פורום בני עקיבא (עמוד 27)

אל תחפור לאנשים אחרים

ב"ה

ישנה מצוות התוכחה... לא לחפור לאנשים אחרים זה הכי קל.. אבל אני חייב ע"פ ההלכה!!

אל תשקר ותגיד "אל תחפור לאנשים אחרים"....

ה' עמך!

א. ובכן, מי שמך לכנות גדולי תורה - "רבנים"?

יש רבנים גדולים מאוד, פוסקי הלכה גדולים, שלא מסכימים איתך. 

וגם אם אנחנו לא מסכימים עם מישהו, אין לנו רשות לזלזל בו.

ב. "נתונים רשמיים"?! אין דבר כזה. לא העבירו שום שאלון בנושא.

ג. גם הטענה עצמה מגוכחת. 100% מחברי תנועת X מדברים לשון הרע, אבל רק 30% מחברי תנועת הנוער של שמירת הלשון. זה לא פייר להשוות בין התנועות, כי קהל היעד שלהן שונה. שתיהן מבורכות.

ד. יש כאלה שטוענים שזוהי הדרך הנכונה לחיות, כאידיאל. עיין פה.

ה. העולם הוא לא שחור לבן. אם החלוקה היתה ברורה בין צנוע ללא צנוע, הבחירה היתה פשוטה. אבל זה לא המצב.

בברכת חברים לתורה ולעבודה

בטעות זה יצא לי עם מרכאות כי העתקתי את זה..
ועכשיו... מיעוט הרבנים שמתירים (ואותם אני מכבד מאוד) הם בוודאי מיעוט שבמיעוט לעומת הרבנים שבדיעבד ואף אוסרים.
היצר הכי חזק הוא יצר העריות- הדרך הכי קלה זה פשוט לא להגיע למלחמה עם היצר הרע.
יש רבנים שחושבים שזה אידאל - אבל כשרואים את הנתונים (שדרך אגב מדובר בבוגרי בני עקיבא והמגזר תחפש את זה).
קודם כל - אין שום היתר לחצאית קצרה ש99 אחוז מבנות בנע הולכות בהן מה גם שרוול קצר.
דווקא מי שבא מבית תורני - הוא יפול הכי מהר...
הרבה יותר קל להתמודד עם לשון הרע ורכילות מאשר עם יצר העריות.
נפסק בשולחן ערוך וברמבם שאסור לומר שלום לאישה, קל וחומר להיות איתה בתנועת נוער.
לצערנו הרב היו חברה תורניים מבנע שהתחרדו בגלל שראו בציבור שלנו מקל מידי.
הרבה פעמים מי שלוקח את פסיקותיו של הרב שרלו בנושא בנע לא לוקח את אותם דברים בכיסוי ראש או בצניעות כללית (שמה הוא כמו הרב אבינר, אולי קצת קצת יותר מקל ממנו).
מי שפסק בעד התערובת הוא לא גדול כמו הראיה קוק הרציה קוק הרא שפירא הרצי טאו וכולי...
אין בכוונתי חלילה לבזות את הרב ליכנשטיין או אחרים (ומי שחושב שכן זוהי בעיה שלו).
תאמין לי בוא שבת אחת לאריאל תרגיש מה זה.. (אם אני לא טועה זה זכר, לא ברור לי)...
מה שאני לא אומר זה שצריך לסגור את בנע (ביחוד העולמית). ישנם כאלה שבלי זה לא היו יודעים מה זה תורה ואפילו היו מדרדרים לה' יודע איפה.
בע"ה שנתגדל בעבודת ה יתברך
תורת חיים בעז"ה!

אשתדל לענות לפי הסדר.

 

*קודם כל-צודק לחלוטין שאין היתר להתלבש בצורה לא צנועה. אבל איך קבעת ש99 אחוזים שבנות בנ"ע מתלבשות ככה? חתיכת הוצאת שם רע. באמת פוגע בכל הבנות הצנועות בבני עקיבא...

בנות שמתלבשות בצורה לא צנועה יש בכל תנועה. מסכימה שבבני עקיבא יש יותר אבל שוב-היא פונה לקהל אחר.

 

*דווקא מי שבא מבית תורני יפול הכי מהר? יש מה לדון על זה אבל זה לא לגמרי קשור. לדעתי החבר'ה התורניים מחזקים ברוב המקרים.

 

*הרבה יותר קל להתמודד עם לה"ר מאשר עם יצר העריות-ייתכן. אבל זה לא גורף.וגם לא משנה.

 

*נפסק בשולחן ערוך וברמב"ם שאסור לומר שלום לאישה, קל וחומר להיות איתה בתנועת נוער.- באמת יש בזה בעייתיות, אבל יש היתרים,אלו שאתה לא מסכים איתם.

 

*היו חברה תורניים מבנע שהתחרדו בגלל שראו בציבור שלנו מקל מידי.-חבל שלקחו את זה למקום של להתחרד ולא של לתקן את המצב. ממש לא אשמת בני עקיבא. (לא הציבור שמקל ולא ההתחרדות של חברה תורניים)

 

*הרבה פעמים מי שלוקח את פסיקותיו של הרב שרלו בנושא בנע לא לוקח את אותם דברים בכיסוי ראש או בצניעות כללית- נכון, אבל מה יש לתנועה לעשות מול האנשים שמתנהלים ככה? שוב. בני עקיבא היא לא מי שלא בסדר פה.

 

*אני בטוחה ששבת בסניפי אריאל מסויימים יותר צנועה ואולי גם יותר מרוממת מאשר בסיפי בני עקיבא מסויימים.

אבל יש מטרות אחרות שמוגשמות בשבתות הלא מרוממות והלא צנועות שלנו...

( מאוד מאוד תלוי סניף.לא בטוחה בכלל שהאווירה בשבת באריאל כ"כ שונה מבסניף שלי-שמעורב לגמרי)

 

*ואחרי כל זה...מה בעצם אתה כן אומר?

 

 

נזכרתי בהערה לגבי ההודעה הראשונה שלך-

הסיבות שאתה מכיר ללמה התנועה מעורבת הן סיבות שאנשים פרטיים הביאו לך מעצמם וממה ששמעו. לא מזלזלת בסיבות שהם נותנים לעצמם ולאחרים אבל אלו לא הסיבות שהתנועה מספקת.

ב"ה

קודם כל הייתי בעבר בסניף מעורב של בנ"ע ופרשתי.. בגלל חוסר הצניעות. כמו שכתבתי אפשר לעשות מה שאפשר בשביל להפריד את המקסימום שניתן, אבל עדיין לא להרחיק את השאר.

ידוע שיש בעיה בלילות של המחנות/המסעות, אז תפרידו בין בנים לבנות בלינה - אף אחד לא ימות מזה שהמסלולים לא יהיו צמודים למקום הלינה. מי שבכל זאת לא יצא (אע"פ שמעורב בהופעה ובמסלולים), הרי מובן שלא היה טוב שהוא היה יוצא ממילא, צריך לזכור שיש עקרונות לבנ"ע. לפחות בפעילויות צריך לשמור על שמירת נגיעה וכו'.. הזמן שזה הכי נראה זה בחודש ארגון וכו'. שבט איתנים משנות ה-50 הוציאו את הריקודים המעורבים מבנ"ע אחרי שראו את המקורות והסכימו להתיר לגבי העירוב. הבנים שלהם עם הנכדים של אותם אנשי איתנים, בשנות ה-80 פתחו סניף בין החומות בירושלים בתמיכת הרבנים מ"צ נריה, ח' דרוקמן,מלמד,י' וייס וכו'. היה אז סכסוך עם הקיבוץ הדתי שהתנגדו לזה. עד פתיחת סניף גב"ש בנים שפתחו את תנועת אריאל, בגלל שהק"ד, ששלטו על בנ"ע, הציקו להם, שהקומנור הראשון היה הרב אליעזר מלמד.( ודרך אגב חלק מאלה שהקימו את אריאל הקימו גם את ערוץ 7).

יש הרבה דברים שבנ"ע עושה ואריאל לא עושים (הרבה פעמים מסיבות של מיעוט ילדים וחוסר תקציב) כמו גרעינים שחזרו לפני 15 שנה. מנגד עדיין הרמה התורנית גבוהה יותר. מניסיון בבנ"ע יותר שמים דגש על הישראליות בפעולות מאשר באריאל ששמים יותר דגש על ארץ ישראל וכו'.

הבעייה הקטנה היא.. שבני עקיבא פשוט לא רוצים להתאחד (אריאל לא רצתה להיות מופרדת מבנ"ע בהתחלה-בנ"ע פשוט לא איפשרו להם, יותר מ-5 פעמים ניסו להתאחד מאז - עדיין לא רצו)!! הייתה הצהרה בוועידה הקודמת של כמה הורים נחמדים, אבל לא קורה כלום בינתיים. ככה גם לגבי מפלגת הבית היהודי - שזה פשוט שקר גס - לומר שבנט רוצה להתאחד. המחלוקת היחידה שיש לנו עם החרדים זהו מה היחס למדינה, אבל הכי כיף זה ללכת עם החילונים - כי בינינו מי רוצה אחדות עם "המסריחים השחורים האלה".

ניסיתי לא להכניס פוליטיקה, אבל לא הצלחתי... משום מה בנ"ע מוכנים לסניפים נפרדים אבל להתאחד - בלתי אפשרי.

מסכימה שיש הרבה מה לחשוב ולתקן ובמיוחד בנושא של הטיולים...יש מה לשפר.

 

אבל מדובר גם באוכלוסיה שמגיעה להרבה מהסניפים-משפחות יותר מסורתיות עממיות ככה,ומי שרוצה להגיע למצבים מסויימים-יגיע אליהם בכל מקרה. (חשוב לי לציין שאני לא מנסה להצדיק דברים לא מתאימים שנעשים וגם לא לחפות.)

 

בעניין האיחוד-העמדה של בנ"ע לגבי סניפים נפרדים היא שכל סניף צריך להיות מותאם למקום בו הוא נמצא.

ביישוב דתי שבו הכל נפרד, ויש אמירה לאוכלוסיה שהסניף צריך להיות נפרד, אז הסניף נפרד.

