10 קילו פחות בחודש או לסיים מסכת עם שטיינלץ או להגיע עם הלשון לעין...

יותר יישומי...

ולשם שינוי אני רצינית

תנסי למצוא יעד שתוכלי לעמוד בו.

אבל זה בדיוק העניין.

לא מרגישה שיש משו

שאני מתמקדת בו

עכשיו במיוחד....כאילו,

יש יעדים,אבל כולם מדי

טכנים והכרחיים,לא באמת בחרתי אותם

אני עושה את הדברים פשוט כי צריך.

ורעיון ליעד שאני רוצה לעמוד בו?

באמת שאין לי שום רעיון שפוי.

הזמן הפנוי היחיד שיש לי הוא בצהריים קצת

בשאר היום אני בקושי נושמת,

אחרי צהריים אני עמוסה,

בבוקר אני בד"כ עובדת...

ועכשיו יש וועדות השמה

ורוב הסיכויים שאני פשוט

בורחת מלהתמודד איתם

לכן אני כאן...

כמו שאמרו פה,

זה לא מה שאני צריכה כרגע...

זאת אומרת,אולי כן אבל לא בשביל זה.

תראי חתונה זה משהו שצריך לנבוע מדחף לנישואין, אי אפשר לצפות ממישהי לצאת לדייטים אם היא בכלל לא מעוניינת בחתן זה דבר שדובר עליו פעמים רבות בלנ"ו ומן הסתם עוד ידברו עליו, אז אם את לא רוצה להתחתן אל תכניסי את עצמך לעולם הכלולות מבעוד מועד כי הדרך אל החופה רצופה בכוונות טובות.

עכשיו תקראי את זה מהר כי עוד רגע יבוא לפה מנעל ויכסח לגמרי את ההודעה הזאת ולא תביני בכלל מה רציתי.

לא אמרתי שאני לא רוצה

להתחתן,רק אמרתי שזה לא קשור לזה,

התחושה הזאת לא תעבור בחתונה.

אני כן רוצה להתחתן,אני רק לא

רוצה לצאת לדיטיים

ובזאת הסתיימו הדיבורים שקשורים

ללנ"ו,אני לא רוצה שינעלו

לי את השרשור

המנהלים לא פה

אני דווקא בעד להפיץ את הפורום שלי בכל מקום!

ואם אפשר ביחד- מה טוב

אם זה מפריע לך שהכל טכני... אז כדאי באמת שתתענייני על המשמעות היותר עמוקה של החיים. ומי כמונו יודע שאפשר למצוא את זה רק בתחומי היהדות...

נסי לחפש אולי בחוגים שמתעסקים קצת בדברים האלו. שאפשר למצוא בהם משהו למלא בו את הנפש.

לא נראה לי שתוכלי למצוא מעשה מסויים שאז תוכלי להגיד 'הנה עכשיו אני עושה עם עצמי משהו'... כנראה שהעומק שלך דורש שימלאו אותו מעט, וזה לא יבוא על ידי מעשים אלא על ידי התעניינות במשהו רציני יותר.

ואולי -וזה רק את יכולה לדעת- בכלל זה משהו ספציפי בחיים שחסר לך.

שתרגישי סיפוק

אין לך סיפוק מימה שאת עושה??

לא נעים בכלל

אולי תכניסי לך משו נוסף: התנדבות בלה בלה..

לדעתי הפתרון זה לצאת מהבית !!! 

לדעתי כדאי לך למצוא לך התנדבות קבועה שעושה לך טוב

זה באמת מחולל פלאים ויעשה לך הרגשה טובה,

שאתה תורמת ושזקוקים לך.

שלא נדבר על זה שאת גם עוזרת מלא לאחרים.

שיהיה ב"הצלחה ואם את רוצה רעיונות להתנדבויות, בשמחה

אני גם רוצה!!

אולי נשכור מכונת זמן?

לק"י

איך אפשר לקנות? (לא מתחייבת לקנות , אבל לא יזיק לשמוע פרטים).

(פתח תקווה, בני ברק) 

אם זה כמות אולי אפשר לשלוח בדואר.

אני אשמח לרעיונות איך לשווק בכמויות גדולות.

