פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2064)

בשורות טובות, לא??

אני מצטרף...

עשיתי עוד קצת השתדלות, נקווה לטוב בעז"ה

בגלל הניק שלך- אני מרשה לעצמי לעודד על ידי מילות השיר היפהפה:

"בסופו של יום הן אפלט אל החוף

האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף

ואז אצעק ואצטדק ואספר

איך בחושך הזה הייתי חותר

ושואל, ומבקש, וכוסף אייכה"...

(שולי רנד, לאלה שלא מכירים  (אין כאלה...) )

ושהגוף יתרפא במהרה!

אה- מזל טוב!

זה היה נראה ממש כואב

זה שעתיים-שלוש זמן סריגה!!

זה לא לזרוג כיפה סרוגה רגילה? רק חוט עבה יותר??

מישי ביקשה ממני להתחיל לה... ולא היה מסובך..

שמעתי מחברה אחרת שאם "יושבים" על זה- תוך שעתיים היא גמורה!

טוב לדעת!

(כיפה רגילה אני יודעת. זה בשתי מסרגות, לא?)

מה פתאום!

זה אותו העקרון בדיוק כמו כיפה רגילה, רק עם חוט לבן עבה! והרבה יותר קל, תוך מס' שעות את גומרת. 

[אגב, יש את פורום סריגה, יו נואו... שם מרבים ללמד עלמוד שכמוך סריגה מהי ]

אלא לכיפה של חסידים!

זאת עם הפונפון למעלה

(וזאת שיושבת על הראש מוזר כזה...)

יש בחנות "משך הנחל" ליד בית הכנסת של ברסלב במאה שערים מול תולדות אהרון,

המחיר נדמה לי בסביבות ה120- 150 ש"ח

זה יקר... אבל אקפוץ לשם בעז"ה.

תודה!

ירמולקה.

גם הוא יהיה בחנויות במאה שערים?

בעיגול סביב-סביב

אני לא חושבת שתמצאי את ההוראות סריגה ברשת.. מכיוון שממה שהבנתי הנשים שיודעות את זה- יושבות על מכרה זהב, ולא ילמדו את הסוד המקצועי למי שלא מהמשפוחה (מה גם שהן לא ממש מהסוג שיש להם אינטרנט... משום מה)

מה זה, הסוד של הקטורת?

(בקשר לסוגריים - אל תהיי כל כך בטוחה...)

של איזשהו פוליטיקאי, (ככדוג, שלי, או ציפי, או יאיר (משהו שאת ההפך ממנו;)

להדפית את הפרצוף בגודל של הראש, להדפיק על משטח בגודל זהה של קאפה, להצמיד מקל ארטיק, בתחתית התמונה...

ו- "ונהפוך הוא לתפארת"!!!!

ליצן - כובע, פפיון.

סתם כנפיים.

סתם כובע.

הסיכום על מה שהיה בשיעור, שהייתי, כנראה, מעופפת לגמרי (כי כתבתי כמה מילים על הדף).

ובשיעור, הנושא לא בהכרח רק על מה שכתוב.. יותר נושאים שעולים לנו באותו רגע ואנחנו שואלות!

(וקשים לי טסטים ארוכים, אז זה אומר שליבי איתך)
ושאני בעד לדפוק לאבא שלך ניעור קטן. למה לא באמת?

זה לא אומר שאת חייבת לשרוץ שם, אם זה יקל אליך לשמור מרחק ולגור לבד/עם חברות ולקחת יעוץ או חברה לפרוק כל פעם את כל התסכול

וכך להתחיל חיים חדשים וחברה חדשה

וכל פעם לפני שאת מבקרת אותו לנשום עמוק ולאגור כוחות בשביל לקיים את המצווה כראוי.

ואם כל זה קשה תזכרי שכל מה שאת מתאמצת זה בשביל מצוות כיבוד הורים..

אחרי שבונים את החיים לבד הרבה יותר קל להתמודד עם זה

כל אחד והניסיון שלו ,אבל החיים מחשלים

נשמעת התמודדות לא קלה בכלל,

ואת בוחרת להתמודד- זה מעורר הערכה גדולה. 

אני בטוחה שגם למעלה רואים את זה- גאים ושמחים בך.