במקומות שהם יותר לייטיים\מסורתיים מן הסתם הדרישה של תושבי המקום היא שונה ואם הסניף יהיה נפרד יתפספסו הרבה חניכים, וחבל. הסניף צריך להיות תואם למקום שבוא הוא נמצא.

באריאל כידוע כל הסניפים נפרדים, ככה שהבעיה של בנ"ע עם  האיחוד לענ"ד היא (בין השאר) ההפרדה הגורפת. ולא עצם האיחוד עם אריאל.

חוץ מזה באמת יש הבדלים קצת יותר מהותיים בין ההשקפות של התנועות, שיכולות להקשות על איחוד, ולא רק נפרד-מעורב וסוגיות גאלו..

 

שנזכה בעז"ה לאחדות בעם..גם אם התנועות לא ביחד ולא מסכימים אידיאולגית..

מה הבעיה שבמקום חילוני יעשו בני עקיבא עם הפרדה?
התרוץ תלוי במקום הסניף לא תופס!!

תאמיני לי בבני עקיבא נפרד: יבואו בנים דתיים,לילדים חילונים יצרפו אותם לבני עקיבא ויקרבו אותם מצויין אל דאגה! לא צריך תמעורב..

צריך הפרדה לא משנה מתי ואיפה.
הלכה זאת הלכה.
בלי פשרות.

כן? רק אחוז אחד של בנות מבני עקיבא הולכות בצניעות?!
אם אתה כל כך צדיק תנסה לפחות לא להוציא שם רע על בנות טהורות שכן הולכות בצניעות ובוודאי שלא לפגוע בהן!
וזה רק נקודה קטנה מבין כל הדברים שאמרת!
אז אתה לא אוהב את בני עקיבא, סבבה.
אז אמרת שזה לא טוב, אוקי..
אבל מצד שני אתה אומר שאתה לא בעד לסגור את בני עקיבא..
יש משהו שאתה תומך בו?!
אני בתור אחת שכן הולכת בצניעות, אני וחברות שלי (וכן, כולנו מבני עקיבא, ויש הרבה מאוד כמונו!!!!!) נפגענו אישית מכל אותם האנשים שמוציאים עלינו דיבה רעה.

בס"ד

תלוי מאוד בסניף... בסניף שליד הבית שלי רק המדריכות מגיעות צנוע.. אפילו המדריכים מגיעים עם מכנסיים קצרים! האחוז של החצאיות הארוכות הוא הרבה יותר גבוה ביישובים הדתיים ביחוד ביש"ע (חוץ מהקיבוץ הדתי ומקומות כמו אלקנה, אבל יותר במקומות כמו טלמון).

שקר וכזב להגיד שאריאל רוצה ל"כפות" הפרדה. מבינים שישנם אוכלוסיות רבות שצריכות את העירוב, מוכנים לדבר על זה, הבעיה - שאין עם מי לדבר!

נניח על ישיבות הקו טוענים שהם מוציאים את כל מי שלא הולך בדרכם. משום מה קורה אותו הדבר פי עשרת אלפים בקיבוץ הדתי (שדי שולט על בני עקיבא) וחושב שמי שמקפיד על ההלכה אינו נחשב "ציונות דתית" - זאת ההפרדה האמיתית. אני מאוד אוהב את העקרונות התורניים של בנ"ע אבל כשמתווכחים על נושאים כמו ריקוד מעורב ושירת נשים ונותנים לחניכים לעשות מה שהם רוצים (איסורים הלכתיים) - ברור שהתנועה מכניסה ביד פתוחה את המסורתיים והחילוניים וביד השניה סוגרת לתורניים ומי שרוצה להקפיד על ההלכה..

מההתחלה אריאל לא רצתה לעזוב את בני עקיבא - הכל זה אשמת בני עקיבא והקיבוץ הדתי - שעד היום לא רוצה אותם (באמצעות 'נאמני תורה ועבודה' ו'קולך' שרק עבודה בראש שלהם לא תורה). פעם ניסו להידמות כמה שיותר לחילונים - האם זה היה דבר טוב, שמנסים להמשיך בקיבוץ ה(לא באמת)דתי.

אם תעשי סקר בקרב הנהלת אריאל תראי שיש רוב מוחלט להתאחדות עם בנ"ע, מצד אחד בלי לוותר על ההפרדה בסניפים כמו שהיה עד עכשיו ומצד שני להשאיר את הסניפים המעורבים.

(או שטעית בשירשור..?) בכל אופן, אני לא מסתכלת רק על היישוב שלי, האווירה שאני חווה במחנות היא אווירה מאוד טובה ומי שלא מחפשת קשר עם בנים- לא מוצאת! כן, גם בסניפים מעורבים- מי שלא מחפשת קשר עם בנים תדבר איתם לעיתים ממש רחוקות ורק עיניינים טכניים.
זה שאתה אומר שבני עקיבא תומך בעירבוב זה נכון אבל צריך להבין שיש המון (!) מהצוות שמתנגדים, אבל המזכ"ל בעד ולכן לא מפרידים הרבה סניפים. עוד מעט יחליפו מזכ"לים ואמרו לי שהמזכ"ל החדש תומך בסניפים נפרדים (שגם אני תומכת בזה אבל לעומתך אני לא פוגעת ומזלזלת בכל השאר..)

מצטערת אם אלו מילים קשות אבל לא מצאתי דרך עדינה יותר.

זה לא נכון שמי שלא מחפש קשר לא מוצא!

יש לנו יצר הרע וכשנמצאים לבד יש דברים שמושכים... 

אנחנו צריכים להלחם בזה וכמה שיותר להתרחק.

אין אפוטרופוס לעריות!!!

לכן, אסור סניפים מעורבים (אא"כ בלי זה הם יגיעו למצב נורא יותר...) וכך גם מחנות.

 

מצטער אם אלו מילים קשות אבל לא מצאתי דרך עדינה יותר.

א. מבקשת שלא תנקוב בשמות של יישובים וסניפים. עוד הוצאת שם רע.

ב. לא מסכימה שהקיבוץ הדתי שולט על בני עקיבא,אולי הקיבוץ הדתי הישן מאוד...אבל לא של היום.

ג. על כל דבר בהקשר של צניעות יש מה להגיד-מכנס קצר לבנים זה משהו שמתירים.

ד. לא ניסיתי לטעון שאריאל "כופים" הפרדה,התנועה עצמה נפרדת..קשה לי להסביר בכתב.

ה. אני חושבת (מקווה מאוד שאני צודקת) שברוב מוחלט של הסניפים לא נותנים לחניכים לעשות מה שהם רוצים, יש צוות, ויש קומונרית, ויש גם אנשים מעל הקומונרית..נכון שיש פעמים שעוברים על איסורים הלכתיים אבל לא יודעת...אויל בפעמים מסויימות זה אפילו כדאי כדי לקרב. אני צריכה לחשוב על זה.

ו. שוב הנקודה שבנ"ע לא סגורה לחבר'ה תורניים. זה הכול גישה של התורניים. הייתה תקופה שהיותר דוסים אצלנו לא באו-ואללה השבט הידרדר. עכשיו באים וב"ה אנחנו במקום כ"כ הרבה יותר טוב!! זה בחירה שלהם איך להסתכל על זה. (אני מדברת על סניף ברמה דתית סבירה בהחלט.ברור לי שיש מקומות *מסויימים מאוד* שבהם הסניף חוסם את עצמו לחבר'ה תורניים ורק ה"חזקים ביותר" באים לשם וזה בתור שליחות)

 

אני ממש מבקשת שתפסיק עם ההאשמות הבוטות והלא מבוססות האלה (לא מצאתי מילה אחרת).

אחוז אחד שמתלבשות צנוע. למעלה מ50% לא שומרים נגיעה. ו"רק עבודה יש בראש שלהם לא תורה"-האמירה האחרונה באמת באמת פוגעת.

ממש לא נעים לנהל ככה דיון. דווקא מעניין וחשוב לי לדבר על זה,אבל הדרך שבה זה מתנהל לא מתאימה לי..

 

ומי שהגיבה מעליי-הסיבה שלא מפרידים סניפים היא ממש לא דני הירשברג.הוא המזכ"ל אבל לא יכול לקבוע לבד התנהלות של תנועה שלמה.

אני גם לא בטוחה שאפשר להגיד בצורה מוחלטת ש"בני עקיבא תומכת בערבוב" ,לא חושבת שעל הרבה דברים בתנועה אפשר להגיד באופן מוחלט "בני עקיבא תומכת ב..\מתנגדת ל..." כי בבני עקיבא יש כ"כ הרבה גוונים,גם בשטח בסניפים וגם בהנהלה-שנחשב שיש להם קו ספציפי שאיתו הולכים,גם שם יש הרבה סגנונות בתוך הציבור הדתי.

קיצור הדברים לא פשוטים כמו שמציגים איתם.

 

מצטערת שחפרתי. חשוב לי להיות ברורה.

ישלי מלא חברות שעזבו את הדתי לאומי בשביל החרדי...
ווואלה טוב להן!
אבל באסה הן מפספסות ציבור יקרר..
והכל בגלל ההתרים של הציבור בהרבה דברים...

אני לא כמוהן,הציבור חשוב לי עד כדי כך שלא אעזוב אותו בחיים...בלי נדר..מה שירצה ה'
ברוך ה' יש כמות גדלה של הפרדה ואנשים שבעד הפרדה בציבור,ככה שיש תקווה ..

איפה מצאנו בהלכה שהוחכים על פי 'רוב הרבנים'???
אם אתה אומר שכן הולכים על פי רוב הרבנים, דע לך שרוב הרבנים כיום אןסרים גלישה באינטרנט... והם לבושים בפראק כיםה שחורה ומגבעת, וגרים בבני ברק מאה שערים וגאולה...

אז אל תהפכו חולשות שלכם לאידאלים השולחן ערוך פוסק בבירור שאסור! 

מהסיבה הפשוטה שהוא חי כמה מאות שנים לפני שבנ''ע נוסד... אתה יכול לומר שעל פי הבנתך, מה הוא העה אומר על מציאות כמו בני עקיבא, אבל כמו כן יהיו אנשים שיחלקו עליך...

