פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2322)

אז סליחה מראש...

מה נותנים מתנה לבחור שמתגייס?

בן של חברים טובים שלנו מתגייס אוטוטו, ודנו בשאלה סביב שולחן השבת, ורוח הדברים נסובה סביב גופיה טרמית.

מה דעתכם?

מהשירשורים הקודמים, זכור לי שכמה המליצו על מפצל שקעים, סט ספרים בנושא תורה וצבא- אבל ההורים לא בקטע הזה.

[שוב סליחה על שאני שבה לשאול על נושא חפור, פשוט בזמנו זה לא עניין אותי, אז לא קראתי, ועכשיו זה רלוונטי. אם למישהו יש כוח להביא לי קישור, זה יהיה נחמד מצידו.  ]

יש לי תחושה שכאן יותר פעילים...

שלום לכולם,

מצאנו אצלנו במחסן ארגז מלא ערכות של ציוד עזרה ראשונה שעדיין טוב,

ובין החפצים מצאנו גם שני קלסרים עם שקפים לצורך הדרכת ולימוד עזרה ראשונה.

האם יש כאן מישהו שמעוניין לקבל את ערכת ההדרכה? או שמכיר מישהו שיצטרך?

וכן לגבי הציוד- מדובר בערכות עזרה ראשונה טובות, תחבושות וכאלה.

אם יש מישהו שקשור לבי"ס שדה, או ישיבות שיהיו להן צורך בזה,

שיצור איתי קשר באישי.

מי עושה זיקוקים בגשם??

מליא בקיץ הם חגגו כל לילה ו"זיקקו" גם בשעות האור אבל במזג אויר כזה? 

איך אומרים את הפעולה של לפוצץ (?) זיקוקים בעברית?

מוש בן ארי וברי סחרוף

הנה הנה הוא בא מסתכל לך בעיניים
כמה דרך עברה ואת עוד פה בינתיים
ואם את לבך הוא ימצא
איחזי אותו בשתי ידייך
הוא עייף מן המסע וצמא הוא למים
הנה הנה הנה הוא בא
אז פיתחי לו את הדלת
רפאי את פצעיו הניחי לו לשבת
מסע כבד עליו ולבד בדרך ללכת
והדרך מבלבלת והלילות קשים

ומלאכים עולים עולים שומעים אותנו
צוחקים בוכים מה שאנחנו
אחד לבד אך בליבנו רוצים אותה
הנה הנה הנה הוא בא

והחלום מתעתע בך
כמה כמה יפה הוא רק רוצה לאהוב אותך
כן את אוספת שברים של חלומות מנופצים
כן על פנייך דמעה שפה מול שפה
כן זה הרגש מרגיש הוא אחד את השני
קרוב אל תוך תוכם מבקשים רק לאהוב
ועמוק עמוק כמעוף ציפור שם נולדת תקווה מהקרבה

ומלאכים עולים...

כי זה הזמן להמשיך וללכת
להיכנס בפנים כי בחוץ שלכת
כי הימים ארוכים והלילות פה קצרים
ובלעדייך זה לא מרגיש נכון בפנים
אז תני לי יד ולכי איתי את הדרך
תני לי יד וביחד נמצא את הארץ
כי את הזמן רק האהבה תעצור
את הזמן או ת'אהבה תעצור

ומלאכים עולים...

http://watch-control.bezeqint.co.il/videoinsight/pages/Image.aspx?

ServerID=22223&CameraNumber=12&1330814936690

מתנדבים??

אנדרדוס- לשם שינוי לא מצחיק אבל נכון..

/News/News.aspx/234334

הרבה זמן סוף סוף אני נוסע לשבת בישיבה, אז... שיהיה לכולכם שבת שלום..

ההוא של הילדים, של פורים, יודעים למה הכוונה?
ואני עם רימון אז לא כל קישור יעזור, וגם לא גוגל תמונות..

יש למישו?

תודה!!

בס"ד בר"ה

חזק ביותר!!! 