לפעמים אין מנוס מלשמור מרחק, גם אם זה מאנשים שהיו אמורים להיות הכי קרובים,

זה לא פשוט, זה מאכזב מאוד כי מהם צפינו לדברים אחרים,

אבל כדי להמשיך לחיות ולבנות את עצמך- אולי זו הדרך המתאימה ביותר.

זה לא אומר לנתק את הקשר, זה אומר לשמור על עצמך,

לשמור על הכוחות שלך.

לכבד איפה שצריך ואפשר,

אבל להשתדל להנמיך ציפיות, כשמצפים פחות- נפגעים פחות.

יחד עם זה תנסי לפעמים להעמיד את עצמך במקומו,

זה יכול להקל על הכאב במשהו.

כנראה גם הוא עבר כמה דברים בחיים  שהביאו אותו למרירות ולתסכולים האלה,

זה יוצא לפעמים עלייך כי את הכי קרובה אליו לא כי את אשמה,

יכול להיות שהוא לא מודע לזה שהוא פוגע בך,

יכול להיות שהוא מודע אבל לא מצליח לשנות את זה-

זה בטוח לא נובע מרוע או אי אהבה,

לא כולם יודעים לבטא נכון את מה שהם מרגישים.

וכדאי לזכור ש"מזונותיו של אדם קצובין לו",

הכסף שיהיה או לא יהיה לך מגיע מלמעלה,

גם אם טכנית זה נראה אחרת,

וכנראה שזה נכון לא רק במזון החומרי אלא גם ברוחני-

אהבה, קבלה, אמפתיה וכו'

תבקשי ממנו כל מה שאת צריכה, יש לו מספיק שליחים לדאוג שתקבלי...

רק טוב בע"ה.

זה היה ככה תמיד ?

הרגשתך מאד מובנת, כמו שכתבו, קשה, ועצוב, אבל דוקא בגלל שרוב התגובות לעיל הן כאלה, אני רואה צורך להדגיש את זה שעדין - בכל מקרה זהו אביך, ואת חייבת בכבודו. לא רק כי זו מצוה (סבה מספיק טובה), אלא גם (ולמעשה זה גם חלק מהמצוה) כי לא משנה מה, הוא אביך, הוא גדל אותך ואנו מחוייבים לשרשרת הדורות.

אני מציע לך לשבת ולנסות ולמנות כמה נקודות של לימוד זכות עליו, והרי אין לך אדם בעולם שא"א ללמד עליו זכות ובוודאי על אבא שלנו. אני בטוח שאם תשבי כך, תמצאי נקודות של חיוב, כמו גם לימוד זכות על התנהגויות מסויימות שלו או על מה שהביאהו לידי כך. יכול להיות שמתוך התבוננות זאת יהיה לך אח"כ יותר קל בהתייחסות אליו.

בברכה ובהצלחה רבה.

עזבי עכשיו בצד את כל ההתמודדות "ההלכתית" עם מצוות כיבוד הורים. לכולנו הורים טובים או לא, נעימים או לא, וכולנו מצליחים וגם נכשלים בכיבוד הורים, כל אחד לפי כוחו ויכולותיו, לפי התנהלות חייו והאפשרויות שלו באותו רגע. עזבי עכשיו אמירות כמו: את חייבת בכבודו וכד'. כשיהיה לך קל יותר בכללי, יהיה גם קל יותר להתמודד איתו, וממילא הדילמה של כיבוד הורים תיפתר.

זה לא מה שצריך להעסיק אותך כעת.

את מתמודדת עם דברים לא פשוטים, ונכון שיש אבא בשמיים והוא הגדול מכולם, אבל הוא פיזר עבורנו שליחים רבים וטובים כאן על האדמה. לפעמים מה שהוא דורש מאיתנו זה לעזור לעצמנו...

נסי למצוא לך מקור תמיכה שאינו רק חברות טובות (וב"ה שאת גרה מחוץ לבית!), מקור שהוא מקצועי או אפילו חצי מקצועי (רב או רבנית שמבינים עניין, מטפלת מתחום כלשהו, לאו דווקא פסיכולוגית) שיעשו לך טוב! חבל שתסתובבי בגיל 20 מלאת מרירות ותסכולים שגולשים או לא גולשים החוצה (שתי האפשרויות גרועות!) את חייבת לקדם את עצמך למקום יותר טוב, יותר רגוע, פחות טעון.