כנראה שלא שונים ע"מ להגיד שפסיקתו לא רלוונטית להיום

 

ב"ה

קודם כל אוירבעך אני לא יודע אם כתבת את 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים!' בצחוק או בשקר - מכיון שאתה גולש באינטרנט ועוד בערוץ 7 - של המזרוחניקים רחמנא ליצנן!!

השולחן ערוך אוסר שאסור לדבר,לראות אישה בכלל בלי קשר לנישואים.. אם תמצא דרך שבני עקיבא תהיה בלי זה תקבל את התוצאה הבאה: תנועת 'אריאל'!

גם הרב שרלו פסק שכדאי כמה שיותר להרחיק, והוא והרב אבינר פסקו שאם בכל מקרה יש חובה שזה יהיה 'רימון' או משהו כזה..

רוב הפוסקים של הכיפות הסרוגות פוסקים בדיעבד (במרבית המקרים) או שאסור בכלל (הרב אבינר, הרב זלמן מלמד) - אבוי לך אם תאמרי שהם פחות גדולים מאלו של החרדים!

היצר של היום הוא הרבה יותר חזק- הרבה מהחניכים (יש גם באריאל כאלה), שאין להם אינטרנט מוגן בבית ואפשר להבין מה אפשר לעשות עם זה..

היום זה לא הקיבוץ הדתי אלא נאמני תורה ועבודה..

בטעות יצא לי שמות של סניפים כאלה וכאלה.. אבל יש לשבח את בנ"ע על כך שלאט לאט משתפרת אבל כמו שכתבתי כשהחברה בסניף יותר תורניים בדרך כלל הם רוצים הפרדה.

הרבה פעמים הסניפים נגררים הכי ההורים (לאו דווקא תורניים) ולא אחרי הרבנים.

מעכשיו מחליטים שהדיון יהיה נקי, בלי קללות ועלבונות...

(ד"א אני נחשב ילד הרבה יותר חופר מכל בן אדם אחר בעולם ).

מה הבעיה-שלבנות זה קל! לי כגבר קשה פי כמה וכמה להתמודד עם איסורים אלו!!

יחיד ורבים הלכה כרבים (ככה גם יצא בשמונה עשרה דבר, שע"פ שהיו חומרות, באותו זמן היה רוב לבית שמאי ופסקו בעקבותם אף על פי שלרוב מדובר בספק דרבנן לחומרא שאמור להיות לקולא): תראה בפורטל הדף היומי: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19321

 

סתם, הטיעון שלבנות זה קל...זה לא קל, אבל זה בטוח יותר קל מלבנים. 

אין לי הרבה מה להוסיף, ברור שהסניפים הרבה פעמים הולכים אחרי ההורים במקום אחרי הרבנים.

 

והטיעון הגדול שחייבים להגיע אליו-בני עקיבא היא תנועה של עם,ולכן לא יכולה להתנהל בצורה מופרדת כמו אריאל. בני עקיבא עושה עבודה עצומה של קירוב לבבות וזה באמת בא הרבה פעמים על חשבון הדוסים יותר. החשיבה שצריך לעשות זה הפסד מול רווח.. ולדאוג שהדוסים ידרדרו\ייפגעו כמה שפחות.

אם בסניף מסויים כל הדוסים מפסיקים לבוא, הסניף מדורדר, גם המדריכים לא איכותיים ולא במצב של להרים את הסניף והחניכים... צריך שיהיה שינוי. (כל דבר-מדריכי חוץ, לשלב עם סניף איכותי אחר באיזור...משהו)

אבל בסניף ש"יחסי הכוחות" בו שווים בערך (לא דווקא מבחינה מספרית) והחבר'ה הדוסים לא מתדרדרים או סתם מרגישים לא בנוח ברמה מוגזמת אז זה בסדר. ואולי שווה העירוב. אולי.

 

נק' תחתונה-נכון שיש את ההפסד בתנועה מעורבת אבל יש רווחים גדולים אחרים ואנחנו לא יכולים לדעת מה באמת יותר חשוב וגדול. צריך לדאוג שיהיה איזון כמו בכל דבר בחיים.

להלן שו"ת עם הרב אבינר:

 

שו"ת עם הרב אבינר

 

תנועת נוער מעורבת

ש: איזה היתר יש לערב בנים ובנות בתנועת נוער. בניי שם, מדברים כל הזמן על הבנות ולמטרה זו הם הולכים לשם? 
ת: איני מכיר היתר. עיין קצור שו"ע קנב ח-ט-י.

http://www.havabooks.co.il/sms.asp?cat=159

 

וזה מה שכתוב בקיצוש"ע:

(ח)

• צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה, ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשה, וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה.

פגע אשה בשוק, אסור להלוך אחריה, אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות.

והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, עוונו גדול מאד. ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה.

‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎ט

אין שואלין בשלום אשה כלל, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. ולכן כשכותב אגרת לחבירו, אסור לכתוב ולומר: שלום לזוגתך. אבל מותר לשאול לבעלה או לאחר איך שלומה. וכן מותר לכתוב לחבירו: הודיעני משלום זוגתך.

(י)

המחבק או המנשק אפילו אחת מן הקרובות, שאין לו שום הנאה, הרי זה עושה איסור, שאין קרבים לערוה כלל, חוץ מן האב עם בתו והאם עם בנה, שהם מותרין בחיבוק ונישוק.

א. אנחנו לא נוהבגים לפי כל מה שהשו"ע פסק. יש דברים בהלכה שהם לא הכי ברורים.

לדוגמה, מה עדיף לגבי כיסוי ראש, האם פאה זה טוב?

יגידו החב"דניקים שזה האידיאל, ומי שמתחזקת היא מי ששמה פאה.

לעומתם, יש ציבורים שקוראים לפאה 'עצת בלעם הרשע' על כל המשתמע מכך.

מה באתי לומר בכך?

זה שאתה רואה משהו אחד כהתחזקות, כמצב האידיאלי, לא בהכרח נראה כך בעיני כולם.

או במילים אחרות, יש אנשים שמאידיאל לא הולכים לאריאל.

 

ב. ובטח תשאל, למה? מה, הם לא מכירים את מה שהרב אבינר חושב? מכירים, ובכל זאת הם פוסקים אחרת, ובעינהם זה לא פחות צודק ממה שאתה ציטטת.

אשמח אם תקרא את הטקסט הבא. אתה לא חייב להסכים איתו, אבל אני מקווה שזה יעלה כמה נקודות למחשבה. קצת ארוך, אבל שווה את זה.

 

על הצניעות: בין קדושה לתועבה / בכל סרלואי אולמן

 

חברה צנועה תוחמת את המיניות לגבולות נכונים, ומאפשרת לנשים קיום כבני אדם. החברה הדתית והחרדית מתרחקת מאידיאל זה, בשל תרבות צניעות שיש בה מן הפורנוגרפיה

 

נשות טאליבן בבית שמש

 

לא מזמן נסעתי בטרמפ. הנהגת היתה אישה חביבה, בת גילי בערך. כדרכן של נשים הבטתי בלבושה. היא הייתה אישה יפה, רק שאי אפשר היה לראות את גופה. שערה היה מכוסה כולו וגופה – עטוף ברדיד שחור. מתחתיו – שכן הרדיד הזה לא היה אטום לגמרי, אלא כמין רשת שחורה דמוית תחרה צפופה מאוד – לבשה חולצה לבנה, ועליה עליונית. ריחמתי עליה – היה חם מאוד ובאוטו לא פעל מזגן; אך מסתבר שרחמיי נבעו יותר מתחושתי שלי מאשר מרגשותיה שלה. היא נראתה מאושרת.

מדוע אישה המתלבשת על פי גדרי ההלכה החמורים ביותר עוטה על עצמה של? נימוסיי לא עמדו בפני סקרנותי ושאלתי אותה.

היא השיבה בחביבות שבעלה ביקש זאת ממנה. בעלה, יש לציין, לומד באחת הישיבות הציוניות הגדולות. הוא ביקש ממנה להוסיף קדושה. היא הסכימה. ביישוב אין היא הולכת כך; אבל כן בירושלים – שבה נעשה הדבר מקובל יותר ויותר. היא סיפרה על רב גדול שפנתה אליו אישה וביקשה להתחזק במשהו, והוא אמר: בתוספת צניעות.

צניעות פלוס

למילה הזו, צניעות, יש ערך של פצצה. איש אינו יודע את טבעה המדויק ואת מרכיביה הממשיים אך מהרגע שבו את משליכה אותה לאווירו של חדר היא מכתימה את הקירות, מחריבה את הרהיטים ומשאירה פצעים וצלקות בגופן של כל אלו הדוברות עליה. יהיו כאלה שיתארו אותה כהתגלמות הטוב וככוחה של האישה; יהיו כאלה שיתארו חוויות קשות ואף יזכירו צלקות נפשיות.

אך מהרגע שהטלת את המילה הזו לאוויר, משהו בו ישתנה. שוב לא תוכל הנשימה לחזור לקדמותה.

 אני אישה דתייה. אני שומרת מצוות מאז שנולדתי, ובזמן מסוים גם התחלתי לשמור מצוות לא מתוקף החינוך אלא מתוקף הבחירה. ויותר מכך: קיבלתי על עצמי מערכת של מושגים והלכות כחלק מאורח חיי גם אם אני חשה קושי ממשי בביצוען. לכן אני מכסה את ראשי ומפרידה בין בשר לחלב; אני מתפללת בבוקר ומקפידה על טהרת המשפחה. אני מתלבשת לפי כללים הלכתיים מובהקים, כפי שאני מקפידה על מזון כשר. נכון, אני מאמינה שעולמי הרוחני אינו שלם עדיין; הרבה הרבה יש לי ללמוד ולהבין, תמיד אוכל להקפיד יותר. אך זוהי דרכה של תורה; ובכל השתלמות בעבודת המידות או המעשה – הדרך תמיד ארוכה מהיעד. ועם זאת – זוהי דרך מחויבת, דרך שאני שמחה בה; הנה אומר זאת בשמחה ובגאווה: אני אישה שומרת מצוות, אישה דתייה.

