פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 250)

אם כי לא ברור לי מה עושים.

אני בסדר

איך החיים?

תשתי גם.

תשתי שוב.

התחושה הבסיסית שלי היא שכל מי שעבר סף סבל מסויים מסיר את ההגנות ומתייצב מול האמת האחת.

אולי אלו לא הגנות ואולי אין אמת אחת.

(אבל אני לא מצליחה ל האמין בזה באמת)

סתם, לא

האמת האחת שלי היא שאין לאף אחד מאיתנו מושג למה אנחנו פה ואף אחד לא יכול באמת לדעת, החיים מוצפים סבל שאי אפשר לברוח ממנו ובסוף זה נגמר בלי שתרצה. על כורחך וכו'.

הערה: אולי זה לא ניהליזם על פי וויקיפדיה. זה כן לפי איך שאני מכירה את המושג אבל לא הייתי סומכת על עצמי בעניין

אני חושבת שקשה עד בלתי אפשרי להבין את ההחלטות שלו

וששום מעשה לא יכול להיות רע מספיק כדי להצדיק את העונש שהוא החיים

אי אפשר להכניס אדם לניסוי שהוא לא רצה בו ואז להציב לו דרישות, ובכל מקרה בין אם הוא עומד בו בין שלא להכאיב לו עד שהוא מסתיים.

ה'אני', לתפיסתי לפחות, הוא ישות אחת שחולקת עם עצמה את סך החוויות שחוותה ומחסן זכרונות אחד.

זו הסיבה שאלצהיימר טראגי כל כך - האדם השלם למעשה מפסיק להתקיים. 

מסקרן אותי מנין לך העמדה הברורה הזאת. כי על פניו נראה שהזיכרון של הבחירות שלנו הוא מאוד לשולי ביחס לשאלה האם הן אכן שלנו. כי האמת היא שהן שלנו, ומה בכך אם שכחנו.

אשמח אם תסבירי.

יש איזשהו אופי בסיסי שהאדם נולד איתו, אבל בחלוף הזמן הוא מתהווה באמצעות חוויות מעצבות. זה גלגל. 

אופי בסיסי > חוויות > אופי שונה מעט > בחירות תואמות לאופי הזה > חוויות נוספות > השתנות נוספת > בחירות נוספות שנבנות על בסיס האופי החדש.

זה פשטני מאוד וכנראה לא עשוי מהמילים המתאימות (אולי תודעה ולא אופי, למשל; תודעה שנגזרת מאופי. אבל זה הופך את המודל למורכב יותר ופחות מתאים לתרשים זרימה)

מישהו עם זיכרון אחר משלי יבחר בחירות שונות והוא ממילא לא כל כך אני.

ואני יותר דיברתי על הבחירה בעבר, זאת שבעל החסד לאברהם מדבר עליה.

אז לפי דבריו מתעצבת תיאוריה בערך כזאת:

כל החיים שלך (כמעט) הם נטולי בחירות במהלכם. ראית כמעט כבר את כל הסרט ובחרת בו מלכתחילה. הנקודה היחידה שלא ראית ולא בחרת היא יראת שמים (והוא הוסיף עוד חכם או טיפש, זכר או נקבה). בכל הצמתים האלו בחיים את באמת בוחרת, וכל השאר הוא תסריט קבוע מראש. 

לאור זאת, השכחה היא לא רלוונטית להשתנות האופי והשתנות של הבחירה בהווה, כי הבחירה בכל אלו היתה כבר הרבה לפני.

ומה שהיא משפיעה לכאורה גם על חלק מהבחירות בתחום של יראת שמים - כנראה זה חלק מהבחירה עצמה, שנשכח פרטים אלו ואחרים ונתעצב כך וכך ונהיה בדיוק בפרשת דרכים כזו או אחרת.

הזה.

(ע"ע המדריך לימים הקרובים), זה עדיין אותו אדם? 

ואם נגיד, יועברו לאדם רגיל, זכרונות של רוצח המונים, האם יהיה נכון לומר שהאדם הטוב אכן רצח את כל האנשים האלו?

תחשוב על משולש שמורכב מ-3 חודים:

אופי, זיכרונות, ובחירות. 

כל פרמטר משפיע על 2 האחרים, כך שלא ניתן לנתק אותם זה מזה.

ניסוי המחשבה שאתה מציע מבודד אחד מהם בלי להתייחס להשפעה שהיה לבידוד כזה על השניים האחרים; זכרונות שיינתנו לי משום מקום לא יהיו קשורים לבחירות שלי ולא ינבעו מהאופי שלי, ולכן הם לא ממש אני.

אם זה ייתכן, אפילו תאורטית, (מהבחינה הזאת) אין סיבה שזה לא מה שקרה לפני שנולדנו.ובמקרה כזה, האם שתי הקודקודים של בחירה ואופי, חשובים יותר מהקודקוד היחיד של הזכרון?

בדיוק בגלל שהם קשורים אחד לשני.

את בטח אומרת, ובצדק, שאני לא יוכל להעיד, כי ברוך ה' מעולם לא חוויתי סבל. 

