פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1848)

וזה רק את.

זה חלק מעסקת החבילה של להיות בן אדם וכל הנלווה
תרגישי בבית

זה חלק מלהיות בת דתיה שמתרגשת מזה שגבר שומע אותה שרה :-/
(נזכרת במליון רגעים מטופשים להפליא באולפנא)

פוו מה כל הכבדות הזו

גם לאנשים שנראים הכי מושלמים וזה.

 

אבל פדיחה מהסוג הזה היא לא אחת שתקרה לי, לי כי אני לא שרה בקולי קולות במקומות ציבוריים..

אני יכול לכתוב : 'פאדיחה יומית', כמו ש'שדרותי' כותב 'כהנא' יומי'.
היום זה היה בקטנה, ואולי רק בנישי"ם יבינו.

ראיתי בדרכי לישיבה ב'שבע', אמרתי אני יקח. נכנסתי לישיבה עם העתון ביד. פתאום אני פוגש את אחד הבחורים הצעירים, שמתמיד בטירוף.
(הבחור הזה, מדבר אתי המון בלימוד, והוא כל פעם נהנה לדבר אתי בכל התורה כולה. לפעמים בחופשים אנחנו עושים תחרויות, מי יתמיד יותר. הוא לא יודע, את הצד האחר שלי, שאני לומד באונברסיטה ועושה הרבה שטויות)
כשהוא ראה את העתון ביד שלי, נפערו עיניו מתדהימה. הבחור הצעיר והתמים הזה היה בהלם, שאני קורא עתונים.

למזלי אני זהירה ולא קורות לי הרבה פדיחות.

אבל כש- נוחתת עלי פדיחה...  היא מכאיבה כמו כל הפדיחות היומיות שהיו יכולות לקרות לי...

 

 

טוב, פדיחה קטנה מהיום בכ"ז-

נרדמתי בטרמפ.

אבל זה קורה לי בכל טרמפ כמעט והנהג האדיב מעיר אותי ביעד.

מה תגידי על לנחור בטרמפ?

רוב הסיכויים שהנהג שומע רדיו\מדבר בפלאפון\כבד שמיעה\עייף בעצמו (הצילו!!)

אז כנראה שהוא לא ישים לב

בכיתי גם

|נמס| |נמס| |נמס|

מה יהיה איתה כשהיא תגדל? בטח תהיה רגשנית ברמות...

( דומעת בעצמי)

אוי, התמכרתי לסרטון המתוק הזה!
זה מדהים כמה רגשנית יכולה להיות תינוקת!
זה ממש נדיר. בד״כ תינוק יחייך ויתנועע לו הלאה די מהר.

וזה קשור גם לפרשה, לעשו.

הכל או לא כלום, כאן ועכשיו!

יעקב, או בעצם ישראל, מקבל את זה שהעולם אינו מושלם אלא משתלם (מלשון הולך לשלמות)

 

http://www.maagalhashana.com/parsha/bereshit/toldot/toldot-2

וכן על התיוג

ההבנה

ההכלה

 

 

לא משנה. מסתבר שכן יש מי שחושב כמוני [אני מדברת עכשיו כמו העכבר שאמר לפיל תראה כמה אבק אנחנו עושים..]

בכל מקרה הם כבר חשבו על זה הרבה לפני.

תנועת דרך חיים בראשות הרב יצחק גינזבורג..

אני לא רוצה לכתוב על גבי הפורום את התשובה שקיבלתי מהם. כי מי שירצה להתנגח לא יחפש תשובה אמיתית.

מי שרוצה באישי

זה שזה נכתב זה בגלל שזה נוגע לכולנו.

 

אנחנו מגיעים בקלות מאד לנקודה הזו

 

על ידי המעשים של עם ישראל! כל פעולה מזרזת את הגאולה.
אל תתייאשי! בכוחך להפוך עולמות!

נראה שבימים האחרונים קצת קשה לך.... 

|חיבוק| 

 

 

היה לי פעם כמה ימים כאילו- שהייתי בתוך למידה על מה זה הגאולה, והיה משו שהרגשתי לגביו- "אם זה הגאולה אז לא צריך!" כמה ימים שהסתובבתי עם כאב בטן... 

עד שבאו לי הבנות חדשות, וכוחות חדשים, ותיקווה חדשה. 

 

 

כדי לעודד אותך קצת, 

למרות שאין לי פה מקורות לסמוך עליהם- 

הגאולה תגיע גם מלמטה וגם מלמעלה

השם עוזר, השם רואה ושומע - למי שעוזר לעצמו... 

את מעלה לי דמעות בעיניים...

 

אני מרגישה שבאמת זאת תקופה כזאת, ברוך ה' בינתיים הוא שולח לי את הדרך להתקדם.. להפסיק להרגיש שאני מתבוססת לי בין הכלים לטיטולים לכביסות [מי מדבר על תפילות בכלל? על לימוד? פחח הצחקתם אותי. מתי??] ואם אני כן רוצה להרגיש אלוקות, להרגיש מהות אני מרגישה שכובלים לי את הידיים ב"פסקי הלכה" קרים ונוקשים שלא נותנים לנשום בתוכם..