והנה, יש נשים המתבקשות על ידי בעליהן לעשות מעבר למקסימום שדורשת ההלכה, בשם מידת החסידות. זוהי, יש לציין, אופציה ראויה עבור אנשים שהקדושה בוערת בדמם. אך קדושה זו נראית לעתים כנחלתן של נשים בלבד. מהי מידת החסידות שהוא דורש מעצמו, כגבר? האם הוא מקפיד שלא ללכת בזרועות מגולות? האם יקבל על עצמו – שהרי כל רצונו להרבות בקודש – תפילות נוספות, ארבע ביום אולי? או שמא יקום לתיקון חצות? נראה שלא. נראה שמידת חסידות עבור גבר היא בינו לבין א-לוהים, ו מידת חסידות עבור אישה היא בלבושה; צניעותה שלה היא סממן עבור רמתו הרוחנית. ונראה שצניעותה של אישה לעולם אינה מספקת. היא ממלאת אחר דרישותיה החמורות ביותר של ההלכה ועדיין אין הדבר די; היא נדרשת לדברים שאף אינם נחשבים למידת חסידות. למעשה, היא נענית לבקשתו של בעלה (ומפניה נראה היה שהם מאושרים ביותר) שתוסיף על עצמה יותר מהמקסימום שקיבלה על עצמה.

כנשוך נחש

וכאן יש לעצור, ולספר סיפור.

אני מתגוררת ביישוב ועובדת בעיר; בדרכי לעבודה אני נוסעת באוטובוס. אני עולה עליו ומבקשת להתיישב, וכאן נראה שקרה דבר מה חמור מאוד. נראה שעשיתי מעשה נפשע – התיישבתי ליד גבר. הוא קם ממקומו כנשוך נחש ונעמד מיד ואני הרגשתי אשמה ובושה. אחרים, גברים ונשים – נראה שכולם ישבו ליד בני מינם – נעצו בי עיניהם. עליי להצטדק מיד: היה זה המקום היחיד באוטובוס בחלקו הקדמי, והרי אני ביקשתי לשבת; הדרך לירושלים היא דרך ארוכה ומלאת פיתולים שלא רציתי לעמוד בהם. מה גם שהייתי בזמן שעבור האישה הוא קשה יותר מן הבחינה הגופנית. וסת? ראשית הריון? כבר אינני זוכרת. מילא, ועוד אומרים שזיכרונן של נשים חזק משל הגברים.

הגבר שאיתרע מזלו והתיישבתי לידו העדיף לעמוד כל הנסיעה ורק לא לשבת לידי. לא משום שנדף ממני ריח לא נעים (אני נוהגת להתרחץ מדי יום), לא משום שהחזקתי בידי ספר שאינו קדוש (היה בידי סידור תפילה); משום שאני אישה.

כי בשנים האחרונות, בעולם פרוץ ביותר, התרבו הסייגים והמנהגים. נשים הורחקו לחלק האחורי של האוטובוס, ונאסר עליהן לשבת ליד גברים. נשים מתבקשות להסתיר את חלקי גופן הנשיים ולעטות של. נשים מתבקשות לא לעבור ברחובות במועדים מסוימים. נשים מקבלות שירות בקופות נפרדות במרכזי הקניות. נשים –  נראה שיש משהו מערער מאוד בחברתן של נשים. משהו אסור. אותו גבר שקפץ ממקומו כאשר העזתי להתיישב לידו לא עשה זאת מאבירות אלא מפחד; בעיניו היה כעס; בעיניו היה גועל. משהו – במעשה שעשיתי – עורר בו רגשות חזקים ביותר.

וכאן יש להעיר: אני אוהבת להיות אישה; אוהבת להתלבש, אוהבת את חברת הנשים. חונכתי בבתי ספר ובתנועת נוער נפרדת; עד היום אני מרגישה בושה בפני גברים. בקלות רבה יותר אני מסתדרת עם בנות מיני. יתר על כן: אני מאמינה שבמקרים רבים ההפרדה בין גברים ונשים היא הכרחית – כמו בבתי ספר למשל. נקודת המוצא של דבריי היא זו האורתודוקסית, הרואה את הצניעות על פי הלכה כערך ודרך חיים ואת הצניעות שבהתנהגות ובמעשה כערך חיובי המתבטא בעוד פנים, הרבה מעבר ללבוש.

לא באתי לקעקע את מוסדות הארץ, לא באתי להציע: הסירו את מלבושיכן, שבו בחיקם של גברים באוטובוס, פרקו את המסגרות -  -

כל שביקשתי הוא לשבת, באוטובוס.

משהו בי – בהופעתי, במה שאני משדרת – משהו מעורר פחד. משהו מעורר גועל. כבר אין מדובר בכיסוי הגוף אלא בהסתרה של איבר נמק, של משהו מאיים ומרתיע ומעורר חלחלה – גופי שלי, גוף האישה.

מחיקת השם

אבל, תאמרו בצדק, הרי עולמנו שלנו היום שונה בתכלית מהעולם שהיה לפני עשר, ואפילו חמש שנים. אינך יכולה ללכת ברוב בלא לפגוש פורנוגרפיה. מעולם לא היה העולם פרוץ כל כך – סרטים, תמונות, פרסומות. לא נזכיר את האינטרנט. דומה שכל מי שמבקש לקנות או למכור היום משהו, קונה למעשה את גופך שלך. גופך שלך, שהוא הדבר היקר לך ביותר, נעשה מטבע עובר לסוחר. כיום כבר לא מדובר בסחר בנשים אלא במסחר המבוסס על נשים; האישה היא מטבע עובר לסוחר.

 וגם אלו שכמו חיים על ירח פנימי ונמנעים מכל אלו, אם ילכו ברחובות ודאי יפגשו ביותר בשר חשוף נשי מאשר בכל תקופה אחרת. וכנגד כל הפורנוגרפיה הציבורית הזו, חיפצון וזילות של גוף האישה, מן הראוי להרבות בקדושה.

ומהי אותה קדושה? הפרישות כמובן. בעולם מעורבב נתרחק מן הנשים. בעולם פרוץ, נלביש אותן. ובעולם שבו הפמיניזם העניק לה קול, והוציא אותה מן המטבח וחדר הילדים, נחזיר אותה, שקטה ומכובדת, לשם.

וכאן יש לעשות הבחנה: צניעות היא כיסוי והפרדה המאפשרים מרחב ללא הפרעה מינית. פורנוגרפיה היא דריסת הגבולות הללו. צניעות מאפשרת קשר; הפורנוגרפיה משמידה אותו. הצניעות מניחה את קיומה של האישה ומקיימת את המפגש בינה לגבר; ואילו הפורנוגרפיה מוחקת את השנייםומסרסת את מקום הקשר. בעולם פורנוגרפי, מאבדת האישה את פניה. אין היא שם, גיל או מהות; היא הופכת לצביר איברים. אין לה רצון או בקשה; כל קיומה הוא ביצרים שהיא מעוררת. והמשתמש בפורנו זקוק לה כדי למחוק אותה; הוא משתמש בה כדי להעלים אותה, כדי לגרש אותה מקרבו. ועולם המאפשר פורנו והשטוף בו, עולם המלמד נשים להתלבש כפרוצות, עולם שבו התנהגות ולבוש פורנוגרפיים הופכים לנורמה, גם אם הוא שוויוני בתנאי השכר וההעסקה – הוא עולם שונא נשים.

 מול עולם כזה, תאמרו, עומד העולם החרדי. עולם שמטרתו להגן על האישה: החברה נפרדת, לבושה של האישה צנוע באמת. ההפרדה בין גברים לנשים מאפשרת את המפגש האמיתי, המתוק כל כך, בין שניים שלא הוכתמו במגע זר, בגוף ובנפש. הנה הנה קמה כאן חברת מופת שמצליחה להתעלות מעל טינופת הרחוב -  -

פורנוגרפיה הפוכה

אך משהו קורה. משהו מתערער. משהו – רע? מוזר? – עובר ברחובות בשנים האחרונות. בהתחלה, את רואה ולא ממש מבינה. את מתארחת בשמחה משפחתית ורואה שהנשים והגברים חוגגים באולמות נפרדים. את מוצאת על מדף בביתם של ידידים עשרה ספרים וקונטרסים, וכולם עוסקים בצניעות. בצאתך לרחובה של ירושלים אינך יכולה להימלט מעשרות מודעות בעניין. ברדיו, בחדשות מדברים על נשים המכסות את כל גופן מכף רגל ועד ראש, אך כאן, נאורותך וחינוכך הטוב אינם מאפשרים לך לחרוץ משפט על מורכבותו של ציבור שלם. את מנסה להפריד בין העולם שאת חיה בו לחברה החרדית שאת מעריצה ועם זאת מבקרת, ורואה כי נורמות צניעות חרדיות בלבוש ובהתנהגות נכנסות אל עולמך שלך.

 כל העולם נעשה שטוף בשיח הצניעות כשם שעולם אחר שטוף בזימה.

והצניעות הופכת לחזות הכול. היא נהפכת למדד לאיכות הנפש; היא נהפכת לקנה המידה היחיד לקדושה וסגולתה של האישה. ואט אט נעלמת האישה בפני הצניעות. תחת שהצניעות תאפשר את הקשר עמה, בלא בלבולי התאווה, היא נדרסת על ידה. חוט דק תלוי בין חובת הצניעות והזכות שבה לבין הפחד מאישה; חוט דק שתהום תלויה בו. והמרחק מהאישה – מרחק שיש עמו כבוד להבדלים בין המינים, כבוד לסוד שבמפגש בין אישה ואיש (שבחברה מעורבת כמו נשחק למשהו עייף, משומש מאוד), המרחק הזה מתפרש כהתרחקות מגורם החטא והטומאה – האישה.

 אומר זאת בפשטות: אותם חרדים המבקשים מנשים לעבור לחלק האחורי של האוטובוס; אותם אנשים המבקשים מנשותיהם לעטות של על גופן המכוסה כבר לפי דרישת ההלכה המחמירה ביותר; אותם גברים שעורכים תמונות בעיתון כדי שלא יופיעו בהן פניה שלא אישה ובוודאי לא שמה – אותם אנשים המזהים את האישה כמקור התאווה והטומאה והחטא – שטופים בפורנוגרפיה כמעט כמו החברה החילונית, שממנה הם מבקשים להיות נבדלים כל כך.