נאמר לרשתות מזון שהקופאית שואלת כזה, רוצים לקנות לפני כל סיום קניה. איך עושים את זה?

1. פרסום כמו כאן. רק בעוד מקומות

2. פתיחת דוכנים בקניונים בתיאום עם הנהלת הקניון (אני מאמין שאם זה כך לטובת אנשים מוגבלים. ולא משהו מסודר מדי, הם יוכלו להעלים עין)

3. התקשרות לוועדי עובדים גדולים וקטנים ולהציע את המוצר

4. הצעה לחנויות יצירה למכור את המוצר

לק"י

בפועל, לפעמים הרגש מנצח (בעיקר אם מדובר במשו שמלחיץ אותי, ואז השכל הולך לאיבוד, והרגש אומר לא לעשות ולוותר..).

בד"כ מקווה לעשות לפי מה שהתחושה פנימית אומרת לעשות שזה טוב(שזהו רצון ה')

לצערי לא תמיד מצליח אבל אנחנו בהחלט משתפרים

אבל תענה בלי אבל, תלוי, וכו'. את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא? 

שאלה רטורית כן? רק רציתי להבהיר עד כמה זה לא ייתכן לשאול שאלה כזאת ולצפות לתשובה חד משמעית.

וכן, התשובה שלי היא תלוי בד"כ שכל, אבל לפעמים אני זורם עם הלב. תלוי במצב ובסוג ההחלטה.

סתם..

המילה 'תלוי' היא טאבו?

פשוט כי.... זה... משתנה

ז"א- יש את הבחירות הרות הגורל- שבהן אני מתחבטת יותר ומפעילה את כל המערכות.. (מישו הזכיר חברות?)

ויש את הבחירות היותר פשוטות יומיומיות- שאני מרשה לעצמי יותר לזרום.

קיצר- תלוי!!!

אבל יש גם מקרים בהם אני נסחפת אחרי הרגש ומתעלמת מהשכל...

שנאמר: "והתאוויתם לכם"  (במדבר לד י)

סתם

כמובן שמשתדל שאחרי השכל.

כך צריך להיות - להמליך את השכל על הלב.

הקב"ה ברא ונתן לנו שכל בדיוק בשביל השיקול וההחלטה.

אם כל האפשרויות טובות מבחינת השכל -

נותן ללב להכריע...

"...כי חידוש השכל היא חידוש הנשמה, כי השכל הוא הנשמה...

נמצא שהנשמה היא מחיה את הגוף, והיא בעצמה השכל, כמו

שכתוב: 'החכמה תחיה' וכו'".

(רבינו, ליקו"מ קמא תורה לה)

הלב מציף את הרעיונות (הוא משתוקק למשהו וממילא הוא עולה),

והשכל בוחן אותם, את נכונותם וכדאיותם ושייכותם.

בלי המוטיבציה הראשונית, ובכלל הזדהות של הלב -

החלטות השכל לא תוכלנה לצאת אל הפועל...

וכשהשכל מגיע ל"תיקו" בהתלבטות - הלב שוב נכנס לתמונה ומכריע.

אחרי מה שנכון לאותו הרגע. בהחלט דורש התעמקות ומבט חודר לפנימיות

והרבה הרבה סיעתא דשמיא

שילוב

הלב אומר את שלו

ואז השכל מחליט אם יש סיבות למה לחכות, לבחון את ההרגשה הזו- אולי לברר עוד כדי לדעת יותר ולהרגיש אחרת לגבי זה

אהבתי את החרוז ואת הרעיון שהוא מביע

על פי החלטת האקדמיה (במלרע) ללשון עברית

<צצצצ>

 על ראשי. איך העזתי לדבר כך??? |מכה על חטא|

דברים שמצריכים חישוב שכלי ע"מ שיהיו טובים לטווח הארוך- רק שכל. אפילו שזה קשה.

דברים שזה לא קריטי- אז יש לי תחושות בטן, ורגש, וגם שם השכל עוזר, הם משתדלים לחיות בהרמוניה.

ובכלל עם שאלות מורכבות וסבוכות מומלץ בחום להתייעץ עם רב שמבין בעינני הנפש שמרגישים קשר אליו...