טוב שה' טוב וצדיק ואוהב

וטוב שיש מי שרואה את התורה וההלכה כאמצעי הקשר אליו יתברך ולא רק כתריג מצוות חמורות סבר

כמה עונק של שאיפה יש לך! כמה עוצמה של רצון לעבודת השם! 

 

וכמה קשה לך... כתבת בשירשור השני משהוא- אולי לא הבנתי כי אני אחרי לידה... , ופה כתבת- כמה הטכני של החיים בולע, עד שאי אפשר בכלל לנשום... לא מרגישה כלום רוחני מעבר לפיזי ההכרחי 

|חיבוק| 

אז אני ארשה לעצמי לשתף אותך קצת בתובנות שלי- 

 

יש דבר בעולם שנקרא "עבודת השם שם אימהות" 

(הבהרה: מה שאני כותבת בהמשך זה לא הלכה, אלא המחשבות שלי. ושכל אחד ואחת יתייעצו עם הרב שלהם מה לעשות בפועל.) 

וזה סוג אחר של עבודת השם- ממה שאנחנו רגילות לעשות (ובוודאי זה שונה ממה שהבנים עובדים את השם...) 

זה נראה שעושים פחות מעשים דתיים לפי ההלכות (למשל- אמא לא מתפללת פעמיים ביום, אלא רק אומרת תחינה אחת קצרה בלשון שלה- כי אין לה משאבי זמן וכוחות ליותר מזה.... ) 

המיוחד שבזה- שהרבה מעשים של יומיום- נהיים חלק מעבודת השם 

מה הוא מלביש ערומים, ומאכיל רעבים, ומטהר ומנקה את העולם מליכלוכים- אף את, אמא - מלבישה, ומאכילה, ומנקה, 

ועושה בשפע של חסד 

תביני- בשביל הילד שלך- את אלוקים! כל הבעיות שלו- מוצאות את הפתרון שלהן (=גאולה) אצלך. 

ומאין לך כוח? ממנו יתברך. 

מה הוא מלביש ומאכיל - ככה הוא נותן לך כוח להיות אמא -שמלבישה ומאכילה ואוהבת ודואגת. 

טוב שהשם טוב וצדיק ואוהב. 

וגם את  

 

עכשיו בואי נדבר על ההלכה

וטוב שיש מי שרואה את התורה וההלכה כאמצעי הקשר אליו יתברך ולא רק כתריג מצוות חמורות סבר

טוב, טוב שיש ביטחון- שיש מי שמצא, יש מי שיודע, יש מי שבאמת מתחיה בעבודת השם מלאת לבביות ושמחה- מהלכות "יבשות", מסובכות, טכניות. 

אבל כדאי גם לנו להיות כאילו... 

יש הרבה כיוונים של להבין ולהרגיש חיבור להלכה, כל יהודי והאופי שלו 

בשבילי הלכה זה כאילו - למשל אני אתן סיפור- 

את פותחת את התיק שלך- ומוצאת בו פתק "יקרה הכנסתי לך את המפתח אתמול כדי שלא תשכחי. אוהבך." ואז את פותחת בתיק את השקית סנדוויץ ורואה שמרוח לך שוקולד- ואת יודעת לבד מי עשה לך באהבה רבה... ועל היומן את מוצאת פתק מודבק "יקרה, כדאי לך לנסוע היום בכביש הזה ולא בשני כי הודיעו על עומסים..." 

ככה כל דבר בחיים - כמו משחק של סימני דרך- "הייתי פה, יקרה, חשבתי עלייך, כדאי לך לעשות ככה וככה." 

אז מעבר להנחיה של מה לעשות- עצם ההנחיה מראה- יש פה נוכחות

השם נמצא בכל מקום - שנותנים לו להכנס

אז אם יש לי מצוות בכלי בישול שלי- אז השם נמצא שם, ואם יש לי מצוות בבגדים שאני לובשת- אז השם נמצא שם, ואם יש לי מצוות בצורת דיבור שלי לאנשים- אז השם נמצא שם, וכולי וכולי 

(אם יש חלק מסויים בהלכה, נושא הלכתי מסויים שקשה לך כרגע במיוחד- את מוזמנת בשמחה לאישי. לא בטוח שיש לי פיתרון... אבל אני יכולה להקשיב ) 

הייאוש  - או האמונה 

 

אמונה שכל מעשה קטן שעושים בעולם- באמת מקדם את העולם להיות טוב יותר, להיות גאול יותר, 

ומעשים- זה לא רק מעשים דתיים\ רוחניים -זה גם מעשים של יומיום- כשעושים אותם במטרה ורצון -שיהיה טוב, שיהיה מתוקן יותר ("לשם שמים" במובן הריגשי של זה- לדעתי. ) 

 

 

הערה על ההודעה הקודמת שלי:

לפעמים צריך לעשות- עצור. ככה לא ממשיכים.

להחליט- מעכשיו חשוב לכל הבית- שגם אמא תוכל להתמלא רוחנית, שתוכל לעשות מצוות.

אז אבא קם 5 דק' מוקדם יותר ושומר על התינוק- כשאמא תוכל להתפלל.. 