ולא לשכו, משו מהמם שלמדתי השבוע- איך לא לשכוח את עמלק

לעולם קוראים פרשת "זכור" בשבת שלפני פורים.

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"...

אמרו רז''ל: "זכור בפה ואל תשכח בלב".

שש 'זכירות' אנו אומרים כל יום אחרי תפילת שחרית,

אך רק על זכירת מעשה עמלק תיקנו חז"ל לקרוא קריאה מיוחדת בתורה.

נשאלת השאלה, מדוע זכתה מצות זכירת מעשה עמלק להתייחסות מיוחדת?

פשיטא שיש לזכור את יציאת מצרים ומעמד הר סיני היסוד לכל התורה והמצוות;

שיש לזכור לקדש את השבת השקולה כנגד כל המצוות;

להיזכר במעשה העגל, המקור לכל החטאים, כדי שנישמר מן החטא.

לזכור מה קרה למרים כדי שנתגבר באהבת ישראל ולא נדבר לשון הרע,

אך למה זכירת מעשה עמלק זכתה לתשומת לב מיוחדת ונקבעה בשבת,

הנקראת על שמה – "שבת זכור"?...

אמנם ברור שצריך לזכור את הניסים במלחמה עם עמלק ולהודות לה' עליהם,

אבל מה העניין לזכור מה שעשו אויבי ישראל, אויבי ה'?

והרי בימינו אין ביכולתנו באמת לנקום נקמת עמלק ולהילחם בהם.

עדיין לא הגענו למצב שכל ישראל על אדמתם ("בהניח ה' לך מכל אויביך"),

וגם יש קושי לאתר את עמלק, מאחר שסנחריב בלבל כל האומות ועירבם זה בזה.

אז למה יש קריאה מיוחדת למצוה שאין באפשרותנו לקיימה?...

העניין הוא שעלינו לזכור שהמלחמה עם עמלק לא נסתיימה ברפידים,

הזיכרון של מלחמת עמלק, אינו זיכרון של אירוע חד פעמי.

המלחמה בעמלק נמשכת דורי דורות ("מלחמה לה' בעמלק מדור דור"),

התורה אינה מדברת רק על האויבים מבחוץ אלא על "הגוי אשר בקרבך".

"עמלק" אינו רק עם כפשוטו, אלא קליפה פסולה בתכלית שאין לה תקנה.

"קליפת עמלק" היא בעיקר תכונה נפשית שלילית ושבירתה היא תקנתה.

בכל יהודי יש "עמלק" המסתתר בקרבו, עמו הוא אמור להילחם.

"ראשית גויים עמלק" –

אם גויים הם שבע האומות שכנגד שבע מדות רעות,

ה"לעומת זה" של שבע מדות של קדושה.

הרי ש"עמלק" הוא הראשית והסיבה לשבע המידות של ה"לעומת זה".

עיקר העבודה בעולם הזה היא כיבוש ארץ שבעת העמים -

בירור שבע המידות של ה"לעומת זה" והפיכתן למידות של קדושה.

ועם זאת יש לנו עבודה להילחם בעמלק עד היכן שידינו מגעת.

עבודתנו תושלם לעתיד לבוא כאשר ה' יבוא לעזרתנו וימחה את זכר עמלק כליל.

"עמלק" (מלשון "ומלק את ראשו ממול ערפו") מפריד את הראש מן הגוף,

ואינו מניח למוחין להתפשט ולהמשיך למידות.

כשיהודי בא לעשות עבודתו בקודש בא עמלק ומפריע לו בעבודה,

וגורם שהעבודה תהיה חיצונית ומבחינת אחוריים - "ממול ערפו".

זה טיבו של 'עמלק' הנמצא בנפשנו שנוהג לקרר ולצנן כל דבר,

("אשר קרך בדרך" - "קרך" מלשון קרירות).

כשיהודי שומע עניין של קדושה, מתחמם, מתלהב ורוצה להתחיל לפעול,

בא ה'עמלק' החבוי בנפשו ולוחש לו: מה אתה מתלהב כל כך? היה רגוע!

