בסיעתא דשמייא
חשוב לי להדגיש משהו אחת ולתמיד, במיוחד בפורום הזה -
הד"תים האלו שאני כותבת ומפרסמת [כן, הם לא מועתקים..] לא נועדו בשבילי. ממש לא.
הם נועדו נטו בשבילכם.
לכן אני ממש מבקשת - אם אתם חושבים שאין עניין לפרסם פה, תגידו לי ואני אבין ואפסיק.
אבל בבקשה תגידו את זה בצורה בוגרת ונחמדה, כי זה לא נעים כשזה בא בצורות אחרות..
(רק להבהרה - הדברים נאמרו ברוח טובה 
)
[הפעם יש גרסת ביינישי"ם - פה 
]
מכיר את זה שחבר שלך בא ונותן לך מחמאה, ואתה כזה: 'לא.. מה פתאום, אני בכלל לא כזה, פשוט רק עכשיו יצא לי לעשות את זה..'?
מכירה את זה שחברה שלך אומרת לך: 'וואו, אחותי, איזה יפה השיער שלך היום.. פצצה!',
ואת אומרת לה: 'מה? איכס. לזה את קוראת יפה?'...
---
מן הסתם לכולנו יצא לפחות פעם אחת בחיים שהחמיאו לנו, ואנחנו הכחשנו את זה.
למה בעצם אנחנו עושים את זה?
כי בד"כ מי שאומר רק 'תודה' על המחמאה ולא מכחיש את זה - נחשב לשיא ה'חש'. היום אנחנו רגילים לא לומר על עצמנו שומדבר טוב, כדי שלא יחשבו שאנחנו 'חשים', או במילה אחרת - מתגאים.
אז בעצם מכאן נובע שאדם שנחשב לעניו בחברה שלנו - זה אדם כזה חסר עמוד שדרה, שלא מאמין בעצמו, וחושב שהוא לא טוב בכלום.
אבל רגע, זה נראלכם באמת האידיאל להיות אדם כזה חלש, שלא באמת מעירך את עצמו?
אז זהו שלא.
אדם שעניו באמת, זה אדם שיודע שב"ה יש הרבה דברים שהוא טוב בהם, א-ב-ל - ופה מגיע אבל ענק - את הכל ה' נתן לו, אין לו שומדבר בזכות עצמו.
ז'תומרת שכן, יכול להיות שאתה מנגן ממש יפה, ואתה לא צריך להכחיש את זה כל פעם שאומרים לך את זה - אבל אתה צריך תמיד לזכור שה' הוא זה שנתן לך את הכישרון הזה כדי שתוכל להשפיע טוב בעולם, זה חלק מהשליחות שלך פה בעולם.
וכן, אם את טובה במתמטיקה את צריכה לנצל את הכישרון שה' נתן לך - ולא לומר שאת לא טובה בזה, כי ככה את לא תעזרי לאף אחד - לא לך, ולא לעולם.
בפרשת השבוע (פרשת וישלח) - יעקב אומר:
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך"
בעצם יעקב אומר פה שוואלה, הוא קטן. לא באמת מגיע לו להצליח.
אבל כרגע ראינו שאדם עניו באמת זה אדם שיודע שיש דברים שהוא טוב בהם, ולא מכחיש את זה.
אז איך זה מסתדר?!
אז זהו, שאנחנו יודעים שה' נתן לנו תכונות מסוימות וכישורים מסוימים - והכל בא רק ממנו.
אז פה בעצם יעקב מראה לנו את הענווה האמיתית -
מבחינת עצמנו - לא מגיע לנו כלום, כי אנחנו לא באמת טובים.
אבל רק בזכות מה שה' נותן לנו - אנחנו מצליחים ב"ה.
אז בעצם ה' עושה איתנו חסד ענק בזה שהוא בכלל מביא לנו את התכונות והכישורים שיש לנו, כי באותה מידה הוא יכול גם לא לתת לנו אותם.
ולכן, יעקב מרגיש כ"כ קטן מבחינת ה', כי ה' נתן לו (וגם לכל אחד מאיתנו) כ"כ הרבה. וכל מה שהוא נותן לנו הוא נותן לנו סתם ככה, בחינם.
וואו. תחשבו איזה טוב ה'.
אז לסיכום,
ענווה אמיתית זה לדעת שב"ה יש לי כישרונות - אבל הם לא הגיעו לי בזכות עצמי, אלא רק בזכות ה'.
ולכן - אנחנו צריכים להרגיש ממש התבטלות כלפי ה', כי הוא נותן לנו כ"כ הרבה.
שנזכה, בעז"ה!
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
לכל השבוזים 