והכי חשוב: אל תנסי לשנות אותו. שיחת ניעור לא תעזור! הוא לא בגיל של להשתנות, היא לא בכיוון הזה, הוא לא נשמע כמו מישהו שעובד באופן מתמיד על מידותיו, מישהו בעל מודעות לכשלים שלו. אל תשקיעי את כוחותייך הדלים בניסיונות לשנות אותו, השקיעי אותם בעצמך, כי את הכי חשובה! לפעמים נדמה לנו כי אם רק נצליח לומר, אם רק נפנה את תשומת הלב, אם רק נגיד לו, אם רק נספר כמה קשה - הכול יקבל תפנית מדהימה לטובה. לצערי, זה לרוב לא קורה, השינוי צריך לבוא ממנו.

אבל, כאמור, הסיפור כאן הוא את ולא הוא, את עם התחושות הקשות שלך, שחייבות לעבור עיבוד לטובה!

כל טוב ובהצלחה!

אני חושבת שיש בעיה בדור שלנו שאנו רגילים שההורים חייבים לנו ..לעזור...לתמוך כלכלית

והבעיה היא שלהורים שלנו לא כל כך עזרו כי אז זה פחות היה מקובל

אז יש אבות שאומרים דווקא בגלל שלא תמכו בי אני אתמוך ויש הורים שלא מכירים את זה ולא תומכים כי לא היתה להם דוגמא אישית מההורים שלהם

בכל מקרה חייבים לשתוק ולכבד את ההורים גם אם אנו יודעים שהם משקרים

ומוסיפה עוד-

יש מצוה לכבד את ההורים ולירא מהם

אין מצוה לאהוב הורים. (יש מצוה לאהוב את השם, לאהוב את עצמך, לאהוב את הרע.)

את לא צריכה לאהוב את אבא שלך -ולא צריכה לנסות לאהוב אותו למרות המעשים שלו

רק להעריך אותו שבגללו את בעולם, ולכבד אותו, ולדאוג -מרחוק -שיש לו מה שהוא צריך

אם להיות בסביבתו גורם לך להרגיש רע- אז תמעיטי בזה כמה שאפשר, רק מינימום ביקורים כדי לא להזניח את אבא שלך

תמצאי לך "משפחה מאמצת"- זוג שהם אנשים טובים שתוכלי להתקרב אליהם (סבאסבתא או דודים או רב ורבנית או מישהוא אחר שמתאים) ושימלאו לך את החסר הרגשי שיש למשפחה חמה

מבחינה כלכלית- תמצאי כמה שיותר מלגות ודברים כאלו

צריך להיות בלימודים שלך מישהוא שעוזר בדברים האלו... בד"כ יש

גם את מקסימה

זה נשמע שגם לך יש בלאגן ריגשי, הכי טוב לך להתרחק, אבל כואב שהוא לא מתעניין בך....

זה כל כך קשה לשאת את זה לבד...

כדאי לדעתי לפנות לטיפול רגשי שיזור לך לבנות את עצמך, ואולי מתוך זה גם תוכלי לפנות לאביך בצורה שתוביל לאיזשהו שינוי.

טיפול זה דבר לא זול, אבל אולי את יכולה דרך המוסד האקדמי שאת לומדת בו אודרך לשכה של בריאות הנפש לקבל טיפול בחינם.

המון בהצלחה

ובאמת ה' קרוב במיוחד ליתומים,וממש אפשר להרגיש אתזה

דברי אליו....

אין לי מילים,

אני באמת מעריצה אותך ואת הנסיונות שלך לא להישבר אל מול המצב הקשה.

ה' הוא האבא הכי טוב שיש לנו,

ובע"ה הוא יושיע אותך

אז קבלי חיבוק ונשיקה

כי את באמת נשמה טובה!

בס"ד

אמרו כאן דברים מקסימים ונכונים,

ורציתי רק לחדד דבר אחד.

ההתנהגות של אבא שלך כלפייך מבטאת איזה שהו קושי פנימי שהוא נמצא בו.

מאד קשה וכואב לקרוא את זה, קל וחומר באמת להתמודד עם כל זה, 

אבל חשוב שתזכרי שבאמת במקום הכי הכי פנימי שלו הוא אוהב אותך.