ואנשים אלו אינם רעים, אלא שעם השנים ומחנק הסגירות נטשטשה דעתם בין כיסוי ומחיקה. ואין בכוחן של הנשים להגיב כיוון שהזיהוי בין איכותה של אישה וצניעותה חד כל כך ומאיים כל כך במשמעויותיו בחברה שאמת המידה שלה היא כמעט כולה בדקדוקי מצווה ולבוש, עד שכל תגובה בעניין כמוה כמחיקת כל זיהויה העצמי, כמוה ממש כהתאבדות.

ובמסגרת תהליך ההקצנה הכללי שעובר על החברה הדתית, שבו היא נקרעת בין קוטב החרדיות לקוטב החילון, לא תוכל אישה לשאול מדוע שלא ללבוש של בעצם. היא מזהה את מעשי החברה החרדית כתוספת קדושה ולא מבינה את שורש העניין, ואם לא ייעצר הסחף עכשיו – על ידי אמירה רבנית וצעקת הנשים – הוא יהפוך לנורמה בציבור הציוני דתי בשנים הקרובות, וכבר לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל אחור.

וכאשר מזוהה הצניעות עם כלל המידות הטובות, כל התנגדות לה היא אסון וכל שאלה עליה היא ערעור על סלע קיומנו. והאישה, המנסה להיות יהודייה טובה יותר, נדחקת לפינות האחוריות של האוטובוס כשבד שחור מכסה את איבריה הנשיים. היא מזוהה עם החטא; ואת החטא – אין לגלות ברשות הרבים. דומה שכוחה השטני גדל שבעתיים: יהיו הרחובות נפרדים. כוחה עצום כל כך עד שיש לכסות את כל גופה ממש. והיושב לצידה באוטובוס, הרי הוא מתחייב בנפשו.

זוהי פורנוגרפיה. בפורנוגרפיה חושפים את גוף האישה כדי למחוק את פניה שהם עולמה הרגשי; כאן מכסים את גופה כדי להימנע מכוח הפיתוי העז שלה; מול הפורנוגרפיה מאבד האדם את שיפוטו המוסרי ואת שיקול דעתו. והתוצאה אחת היא: ה"אישה" נעלמת. כבר אין מדובר בגוף החי, בבשר ודם בעל רגשות, חלומות, תחושות; כאן וכאן מדובר בגוף בלבד. וכוח הייצוג של החטא עצום כל כך והפחד ממנו רב כל כך, שכמו נראה שכל ייצוג של נשיות הוא המפחיד. למעשה, יש להכחיד את הנשיות עצמה.

מלחמה בדרך

אני רוצה לצאת במשפט מפוצץ מאוד: אנו נמצאים כעת בתחילתה של המלחמה על זכות הקיום של הנשיות ברשות היחיד והרבים. קראנה לזה בכל שם שתרצו: פמיניזם, שוויון, הזכות לנסיעה באוטובוס, הזכות שלא להזיע בקיץ. המלחמה הזאת לא תיעשה על ידי קריעת של מגופה של אישה הבוחרת לעשות כן; מאבקיהן של נשים נעשים בכוחן המתנגד לאלימות.

אל תסכימו. התלבשו בצניעות אך אל תניחו לאיש להאפיל אתכן בבד שחור או לחשוף אתכן באורח מביש לאור השמש. נהגו בהתחשבות כלפי זולתכם אך אל תסכימו לפחד ולשנאה שאתן מעוררות בשל היותכן נשים. זכרו: כשאתן נענות לבקשתו של נער או ילד או גבר לעבור לחלק האחורי של האוטובוס אתן אולי הופכות לשעיר לעזאזל; אבל הוא עושה אתכן לאיברים איברים.

הכותבת היא מורה, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתשרי תשע"ב,  7.10.2011

אבל זה לא קשור
זה שיש קופות לגברים ולנשים,
זה שיש הדרתנשין באוטובוס.

זה רק באזורים ספציפיים,וזאת הכללה גמורה

בסדר?


יש הלכה,עושים אותה.

להתרחק מהנשים מאוד מאוד.

אין פה מה להתבלבל.
הלכה פשוטה.

כמעט כל החברה החרדית סולדת מהמנהג. הרב אלישיב זצ''ל התנגד לבקשה הזה. הבעלים והמשפחה גם כן בדרך כלל מתנגדים. אבל האישה הזאת, עם השאל, שונאת שמסתכלים עליה. ממש ממש שונאת. עד כדי כך שהיא מחליטה לכסות את גופה שלה ולא זו בלבד, אלא שגם של הילדים שלה. בעיני השאל הוא 'מנהג גוים' לכל דבר ועניין, יש איתו בעיה הלכתית. 'אין מקיימים מצווה בעבירה' זה לא אני אמרתי.
אני בין המתנגדים לקווי מהדרין בכפיה, אבל בעד לתת לחרדים מקומות נפרדים, למי שירצה זאת, בקוים שלהם.
דווקא בגלל כל החשפנות באינטרנט צריך להצטנע כי לכי תדעי מה יחשבו עליך.
לצערי הרב, ראיתי כאן בפורום 'בני עקיבא' (וגם בחוברות של 'נאמני תורה ועבודה') שהופכים היתרים מה'שרידי אש' זצ''ל שבדיעבד - לכתחילה.
נפסקה הלכה בשולחן ערוך - ''הרחק האיש מן האישה מאוד מאוד''.
למעלה מתשעים אחוזים מהרבנים פסקו שאסור חברה מעורבת ואם כבר - אז בדיעבד (כולל הרב נריה זצ''ל). אז כל ה-90% משוגעים ופחות מ-10% נורמלים? תסכימו אותי שזה לא באמת נשמע לכם הגיוני.
ברור שיש רווחים כמו הפתיחות לציבור הכללי, אבל עצם העובדה שצריך פתיחות היא בדיעבד.
אין ספק שבמקומות תורניים צריך סניפים נפרדים.

בכ"מ, זה לא עניין של נורמלים ומשוגעים, אלא של דעות שונות.

לא חושבת שמי שהולך לבנ"ע מאידאולוגיה (אני מדברת על ציבור דתי ירא שמיים) חושב שאריאל משוגעים.

זה באמת עצוב שהופכים משהו שהוא בדיעבד לאיזה אידיאל גדול מלכתחילה.. אבל אני לא חושבת שבנ"ע עושה את זה בתור תנועה. הרבה חבר'ה שבאים עושים את זה אבל לא התנועה.

(חוץ מזה זו בעיה של כל הציבור בעוד נושאים, ואפילו לא רק של הציבור הדתי אלא של כולם בתור בני אדם. להצדיק את מה שאנחנו עושים ולהציג אותו כטוב ומלכתחילה. אבל לא חשוב.)

 

ההיתר למעורב הוא בדיעבד-נכון, אני חושבת שכל אדם דתי שיודע קצת ומפעיל את הראש יודע את זה.

במקומות תורניים צריך סניפים נפרדים,והם באמת נפרדים.

ני סבור שמחנה סיירים הינו המחנה הטוב בעולם אם לא בגלקסיה הזו.בעיניי המחנה מכיל כל מה שאי פעם רציתי.אבק לכלוך עייפות חום מים חמים ארטיקים במחיר מופקע ואת סיירת שעטנז זו חוויה של פעם בחיים ומי שלא מגיע עשה בשכל

אשמח אם תחזרו אליי לתגובות מנחם האנונימי 0526987185

כל טוב לכם רבותיי

 

למה זה לא איזשהו סוג של לשון הרע.

באופן אישי שוחחתי עם אחד מאנשי התנועה, שנמצא במחנה קרוב ל-25 שנים, והוא אמר לי שהשמועות לא נכונות. [נכון, בכל חברה יהיו שוליים, אבל גם הם לא עד כדי כך קיצוניים כמו שיש אנשים שמנסים לתאר...]

 

באמת ששבעתי מהטענות הללו. היו פה כל מיני דיונים בעבר על זה, אביא שני קישורים, ניתן לעיין שם בתגובותיי:

קישור 1

קישור 2

 

ברצוני להביא כאן את דברי הרב עזיראל אריאל, רבה של עטרת. הבאתי את הדברים לא פעם פה, ואביא אותם שוב. אנא קראו בעיון:

 

הרב עזריאל אריאל

עטרת

קדימה, לבני עקיבא!

 

החופש הגדול בעיצומו, ואנו, ההורים נקרעים בין התוכניות השונות המוצעות לילדינו (ואף בינן לבין האילוצים הכלכליים שלנו).

    בתוך כל זה, נמצאים מפעלי הקיץ של 'בני עקיבא'. לכאורה, מדובר רק במספר קטן של ימים – שבוע לכל היותר, מתוך תקופה ארוכה של חופש. אולם המשמעות של אותם מפעלים ארציים – הן כאשר מדובר במחנות קיץ והן כאשר מדובר בסמינריונים – היא גדולה ביותר, ועולה בהרבה על עצם ההימצאות במסגרת זו.

להיות חלק מן העוצמה

ביציאה למחנה הקיץ (או לסמינריון) רואה החניך (או המדריך) שהוא לא רק חלק מסניף קטן ביישוב קטן, אלא חלק מתנועה גדולה ביותר ומגוונת עד מאוד. הוא מרגיש את העוצמה של התנועה, את הגודל שלה, את הרוח שלה, את המאפיינים המיוחדים שלה, את האווירה המיוחדת שהיא יוצרת. לא תמיד הוא קולט את המסרים הישירים. לפעמים הוא לא רואה. לעתים הוא לא מקשיב. קורה לא פעם שיש גם תקלות – ארגוניות, ואף חינוכיות או התנהגותיות. אבל כל זה משני לעומת העוצמה של תחושת השייכות, לעומת הגודל שיש בהיותך חלק בלתי נפרד מתנועה ענקית – תנועה שיש לה דרך, תנועה שיש לה זהות, תנועה שיש לה עבר עשיר בהיסטוריה, תנועה שיש לה הווה מרשים, תנועה שיש לה שאיפות גדולות ביחס לעתיד.