וכל הילדים יושבים בשקט -כי אמא מברכת מסידור 

ופעם בשבוע הדודה באה- כי אמא יצאה לשיעור \חברותא בשכונה כדי ללמוד קצת משו 

עברתי לאישי

היתה לי לאחרונה תקופה דומה, ומה שעזר לי זה לפתוח במחשב (ביוטיוב) שיעור של הרב פנגר תוך כדי העבודות (מתאים לבישול, שטיפת כלים, גיהוץ, סדר בית...) אני שומעת אותו תוך כדי עבודות הבית והשיעורים שלו ממש מעודדים (אומנם לא על גאולה, אבל יש לו הרבה חיזוקים בעבודת ה') השיעורים שלו די קלילים עם הרבה בדיחות, דבר שגם מעודד וגם מאפשר לשמוע תוך כדי עבודות.

ממליצה בחום, לי זה ממש עזר, ואני מרגישה כרגע יותר טוב.

מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה". (יש שם עוד גירסה. אבל זה הגרסה של הגר"א, והיותר פשוטה.)

אנחנו חייבים להתעורר לעשות את כל מה שאנחנו יכולים בין מעשים מוחשיים לקירוב הגאולה- בנין הארץ-קיבוץ גלויות- גירוש הגוים- השבת משפטי התורה למדינה- הקמת סנהדרין וכו', ובין מעשים רוחניים- תפילה- צדקה- תורה- מצוות, והכל בכוונה להקים את השכינה מעפרה.

הגאולה כבר כאן. אין לך קץ מגולה, ממה שהארץ נותן את פירותיה, והשבת השלטון היהודי לארצו. ברור שיש הרבה לקדם, אבל כל מעשה קטן מקדם אותנו לקראת זה.

ישעיהו הנביא מתבטא בזמן הגאולה "חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו, אמרו לנמהרי לב חזקו אל תראו... גמול א-לוהים הוא יבוא ויושעכם...אז תפתחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה" "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך"!

תפתחי בשבת את עלינו לשבח. זה כתוב שחור על גבי לבן. אין מה לטעון אפילו "עובדים עלינו", אחד הנושאים הברורים.

אישית, לא "מהלכים לאומיים" מעורפלים

אמן!

צריך להתרגל לענין

 

שבת נעימה לכולם

בלי להייתיחס לשאר מה שכתבת,

בכי זה דבר טוב!! זה שוטף ממך את מה שצריך לצאת!!

אז לא צריך לעצור אותו!!

 

ובהקשר לשאר פחות משנה איך ולמה הגעת.

יש לך תפקיד ולפי מה שאני קוראת ממך הוא בכלל לא

פשוט ועם זה את מתמודדת מדהים!!!!!

 

אז קבלי  וחיבוק ותיתחזקי, כי את מדהימה!!!

 

שבעז"ה תיהיה לך שבת יותר רגועה ושמחה, 

עם המון חיזוק להמשיך את כל הטוב שאת עושה בעולם הזה!!

 

בטוחה שיהיה יותר טוב כי את יותר טובה מכל מה שאת מתארת שעוטף אותך 

לפחות בכך שאת בוחרת כל פעם מחדש להתמודד, לקום ולהמשיך לצלוח את החיים האלה!!

 

את מדהימה ושהם כולם ישמעו את זה!!

 

שבת שלום

חוץ מזה שאני מתחזקת מלקרוא כל פעם איך את מתמודדת,

וממשיכה בלי להתייאש! אז תודה רבה לך!!

 

שבת שמחה

|מכור|
|מסניף|

בעצם.. זו יכולה להיות אחלה עסקה.

רצינית לגמרי!!

 

רעיונות חבר'ה, רעיונות!!

אם אני זוכר נכון יש בהדסה מרפאת סטודנטים וזה אמור להיות זול ואיכותי.

 

שמעתי על אנשים שהולכים למרפאות ערביות אבל בעיני זה פחות מומלץ..

תזכור לוודא שזה המרפאות סטודנטים.

 

עד כמה שאני שמעתי מה שקורה שם זה שהפרופסור מדגים עליך והסטודנטים בעיקר מסתכלים.

חזון ישעיה, אמא שלי התנדבה שם לפני שנים כאסיסטנטית.

מה זה הערבים המסריחים האלו מעכירים לי את הבוקר!

ימ"ש!!

 

בעצם שימותו!

 

עכשיו נודע לי שמישהי מהעבודה התארסה!

קולולולולו איזה משמח!!!

צריך להוציא חוק בו אסור לקום מוקדם כ"כ ביום שישי בבוקר! 

(ולכל התוהים-לא, לא קמתי עכשיו)

עוד עשרים דקות לישון...
ועוד... ועוד...

למישהו יש מנת כוח מיותרת עבורי?

אימת אמא הכועסת עזרה לי לקום מהר מהר ולהתחיל לגהץ את ההר הזה שעוד לא סיימתי

מדהים כמה גיהוץ מייצרת משפחה קטנה כשלנו!

מזל טוב.
כן יירבו!

יום חלש בעבודה.

הספקנו יפה היום...(בהתחשב בנתונים)

ולגבי בישולים- יש עוף ועוגת יומולדת וזיתים שנשרפו אבל הצלחתי להציל את הרוב...

אם אני בקשר רציף עם אותה בת ומדריכה או לא.

אם זה משהו שלא רציף- שותקת.

אם זה משהו רציף- תלוי אם אני בעלת תפקיד (ואחריות) או לא.