מה אתה עושה עניין גדול מדבר קטן?...

על ידי כך מחדיר באדם ספקות באמונה גם בדברים ברורים והגיוניים,

ומצליח לצנן את היהודי בעבודת ה' עד שאינו עובד את ה' כראוי,

ולא בכדי 'עמלק' הוא בגימטריא - 'ספק'.

הקב"ה התגלה לעמו בפנימיות – "פנים בפנים דבר ה' עמכם",

לכן עבודת ה' צריכה להיות עבודה פנימית.

כשהעבודה נעשית בפנימיות המוחין...

אז המידות נמשכות ממילא אחרי המוחין.

לעומת זאת, כאשר העבודה היא מבחינת חיצוניות ואחוריים,

וחיצוניות המוחין נמשכת ללב דרך מיצר הגרון ("אחרי הוי' אלוקיכם תלכו");

בא עמלק ונלחם שלא תהיה המשכת המוחין במידות.

אמנם אפשר שתחילת העבודה תהיה בבחינת אחוריים,

אך בתנאי שתביא לבחינת הפנימיות,

צריך להתקדם מבחינת "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" ולעלות לבחינת "ובו תדבקון";

אולם "עמלק" בא וגורם לא רק שלא נגיע לבחינת פנימיות,

אלא שלא תהיה אצלנו אפילו התעוררות חיצונית.

ברוב רשעותו ניצל עמלק במלחמתו בישראל את ההזדמנות,

שעם ישראל בדרך (בצאתו ממצרים) עדיין עייף (משעבוד מצרים) ויגע (מטורח הדרך),

טרם התגלתה לפני עם ישראל השכינה במעמד הר סיני פנים בפנים.

כך דרכה של קליפת עמלק שכל פעם שעדיין היהודי בדרך,

היינו, כשעדיין לא הגיע לבחינת פנים בפנים,

קליפת עמלק מקררת אותו שלא יגיע לבחינת פנים ואף לא להתעוררות חיצונית.

עיקר עניינו של עמלק הוא להתנגד לכל הופעה אלוקית ("ראשית גויים עמלק").

עמלק שיודע את ריבונו מתכוון למרוד בו ומתאמץ לכסות ולהסתיר את התגלות ה' בעולם.

כוחו של עמלק הוא ביכולתו לגרום לשכחה, הוא מנסה להשכיח מאתנו את האמת.

הוא מנסה להשכיח מאתנו את נפלאות ה' העצומות,

שעשה לנו ה' בצאתנו ממצרים ובנצחוננו במלחמתנו בעמלק,

"ראשית גויים עמלק " מעונין להשכיח מאתנו את הראשית האמיתית,

את ה"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים".

לכן התיקון ל"קליפת עמלק" הוא דוקא הזכירה - "זכור את אשר עשה לך עמלק".

חשוב לזכור כל הזמן ש"עמלק" החבוי בתוכנו הוא אויב חזק האורב לנו כל הזמן,

דוקא על ידי הגברת הזיכרון נצליח למחותו.

על ידי שנציב לפנינו את המטרה לקיים את הציווי:

"זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח!"

זיכרון הוא עניין פנימי הקשור בנפשו של אדם,

והראיה, שכשיש דבר הנוגע לאדם בפנימיות ולא רק בחיצוניות הוא זוכר אותו,

ואילו דבר שאינו נוגע כל כך לאדם הוא מתייחס אליו באופן חיצוני וקר – "אשר קרך".

על כן העצה להינצל מקליפת עמלק היא קיום מצות הזיכרון המונעת מעמלק להפריע לנו.

עלינו לעמוד דרוכים ובכל פעם שעמלק קם למלחמה נגדנו בפיתוייו,

נתעורר בתוקף רב להתמודד עמו ולהשתיק אותו מיד,

עד שנתגבר עליו ונחסל את השפעתו הרעה עלינו לחלוטין.