גמו שהר' עוזי אמר פעם לנו-אתם יודעות כמה הרגש הפכפך?וכמה הוא משתנה?כשבנות ניסו לטעון שצריך ללכת רק פלי כוחות הנפש שהקב"ה נתן לנו0רק שכל,או רק רגש..)

לבנות-רבנית..

ואיפה בירושלים?

אם אתה בעניין עקרונית שלח לי מסר"ש לאישי ותגיד את העדפתך.

לכל מי שמעוניין עקרונית להגיע!!! 

גם אם יש פרט מסויים שמקשה עליכם...

נא למסר"ש אליי, כך שאוכל לקחת בחשבון את מה שנוח לכם...

אם לכולם יהיה יותר נוח בצורה מסויימת, חבל שלא אדע מזה

ומי שלא מתכנן להגיע שלא יכתוב.

מה הבעיה? 

התגעגענו

בס"ד

אתם מאמינים שיום חמישי הגיע?

אלוקים אדירים ישנתי

בארבע לפנות בוקר

איזה לא נעים....

אם אתם רוצים לדבר באישי אתם יכולים לשפוך לספר מי אתם ומה אתם...

אם לא אל תדברו באישי בכלל..

ואני לא מבין ממה יש להיזהר אם אתה לא נפגש עם הבנאדם? מה אתם מפחדים שיבואו אליכם לבית?

מה יעשו?

קרה גם לי כמה פעמים

אני טורח לציין במפורש שלא יעבירו את זה הלאה

ולצערי יש כמה שפשוט לא מתייחסים וכן מעבירים

עצוב

אבל זה לאו דווקא כאן

זה בכל מקרה

צריך לדעת טוב טוב למי אתה מספר מה

אתם יודעים משהו? לפעמים אנשים לא עושים זאת כדי להרע.
אני מבינה את הכאב, אולי אפילו תחושת בגידה, אבל נסו לדון לכף זכות
אולי סיפרו כדי לעשות טוב? אולי זה לא היה סתם כדי לרכל?

אתה מצפה שהוא ישמור את זה לעצמו וגם אם רוצים לעזור אפשר לשאול אם זה בסדר להעביר הלאה.

דברים כאלה יוצרים חוסר אמון וזה נורא חבל, אני לא כועס על אותו/ה אחד/ת אבל זה ממש לא נעים וזה מכניס למצבים לא נעימים, וצריך לדעת להבא לשמור על הלשון, גם עם הכוונות טובות, וברור לי שהכוונות היו טובות.

אלא אם כן ממש מדובר במקרה של פיקוח נפש.

ובעניין האמון ולסמוך על הבחור/ה

אמון זה דבר שנבנה

ואחרי דבר כזה צריך לבנות אותו מחדש

זה קשה,

אבל זה אפשרי ודורש רצון דו צדדי בבנית האמון הזה.

אני רק חושב שאין מקום לדברים כאלה גם אם הכוונה טובה.

אין לאף אחד רשות להעביר שיחה פרטית הלאה.

נתתי בך אמון? תשמרי עליו!

ברגע שאדם מפר אמון ולא משנה מה הכוונה, פעם הבאה לא יסמכו עליו!

על מה ועל מי מדובר.

בתור חתן בשבת שבע ברכות.

זה די תפקיד שולי,

רק להיות בסעודה,

וקטע קטן של איזה שני משפטים עם אישתו.

(נראה שכל השאר כבר ישנים...)

ברוכה השבה

זה מהנעלולים...נוסטלגיה.

ושוב אתם חוטאים בזמן מה יהיה??

למה לאחר שעה ודקה?

חטאיכם!!

סרט? אנגלית? עברית? כתוביות? מצחיק? עצוב? סתם משהו חמוד להעביר את הזמן? או אולי הופעה מקסימה של אדל שחפרתי איתה היום?...

בינתיים אני רוצה טום וג'רי

תכתבי בחיפוש 'סרט' או 'סרט מלא' ויש שם הרבה תוצאות נחמדות.

אני מסוגלת לכלות לילות שלמים רק על פרסומות 

הדברים הרגילים, השופכים מצחוק

בתנאי שלא יכעסו עלי הרימונים....

אבל אני לא יודע מה רימון חוסם ומה לא

ל*****, אבל אני לא במוזה.

אוףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!111אחדאחדאחדאחד

איזה מדהימות שאתן

איזה כיף שיש חברים לזמנים נעעכסים שכאלה...

בעז"ה תעברי את זה ויהיה כיף

הלוואי שכבר עכשיו את כולך מחוייכת 

ואם יש משהו טכני שאפשר להגיד מילה טכנית - בכיף.

תודה בכ"א.

מרגישה הרבה יותר טוב...

תודה!

לק"י

ולפעמים אין מצב רוח, בלי סיבה ברורה (וזה אפילו יותר מתסכל יותר, מאשר כשהסיבה ברורה).

כן, תחושת הבאסה מגיעה לפעמים

לפעמים גם יותר מדי פעמים

והכי מבאס שאנחנו לא יודעים למה זה מגיע לנו.

צריך לזכור שמותר להיות בבאסה

צפינו, רצינו וקיוונו שיקרה משהו...

וכנראה שהוא לא קרה

או גרוע מכך, הגיע משהו אחר במקומו

אוח איזה באסה

אנחנו יודעים שהעולם טוב יותר

שהקב"ה מנהל את עולמו בצורה טובה ביותר

אבל, אנחנו פשוט לא מבינים איך יכול להיות שהפעם זה פשוט לא מסתדר לנו.

אנחנו רגילים שהעולם מתנהל בצורה מסויימת

שאם דברים מסויימים קורים, זה טוב

ואם משהו אחר קורה, זה לא טוב

בא הקב"ה ואומר לנו שהכל בסופו של דבר הוא לטובתינו!

"יש עניין שהכל יתהפך לטובה" (ר' נחמן מברסלב)

בגמרא מסופר סיפור על ר' עקיבא שעוסק בנושא (מתורגם מארמית ממסכת ברכות דף ס: - סא.)

רבי עקיבא יצא פעם לדרך רחוקה, ולקח עמו שלושה דברים: חמור, תרנגול ונר. את החמור לקח כדי שיוכל לרכוב עליו כשיתעייף, את התרנגול כשעון מעורר שיעזור לו להשכים לתפילה (כזכור, מדובר בעידן הטרום טכנולוגי), והנר – כדי שיוכל ללמוד לאורו תורה.

כך הלך רבי עקיבא עם מיטלטליו, עד שהערב ירד. אז הגיע לעיר מיושבת וביקש למצוא מקום לשים את הראש. פונדק דרכים לא היה שם, לכן הוא פנה לתושבי המקום וביקש מיטה ללילה חשוך וקריר. למרות שאף אחד לא נענה לבקשתו הצנועה, אמר: "כל מה שעושה ה' - הכל לטובה הוא".
רבי עקיבא לא רצה להישאר בעיר שאינה מסבירה פנים לאורחיה, והלך ללון מחוצה לה, ביער. הוא מצא עץ  וסידר לעצמו מקום נוח ללינה. לאחר שהתמקדם, הדליק את הנר, האכיל את החמור ואת התרנגול, והתפנה לעסוק בתורה.

כשחשב רבי עקיבא שתלאות היום מאחוריו, החלו הצרות הגדולות לפקוד אותו. לפתע הגיח אריה וטרף את חמורו. עוד הוא מעכל את האובדן, הגיע חתול וטרף את התרנגול. לפחות בעזרת הנר, חשב לעצמו, יוכל להמשיך ללמוד, אבל הנה באה הרוח וכיבתה גם אותו. כך נשאר לו רבי עקיבא לבד ביער זר ובחשיכה מוחלטת. הוא חושב לעצמו "כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה הוא".

(מאמר מוסגר שלא כתוב בגמרא, אם היינו שומעים על הסיפור הזה, מה היינו חושבים? זאת תורה וזאת שכרה? זה מה שמגיע לצדיק? שהכל יתפרק לו מול העניים? שישאר מחוסר כל זרוק בשדה בלילה? בשביל זה מביאה הגמרא את המשך הסיפור, בכדי שנראה ונבין איך כל הכאב הזה מתהפך לטובה. איך הקב"ה ניהל את עולמו בצורה מדוייקת כל כך)

או אז החל להרעיד את היער רעש גדול שהגיע מהעיר. התברר שאויבים תקפו את יושביו ולקחו אנשים רבים בשבי. כמובן שאם רבי עקיבא היה נשאר ללון שם - היה סיכוי טוב שגם הוא היה נלקח בשבי. ואם התרנגול או החמור היו חיים - בוודאי היו משמיעים קלות עזים שיכלו להסגיר את בעליהם. גם אורו של הנר יכול היה לחשוף באחת את נוכחותו. הודה שוב רבי עקיבא על כך שהכל לטובה, והמשיך לדרכו.