אם אני בעלת תפקיד- מלבנת איתה את העניין כדי להבין מה קרה ומה לעשות בהמשך.

אם אני לא בעלת תפקיד רשמי- אומרת לה שאם הבת מתעצבנת- שתגיד לי, ולא דרכה. לא אוהבת דוורים. ואם הבת מבקשת ממנה להעביר לי דברים- שתגיד לה שאני אמרתי שתבוא אלי לבד.

 

חוצמזה זה גם תלוי בעוד מיליון פרמטרים אחרים.. (מי, מה,מו,איפה, כמה ולמה..)

 

אז הייתי מבהירה לה את עמדתי ומשאירה לה בידיים את ההחלטה אם לשמוע את כל מה שיש לי להגיד ולהתמודד עם זה או פשוט לא לשמוע..

אבל ברור שזה לא חד משמעי, וזה תלוי במצב..

העצבים שלי היו בשמים... 

מלמדת את המדריכה פרק בהלכות חינוך: 

דברים שאפשר לשמוע מאדם מזדמן- לא תמיד אפשר לשמוע מאדם קבוע

למה היא באה אלייך בביקורת- במקום לשוש על ההזדמנות שנהיתה לחניכה שלה להקשיב לאי-מי בעולם 

 

 

לא פלא שהחניכה נתקפת ג'ננה כשהיא שומעת ממדריכה עקומת דרך כזו- על דת... 

אם קשר טוב ב

אני לא מכירה אותה בכלל. היא קבלה את המס' שלי מחברה כלשהיא ששמעה עלי.

 

לא בקשר עם אף אחת מהן, אבל "תפסיקי להתווכח איתה", מי התווכח? היא שאלה שאלה ועניתי לה עליה, באיפוק, ברחמנות, אפילו לא הייתי טיפונת נחרצת כי לא רציתי לגרום לה לטלטלת מידי עזות.

 

(אפילו לא ניהלנו דו שיח ארוך מידי... דיברנו טיפה בטלפון, בעיקר שלחתי לה פסקאות על הנושא.)

כעבור שלוש דקות וחצי בממוצע זה נשכח ממני

בדקתי בשירשור ההיכרות, וגיליתי שאכן כך.

 

|גאה בעצמו|

http://www.tau.ac.il/~shachafm/hebrew/zen.html

• 1. מבוא:

סוגיות מטא-משפטיות:

שיטת המשפט הנוהגת – הגישה הסטודנטיאלית, או התפיסה הניאו-זרקנאווית.

גישות נוספות אפשריות: הגישה ההצטיינותית (לא נעסוק בה בקורס זה); הגישה האדמאית (על אחת כמה וכמה); הגישה האנוכיסטית (נידונה בקורס נפרד- דיני הוצאה להורג).

לגבי הציונים: התפיסה השלטת היא גישת האי-וודאות, אך בפסיקה נקבע מבחן עזר: אם סטודנט יוצא בהרגשה טובה מהמבחן – כנראה שהציון יהיה בין 65-85. אך אם הסטודנט יצא בהרגשה גרועה – סבירות גבוהה שהציון יהיה גבוה מ-80, ואף ייטה לכיוון ה-90.

כללים מסדר ראשון:

מאפיינים:

1. חומר משעמם עד מוות.
2. תמיד המבואות לקורסים נראים אותו דבר בכולם.
3. טחינה חוזרת ונשנית בסוגיות של זכויות אדם, גם בקורסים שלא קשורים לזה בכלל (ההיבט החוקתי של דיני מיסוי קבוצות ספורט בליגה תחתית), ואף בקורס זה, אלא מה.
4. החדרת השקפת עולמו של המרצה, גם אם זה ממש לא שייך לנושא הקורס (ראה פס"ד ביטון נ' כל הגברים בעולם).

כללים מסדר שני:

בחוק נקבעו 2 מבחנים לזיהוי המועד להגעת סוף סמסטר:

1. מבחן כמותי\ אובייקטיבי – פתאום נמצאים בפקולטה כמות הרבה יותר גדולה של סטודנטים, מאשר במהלך הסמסטר ("מה, אתה עדיין לומד פה?").
2. מבחן איכותי\ סובייקטיבי – רוב הסטודנטים מסתובבים עם דיסק-און-קי ומחברים אותו לכל לפטופ זמין, על מנת לשאוב עוד קצת חומר.

2. דיני סיכומים:

כללי:

בפסה"ד פסברג, נקבע כי החלטת מרצה שאין להעביר את סיכומי שיעוריו היא לא חוקתית, ולכן בטלה ומבוטלת, ללא צורך בדיון משפטי.

לגבי סטודנטים שמבקשים לא להעביר את הסיכומים שלהם, הגישה הרווחת (כפי שנקבע בפסה"ד…), היא שיש לכבד זאת, מכיוון שהבקשה עומדת במבחן המידתיות המשולש:

1. חלופה פוגענית פחות – ניתן לקבל סיכומים גם ממישהו אחר.
2. התאמת האמצעי לנזק – אין בעיה לקבל סיכומים גם ממישהו אחר.
3. מידתיות בין הנזק לתועלת – ברור שבסופו של דבר נשיג סיכומים גם ממישהו אחר.

