יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. ידוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
יש להקשות מה זו השאלה שאל משה "ואמרו לי מה שמו", וכי ישראל אינם יודעים שמו של הקב"ה? ואפשר לרמוז, דהנה הקב"ה בגזרת בין הבתרים אמר לאברהם אבינו ע"ה "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" וכך הייתה קבלה גמורה ביד בני ישראל שיהיו משועבדים במצרים ארבע מאות שנה, וכשנגלה הקב"ה למשה בסנה ואמר לו שהגיע עת גאולתם, תמה משה ואמר: איך אפשר שהקב"ה אמר הדיבור וחוזר בו ח"ו, והרי הוא אמת וחותמו אמת ולא שייך שיחל דברו.
וזהו שאמר לו:רבש"ע, כשאומר לב"י שהגיע הקץ, לא יאמינו לי שיאמרו לי: מה שמו של הקב"ה? ה' אמת וחותמו אמת!
וכי שייך שיוציא מפיו שנהיה משועבדים ארבע מאות שנה ומבטל דבריו?!
וזהו שרמוז שם הוי"ה בסופי תיבות "ואמרו לי מה שמו מה", לרמוז דהכי טוענין לי, כיוון שהוא ה' אמת לא שייך שהוא יחל דברו.
והשיבו הקב"ה: "אהיה אשר אהיה", הכוונה כמו שידוע, דאהיה פעמים אהיה גימטריא אמת, וזה להודיע דכל גזרותיו והבטחותיו של הקב"ה אינם כי אם על תנאי- אם היה האדם רשע וגזר הקב"ה לעשות לו רעה, אותה הגזרה אינה כי אם על תנאי אם יעמוד האיש ברשעו ולא ישוב, אבל אם שב בתשובה, מתבטלת הגזרה.
וזהו המובן "אהיה" אשר אהיה-דהיינו, אהיה עם האדם הזה ברעה, ואם חזר בו-"אשר אהיה" עמו בטובה, והוא הדין בהיפך. וזהו "אהיה אשר אהיה"- מתהפך לפי דרך בני האדם, וזהו האמת המאומת.
שאם גזר על האדם רעה ואותו אדם הטיב דרכיו ביותר, לא שייך שהקב"ה יעשה לו אותה רעה שגזר עליו, וגזרתו שגזר וחזר בה, לא מקרי חזרה שהרי מתחילת הגזרה כך היה התנאי, וזהו חותם האמת.
ולפיכך אמר לו "אהיה אשר אהיה", לרמוז לו, דאהיה פעמים אהיה גימטריא אמת. והאמת תלוי באמת שיהיה: אם האדם נשאר ברשעו והגיעה אליו הרעה אשר גזר ה'- כך הוא האמת, ואם חזר בו ועשה תשובה, מתבטלת עליו הגזרה, וכך הוא האמת, וזהו אהיה אשר אהיה דפרישית.
והנה, בגזרת בין הבתרים גזר הקב"ה בשעבוד 400 שנה, אבל המצריים הכבידו עליהם העול יותר מדי, היו משעבדים אותם ביום ובלילה בעבודה רבה. זאת ועוד-ב"י עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש כראוי, לפיכך נהפך להם השם מדין לרחמים, וזהו שכתוב: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב"י וכי ראה את עוניים". הכוונה, לפי כשבא משה לבני ישראל ואמר להם הטעם: אע"פ שגזר הקב"ה 400 שנה, עכשיו נתבטלה הגזרה, ולא מקרי, חס ושלום, חוזר בדיבורו, ולעולם חותמו אמת, לפי ששמו אהיה אשר אהיה וגזרתו אינה כי אם לפי דרכי בני אדם והכל אמת, אז הינו שבאמת הגיע הקץ וראוי הקב"ה לקרבו משני טעמים: חדא-שעמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ועוד-לפי השעבוד שהכבידו עליהם המצריים. משתי סיבות אלה ראוי לקרב את הקץ.
וזהו שנאמר:ויאמן העם", כי הגיע הקץ וכל זה ממה שהבינו כי ראוי לקרב להם הקץ, וזהו "וישמעו", לשון הבנה.
וההבנה היא, שהבינו "כי פקד ה' את בני ישראל"-מצד שנשארו בני ישראל שומרי הברית, "וכי ראה את עוניים"- שהכבידו עליהם יותר מדי. וזה הטעם הבינו אהיה אשר אהיה, שאמר להם שהוא אמת והוא עיקר האמת.
).