כנראה הוא לא יודע לבטא את זה, אדם שרוב חייו זה שקר וצביעות כנראה גם לא מחובר לעצמו,

וזה מאד כואב המקום הנפשי שהוא נמצא בו.

ברור שכרגע הכי טוב להתרחק ממנו, כדי לשמור על עצמך וכ',

אבל באמת זכרי שכל הדברים הלא טובים שאת חווה ממנו,

לא מבטאים שום דבר מהאני האמיתי שלו, או מהרגש האמיתי שלו כלפייך.

את יכולה להתפלל לרפואת הנפש שלו לא ממקום שמאבחן אותו כחולה נפש חלילה,

אלא מקום מסויים בנפש שלו שכואב לו.

וגם אם הוא נראה לך האדם הכי נורא עלי האדמות- מותר לך לאהוב אותו.

כי ככה ה' ברא אותנו, אהבת הורים וילדים היא הדדית, והיא ללא תנאי.

יש מצבים בהם הנסיבות גורמות לאהבה הזאת שבנו לעבור לחלק לא מודע בנפש,

אנחנו לא חווים את האהבה שקיימת, כי יש הרבה כאב במקום הזה.

אבל הכי עמוק בנפש אנחנו אוהבים את ההורים שלנו,

ולהתכחש לזה פוגע בנו יותר מכל פגיעה שמישהו אחר (כולל ההורה עצמו) יכול לפגוע בנו.

לכן אני מדגישה, מותר לך לאהוב אותו.

את לא צריכה לחשוב שהוא אדם טוב, מושלם, צדיק וכ'.

ה' הראה לך את החסרונות שלו במלוא "הדרם".

לא ממקום עיוור, אלא ממקום שלם עם עצמו.

זה אבא שלך.

אל תתכחשי אליו כי זה אומר להתכחש לעצמך.

משהו שאת לא יודעת, ולא אחראית עליו גורם לו להתנהג לא בסדר, (בלשון המעטה),

זה כואב, זה חבל, והכי כדאי להתרחק ממנו פיזית- נכון.

אבל פנימית זכרי שהוא אוהב אותך, ואת אוהבת אותו, ושום דבר לא יכול לשנות את זה.

ככה ה' ברא אותנו- זאת אהבה ללא תנאי.

בהצלחה רבה,

ויהי רצון שהקב"ה, שהוא האבא הכי אמיתי שלנו,

ייראה את החיוך שאת משתדלת לחייך למענו,

ויהפוך אותו מחיוך של אמונה לחיוך של תענוג.

ובמיוחד עכשיו בחודש אדר, שיש כוח מיוחד שהכל יתהפך לטוב נראה ונגלה,

טוב כזה שלא מצריך עיניים מיוחדות, וראיה עמוקה מידי,

אלא טוב שתזכי לחוות באופן הכי שמח, ברור ופשוט.

כן. לא הוגנת!

אני רוצה להביע הזדהות. הזדהות נטו.

אני לא חושבת שאני במקום לתת לך ייעוץ או חלילה, ביקורת.

אנחנו מצפים מאבא ואמא שלנו, שתמיד ישמרו עלינו. תמיד ידאגו לנו ויגוננו עלינו. שתמיד ידעו מה לעשות ותמיד יהיה להם כסף.

אבא ואמא אמורים להיות טובים ותומכים. להוות דוגמא אישית, לאהוב אותנו! הם חייבים לאהוב אותנו!

אבל אז, אנחנו מתבגרים וגדלים, אנחנו לאט לאט לומדים שזה לא ככה.

אנחנו לומדים את המורכבות שבלהיות הורה. וכמה לא פשוט להיות "הורה טוב" ו"אידיאלי".

וזה מכאיב. ואפילו מאכזב.

ואת, יקירה!

את מתארת מצב שאמא לא בתמונה. וזה לכשעצמו מצב לא קל וכואב שדורש התמודדות יומיומית.

כאשר האבא מתפקד בצורה כל כך לקויה, (וכן, זה תפקוד לקוי!) הכאב פחות מקבל את המקום שלו, ואני מניחה שהתפיסה של המושג "משפחה" ממש מתערבלת מול העיניים והופכת לבלאגן גדול.

אולי המצאתי את כל השטויות האלה..אולי אני ממש לא בכיוון.