    תחושת השייכות ל'בני עקיבא' היא גורם מרכזי בעיצוב הזהות האישית של ילדינו – הזהות הדתית, הזהות הציונית, הזהות האידיאולוגית, ואף הזהות התרבותית. בעולם מלא גרויים אמיתיים או וירטואליים, בעולם העובר שינויים מהירים, בעולם שיש בו משיכות חזקות לכיוונים שונים ומנוגדים, מספקת תחושת השייכות ל'בני עקיבא' את אחד העוגנים היציבים של בני הנוער הדתי-לאומי. ההקרנה שלה היא חזקה דווקא משום שהתנועה – כשמה – תנועת נוער היא, שבני הנוער מעצבים אותה ברוחם, בלי התערבות כובלת מצדנו, המבוגרים. העבודה החינוכית לא באה בהכתבה "מלמעלה כלפי מטה" או "מן החוץ פנימה", אלה להפך, בצמיחה משותפת מלמטה למעלה, ומן העולם הפנימי (האישי או הקבוצתי) כלפי חוץ.   

להיות שייך לדרך

מי שמרגיש שייך ל'בני-עקיבא', ובמיוחד אם הוא "שרוף" (כפי שהיו רגילים לומר לפני 30-40 שנה), או "חג'דמאט" (כפי שרגילים לומר היום), מרגיש הזדהות עם הדרך שלה, עם הערכים שלה, עם המסרים שלה, עם המפעלים שהיא יוצרת ומקימה. 'בני עקיבא' אינה "סתם מועדון" להנאה ולבילויים. זהו ארגון שיש לו עקרונות, יש לו ערכים, יש לו אידיאולוגיה. הוא מטיל משימות, דורש דרישות ויוצר מחוייבויות.

    נכון, לא הכול "חלק" במפעלי התנועה. בשולי הדרך ניתן לפגוש לפעמים תופעות והתנהגויות שאינן מתאימות לנו. אולם תקלות אלה אינן אלא כמו ענן המסתיר מעט את אורה של השמש, ואל להן לגרום לנו להפסיד בשל כך את העיקר – את בניין הזהות הדתית של ילדינו. מה גם, שהתנועה פועלת בהצלחה לשיפור מתמיד של האווירה החינוכית והדתית בכל מפעליה.

 

על כן, חשוב לנו מאוד לרשום את הילדים והנערים למפעלי התנועה. הדבר שווה גם מאמץ כלכלי וגם ויתור על הצעות אלטרנטיביות מפתות. אין לזה תחליף.

קדימה, בני עקיבא! הידד במעלה!

 

 

 

אנונימית יקרה, אני רואה שאת באמת רוצה להבין ולא סתם לקנטר; אם יש עוד נקודות שלא התייחסתי אליהן, אשמח להתייחס.

בב"ח לתו"ע

אתה כנראה לא הבנת נכון מה שכתבתי, כתבתי שאני דווקא ממש בעד לצאת למחנה. ומציק לי כל השמועות כי מציגים ככה את בנ"ע.

אנחנו אומרים אותו דבר...אבל תודה, מה שהבאת פה ממש יעזור לי.

(אני לא האנונימי הראשונה)

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי, יש לי המון מה להגיד.

בקיצור נמרץ -  מי שלא מחפש, לא מוצא. ברגע שיש לך את השתיים-שלוש חברות שלא ירדפו אחרי הבנים, אין סיבה שלא תצאי תהני ותחזרי הביתה בלי חבר.

אני חייבת לומר לך שזה לחלוטין לשון הרע. לחלוטין.

כך, בדיוק כך, מתגלגל לשון הרע. מצמיח רגליים.

קל לנו להסתכל בצרות עין. בזלזול. בשליליות וחוסר הערכה.
"בנות נכנסות להריון בסיירים".
זה מה שיש לנו להגיד על המחנה הזה?!
מה, קשה לנו לומר שיש בתנועה חניכים שלא שומרים נגיעה? הכל רץ מהר. באטימות שכזו. בחרדתיות שזה ישר ילך לשם.
הדור שלנו מורכב. מבולבל.
לא הכל כמו שהוא נראה, אבל לא הכל כמו שהוא מצטייר לכם בראש.

כן, יש במחנה סיירים מגוון מאוד רחב של אנשים.
מאוד רחב.
אנחנו לא באנו ליצור אחידות דעים.
באנו להתאחד.

האם יש בעיות במחנה הזה?
וודאי.
יש בעיות בכל מקום.
אף אחד מאיתנו לא מושלם. לכל אחד יש את הדברים שהוא צריך לחזק ולעבוד עליהם... ולכן, כשאנחנו באים כקבוצה- אז יש מכלול של דברים טובים ומדהימים. ויש גם את הבעיות.

צריך ללמוד להיות חלק מעם ישראל ולהפסיק להתרחק מאנשים שכל מה שיש לנו להגיד עליהם זה שהם נכנסים להריון במחנה סיירים. זה רק תעודת בזיון לכמה שהאף ועניים שלנו עשואות למעלה למעלה ואין לנו יכולת להביט ללבבות.

 

זה ממש לא נכון.

 יש מצב שיש תופעות יוצאות דופן כאלה- לא בדקתי..

אבל זה ממש ממש לא האווירה שבמחנה..

בני עקיבא מנסים בדרכם להכניס למחנה הזה הרבה ערכים ,

 בטוחה שגם המדריכים (אם הם מספיק טובים) ישימו דגש על דברים חשובים.

וכמו שדני הירשברג אמר לנו יפה בהכנה-

יש לכם הזדמנות להיות 7\24 במשך שישה ימים עם החניכים שלכם!

הם רואים אתכם כל הזמן והם נמצאים אחד עם השני הרבה זמן ברצף, דבר שלא קורה הרבה..

 

סיירים זה הזדמנות לחזק את הקשר שלך עם החברות שלך, עם המדריכות שלך (הזדמנות לשאול שאלות, להתייעץ או סתם לדבר)

וכן- גם להכיר קצת את עם ישראל.

 

אני לא אומרת שלא תראי הרבה דיבורים בין בנים לבנות- ברור שכן! 

אבל זה לא אווירה שלימה של פריקות והפקרות.

 

ואיפה שאת תבחרי להיות- שם תהי

 

מוזמנת לדבר על זה בהרחבה עם המדריכות שלך או בנות אחרות שיצאו למחנה זה.

 

תהני )

 

כלום מכל זה כבר לא משנה

סליחה על הטעויות

שזה באמת רק מה שצריך ומהכסף של המדריכים לא הולך כלום לבני עקיבא אלא באמת רק מה שהמדריכים צריכים (אוכל, מקום, וכ'ו)
שנה שעברה, כשהייתי מדריכה, התלוננו הרבה פעמים על זה, וזה מה שהקומונרית ענתה לנו..

אקדים ואומר, זו דעתי האישית ואינה משקפת שום עמדה רשמית.

 

 

תשלום מראה על רצינות.

אם אתה הולך לסמינריון שהוא חינם, ופוגש שם הרבה חבר'ה, ובמקום להיכנס ליחידות אתה מבלה איתם על גיטרה בחוץ - משהו מתפספס.

אבל כשאתה משלם על זה, התשלום מראה על איזשהו מחוייבות שלך כלפי המערכת. גם בהרגשה האישית שלך. וגם מבחינת המנהלתיות - צריך לדעת כמה מיטות צריך, כמה אוכל, כמה אוטובוסים. אם כל אחד קם והולך קשה מאוד להתנהל מבחינה טכנית.

 

נכון שיש הוצאות. ונכון שזה לא מכסה את זה. בעיניי זו התחייבות שלך כלפי התנועה, ולהפך - התחייבות התנועה כלפיך.

בדרך כלל תשלום מראה רצינות אבל לא בהכרח.

בסמינריון הדרכה האחרון הכרתי בנות שהכסף שהן שילמו לא שינה להן את היחס לסמינריון. אני חושבת שמי שלא מספיק מבין את החשיבות של הכסף לא יתייחס למחיר בגישה שלו, ובדרך כלל זה אותם אנשים שמתייחסים לסמינריון ככה בלי קשר. 

 

לפי מה שאני יודעת בתנועות נוער אחרות (לא יודעת אם בכולם אבל אני בטוחה שבאחת) המדריכים לא משלמים על מפעלי התנועה. הם גם ככה משקיעים כסף בהדרכה.

 

וואלה אני לא חושבת שהתנאים שהיו בסמינריון האחרון שווים את הכסף, והם לא יותר גרועים מהתנאים והאוכל במפעלים האחרים שהייתי בהם. אני חושבת שאם המחיר היה נמוך יותר, הרבה יותר חניכים היו יוצאים וכך הסכום שבנ"ע משלמת כדי לספק את התנאים האלו היתה נמוכה יותר.  

מדריכים לא צריכים לשלם!

באיזה קטע הסמינריון עולה מליונתלאפים?..(לא הייתי אז אני לא במת יודעת כמה עלה..)

ולפי מה שבניעקיבא אומר- אני לא חושבת שלהראות רצינות זה תירוץ מספיק טוב בשביל להוציא מלא כסף.. וגם לא ה'לדעת כמה מיטות' בשביל זה יש הרשמה ויש התחייבויות..

סמינריון זו לא דוגמה כל כך טובה.

כמה עולה שהות ללילה? אוכל? הדרכה?

 

השאלה המקורית לא הייתה על זה.

דבר ראשון- בני עקיבא היא תנועת נוער. לא תנועת ילדים. בתור מדריך אתה חלק מתנועה עדיין, היא נותנת לך המון, לא רק מסגרת פעילות. זה לא נכון לומר שבני עקיבא חייבת לך בתור מתנדב...אתה לא מתנדב בשבילה. אתה מתנדב בשביל עם ישראל.
אבל העניין היותר פרקטי-
20 שקלים זה המון כסף אם תכפיל את זה בכמויות של המדריכים. ותתפלא, אבל לא חסר על מה להוציא את הכסף. יש ילדים שאין להם שקל בבית, זבאים ממשפחות קשות מאוד ובנ"ע משתדלת לעזור.
בנ"ע משקיעה כספים גם במדריכים. כן. הגיוני לך לשלם 20 שקל למחנה קיץ? אתה ראית פעם את העלויות המטורפות?
ואם לא ידעת, אז כל פעילות של מדריך מסובסדת מראש.
סמינריון הדרכה כיום עולה למדריך 395 שקלים. 5 ימים, לינה ארוחות והמון סדנאות מקצועיות.
זה לא עולה 395 שקלים.
זה עולה לפחות 600 שקלים אם לא יותר לפעמים.
200 שקל למדריך על כל סמינריון.