לפעמים גם שלא רואים שיש אור בקצה המנהרה

הידיעה והאמונה שהקב"ה עושה את כל בצורה כ"כ מדוייקת

כל כאב, כל ביאוס וכל דבר קשה שאנחנו עוברים

הוא כל כך לצורך הדבר הטוב שיהיה

זה זה הוא שמנחם!

הקב"ה אוהב אותנו

עכשיו מבאס,

ובעז"ה ההמשך יהיה מתוק

מתוק כטופי תות

תודה רבה על ההשקעה, המחשבה, והמילים הטובות והמחזקות!!

בעז"ה יהיה טוב

מואההההה

(החתימה מסגירה!!)

ואם את כ"כ רוצה שנראה,

את יודעת איך מעלים תמונה, לא?

בנדא מצוי!!

ברגע שהחלפתי מישהו זר השתלט על הישן 

<צ>

מה האני שהוא תמיד נשאר?

או שזה אבל עני תמיד נשאר עני? 

או אבל אני תמיד נשאר עני?

נסיתי להבין מתוך הקטעים שהציגו בסרטון בעת השמעת הפזמון אבל אין לי מסקנה.

לק"י

"אבל אני תמיד נשאר אני"..

לק"י

ואנשים, מה העניין להחליף ניק?

זה מבלבל..

סדרת "פוליאור" של טמבור לדוגמא. ככה את נמנעת מכתמים שלא יורדים (מהסביבה ומהידיים). ומהריח המאוד לא נעים של צבעי השמן.

אבל קחי בחשבון שצבע על בסיס מים יכסה קצת פחות טוב ויכול להיות שתצטרכי לצבוע שכבה שניה (גם בצבע שמן זה עלול להיות נצרך אבל יותר נדיר).

לגבי הצביעה עצמה, מברשת פשוטה תעשה מצוין את העבודה. אם יש משטחים גדולים, אפשר לקנות רולר ספוג קטן חד פעמי שיקל על העבודה.

אם תרצי עוד פרטים ושאלות- בשמחה (מרגיש כמו נציג מכירות של טמבור)

אפשר גם לשייף רק קצת כדי שהצבע יותר ייתפס, ומקסימום צובעים שכבה שניה

וכמו שאמרת, אני מעדיף לצבוע פעמיים במקום לעבוד על השיוף. עניתי רק אליבא דשדות

זה תלוי באיכות הצביעה שלך. בעיקרון זה לא מסובך מדי.

לייבוש סופי כדאי להמתין איזה 5-6 שעות ליתר ביטחון. בין שכבות להמתין שעה-שעתיים.

אני צובעת המון (כתחביב) , ניתן ללטש מעט עם נייר זכוכית 00, לנקות שיירים, למרוח יסוד מקשר ע"ב מים (יש בכל טמבוריה) ומעליו 2-3 שכבות של פוליאור ע"ב מים. מאוד פשוט. אין כמו חדוות היצירה...

שטמבור די אינטרנסטים בנושא. אז הם ימליצו לה, לקנות נייר שיוף (או מכונת שיוף) לשייף הכל, לצבוע בצבע בסיס, להמתין שיתייבש, לצבוע שכבה אחת, להמתין, לשייף, שוב, לצבוע עוד שכבה, להמתין, לשייף, ולסיום לצבוע בצבע לקה לשם יצירת גימור חלק למשעי. זה כל ההנפצות שהצלחתי לחשוב עליהן.

בקיצור מטמבור היא תצא עם סל מוצרים בשווי מאות שקלים רבות והוראות עבודה לשבוע. היא רוצה לברר מה צריך תכל'ס לעשות כדי שיצא נורמלי.