אבל למרות הכל, אני מאחלת לך שמתוך הקושי הגדול שלך, את תהיי אמא נהדרת! ותנהלי משפחה לתפארת! עם המון אהבה והכלה.. אין לי ספק שזה היתרון הגדול בקשיים- היכולת לתקן את המעוות בדור הבא.. מתוך הבנה, ומתוך רצון טוב.

ובעיקר בעיקר-אהבה.

תהיי חזקה, יקירה!

תכנסי ליוטיוב ותכתבי "אהובה צוקרמן שורשים" -זה יכול לשנות לך משהו ולעשות לך את החיים קלים יותר.

יצא לי ללמוד את השיטה הזו אצלה...

מעריכה אותך מאוד מאוד על ההתמודדות הלא פשוטה...

ועובד גם בסיפורים הקשים ביותר!!!

ואם כבר הציעו פה טיפול רגשי- כדאי ללכת אליה לייעוץ. זה ממש עוזר, מניסיון.

מתוקה,איזה התמודדות קשה!!!
כל הכבוד שאת מנסה עוד

להחזיק את עצמך איכשהוא...

בעז"ה שה' ישלח לך כוחות!!!

אני מכיר לא מעט סיפורים כאלה, צריכים לפטר רופאים כאלה, הם יכולים לגרום התקף לב לבן אדם...

פנית עם סיבה לרופא,

על מנת שלא תחשוש מכך שמדובר בסרטן מכיוון שהוא מפנה אותך לטיפול יותר רציני הוא אמר לך שזה לא סרטן.

ונאמר טוב שברופאים לגיהנם (לפחות לפי המהרש"א) על מה שהוא לא עשה: חוסר בהתייעצות עם רופאים אחרים מתוך שהוא רואה עצמו כטוב שברופאים.

ולהחשיך את עולמו ברגע, זה מזעזע, ואנשים יכולים למות ולהיכנס לדיכאון רק בגלל טמטום של רופא שלא טרח לבדוק את ההבחנה שלו, אל תעשי מהרופאים צדיקים תמימים, כי לצערי אני מכיר ממש מקרוב כמה מקרים של רשלנות שעלו בחיי אדם...

ולהודעה הפותחת...

כמו שפותח השרשור תיאר..

חמשאחדים הציע הסבר מדוע הרופא ראה לנכון לציין זאת...

שהמטופל לא יפתח ספקולציות...

אבל... צריך לדעת איך לא להכניס אנשים להיסטריה...

בס"ד

הבהיר לו שלא מדובר בסרטן.

בדיוק אותו דבר כמו בהארי פוטר על וולדמורט..........

בכל מקרה לפחות אלו שחלו בסרטן (אלו שאני מכיר) מעדיפים/העדיפו לקרוא לה בשמה ולא בשם "הנורא והמפחיד" "המחלה"!!

אתם פשוט מקנאים!

מה יש?

 נפגשתם כבר!

נפגשתם מעורב כבר!

תנו להיפגש בשקט...

ששומרת לו אמונים בחתימתה עד לרגע זה ממש

מהחתימה שלה

ואז, אחרי שהיא תשאל ובהתאם לתשובה שתעני לה,

תשאלי שוב אותה,

ובהתאם לתשובה שהיא תענה לך - תפעלי כאן

*שירות ב"ח..

וזה מוקדש לפינת רגע של עברית

http://www.safa-ivrit.org/writers/etsion/yellow.php

*סרטן

בס"ד ובהשתדלותי

ככלל, צעירות וזקנה זה דבר יחסי.......

כן אנחנו צעירים!!! אז מה אם אנחנו מעל גיל עשרים?????.

שישנם צעירים אפילו אם הם מעל 20.

אחרת הכותרת היתה מיותרת ומובנת מאליה

וצעירים יותר בגיל, למען האמת

הביקורת שאבאשך נותן גם אם היא נכונה היא לא תעזור לעולם! אולי רק תעשה אותך יותר פראייר ויותר רדום!

ב. לשמוע לאבא, זה אומר לכבד אותו בדברים שקשורים אליו ולא דברים שעלולים להשפיע עליך!

ג. דעת תורה היא דעת תורה! זה שיש לך אבא שהוא אולי ת"ח, לא אומר שאתה מחוייב לו! אני מכיר המון אנשים (הרב שלי לדוג') שאבא שלהם תלמיד חכם עצום ואעפ"כ הם בחרו להם רב אחר, אפילו לתקופה מסויימת.