עם זאת, קיימת גישה מצמצמת, שטוענת כי אין לכבד בקשה זו, מכיוון שהיא נוגדת את תקנת הציבור.

שאלה – סיכומים שהועברו על ידי סטודנט, למרות שהתבקש לא להעבירם – האם ניתן להעבירם הלאה?

1. לפי הגישה הרווחת – חלה תקנת השוק ("יאללה בלאגן, זה שוק פה"), וכרגע פג תוקף הבקשה וניתן להעבירם הלאה.
2. לפי הגישה המחמירה – תוקף הבקשה עדיין קיים. למרות שהסיכומים הועברו פעם אחת, אין להעבירם עוד.
3. גישת ביניים – ניתן להעבירם רק לחברים קרובים, אין להפיץ בתפוצת נאט"ו.

סוגיות משפטיות במחברות בחינה:

יסודות מחברת הבחינה:

הגבלה כמותית – ככלל, מחברת בחינה שגודלה מעל 120 עמודים (לקורס של 6 נק'), כולל התרגול – חשודה כתמלול השיעור, ועל כן- אין ללמוד ממנה בשום פנים ואופן (פס"ד הקלדניות).

המלומד סמו במאמרו מציין תופעה הראויה לציון לשבח – סטודנטים שנוהגים לעבור על הסיכומים שלהם, לקצרם ולעורכם לפני הפצתם. זוהי דוגמא קלאסית לסולידריות פקולטאית, אשר כן ירבו כמותה.

נגזרת של דיני נוכחות – סטודנט שהחסיר יותר מ-2 שיעורים בקורס סמסטראלי, או 3 בקורס שנתי – שלא יחשוב אפילו להעביר את המחברת שלו. פרופ' שקר כלשהו טוען במאמרו כי יש לראות בכך משום הונאה חמורה של הציבור, ואף בזבוז זמנו היקר. חריג לכך הוא, כאשר הסטודנט השלים את השיעורים מסטודנט אמין, איזכר את שמו (לדוג': "שיעור 7- מזיו"), והתאים את הגופן לגופן של שאר המחברת.

3. דיני לימוד:

תחולת הלימוד:

המועד להתחלת הלימוד – ידחה ככל האפשר. השופטים בפס"ד חופשאווי נ' האוניברסיטה לא קבעו מסמרות בעניין, אך ציינו באוביטר כי ביהמ"ש לא יראה בעין יפה לימוד של יותר מ-5 ימים לקורס של 6 נק', ושל יותר מיומיים לקורס של 2 נק' (חריגים- דיני קניין, שואה ומשפט. בקיצור- כל הקורסים שקשורים לשואה..).

בזמן הלימוד – בתקופת המבחנים כל תירוץ, ואף עלוב ככל שיהיה, יוכר כסיבה משפטית תקפה על מנת להתחמק מלימוד למבחן.

סיום הלימוד – אין דבר כזה. מי שהתחיל מאוחר, ימשיך ללמוד עד הרגע שבו יונח המבחן על שולחנו ("תזכיר לי רק מה זה פס"ד בנק המזרחי..").

המועד בו פג תוקף החומר במוחו של הסטודנט – שנייה לאחר המבחן ("דיני מסים? מוכר לי מאיפשהו..").

תקנות כללי לימוד על גבי מחשב:

קיימת חובה: לבדוק כל חצי שעה מיילים; לגלוש באינטרנט פעם בשעה; להתקין משחקים על המחשב; להשלים את כל הקטעים של ארץ נהדרת, קצרים והישראלים תו"כ לימוד.

4. דיני המבחן:

כללי:

לפי האמנה לזכויות הנבחן (1986) – אם המבחן בחומר פתוח, אין בעיה לקחת מסטודנט שכן את קובץ החקיקה. בעצם, גם אם המבחן לא בחומר פתוח.

דיני בוחנים:

בימים אלה נידונה בבג"ץ פס"ד העיראקי – עתירה כנגד הבוחן העיראקי הזקן שחושב שהוא נמצא בכיתה ו' ("לא! אסווו גם להעביוו את הבקבוק שיל המים!"). עניינה של העתירה בבקשת הסטודנטים כי הוא ימצא לעצמו איזו תעסוקה אחרת לחופש הגדול, כי הוא מעלה לכולם את העצבים.

דיני סוף מבחן:

אמנם, הפסיקה (פס"ד יאללה זה נגמר נ' רק תגיד מה כתבת) קבעה כי לאחר מבחן אין לעסוק בסוגיות שעלו ממנו, אך בפרקטיקה עדיין מדברים לאחר המבחן על השאלות באופן כללי. עם זאת, יש להקפיד לא לחרוג יותר מדי – ובטח שלא לעשות זאת בישיבה (מחשש שזה יביא להתעמקות עמוקה מדי).

דיני יום המבחן:

לפי §35 לתקנות הרווח הנדרש בין לימוד ללימוד:

"ביום שנערך בו מבחן, אין ללמוד בשום פנים ואופן למבחן הבא. הפעולות המותרות לעשייה לאחר המבחן הן: רביצה, הסתלבטות, בהייה, שינה קלה, שינה עמוקה, שינה".