קונים בטמבור צבע שמתאים לצביעה על עץ, (אנחנו קנינו משי, שמשאיר את הדוגמא של העץ) אפשר לגוון את הצבע לאיזה צבע שרוצים,

צובעים שתי שכבות (מחכים בינהם ליבוש)

ויש לך ארון חדש!!

מהמם!!וזה לא מסובך בכל!!

אולי אעלה לך תמונה להשראה...

עם מסקינגטייפ זה כלום עבודה.

ככה זה שאומנות (אני) ועיצוב פנים(אחותי) נפגשים... |עפה|

תאמת, שהחדר הזה מכיל שלוש בנות בוגרות, והצביעה ממש הגדילה לנו את החדר!!!! דמיינו שכל הרהיטים היו בגוון חום כהה...

|מומלץ בחם|

תיכנסי לחנות הטמבור הקרובה ותביעי בפני המוכר את שאלתך

בדרך כלל הוא ייתן לך את הדבר המתאים (יש צבעים מיוחדים לעץ)

מסתבר שלצבוע חדר זה דיי קשה, הגלגלת ממש כבדה

ולצבוע עץ זה ממש כיף ולא קשה בכלל

תודה לכולכם!

ותודה להורים והאחים המקסימים שלי שעזרו לי

הנה התוצאות:

צפתית אין עליך...!

פשוט אומנית! כל הכבוד לך באמת!

בגלל זה את אומרת את זה

כל הכבוד!!

מיוחד!!

אחרי 10 שנים- תאומות!!!

איזה אושרררררר!!

|כותבת כתאומה|

ב"ה

שאף אחד לא יזכה לעמוד בנסיון הזה!!

יהודי ירושלמי ניגש אל יוסוף העשיר הערבי וביקש ממנו הלוואה ע"ס עשרים אלף דולר לפני חג הפסח ומבטיח להחזיר תוך עשרה ימים כפול, אומר לו יוסף איך אתן לך הלוואה ואפילו את שמך אני לא יודע? ענה לו היהודי, שמי פסח, עשיר גדול אנוכי כולם מכבדים אותי ומילה שלי זה מילה אתה יכול לברר עלי.

הערבי שקרץ לו לעשות כסף קל הלך לברר ברחוב היהודים מיהו אותו פסח. אך נכנס הוא אל רחוב היהודים והנה המולה רבה כולם רצים מתרוצצים וקונים מכל הבא ליד, ריח עז של נקיון מציף את השכונה ומכל בית עולים ריחות של בישולים. ניגש אותו יוסף אל העוברים ושבים ושאל לפשר החגיגה, ענו לו האנשים, וכי אינך יודע? עוד מעט פסח בא. שמע זאת הערבי ואמר בלבו כזה חשוב הוא אותו פסח שווה לעשות איתו עסקים. חיפש ומצא את אותו יהודי וללא שאלות העניק לו את ההלוואה ובלב שמח התחיל לספור את הימים.
 

מיד כאשר עברו עשר יום יצא יוסף לרחוב היהודים והתחיל לחפש את אותו פסח חיפש וחיפש ולא מצא. שוב שאל לעוברים ושבים, מישהו ראה את פסח? כולם פתחו עליו עיניים ואמרו פסח? ב"ה שהלך כבר השאיר את כולנו מרוששים ללא פרוטה בכיס עם כאבי בטן גזים וכו' כעת כולנו מתאוששים ממנו. שמע זאת אותו ערבי ואמר לעצמו, טוב לפחות לא נפלתי לבד.

אישה אחת נכנסה לחנות וגנבה פחית של מלפפונים חמוצים.היא

נתפסה על ידי המוכר ונשלחה למשפט.

השופט: "מדוע גנבת את הפחית?"האישה: "הייתי רעבה"

השופט: "כמה מלפפונים היו בפנים?

"האישה: "שמונה...

"השופט: "אני דן אותך לשמונה חודשי מאסר..."

פתאום בעלה של האישה קם וצעק: "היא גנבה גם שקית שומשום!!!"

שתלכו לכל הרוחות

(תרתי משמע. אמן, אמן!)

המחשב לא שבור. אבל המסך שלא פעיל רק בחציו, והחלק בו אני יכול להתחבר לחייגן - שחור משחור... (ואין, אין דרך אחרת להגיע אליו)

שה' יעזור... |מבט נוגה|