כסף לא גדל על העצים.
ואם הפתרון שלך הוא לקחת יותר מהחניכים אז אל תהיה מדריך.
סליחה.

דברים עולים כסף.
הלוואי שלא.

אבל מדריך שיוצא לסמינריון הדרכה צריך גם להבין שהוא בא לבנות את עצמו ואת עולמו.
זו זכות להיות מדריך. זו זכות להיות מחנך.
אתה עדיין חניך בתנועה. אתה עדיין מתחנך לערכים, גם כשאתה מדריך.
אין שום סיבה שבעולם שתרוץ כמו "אני מדריך" תשיל ממך כל תשלום כספי שהוא.
כן, מעריכים אותך ואת העבודה שלך. לכן אתה משלם 20 שקל ולא מאות שקלים.
אבל לא צריך לקפוץ מעל הראש.

לפי מה שאת אומרת, בני עקיבא היא אינה תנועה רווחית ואינה מקבלת תקציבים משמעותיים מהמדינה...
זה נכון?

ד.א: לא אמרתי שצריך לקחת יותר מהחניכים. גם המחיר שגובים מהם עכשיו הוא מאוד יקר.

תודה רבה על התגובה

ובכן, היא מקבלת תקציבים אבל הם לא מספיקים לכל מה שהיא עושה.

ראה ערך- מבצע התרמות שנתי.

 

אין כסף שיושב בפינה בחוסר מעש בתנועה. אין.

 

וברור לי שלא אמרת שצריך לקחת יותר מהחניכים. אבל שמעתי כזו טענה כבר בעבר.

אפשר לעיין ולראות מה הם התקציבים, ההוצאות, הכנסות וכו'.

ממה שבאמת משלמים למה לקיים פעילויות שעולות כל כך הרבה אם הן גם לא ערכיות? (לדוגמה סופרלנד)

 

אני לא חושבת שזה בסדר שחניכים ישלמו כל כך הרבה. באמת בתור חניכה לא יצאתי למפעלים בדרך כלל בגלל העלות. אבל למה מדריכים שעושים עבודת קודש בהתנדבות צריכים לשלם בשביל להתנדב? לשלם כל כך הרבה על דברים?(לדוגמה הסמינריונים)

 

אז אם דברים עולים כל כך הרבה אולי אפשר להוזיל אותם? לוותר על דברים יקרים מידי, לעשות מטעם התנועה דברים להשגת כסף כמו להכין משהו ולמכור?

 

זה מוזר לי שכשעשינו פעולות סניפיות הן עלו הרבה פחות ממפעלים של התנועה

סופרלנד לא ערכי?
מאיפה בכלל להתחיל.
בואו נעשה הפוך.
בואי ננסה ביחד למצוא דברים ערכיים בסופרלנד.
לא בכוח- מצאתי כבר 5. לא מחורטטים. מחושבים מלכתחילה.


לפעמים בורג קטן במערכת לא מבין בכספים. ובצדק.
רק כשהתחלתי להתעניין הבנתי.
פעילות בסניף לא דורשת ממך יותר מדיי...
רק יציאה לאיזור מסיים מחייבת אוטובוס. זה עולה כסף. והרבה.
אבטחה. חובשים. אוכל. הדרכות. השכרת ציוד.
עולה כסף.
בעוד שאת בסניף- אין לך שום צורך שדורש הוצאה כספית.

זה נהדר שבסניף יש פעילות זולה ומשמעותית. אבל (! ) יש חשיבות לגודל, לעוצמה, לחניך שפוגש את כל בני עקיבא בשיא תפארתה. זה משמעותי. זה מעצים. אישית, בתור חניכה, זה שינה בי דברים.
כשאתה מבין שאתה חלק ממשהו גדול זה עושה לך משהו. זה מגדל אותך. אתה פתאום מבין שאתה הלב הפועם.

והסברתי. מדריכים עושים עבודת קודש. ברור לי. אבל בסוף- הם גם באים לקבל. הם לא רק באים בשביל להתנדב, אז לא צריך להפוך את זה למשהו לא מוסרי. רוב רוב המדריכים בתנועה נהנים ויוצאים גם בשביל עצמם. הם יכולים לשלם 20 שקל.
ועל סמינריון... באמת- אי אפשר להיות מדריך בלי לעבור הכשרה. ולא, אין דרך להוזיל סמינריון הדרכה של 5 ימים. זה לא זול. זה ממש ממש יקר. אם תסתכלי במה שקורה בתנועות אחרות תקבלי תמונה קצת יותר טובה.

לפחות דרך הטלפון

תכין פתקים מראש עם שמות של כל מיני דברים (פלאפל, דגל וכו') או דמויות (הרצל, יצחק רבין, גולדה מאיר וכו'), וצריך שיהיו זוגות עם אותו הדבר, וכל אחד צריך למצוא את בן הזוג שלו בלי להגיד שום מילה, רק עם פנטומימה. תחלק לכולם את הפתק, ותתן להם את הזמן שצריך... יהיה כצת בלגן, אבל ממש שווה, עשיתי את זה עם החניכים שלי כשהם יתאחדו עם קבוצה מעיר אחרת וב"ה זה ממש הצליח!!!! בהצלחה!!!!

לחיות במתח גבוה זה קשה. לעניות דעתי, היהדות עוסקת בבעייה הזאת משורשה. 

לצורך הדוגמה, אם נדבר על הקשר של האדם עם הקב"ה - ברמה האידיאלית, 'שיוותי ה' לנגדי תמיד'. אבל ביום יום, אנו לא חווים את זה בעוצמה הכי גבוהה שלנו. במהלך היום, יש לנו את הרגעים בהם אנחנו יוצרים מפגש - כמו תפילות.

אבל אז יש אתשבת, שהיא ניתוק ממירוץ החיים ושוב התחברות לקב"ה.

ויש מעבר לזה גם את החגים, ויום כיפור.

 

הנקודה היא שיש במהלך הדרך מקפצות שאמורות לעזור לנו להשאיר את עצמינו בחווית הקשר.

 

איך מתמודדים עם זה?

לאט-לאט. לא הכל בבת אחת, כי אז זה קפיצה גדולה מידי. מחליטים על משהו אחד שמשנים. ומתמידים בזה.

והיה מאוד כיף!! (תלוי הגיל של החניכים לדעתי) כל אחד שילם 200 והיה הכל ובשפע הטיול היה 3 ימים 2 לילות עשינו על האש קנינו ממתקים לכל השבט ולא היה חסר כלום... (אם זה הרא''ה תדאג שייצאו לפחות מניין) מה שכן ההורים קצת דאגו  על המקומות שינה...  צריך לכתוב נוסח בדף על כל הפרטים הסיכונים וההשתדלות ולמען האמת כולם היו מרוצים יותר מכל מסע או מחנה אחר...

עשינו את זה פעם והיה ממש נחמד
בכללי זה ממש כיף לעשות בפארקים

מותר לפחד. לאט לאט נכנסים להיות חלק מהסניף. בהצלחה!

בהתחלה מתפדחים אבל אחכ זה עובר...שתדעי שזה ממש טוב וכיף

קודם כל- הדרכת חוץ זה בהחלט כיף, מלא סיפוק וטוב, ואני ממליצה מאד, למי שמתאים לה.

 

מה הקטע? שאת מכירה את עצמך הכי טוב...

 

קודם כל- נראה לך מתאים לך להדירך? להעביר פעולות? שחנשים? ערבי כיף?

להיות אחראית על קבוצה של ילדים , ולהשקיע בהם במקביל ללימודים?

 

זה קודם כל. הדרכה בככלי. מתאים? אחלה.

 

שלב הבא- לא צריך יותר מידי מאפיינים מיוחדים להדרכת חוץ אלא אם כן-

יהיה לך קשה להגיע. הנסיעות יעיקו עליך ויבזבזו לך זמן שאת חייבת אותו.

את ילדה של בית וקשה לך שבתות מחוץ לבית

 

בעיקרון, ברור שבההתחלה יכולה להיות קשה, להכיר את הסגנון של האנשים, להתחבר לח'ברה, למשפחות...

אבל אחרי חודשיים -שלושה את לגמרי בפנים!

 שווה ממש!

 

אבל קודם כל-

תחשבי אם מתאים לך, ואם כן-אז לכי לבדוק ולפי זה תראי!

לבדוק לא עולה כסף ועוזר להגיע להחלטה.

אני בדקתי סניף חוץ, הוא קיבל אותי אבל הרגשתי שזה לא מתאים לי,

 הלכתי לסניף אחר וב"ה מאד נהניתי, והייתי אחלה מדריכה סה"כ

קודם כל תודה רבה!
אז אני ממש אוהבת ילדים ומרגישה שמתאים לי הדרכה. מבחינת הנסיעות אני לא יודעת מה יהיה בתכל'ס אבל יש לי מלא מקומות לישון בהם כולל ביישובים הסמוכים פשוט באמת מה שאני חוששת ממנו זה הצוות. אני חושבת שאני ארגיש לא קשורה ולא בנוח עם שאר המדריכים..

אני לא בדיוק יודעת מה האידיאלוגיה שלהם......

לא אכפת לי מה הם עושים חוץ מכמה דברים וכל השאר אחלה...............

יש כמה דברים שזה יתרונות לעומת סניפים נפרדים.

עיין פה.

יש בזה אידיאל לזמן ספציפי ולמקום ספציפי שאם יהיה בו סניף נפרד זה רק יותר יזיק..

