פורום בני עקיבא (עמוד 45)

אני גם ממחוז יהודה ואצלנו התחילו את כל זה רק אחרי סוכות .. אני מכירה עוד סניפים שעדיין לא התחילו ..

ומקדימים את זה הדרגתי אז נכנסים בסביבות טבת.

לא הכניסו אצלינו עדיין..

לא הכניסו אותי שנה שעברה להדרכה. מבואסת?! זה היה יפה ליד הרגשות שלי. הייתי שבורה מזה, בשיא הרצינות. כעסתי על המדריכה, הרגשתי פגועה, ואני היחידה שלא נכנסתי אז זה בכלל העצים את הרגשות. זה הגיע למצב, שהייתי מגיעה לבית הכנסת, רואה את החברות המדריכות, ובוכה. אחרי חצי שנה אזרתי אומץ והגעתי לחבב.. מאז הגעתי לפעמים, חשבתי על להיכנס השנה עם השבט מתחתי אבל אז הבנתי שגם הם הרבה ולא רציתי לגרום למישהי שהיא לא תיכנס בגללי. בקיצור סיפור עצוב. ועוד יותר עיצבנו אותי כל האלה שכתבו, נכנסתי להדרכת חוץ והיום אני מודה למדריך שלי...
תחילת שנה, שמעתי שמקימים סניף בר"פ..בקיצור ולעניין, אני מדריכה היום. לא, אני לא מודה למדריכה שלי. ברור שהייתי רוצה להדריך בסניף שלי. אבל אני מודה לקבה שהעביר אותי את הניסיון הזה כי זה בערך הדבר היחיד בחיים שלי שלא באלי בקלות, וב"ה אני זוכה להדריך בסניף שהוא בהקמה, שזה דבר עצום, וזהו. אז זה סוף טוב הכל טוב, אבל סוף טוב. אני מניחה שאת/ה כועס/ת על המדריך/ה אבל בסופו של דבר, לא לשכוח שהכל משמיים, וכנראה שזה לא התפקיד שלך, ושמחכה לך תפקיד אחר שיותר מתאים לך. בהצלחה!!

כן, זה זז בשבוע..

ההנהלה הארצית החליטה לשנות משבת תולדות לויצא. כמו שאמרת, כדי שלא יגרע מהחגיגות של חג הסיגד

שלום!

הנושא הזה עבר תהפוכות רבות בעשור האחרון, ורואים מגמה שתיארת במשפטים הראשונים. לאור זאת, בכל מחוז ישנו רכז חב"ב, שאמור ללוות את הגרעינים ולסייע לך לעשות את זה בסניף שלך. תיצרי איתו קשר.

לגבי תיקון עולם: אצטט פה קטע של הרב יעקה פישר על הרב נריה:

מעשה ראיתי, ונתחוורה לי תמיהתי באחת. סמוך היה בית הרמי"ם הישן בו גרנו, אל השביל העולה לישיבה וצופה אליו. זה השביל עליו היה גם הרב עושה דרכו אל הישיבה וממנה, והשביל - מרופד מחטי אורן שנשרו מעצי החורשה הסמוכה. הרב צועד, ואצילית צעידתו ונמרצת; לפתע מתכופף, מרים עלה אחד - מחט קטנה של אורן - נושאה בכפו כאשר יישא האומן את היונק, ומניחה אחר כבוד במכל האשפה. כך בכל פעם מחדש - מחט אחת מתוך הרבבות הרבות שעל השביל הוא מרים ומפנה. ראיתי, ויהי לפלא (למען האמת, קשה היה לכבוש חיוך של מבוכה נוכח המחזה...). יום אחד אזרתי עוז ושאלתיו לפשר העניין. והוא, כמו חיכה כל ימיו רק לזו השאלה, נתחייך חיוכו הטוב והכובש וענה לי מיניה וביה: "ר' יעקב, המחט האחת הזו שוב לא תהיה עוד על השביל"... או אז נתברר לי הכל גם למפרע, וכברק נחשף לעיני סוד עוצמתו של האיש. עוד עלה ועוד אחד, מחט ועוד מחט, עוד מלה ועוד אחת - ותורה גדולה נרקמת. עוד תלמיד ועוד אחד, עוד ישיבה ועוד אולפנא, עוד נדבך ועוד קומה - ובניין גדול של אור, ולהבה גדולה של חום - מכח נר קטן של אמונה גדולה. ממי למד הרב נריה דרך זו, ממי שאב חלום? מזה שעל שמו קרויה התנועה שכל כך אהב, של יקירי לבבו - מרבי עקיבא!

 

בעומק אמונתי, מעשה אחד טוב שאני עושה - משנה אותי וגם את כל העולם כולו, כי אני חלק ממנו. את המשמעות אנחנו מעניקים לדברים. ולא אביא את זה כאן, אבל כולם מכירים את הקטע של הרב קוק על הצדיקים הטהורים שאינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. לאט- לאט, אנחנו מגבירים את הטוב בעולם. כולנו מתקנים את העולם במעשים היומיומיים שלנו.

יכולה ללכת בכיוון הזה..

ומודה ועוזב ירוחם

עשו ערב לשבור את הקרח....

עם הזמנה שקשורה...

משחק הכרות עם קרח...

מרוץ שליחי עם כפית קרח...

תחרות מי גומר את הקרח ראשון ועוד...

רעיון, תודה(:

אממ יש למישהו עוד רעיונות למשחקים/צ'ופרים/הזמנה?

רק תשמור על עין טובה ורצון להיטיב עם החניכים ובעז"ה זה יבוא