יום, וכל פעם מחדש יהיו קשים עבורינו

הניצחון על ההירהורים מסייע בכך שהנסיון לא יחזור (או לפחות יתמעט)
ויש מקרים חריגים.. כמו שאמרת.

ואולי בכלל לא הבנתי ואני סתם מסלפת את דבריו..
@אמבא
?

@אמבא


ואני לא מדברת רק על הירהורים, לא חסרים נסיונות..

הוא כן מדבר על הרהורים..

''מַחֲשָׁבוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וְכוּ מַה שֶּׁלּא עָלוּ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ זֶה כַּמָּה יָמִים אוֹ שָׁנִים. ''

ברור שיש ניסיונות כל הזמן,אבל אם ניהיה שקועים בחטא שנכשלנו בו כל הזמן זה לא יוביל אותנו לשום מקום..

האדמור הזקן בתניא, מביא שיש חלוקה של כמה דרגות צדיק, רשע, ובינוני.
התניא נקרא גם ספרם של בינוניים, ובו הוא מגדיר אחרת ממה שאנחנו רגילים לחשוב וכאן זה לא המקום להאריך (אלא כן תרצו אבל כרגע לא אחפור..)

קיצור, הדרגה הרצויה היא דרגה של בינוני אדם שעולים לו הירהורי עבירה -> אך הוא ישר מתגבר עליהם...
לעומתו הצדיק, אין לו אפילו מחשבה לחטוא כך שהוא יותר גדול (כמובן גם אצלו יש בעיות והתמדדויות אבל הם בליגה אחרת, לדוג' אם לעשות הידור מצווה או הידור שבהידור של המצווה, ואם 'רק'הידר במצווה מבחינתו זה נפילה..)

נכון שככל שאדם צדיק יותר כך הנסיונות שלו על דיקדוקים יותר וההירהורים כבר לא חלק מחייו, ואני דיברתי על מה שכתבתי קודם באופן כללי ולא ספציפית למה שהביא פשושון (רק אותי זה מצחיק לקרוא לבן 'פשושון'? )

לא זו העצה שהוא נותן... במילים שאת מתייחסת אליהן כעצה, הוא נמצא באמצע הסבר לצורך הרוחני שהביא את האדם למצב הזה.
הוא מסביר שמבחינה רוחנית, האדם כבר "מוכן" להיכנס לדרגה רוחנית גבוהה יותר, והדבר היחיד שחוסם אותו מכך הוא חטאים מסויימים שעבר. ולכן הקב"ה מחזיר אותו להתמודד איתם, באופן שיוכל לתקנם, וכך יהיה מוכן לגמרי למעלה הגבוהה יותר, וייכנס אליה מיד.
ודאי שזה מסוכן, אבל אין ברירה. לכן עצתו של ר' נחמן היא לא להרגיש ש"חזרתי אחורה" אם התדרדרתי למצב שעד היום חשבתי שכבר יצאתי ממנו. אלא להתחזק ולעמוד בזה גם הפעם, ובכך יתוקן העניין. ואז ייפתחו בפני השערים למדרגה הנעלה יותר שאני יהיה מוכן אליה עכשיו לגמרי.

בעצם, האדם שהועמד בפני מצב שחשב שכבר התקדם ממנו הלאה מבחינה רוחנית - עלול לחשוב ולהרגיש ש"חזר אחורה" ולהיעצב מזה. ואולי אפילו לפספס את ההזדמנות הגלומה פה לעוף קדימה מה שלא התקדם מעולם... בא ר' נחמן ומסביר לו שההיפך, הוא עומד ממש לפני התקדמות עצומה קדימה, וכל מה שנשאר לו זה דברים אחרונים שעליו לתקן ממאחורה...
מובן יותר?

וכמובן, הדברים עמוקים, לא כל מה שהבנתי הצלחתי להסביר, וק"ו שהרבה מעומק הדברים לא הגיע אלי.

תודה רבה.

נו, תיכף נלך לישון, בע"ה

סורי, אבל לא הבנתי את ההיגיון הלוגי במשפט שלך.

