עבר עריכה על ידי שואף לאור בתאריך כ' באדר ב תשע"ד 23:19
שהרי אי אפשר ללמוד מהחיות משוללות הגיון אנושי,דבר שההגיון האנושי דורש.
אם לא היה טעם שכלי לחיים גם לא היינו מצווים לעצב את החיים באיזה שהיא דרך.
התורה מלאה בהדרכות לאיך לחיות את החיים ומבארת מהי מטרתם,קטונתי מלנסות לקבץ את הכל ולחתום על איזה משפט שייצג את המשמעות הגדולה,אומנם אני הייתי מנסח שהמשמעות של חיינו היא בעצם לעצב את עצמנו,להגדיר מי אנו,במה אנו בוחרים,האם נבחר את הטוב או את הרע,והדבר נפרט ומתפשט לכל תחום ומקום בחיים,מן הרגעים הקטנים ועד לגדולים ביותר.התורה מדריכה אותנו ונותנת לנו פרספקטיבה אלוקית לגבי מהו הטוב ומהו הרע,ומהי הדרך שבו אדם ילך ויעשה את הטוב ולא יכשל.אחרי שבע"ה נעצב את עצמנו ואת נשמתנו,ישנו זמן קיבול השכר,שאינו דומה לשום הנאה שאפשר להעלות על הדעת של שאנו מכירים משכר גשמי,מדובר בגבהות עליונה שאינה מוכרות לנו.
וכן עייני בהקדמה למסילת ישרים.
אפשר להרחיב הרבה,אומנם זה מה שעלה בידי והדברים נוסחו לעניות דעתי.באופן כללי מומלץ ללמוד את הנושאים הללו בצורה מסודרת בשיעורים,עם רב וכו'
לגבי הפסוק,ראי את המפרשים על הפסוק,הכוונה בפסוק היא הבעת בטחון בה' מצד דוד המלך,יש לפסוק המשך ובמפרשים שם יש ביאור שלם על הכוונה