אבל יכולים להעיד כל אותם אנשים, לאורך כל ההיסטוריה, שסבלו יותר ממה שאני מסוגל לדמיין, ולמרות זאת לא התאבדו. ואני לא ידוע על זה, אבל יש לי רושם שלאורך רוב ההיסטוריה, ברוב המקומות, התאבדות הייתה תופעה נדירה יחסית.

את יכולה לומר, שזה בעיקר ממניעים דתיים. אבל אני חושב שאיומים מעורפלים על סבל בעולם אחר, פחות מאיימים מסבל ממשי כרגע, כך שנראה לי קשה לומר שזאת כל הסיבה.

מלבד זאת, אם נאמר שהבעיה היחידה ברעיון של מוות עבור אותם אנשים, זה האיסור על התאבדות. משתמע שהרג כל הסובלים, זה מעשה מוסרי. המעשה המוסרי ביותר שאפשר להעלות על הדעת. זאת נשמעת לי מסקנה מופרכת.

לעומת זאת, זקנה (והמוות בסופה) באמת נשמעת לי עונש ששום מעשה לא יכול להיות מספיק רע בשביל להצדיק אותו. לגביה אני מסתפק בתשובה שתביעה מוסרית שלנו כלפי א-להים, מוזרה כמו תביעה מוסרית של אבן כלפי בני אדם (זה לא אומר שאין לה מקום, נראה שא-להים רוצה אותה. אבל זה אומר שקשה לומר שהוא חייב לנו משהו). היחס בין תודעה של אבן לתודעה שלנו, שונה לפחות מהיחס בין תודעה שלנו לתודעה של א-להים.

-אתה אומר 'לעומת זאת' אבל הזקנה היא סוג של סבל בעיניי, וכך גם המוות כמובן.

-מבינה את הטיעון לגבי תודעת האבן, אבל מניחה שלו הייתי בוראת אותה הייתי מתחשבת בהבנות המוסריות שלה (אבל שוב, אני אומרת את זה מתוך תפיסת המוסר שלי עצמי שהיא אנושית. זה מקום מאוד מעגלי).

-אחלה דיון ואחלה נקודות למחשבה.

בס"ד

המציאות כפי שהיא

אני מבינה יותר ממך בדעות של עצמך ואני יודעת שאתה מסתיר מעצמך את האמת

בס"ד

אלא על אופי העולם

אולי לא הבנתי נכון את המהלך שלך

חוץ מהאחוזים וכמות המתים, אבל כל ההשלכות הנלוות בדיוק אותו דבר.

וזה גם מתחיל מהמזרח 

וגם יש את הדעות שמסתירות ואת האנשים שצריכים להעמיד לדין

ויש את האנשים שמנסים למכור תרופות סרק

ולכל מדינה בארה"ב יש מדיניות אחרת מה שמסבך את העניינים

וזה התחיל מעטלף (ואולי זה שהחליטו שקורונה התחיל מעטלף זה בעצם בגלל הסרט)

ואם יש היערכות של מדינות לקראת מה שקורה בהתפשטות זה היערכות מושלמת ומדויקת בשביל מה שקרה בקורונה, וזה העיקר  

סתם בשלוף;

את הכי טובה בלא להחזיר ספרים.

100% בתמיכה

גם להתלונן אי אפשר.

סתם

תודה.

הוא גדל,

אבל הוא עדיין לא הגיע לבר מצווה והוא בן ארבעה גילאים

מתי שיפסיקו להיות סכנות רלוונטיות לגילאים האלה?

למעשה,

הוא לא רק לומד להיזהר,

הוא לומד גם להתנהג כמו גדול,

הוא לומד לקיים מצוות,

הוא לומד להתמודד עם רגשות

והוא לומד מושגים, יכול להיות שיש עוד...

הלהתנהג כמו גדול זה לפני החלאקה,

כנראה אחרי גיל שלוש כבר ברור לכולם איך מתנהגים אנשים גדולים

אישית אשמח אם תצטרפי

א. נראה לי שיצרנו פה לעצמנו איזו בועה אינפלטורית שבה כל אחד מרגיש פחות חכם מהשאר ולכן עושה מאמצים להתעלות על עצמו כדי לעמוד בקצב. את חכמה כמו כולם פה, לאנשים פה יש ראש בריא ודעה צלולה אבל גם פתיחות למחשבות לקווי מחשבה אחרים ואף אח לא יסקול אותך על שום עה, וגם לא יחשוב שאת מטומטמת. אם היית מטומטמת כנראה לא היית פה

ב. מה שיוצא מדיונים זה בעיקר הבנה ברורה יותר של העמדות של צמך, שזה חשוב, רכישת המיומנות להביע אותן, שזה גם חשוב, ולפעמים גם שינוי עמדות, שזה הכי חשוב

ג. מחילת ארנב זה מקום נורא צפוף

ושמחה לשמוע

אני שיניתי כמה פעמים את דעתי בעקבות אמירות ודיונים. זה נדיר, אבל אפשרי.