אני קמתי עם כאב בטן (לא יודע אם זה בגלל שאכלתי)

קשה! קשה מאוד! אבל אפשרי.
בהצלחה

טוב אני אנסה להעלות דיבורים על לימוד תורה.. אולי זה יעזור

יש לך יצר הרע ללימוד תורה. יש אנשים שאצלם אין ליצר עבודה

ככל שהיצר יותר גדול כך זה אומר שאתה יותר חזק והקב"ה סומך עליך שתצליח להתמודד עם היצר הזה.
כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.
רק החזקים מקבלים יצר חזק.
מי שיש לו יצר הרע חזק, זה אומר שיש לו גם כוחות של קדושה חזקים מאוד ויש לו פוטנציאל להגיע למקומות מאוד גבוהים.

כל פעם היצר דוחה אותי... עוד מעט תלמד.. עד שבסוף יוצא שלמדתי בקושי משהו...

ועד שאני מתחיל מישהו בא לדבר איתי...

 

אני חייב להבין יותר את מעלת לימוד התורה.. או לא יודע מה.. העיקר משהו שימריץ אותי ללמוד ברצינות

יש כאלה שלא מצליחים ללמוד תורה כלל.
תשמח שאתה מצליח ללמוד תורה, גם אם זה קצת.

וכמובן שתמיד צריכים להיות במגמה לעלות.
אבל גם אם לא מצליחים לעלות צריך לשים לב לנקודות הטובות וללמד זכות על עצמך.

כשלומדים עם עוד מישהו זה הופך את הלימוד לרציני יותר ולמחייב

ב"ה

 

מומלץ בחום!!

 

 

או שאתה לומד בישיבה? יש לך חברותא?

שיש שיעור עם רב אתה לא יכול לדחות ולהגיד עוד מעט אתה חייב להגיע בזמן (אם אני מאחר לשיעור הרב ישר מתקשר אלי. איפה אתה? מחכים לך?) אין דבר כזה עוד מעט

 

רוב הזמן אני לומד בישיבה (חצי יום או יותר) אבל אני לא מרגיש טוב כל כך..

 

תודה בכל אופן.. גם לעדןעדן.. 

לא מתחבר לסגנון? לא מתחבר למה שהם לומדים?

אתה אוהב יותר הלכה ולומדים יותר מידי גמרא?

מניסיון אישי זה לא קורה ביום אחד, לקח לי כמה שנים עד שמצאתי את הנישה שלי. הלכתי שיעור פה-שיעור שם ניסיתי מכל דבר. לפעמים גם אין חיבור לרב עצמו שזה דבר מאוד חשוב.

יכול להיות שמיצית שם ובגלל זה אין לך חשק ללמוד? או שזאת תקופה זמנית שקשה לך?

וכמה זמן אתה לומד שמה?

דרך אגב אתה לא חייב לענות לי. העיקר תענה לעצמך...

בהצלחה.

אבל באמת תפעל. אל תשאר בבית ותמרח את הזמן, אם אתה לומד אני בטוחה שאתה יכול להמשיך להתגבר ולהתאמץ. תוכיח לעצמך ותוכיח ליצר. מיהו בכלל?? הוא לא זה שיפיל אותך. אתה לא שווה אותו, תהיה בטוח, ובוודאי לא הלימוד תורה שלך!

ומותר לך לעבור ישיבה ולשנות סגנון. לא קרה כלום. תתייעץ, תחקור ובטוחה שתמצא ישיבה אחת לפחות שתתאים לך.
בהצלחה. תהיה חזק

מתוך דבריו של האור החיים הקדוש:
"ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" (אור החיים דברים פרק כ"ו)
בהצלחה

ספר דרך השם-פרק ב - בתלמוד תורה
א. הנה תלמוד התורה הוא ענין מוכרח, לפי שזולתו אי אפשר להגיע אל המעשה, כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה, איך יעשהו. אמנם זולת כל זה יש בתלמוד תכלית גדול לשלימותו של האדם, וכבר הזכרנו הענין בקצרה בחלק א' פרק ד', אמנם עתה נאריך בו יותר: ערך הת''ת כפי ענין ההשפעות:
ב. בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית', ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו ית', והוא הוא מה שמחלק האדון ית''ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא ית' את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה, והוא התורה. וענין זה משתלם בשתי בחינות, בהגיון ובהשכלה, וזה מה שביארנו שם, כי הנה חיבר האדון ב''ה כלל מלות ומאמרים, שהם כלל ה' חומשי תורה, ואחריהם במדריגה נביאים וכתובים, וקשר בהם ההשפעה הזאת, באופן שכשיודברו הדיבורים ההם, תמשך ההשפעה הזאת למדבר אותם.
וע"ע שם.