עם זאת, §27 לתקנות מבחנים רצופים מדי, מכיר בחריג לכלל:

"סטודנט הנאלץ לגשת למבחן יום אחר יום – יוכל ללמוד למבחן השני, גם ביום המבחן הראשון, ובלבד שלאחר יום המבחן השני ישלים את זמן המנוחה שהחסיר".

5. דיני ציונים:

חוק הציונים והנרמולים קובע:

• (1) "לא יבכה סטודנט על ציונו:
  1. (א) אם הוא מעל הממוצע.
  2. (ב) אם ציונו מתחיל ב-8 או 9, ובעל 2 ספרות.
  3. (ג) אם למד פחות מ-3 ימים למבחן של 6 נק', ופחות מיום למבחן של 2 נק'.

• (2) למרות האמור בסעיף (1), סטודנט יכול לבכות על ציונו:
  1. (א) אם הוא בוכה באופן כללי על הנרמול הגרוע והציונים הדפוקים של כולם, שאז זה לא נחשב כבכי, אלא כקיטור ומירמור כללי.
  2. (ב) אם חברו קיבל ציון יותר גבוה ממנו, בהפרש של 8 נק', למרות שהם למדו ביחד למבחן.
  3. (ג) אם הוא ממש ממש השקיע (למה?) וחושב שנגזלה ממנו זכות יסוד מהותית. סעיף זה יפורש בצמצום ובדווקנות כפייתית."

דיני מועדי ב':

לפי §12 לחוק החופשות והבטלה:

"לא ייגש סטודנט למועד ב', אם ציונו במועד א':

1. מתחיל בספרה 8 או 9.
2. בעל 2 ספרות.
3. הסעיף לא יחול במקרים הבאים:
   1. המבחן ממש פשוט, וברור לסטודנט שבמועד ב' הוא יקבל לפחות 100.
   2. אין סיבה אחרת.
   3. זו רשימה סגורה בהחלט.
   4. אין מקום לפרשנות מרחיבה\תכליתית\ עמייאט. תודה."

דיני ערעורים:

מחד – ברור שתקנה 3 לתקנות דיכוי הסטודנטים בפקולטה ככל הניתן 2004, הקובעת כי אין להגיש יותר מ-5 ערעורים במהלך כל התואר, פוגעת אנושות בסטודנטים ואין ספק שמדובר בחוצפה, גוזמה ואף אדישות (ראה פס"ד אגודת הסטודנטים למשפטים נ' הדיקן וד"נ אגודת הסטודנטים למשפטים נ' הדיקן וד"ננ אגודת הסטודנטים למשפטים נ' הדיקן וד"נננ אגודת הסטודנטים למשפטים נ' הדיקן וכו').

מאידך – הפסיקה (חדר 117 נ' השעון) לא ראתה בעין יפה הגשת ערעורים אינטנסיבית ודווקנית (ראה חוק הציונים והנרמולים לעיל. כמו כן, ראה המועד לתפוגת החומר במוח הסטודנט). בנוסף, מבחינה אמפירית מסתבר בסופו של דבר ש-5 ערעורים הם די והותר (על אף שעצם הטלת המגבלה עצמה נשארת בגדר חוצפה ורשעות, שהרי אנחנו סטונדטים בוגרים ואחראיים, וגם אם לא היו מגבילים אותנו, ברור שלא היינו מגישים ערעור על כל מבחן שולי..).

 

ריז,תודה!נחמד לקרוא

 

השאר,אתם מייבשים...

 

 

 

השוטר שואל אותו איפה אתם נמצאים? 

 

המרוקאי עונה: "ברחוב צרנחובסקי

 

השוטר מבקש "תאיית לי"

 

המרוקאי עונה, עזוב אני אגרור אותה לרחוב הרצל תבואו לשם

קרדיט אתן לו בעצמי(למי ששלח לי אותם)

 

מה אוכל קניבל שמגיע לאומן?

מוקפץ!

 

שאלה: איך יודעים שמהירות האור גבוהה ממהירות הקול?

תשובה: ההורים אומרים לנו משהו בגיל 20 ואנחנו מקשיבים להם רק בגיל 40.

 

מסקנה עיקרית מהבחירות לרשיות המקומיות:
במקום שדרעי שם יד, אלוקים שם רגל.

 

תימני בא לאבא שלו "אבא חלמתי שאתה מביא לי קוביית שוקולד",
אז האבא עונה "תהיה ילד טוב ופעם הבאה בעז"ה אתה תחלום שאני מביא לך חבילת שוקולד".

 

אחד מבקש מחבר תימני כשהוא למסיבה להביא משהו לאכול, ונייר כסף לנרגילה.

מה התימני הביא?

קרמבו!!

 

איך מתעללים באנשים?
שולחים הודעה-
ברוך דיין אמת! *טקסט חסר*

אחד הגיע ליער ראה פרד שאל אותו איזה חיה אתה?
אמר לו פרד!
מה זה?

אבא שלי חמור אמא שלי סוסה יצא פרד!

המשיך וראה יעז, שאל אותו איזה חיה אתה?

אמר לו יעז!

מה זה?

אבא שלי יעל אמא שלי עז יצא יעז!

המשיך וראה עוד חיה, שאל אותו מה אתה?

אמור לו - דב נמלים!

אמר די זה כבר מוגזם!!
 