ד. דעת תורה, זה לא על כל פיפס קטן, הרב שלי למשל כל פעם כשאומר את דעתו, הוא לא כופה אותה עלינו, אלא נותן כיוון חשיבה ואומר לנו להחליט, אא"כ מדובר בהלכה יבשה. עכ"פ מי ששומע לחכמים לא מפסיד! רק צריך למצוא אותם!

.

הוא מופיע רק לבנים ? 

הוא לא מופיע אצלי !!

ומשם את עושה העתק הדבק

ראדיאטור או משהו

ואז מתכסים ומתכרבלים בכל דבר אפשרי.לפחות אין כאב ראש

בס"ד

מתי פעם אחרונה ראיתם מישו (מהבחירים..ראש ממשלה וכאלו) עושה משו בגלל עצומה???

לאנראלי זה בכלל עוזר העצומות האלו...

גם כשהבכירים (כמו פרס) מאד רוצים אובמה לא בדיוק שם על זה.

אני הייתי פעיל מאד למען פולארד לפני כמה שנים, עם הזמן ירד לי החשק... מה שלא נעשה יש מישהו בבית הלבן שדורך עלינו.

אבל שווה לנסות!

פיספסת אותנו אולי בשניה וחצי. הלכנו בערך בעשרה לשמונה לכיוון גן הוורדים.

רעות, מצטער לשמוע

ומוכ שאיש גמזו אמר"כל מה שה' עושה הכול לטובה..

ש'ה' ימלא חסרונך בגלקסי3 לפחות

ממש מבאס!!

לפחות קיבלת אחלה תמיכה מבעלך!!

וכמו שאושר אמרה- ניפגש ברביעי, סבבות?

ואני רוצה להגיע...

ואני גם לא חושב שכדאי ברביעי

אני עסוק! 

בנים,

יש למישהו משקפת להלוות לי? 

אבל הבננות לא התאפקו מלהביע את מחאתן על יום רביעי!

בנות, עיינו שם...

בננות,

תהנו לכן במפגש 

ואם אתן רואות מרחוק איזה מישהו עם משקפת

פשוט תתעלמו 

אבל כן כדאי שתזהרו !!!!

שלא ניסינו להסתיר את זה...

תודה בהחלט נהנה

שלחי מסר לאחת המנהלות

אדום צהוב ירוק

הסנה-בוער

בבקשה להיכנס לפורום!

נתראה!

בס"ד

תמשיכו לעודד אותי נו,זה לא מספיק 

בס"ד

זה מנחם שמשתתפים איתך ...

בקשר למפגש ביום רביעי זה לא רלוונטי.

אני גרה ממש רחוק וסה"כ נסענו לשבת לירושלים כך שזה ממש הסתדר יופי.

למרות שזה לא הסתדר בכלל ..

ואני מקווה שיהיה אפשר לסדר אכשהו את הפלאפון יש שם דברים חשובים לי מידי לרצות אחד חדש..

לילה טובה .

תחשבי שהקלקול הזה בא על חשבון משהו יותר גדול או יותר חשוב...

גם ובעיקר כי ההודעות שלי נפרשו על יותר שנים.

להשתמש בשרת פיתוח שלא חונק אף אחד.

או שעוד בביתו גדל כדתי לאומי?

יש לי תשובות שונות לשתי השאלות...

אני גדלתי בבית יהודי קדוש (לא, לא המפלגה, גם לא הקלישאה... בית באמת!)

משה תיקן להם לישראל:

שלושים יום לפני החג מתחילים לנקות לחג.

עדיף שקט נפשי

אתן יורדות אחת על השנייה??

איזו מן משפחה אתם? <צ>

ותקחי אותה לצפת?? ואז היא לא תעשה שטויות

נמאס לה שאנחנו מנקים רק שבועיים אם לא שבוע לפני פסח,

אז השנה היא החליטה שמתחילים מוקדם.

בנתיים עשינו ארון 1 קטן...

עוד לא ניקיתי את התיק של שנה שעברה. <צ>

אתחיל בעז,ה בר,ח ניסן. כמו כל שנה... 

(מה יש לנקות כבר? חדר, ארון כניסה, וארון מטבח...  (החלוקה הזו מחזיקה כבר מעמד עשר שנים...)