פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 81)

חוץ מהבן של סלט, שזה לוי יצחק

שלי באמת זה לא מאוד משנה.. לפחות כרגע..

אבל מסכנים מי שזה באמת משנה והורס להם את התוכניות.. זה משגע את המוח

ואם כבר, אז היו חברים. עכשיו רק חסרים.

שמחתי לעזור

חח סתם חס וחלילה. שיאהב יותרר..

אחד מול השני.

אז ככה: עניין החסידות בשיטת הרמב''ם אכן צריך ביאור.

הרי כידוע לשיטתו דרך האמצע היא האידיאל, כך שנטייה לכל צד היא פחיתות.

מצד שני הוא קורא לנטייה לאחד הצדיים חסידות - הכיצד?

ההסבר הוא שכמו שהוא כותב בהלכות (כמו בהקדמה לאבות) שכשיש נטייה לאחד הצדדים דרך הריפוי היא ללכת לכיוון הנגדי "וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות" ובהקשר הזה נאמר שממידת חסידות היא לנטות לאחד הצדדים - לכאן או לכאן.

כלומר:

אע''פ ש"ראוי לכוון אל הפעולות הממוצעות, ושאין לצאת מהן אל הקצה השני משני הקצוות אלא על צד הרפואה והעמידה כנגד בהפך" - כאשר יש נטייה טבעית "וזהו החידוש הוא חוק הריפוי וסודו, והוא, ששוב האדם מן הבזבוז לעין יפה יותר קל ויותר קרוב משובו מן הקמצנות לעין יפה... ולזה העניין לא היו החסידים מניחים תכונות נפשותיהם על התכונה הממוצעת בשווה אלא נטו מן נטייה מעטה אל התוספת או החסרון - על דרך הסייג". כלומר שאף על פי שהחסידות היא חסרון אליבא דאמת - היא נצרכת כאשר יש נטייה טבעית. וזה שייך במידות בהן יש לאדם נטייה טבעית (ויתכן שלאדם אחד או לרוב האנשים החסידות תהיה נטייה לכיוון אחד ולאדם אחר לכיוון השני, כמו שיהיה אדם שלא תהיה לו נטייה כלל ולכן אין זו חסידות בשבילו), וכמובן לא בדברים שהנטייה לכאן או לכאן היא שלילית או לא עניין מידותי. לכן בנידון שם שמדובר בדעות (ולא במשמעות של מידות) אני חושב שעניין החסידות לא שייך.

אני לא בטוח שאני מסכים עם הכל

ברמב"ם אני מבין שיש שני דברים שונים, רפואה וסייג

גם החלוקה החדה בין מעשים למידות לא ברורה לי

ואני גם חושב שהרב והראב"ם התכוונו בעיקר למקרי ספק (שהם רוב המקרים בעולם)

אבל אני אחשוב על זה

נראה לי שאנחנו מסכימים.

כלומר: שני הדברים הם נטייה לאחד הצדדים מהאמצע - האידאלי כשלעצמו - מחמת צורך. הסייג הוא הנקרא חסידות.

לא הבנתי את כוונתך לגבי החלוקה ומקרי הספק.

נדיבות - זו הנטייה הנפשית לעזור לאחרים מכספך, או המעשים עצמם?

בשמונה פרקים נראה שאין הבחנה חדה בין השניים

לכן כסייג אני יכול בפועל כל חיי לתרום מעט יותר מהאיזון המדויק

(וכנל ביחס לחוטאים, נניח)

כמו כן, הרב מן הסתם חשב על החילונים בארץ,

והוא לא היה בטוח שהם ראויים ליחס ככ מקרב.

אבל בשקלול, הוא העדיף לטעות בקירוב מאשר בריחוק

הנדיבות היא דרך האמצע בין פזרנות לכילות, הרמב''ם חוזר על זה כמה פעמים. זו מידה, לא מעשים.

לגבי היחס לחילוניים - העיקרון של ללכת לכיוון אחד 'לחומרה' דומה, אבל אני חושב שזה לא שייך לעניין. כלומר שלא נכון להקיש מעניין המידות לשיפוט.

בנוגע לחלוקה מידות/פעולות - אחרי קריאה נוספת אני מסכים.

אבל כשהרמב"ם כותב שהחסידים היו נוטים מן הזהירות - 

הוא מתכוון לזהירות כמידה או כפעולה? 

(בתחילת הפרק הוא כותב - 'הזהירות היא מהפעולות הטובות')

לגבי היחס לחילונים - אם לא מקישים מהמידות, אז מי אמר בכלל שצריך איזון באמצע?

הפעולות הן תוצאות המידות, ולחילופין על דרך הרפואה המידות הן תוצאות הפעולות.

זהירות היא מידה, יש פעולות שהן תוצאות או מביאות למידה.

אתה צודק שאיזון היא לא המילה המתאימה כאן, המילה המתאימה היא אמת.

היו יכולים בפועל לתרום כל חייהם מעבר לאיזון המדויק?

'והמשל בו: הזהירות, שהיא מידה ממוצעת בין רוב התאוה ובין העדר הרגש ההנאה. הזהירות היא מפעולות הטובות. ותכונות הנפש, אשר תתחייב ממנה הזהירות - היא מעלת המידות'

לפנק לפנק לפנקק

אגב, מה עשית בסוף?

צרות באות בצרורות

ספר מהמם

האמת בטעות פתחתי ספר של חני וינרוט וקראתי משם משהו ממש יפה שהיה מדוייק לי למצבי בחיים

חח הרגשתי כמו שעושים פתיחה באיגרות הקודש של הרבי

די כבר אנשים