ואכן עיקר המסר מזכירת מעשה עמלק הוא,

שעבודת ה' צריכה להיות פנים בפנים ולא בבחינת חיצוניות ואחוריים.

העבודה צריכה להיות בכוחות הפרטיים דוקא:

בלב (רגש) ובפה (מעשה) ובמוחין (התבוננות),

ובהתבוננות פרטית דוקא שעל ידה מגיעים לבחינת הפנימיות.

עלינו לזכור ש"הנה ה' ניצב עליו" - על כל אחד ואחד מאתנו בכל עת.

הקב"ה רואה אותנו ושומע אותנו ובוחן כליות ולב.

עלינו להשתדל לקיים: "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו",

ולקיים: "שויתי ה' לנגדי תמיד", כשהן ולאו שוין תמיד.

גם כאשר ה' מוכיח אותנו ומייסר אותנו באהבתו אלינו,

צריכים אנו לקבל תוכחתו באהבה בבחינת "ישר יחזו פנימו".

וכמבואר באגרת הקודש (פ"ד), עבודת המוחין אינה מספיקה,

צריך עבודה שבלב, עד לקיום: "ממעמקים קראתיך ה'".

ואף בלב לא די בחיצוניות הלב.

לא די בהתלהבות הנובעת מהבינה והדעת בגדולת ה' א"ס ב"ה,

גם אם בהתבוננות כזו בגדולת ה' אפשר להגיע לאהבה עזה כרשפי אש.

צריך את פנימיות הלב, את הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא,

הנקודה שלמעלה מהדעת והתבונה עד שנחוש שכל חיותנו תלויה בזה.

ואם בענייני העולם - לפעמים יש ענין גדול מאד,

שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות לבבו,

עד שלפעמים גורם לאדם לעשות מעשים ולדבר דברים שלא בדעת כלל;

על אחת כמה וכמה שבענייני שמיא בעבודת ה' שבלב צריך לנהוג למעלה מטעם ודעת.

שהרי הנקודה הפנימית שבלב היא למעלה מהדעת שהתפשטה והתלבשה במדות,

והיא הארה מהחכמה עליונה שלמעלה מהבינה והדעת,

ובה מלובש וגנוז אור ה' ממש כמו שכתוב: "ה' בחכמה"...

והיא בחינת ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל.

כדי לזכות להגיע למדרגה זו בעבודה שבלב באופן פנימי מעומק הלב,

יש לחלץ את בחינת ניצוץ אלקות שבנפש האלקית מהגלות והשביה בענייני העולם הזה,

לאחר שהלביש את בחינת פנימית נקודת לבבו בזה לעומת זה,

היינו, בלבושים צואים של ענייני העולם הזה;

עד שענייני העולם הזה מכסים את הלב כערלה המכסה על הברית,

שלכן נצטוינו: "ומלתם את ערלת לבבכם".

וכמו שבמילה יש שתי בחינות: מילה ופריעה שהן ערלה גסה וקליפה דקה,

כך בערלת הלב יש תאוות גסות ודקות, מילה ופריעה, "ומל ולא פרע כאלו לא מל".

כי כל זמן שנקודת הלב הפנימית עדיין מכוסה אפילו בלבוש שק דק,

עדיין הלב בגלות ובשבי.

ואמנם חובה עלינו לקיים מצות מילה: "ומלתם את ערלת לבבכם",

אולם הפריעה, היא הסרת הקליפה הדקה, קשה על האדם,

ורק בביאת המשיח נזכה לעזרה משמים - "ומל ה' אלקיך את לבבך"...

אז נזכה לקיים מצות "לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך",

כי נדע ונרגיש בבירור, כי רק ה' הוא "כל חייך" ממש,

ונוכל לאהוב את ה' מעומקא דלבא מנקודת הלב הפנימית ממש שלמעלה מבחינת הדעת.

ואכן "משיח בא בהיסח הדעת" -

על ידי גילוי הנקודה הפנימית שבלבות כל ישראל שלמעלה מן הדעת נזכה לגאולה.