בסופו של דבר האידיאל הגדול הוא כן להגיע למצב שבו הציבור מותאם לסניף נפרד ואז יהיה טוב לפתוח סניפים נפרדים

האידיאל הוא חברה שלמה וצנועה, כלומר - חברה צנועה מעורבת. מבנה החברה הטבעי הוא מעורב, ועלינו כדתיים לקדש החומר, כלומר - להפוך את המצב הטבעי לנכון וקדוש. חברה נפרדת היא חברה שבורחת מהמציאות ולא מוצאת פיתרון אמיתי לבעיות צניעות, שאפילו מתקיימות גם בכזו חברה. ברגע שמחליטים להפריד בין בנים לבנות יוצרים תמונת עולם שבה גברים ונשים לא יכולים להתקיים במישור אחד, וזה פוגע בשני המינים, ובנשים בעיקר. דבר זה יוביל לדחיקת נשים ולהגבלתן, כי הרי הן לא יכולו להשתלב בשוק העבודה, כי זה לא צנוע! נשים לא יהיו רופאות, מרצות, חברות כנסת ומנהלות... בימינו, נשים הן הרבה מעבר לאוביקט שעלול לפתות גברים, ולא כל שיחה איתן היא קלות דעת שתוביל לפריצות. חברה צנועה מעורבת היא חברה טבעית, וכשאר כל אחד יקפיד על צניעותו ועל ההיגבלים ההלכתיים (נגיעה, ייחוד וכו'...) תתקיים חברה טהורה ואמיתית, כמו בימי קדם!

זה ממש לא רק 'בשביל הבנים' ההפרדה.
סתם שאלה- את לא מרגישה יותר בנוח, יותר חופשיה, ויותר 'קל' לך להגיד את דעותייך בחברה נפרדת מאשר במעורבת?
ואפילו אם תהיה בחברה מעורבת ותשמרי על עצמיך תיהיה בעז"ה צנועה ולא תדברי עם בנים- זה מאוד מאוד יגביל אותך ואת די תסבלי מזה! (מנסיון..)
בכל מקרה יש על זה מחלוקות שלמה...

את צודקת! אני בצוות מעורב ואני מרגיש הרבה יותר חופשי שאני רק עם הבנים!

אבל אני חושב שיש יותר טוב מאשר רע בדבר הזה. היתרון בתנועת נוער ובמה שהוא נותן לחניכים הוא עצום! ולכן הרב אבינר כתב שאם אין מה לעשות ויש רק סניף שהוא מעורב אז כן ללכת לשם.

 

אבל אתה יכול לתרום שאתה גם בסניף נפרד ולא לעבור על הלכות מידי יום
זאת דעתי
איך אפשר לשמור על העיניים שם?

כבר נכתב בשולחן ערוך להתרחק מהנשים מאוד מאוד

ונפסק שאסור לעיין בנשים

ואינני רואה גבר שחי בחברת נשים ולא יפול בזה

פחות ממי שלא נמצא שם

ובהקשר לכך ההלכה היא ניצחית וזה מקשה על אפשרות לזה (עירוב) 

אפילו לזמן מוגבל

שבעזרת ה' נזכה לעבוד את ה' וולהתחשב בעצמינו

ולא חלילה הפוך

את הקילקול הכ"כ גדול הזה שבתנועה  של הדתיים לאומיים הכי גדולה בארץ היא בהגדרה שלה מעורבת מאידיאל! אני ממש חושבת שזה קילקול וצריך לעשות הכל כדי לשנות את זה.. לאט לאט לנסות להפריד סניפים וכ'ו..

 

(אני מדריכה בסניף נפרד ב"ה..)

הרבה סבורים שהחברה המשותפת תורמת להכרת המין השני מגיל צעיר ומונעת כל מיני בעיות אחר כך. פחות בעיות בנישואין ( אפילו שמחייבי ההפרדה לא יודו באמת ) ויותר יכולת להימנע מבן זוג לא מתאים. 

כמובן שהדתיים שתומכים באי-הפרדה מדגישים את החובה לנהוג בצניעות ראויה ולהתרגל לחיי צניעות אלו עם אלו. 

אידיאל?? איזה אידיאל יש פה?..
המקום של הנשים לא צריך להיות המרכזי בחברה- ההפך
הפוך, בעבר המקום הנכון והאמיתי שלהם היה בבית. אך ורק בבית. אמנם זו הגזמה כבר, אבל--
היום הכל התהפך, שיוויון. וכו' (אני בת.. כן??)
למען ה' איזה מין אידיאל זההה?? תתאפסו על עצמכם!!
זה לא גורם טוב בשום מצב.. בדיוק כמו שמפרידים בי"ס צריך להפריד סניף--
וזה אפילו יותר גרוע כי זה פעילות חברתית, מעבר ללימודים שזה בסיסי
בואו נהיה דוגריים. גם בנים וגם בנות יותר עצמם כשהם עם עצמם. כל אחד והפוזות שלו שזה כבר מגעיל.
אולי זה כיף ונחמד (וכן זה כיף. ומאוד נחמד!!) אבל זה לא גורם טוב וזה הורס את אישיות ואת ביטחון העצמי
שאתה עסוק כל הזמן במה יחשבו ויגידו עלי ואיך אני נראית כרגע.
אז לא- גם אם יש בזה קמצוץ של אידיאל שגם הוא לא נכון, אז אל תאמינו לשטיפות מח שהתנועה עושה לכם.
ובאמת באמת שאני לא מהיותר דוסות. ההפך הוא נכון, פשוט ההגיוניות פה היא מעבר, תחשבו על זה.
 

ממש מסכימה עם כל מילה!!

קצת לדבר איתם,מה הולך להיות להם..
להכין אותם יותר ..
ומה המטרות שהם צרייכים להשייג...
תדבר איתם בכלליות על כל הנושא,
שישיבה,זה לימוד יותר רציני,וזה חשוב,
ואם יש התמודדות לבוא ולספר,
תשב עם ילד ילד,ותברר איתו,איזה ישיבה הוא,האם הוא מרוצה?
מה כדאילו? סתם שיהיה לו כתף להתייעץ איתה...
ולהם:לתת כל מיני טיפים לפניהישיבה,
אתה כבר בטח יודע איזה טיפים אפשר להביא לקראת הישיבה וזהו.

אך ורק שלכם,ההורים!
בלי ייעוץ טוב,ובלי הסברה הילד לא יבין.
הילד צריך להרגיש סומך עלייכם,ושאתם מטיפים לו ומעירים לו בצורה נעימה,ואז הילד לומד לקבל את ההוראות שמשהו שמחזק אותו,
אני לא מכירה את כל הסיפור,
לא שאני חלילה מזלזלת בחרדים,
פשוט ישנה קבוצה בעם שהולכת נגד ישראל,
וזה לא בסדר,ובניגוד לתורה,וממה צריך להתרחק.
פשוט להציס גבולות.
תשוחחי איתו ותשאלי אותו?
מה מושך אותך לשם?
מה הדעות שלך לגבי צבא?
מה את חושבת?
עדייף שאת תעשי את זה פנים מול פנים מולו,עדייף את 2 ההורים,אבל לפעמים הילד בא לו שלא ילחצו עליו ורק לשפוך לאמא/אבא.
יכול להיות שחלילה,הוא לא מרגיש בטוח בסביבה שלו..
לכן מחפש סביבה אחרת שיותר תעטוף אותו..
אי אפשר לדעת,
וצריך לראות מה השורש של העברה,
אני בטוחה שזה לשם שמיים,
אבל,צריך בכל התחזרות הכוונה,
ובמיוחד על ההורים!
יש לכם אחראיות למעשים שלו!
תדברו איתו בנועם,
מה כדאי לך,תעירו לו תדרך,תגידו לו שבציבור הנפלא שלנו יש צדיקים ויש לך גם בדתי לאומי אלטרנטיבה נפלא ללמוד תורה ולעבוד את ה',_לא פחות איפה שאתנ נמצא
וחשוב להסביר לו אתזה,
בן כמה הוע בכלל?
זה לא כלכך פוןט לעבור למגזכ אחר,
זה תהליך,
לפעמים חיובי לפעמים לא.
זה לא לעזוב וללכת,אם הוא עדיין קטן,אתם יכולים לשנות הכל,אין לי מוסג איזה סוג שייעורי תורה הוא הולך,
אבל חשוווב!! שיהיה פיקוח של ההורים,
שזה לא יהיה כת,או משהו,
תפקחו,תכירו תרב,תרבנית,תשאלי מה הם מעבירים בשיעור,
יש שיעורי תורה שמדבר לכולם,חרדים חוזרים בתשובה דתיים ,וזה השיעור האמיתי..
אולי הבן שלך מרגיש סוג של אני רוצה להיות שייך לשם כי שם יש יותר דגש על התורה,
אבל אפשר להסביר לו שגם בדתי לאומי יש דגש על לימוד התורה.
בהצלחה רבה(;
נשמח לעדכון..

עם דגל ישראל

בתוך שק"ש

עם מוכרת בחנות

בתחנת אוטובוס

אני לא יודעת מה הסיבות לכך שהסניף שלכם מעורב, אבל יכול להיות סיבה.. לנסות להסביר גם למה זה מעורב, אפשר לדבר על כך שבני עקיבא זה תנועה של עם שמקבלת את כולם(!!) שיש סניפים שלה בכל העולם ולהסביר להם את השליחות שיש בתנועה.
אך אני מאמינה שלפעמיים צריך גם להתעלם, אז שיגידו מה שהן רוצות להגיד, זה לא ישנה את דעתך. אם את שלמה בכך שאת חניכה בבנ"ע ומאמינה בערכים של התנועה אז שיגידו מה שהן רוצות ותבחרי להתעלם.. מאחלת לך בהצלחה..

תודה רבה ו נשמות 

הסניף שלנו ממש לא מעורב!!!!!

ננסה בכל זאת תודה

 

אנשים לא רוצים להבין, לכן לא משנה איך נסביר, זה לא יילך.

אנו אנשים שונים, ובחרנו לעשות בחירות שונות. אני אכבד את החלטתכן להיות בתנועה א, ואתם תכבדו את החלטתי להיות בתנועה ב.

מי שירצה להעמיק ולדון בטיעונים מהותיים על ההבדלים, נשמח לדבר. אבל מי שסתם רוצה לזר סיסמאות באוויר, לטעמי חבל על המאמץ.

הבחירה פה היא לא בין טוב לרע.

כל תנועת נוער היא דבר מבורך.

במקום להתעקש על מריבות חסרות ערך בין חניכים שונים, אולי כדאי לנסות לגייס חניכים חדשים לתנועות הנוער - לכל תנועה שהם ירצו.

זה בחירה בין שני חלופות מצוינות, ולא כל מה שיתאים לאדם א מתאים לאדם ב.