המרצה קורא שמות,
-rami
כל הכיתה מתקנת אותו- remi!
המרצה- הו וואו! מחיאות כפיים לremi! (נעמד, מוחא כפיים) ואז לכל שם- "מחיאות כפיים חבר'ה!"

#כך תדע שהמרצה שלך שחקן

 ראש עירייה רצה לבנות גשר חדש והזמין אליו קבלנים להצעות מחיר.

מגיע קבלן ערבי ונותן הצעה של מיליון דולר.

שואל אותו ראש העיר: "איך הגעת לזה?"

אמר: "שליש חומר, שליש פועלים השאר רווח" - ראש העיר שלח אותו הביתה...

הגיע קבלן רוסי ונתן הצעה של 2 מיליון דולר.

שאל אותו: "איך הגעת לזה"?

אמר לו: "שליש חומר, שליש פועלים, השאר רווח" - שלח גם אותו.

הגיע קבלן יהודי נתן לו הצעה של 3 מיליון דולר.

שאל אותו ראש העיר: "איך הגעת לסכום הזה? אתה הכי יקר!!"

ענה לו: "מיליון בשבילך, מיליון בשבילי, ומיליון לקבלן הערבי שיעשה את העבודה".

הוא מיד זכה במכרז.

התערבו על 20 שקל מי מצליח להוריד ת'ראש הכי הרבה זמן מתחת למים...
ההודעה נמסרה למשפחות...

אבל אם השם החדש היה "דינה" (פחח...)
 
הייתי מציירת חבורת חיילים משועממים, יושבים עם רגליים על השולחן, ומחטטים בתיקים אישיים של חיילות [  ] ("דינה, דינה ברזילי 496351 ..." )
או מאזניים. משהו עם "דנים לכך זכות"
 
ולמה הוא נבחר כשם לשבט? איי דונט נואו.

הייתי מצייר המון תרגילים במתמטיקה.

אולי זה יעלה לי את מצב הרוח

 

נראה מה הרוב יחליט

אבל שאלת (ויפה ששאלת) אז עניתי.

 

ואתה בטוח רוצה שאני אענה? אפשר לצפות גם כן את הדיון המכוער שעשוי להתפתח כאן.

רוצה להעלות דברים מתורתו, סליחה שאני אומר אבל לפעמים את מתבטאת בצורה לא ממש נעימה.

נראה לי שקראת אותי לא נכון, או בטון לא נכון. לא זאת רוח הדברים.

 

אני פשוט רואה את הנולד, ויודעת מה יתפתח.

 

 

בעבר שדות העלה דברים של מוהר"ן לפה ואני משער שלא כולם פה ברסלבים, מי שרוצה לקבל יקבל, אני רואה בזה חשיבות גדולה הפצת תורת הרב הי"ד.

מי שלא רוצה לקבל יכול שלא לקבל, סבבה?

בזמנו לא קראתי את השירשורים של שדות, פשוט כי זה לא מעניין אותי בגרוש.

וכשזה הפריע בשלב כלשהו- הפנו אותו, כמדומני, לפורום שזה שייך לו.

 

אבל יש הבדל בין חוסר ענין, לבין התנגדות (בלשון המעטה והזכה) לתורה הזאת.

 

ועד כמה שזכור לי הוא הפסיק בגלל שהתחיל ללמוד או משו, ובגלל שהוא נמצא פחות בפורומים..

ושוב- נראה מה דעת הרוב, אם הרוב לא ירצו-מקובל עליי, בגלל זה שאלתי..

ייחסתי את זה לבורותי בכל הקשור לתורה וכו', ואז נפל לי
אם יש מי שיעשה לו טוב, למה לא

אצלנו כשאני במיטה אמא מסמסת לי מהסלון.
או אחי כשהוא נתקע בלילה מחוץ לדלת נעולה בלי מפתח
וכו׳ וכו׳


אבל מה שקרה לכם עוד לא קרה לנו

אבאשלי בקושי יודע לפתוח הודעות סמס.. שלא נדבר על ווצאפ..

אצלנו מבקשים הכל בקבוצה מתוריד את הזבל עד מתכוני עוגיות ועוגות ותמונות משפחתיות הווטסאפ אצלנו מאוד שימושי..

 

אכן, או כמו שאנחנו אומרים:
ברוך שנתן ווצאפ לעמו ישראל..

זה מגיע לאלפי הודעות ביום

ה'שטיק'- הצחוק. אם זה מפריע לך, תגידי לאבא שלך, שאת רוצה קשר יותר אישי אתו. מן הסתם הוא ישמח!

לק"י

 

"אפשר את המלח בבקשה?"..

 

מישו זוכר?

 

לקח זמן עד שהבנתי מה זה...

בהתחלה חשבתי שזה כדי לחמם את המים בנטלה בבוקר.

מה ההבדל בין זה לכיריים חשמליים? אותו דבר, רק למטרות אחרות.

אבל נראה שזה יכול לחמם את המים.

ולכן עליה אפשר לבשל ממש

בשונה ממגהץ שאיתו כמעט ואי אפשר להגיע לרתיחה מלאה של המים.

עם המגהץ, הייתי ממש מופתעת.

רק צריך לנקות אותו טוב אחכ כי גבינצ שרופה+ חולצה לבנה לא הולך ביחד.