אז תצא השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים,

יחד עם כל נשמות ישראל הן הניצוצות הפרטיים שלה.

זוהי תהיה המתנה שהיא נתונה ומובטחת לנו מאת ה' מן השמים,

זוהי המתנה לה אנו מצפים ואותה נקבל מהארת בחינת פנים העליונים בקרוב ממש.

(על פי מאמר הרבי ש"פ תצוה, פ' זכור, י''ג אדר ה'תש"מ)

שבת לבנה לכולם!

שבוע טוב בע"ה.. שבוע של שמחה

רימונים- סליחה. 

עד דלא ידע- עמיר בניון.

"חייב האיש להתבשם עד דלא ידע,עד שלא ידע בין אם קרה או לא קרה, באיזו דרך עוד אפשר לשוב בחזרה,מי ארור ומי ברוך,מה ישר כאן ומה הפוך,מה פה רע ואולי זה טוב,חייב האיש להתבשם כדי לאהוב!

חייב האיש להתבשם עד דלא ידע-עד שלא ידע בין אם דקה או אם שעה או אם זה יום,ואם זה בכלל עניין של זמן,שיכחה או זיכרון,להביט בו בעיוורון,לצייר זה גם למחוק,חייב האיש להתבשם כדי לצחוק!


חייב האיש לשכוח איך קוראים לו,איזה יום היום את הזמן והמקום,מלחמה/שלום,אבל חייב האיש לשכוח איך קוראים לו,איזה יום היום,להתראות,שלום.

היה שווה להשאר ער!!!

יורד כאן שלג

כל העיר לבנה! 

בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

עעעעעעעעעעעעעעעעעע

תודה.

אפשר להגיד לאנשים את כל מה שרצית להגיד כל השנה, ועכשיו זה לא יהיה בוטה, חצוף, טחיבת אף או כל דבר אחר.

תמיד יש את התירוץ שאתה שיכור...

בע"ה בצ"ל שו"ם

מה שלומכם?

מקווה כי "טוב, ב"ה.. מה איתך?"..

חבר'ה, אני מבקשת בכל לשון של בקשה לשמור על כבוד הפורום וכבוד החברים בו!

לא משנה לי אם מדובר באנשים מעל גיל עשרים או יומיים לפני..

הפורום מיועד לחברים מעל גיל עשרים, בגדול.

במקרה ויש "הסתננות" של קטינים וכאשר למישהו מפריעה הנוכחות של משתמש אחר שטרם זכה להכנס לעשור השלישי של חייו-

נא לפנות לאחד המנהלים בכדי לסדר את ההדורים!

נכון לכרגע לא דרושה עזרה ע"ג הפורום..

לא נעים לי למחוק תגובות! בבקשה תמנעו ממני לעשות זאת..

אין לאף אחד ממנו את הזכות להשתיק אדם אחר.

לא נעים לי שהוא פותח הרבה שרשורים? בעיה שלי!!

לא נעים לי שהוא דוס מידי? בעיה שלי!!

עוד עניין- כיף מאוד לקום בבוקר עם איזה שיר ערב. ובכלל, כיף לצפות בסרטונים מצחיקים/ רציניים ושירים נוסטלגיים..

תודה לכל מי שדואגים לשמח. אל תפסיקו!!

יחד עם זאת, לאחרונה נאלצתי (ותאמינו לי שלא היה לי נעים.. באמת..) למחוק כמה וכמה שרשורים בגלל מילים לא ראויות והעלאת סרטונים שלא תואמים את הצביון הדתי. בבקשה להתחשב..

חבר'ה- אתם תותחים אחד אחד!

בואו נשמור על אוירה נעימה..

על כל שאלה או בקשה- ניתן לפנות אל אחד המנהלים או אלי. בשמחה..