אחרי שהמקום הוכרז כמקום עם הזיהום אויר הכי גבוה בארץ, מסתבר שזה ממש סכנה לציבור להיות בתוך המנהרה הזאת במיוחד לחולי אסטמה.

 

זאת ועוד כאן:

 

ולכן זה המקום עם הכי הרבה זיהום אוויר...
וד"א עוד לא יצא לי לראות שממש אוכפים את זה...

קרה לי כבר כמה פעמים

הדלתות סגורות ויש בחוץ מקרר הפוך שעושה משהו לזיהום. אולי סתם מודד ומחליט מתי נמות.
ובכל אופן הדלתות הסגורות האלה גורמות לפספס את האוטובוס פפ

ג. את היצור הזה אני גם מכירה והוא עתיק יומין (סוג של...)
ד. היה תקופה שהדלת הייתה נפתחת רק אם יש אוטובוס ברציף אבל זה היה קצת זמן והם לא חזרו לזה...
ה. קודם שיאכפו את זה שאסור לעשן (ולא פקח פעם בשנתיים לא נחשב לאכוף)
ו. באלי לחפור לכם עוד עד שיגמרו האותיות
ז. עכשיו אני נזכרת שכבר עשיתי את זה לא מזמן בפורום סגור כלשהו
ח. לא באמת יש לי כח לחפור עד כדי כך עכשיו...
ט. אולי מתישהו כשנרגיש יותר טוב נחפור לכם קצת.
י. עד כאן אומרים בשבת הגדול..

תיגמלי!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

או שתנסי שוב להגיע לתי"ו...

וזה קורה רק פעם ב... אז מותר לי

שבדק אם יש אוטובוס שמגיע לתחנה.

 

אם האוטובוס לא היה בדיוק מולו אז הדלת לא היתה נפתחת 

 

בכלל צריך להעביר חלק מהתחנות החוצה ואז יהיה פחות עומס (או לפחות לשים תחנות הורדה לפני הכניסה)

בשביל שמישהו יוכל לצאת לאוטובוס שלו...

אז אנשים רצו לצאת לאוטובוס ומישום מה החיישן לא עבד אז אנשים שהיו בחוץ ניסו לקפוץ מולו שיהיה אפשר לפתוח ולצאת...

כש"גילו" את ענין הזיהום הגבוה וגילו שפתקים על הדלתות לא מספיקים...

וזה אכן המקום הכי מזוהם בארץ, בכל מובן שהוא

ועל כך שאין אמצעי הגנה מתאימים למנוע פגיעה מזיהום האויר לאנשים, לאחר הרבה מאוד אזהרות.

לכן התחילו לאכוף זאת, כי השלט שהיה עד כעשיו בהחלט לא מנע אנשים מלצאת ולהסתכן.

 

אני יכול לאצת בכל רגע שאני רוצה - אם לא מהדלת הזאת, אז מדלת ליד או הדלת שליד הדלת ליד, שבדיוק יש שם אוטובוס והיא פתוחה...

 

לא אפקטיבי. מה גם שנראה לי שזה לא בכל הדלתות ממש...

 

אם כבר - סדרנים בחוץ אולי יעזרו... אבל אז הם יהיו עם זיהום אוויר |מהורהר|

 

בכל מקרה הסכנה הגדולה יותר בשבילי היא לעמוד כל הדרך חזור - וזה כמה שעות - לבית, ולכן אני מעדיף לחכות רבע שעה לפני הזמן בחוץ, במקום הזיהום, ולו כדי שאהיה בין הראשונים בתור. אם אצא רק ברגע שהדלת תפתח רשמית, שזה דקות בודדות לפני האוטובוס או ממש כשהוא מגיע - לא יהיה לי מקום לשבת. בדוק!

 

וזה יותר מסוכן בשביל הבריאות הפיזית והנפשית שלי

 

כי ביום שני בלילה זה לא היה...

מאז לא בדקתי.

 

היום אבדוק שוב.

 

ואחזור עם מסקנות

אגב - יכול להיות שזה היה פשוט בדלת שאת בדקת זה לא היה... יש בערך 15-20 דלתות שם - בדקת את כולם?

אולי משעה מסוימת מכבים אותם?

לפני שהאוטובוס מגיע ומי שיוצא מחזירים אותו..

למעשה אני יודע ורואה בעיניים שלפעמים ברציפים מסויימים מחכים אפילו 10 דקות ו15 דקות לאוטובוס מחוץ לרציף, כשאף סדרן לא מחזיר (או לפחות לא מצליח להחזיר) אותם לבפנים...

 

לך תחזיר בנאדם שיודע שהוא רוצה לשבת בנסיעה של שעתיים/שלוש - ולא לעמוד/לשבת על הרצפה בצורה עקומה.

 

צריכים לתגבר אוטובוסים שתמיד יהיה מקום לכולם ואז אולי יהיה פחות רצון לצאת מוקדם לרציף...במצב הנוכחי זה בלתי אפשרי לדרוש את זה מאנשים.

אז גם אני אראה היום ונמסור את מסקנתנו

הם אוכפים את ההוראה שתלויה על הדלתות?

על חוסר באכיפה

גיגול קל מעלה:

 

http://www.sviva.gov.il/YourEnv/CountyJerusalem/projects/Pages/AirQuality.aspx

 

http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.2135462