אני מצרפת כמה נק' שכדאי לזכור לפני שנכנסים לדיון וע"מ לסייע לאוירה נעימה בפורום

ובכלל.. בתקשורת בינאישית (ובפרט בנישואין..*שמה יד על הפה*):

.* שאלו את עצמכם מה גורם לפערים בתפיסות העולם שלכם? התשובות שיעלו לכם באופן טבעי יהיו

שהפערים ביניכם נובעים בעיקר מרקע חברתי שונה, רקע משפחתי שונה וחינוך בל דגשים אחרים.
ההכרה בהדלים האלה לבד תמתן מעט את הוויכוח מהנימה האישית שלו.

* נסו לעמוד על הפערים במונחים ובשפה שלכם. לכן לא כל טענה שלכם תובן אוטומטית ע"י החבר שמולכם.
נסו לכוונן את עצמכם לתדרים משותפים פחות או יותר. זהו לאילו מקומות לא שווה להיכנס כי שם הפערים אולי גדולים מידיי.

* מה המטרה של השרשור/ דיון? אם המטרה היא לומר את המילה האחרונה הרי שבשורשה של הדיון עומד רק אגו-

דיון זה ישפיע מעט מאוד על מציאות.
צריך להיות מודעים שמעט מאוד אנשים נכנסים לוויכוח מתוך נכונות לשנות את דעתם באופן מידי, והאמת שאין סיבה לכך.
הויכוח נועד להעברה הדדית של חומר למחשבה, וזה כבר הרבה מאוד. נסו לזכור זאת לאוך כל הוויכוח.

*הקשבה- בדקו את עצמכם אם בזמן שהשני מנסה לענות, אתם כבר מנסחים לעצמכם את התשובה.
אם אתם לא באמת מקשיבים, תדעו ששוב האגו נכנס.

* היו רגישים לזולת, נסו ללמוד על האדם שמולכם, שמתווכח איתכם. על הנקודות הרגישות שמהם הוא מגיע.
יש לו בטוח דברים טובים שחלק מהסיבה שבורא עולם זימן אתכם לדיון משתוף היא כדי שתקבל ממנו משהו שלך אין.

* צדקת הדרך- תאמינו בצדקת דרככם- זה בסיסי ואנושי, אבל בוויכוח אין שום צורך להכניס את האמונה בצדקת הדרך.
תדעו שמי שבאמת מאמין בצדקת דרכו לא עושה מאמצים גדולים כ"כ לשכנע את כל העולם. כשאתם מזהים בעצמכם להט גדול מידי להוכיח את צדקת דרככם, דעו שכנראה אתם לא ממש משוכנעים בה.
הוויכוח הוא הזדמנות לבטא את עצמכם, להניח לנקודות השבר באידאולוגיה שלכם להתמודד עם אתגרים חדשים.

לאחר הוויכוח תשובו להזכיר לעצמכם להאמין בצדקת הדרך. אבל רק לאחריו.

*המנעו מהמילים "לא נכון". גם אם אתם בטוחים שמה שנאמר לא היה נכון.

* יש כלל שאומר- בעל התבונה הגדולה ביותר הוא האחראי. זאת אומרת- אתם מודעים לכל נושא הווכוחים,
אל תחכו שהשני יתנהג לפי הכללים, תהיו אתם אלה שמיישמים את הנדרש.

*לשים לב לפני שהוויכוח עולה על שרטון- הטונים מטפסים, נשלפות מידי פעם אמירות אישיות- לדעת לעצור בזמן.

*דעו שזה מאוד לא תלוש ואפשרי בהחלט לצאת מוויכוח עם צדדים בעלי פערים הכי גדולים שיש.
אם תגיעו עם יחס נכון לדיון ועם הכרה שעומד מולכם יהודי ישראלי טוב בשורשו לא פחות מכם (ולפעמים אפילו קצת יותר..)

לא תאמינו לאילו נקודות טובות כל ויכוח קשה יוכל לקחת אתכם.

עכשיו מתחילים מהתחלה

בהמלחות לכל המסיימים והמתחילים את מחזור הרמב"ם ה-31-