פורום רץ ברשת (עמוד 3)

עוגיות חמאת בוטנים ושוקולד צ׳יפס פרווה ללא גלוטן מ-4 מצרכים בלבד

 

 

 

 

Metallica-Enter Sandman - Drumless

 

תמונת היום:
יוחננוף מוכר נייר טואלט מתורכיה. אין על המדפים בחנות נייר טואלט של היצרנים הרגילים. עלה 26.90 לחבילה. נראה שמתכוננים למאבק נגד הדרישות של סנו, יוניליוור ודיפלומט להעלות מחירים עד 25%
בואו נקווה .
*צולם היום ע"י חבר בסניף בביל"ו (רחובות)

 

 

אה דויטש (18 במרץ 1927 – מאי 1943) הייתה ילדה יהודיה קרואטית ושחקנית תיאטרון, שנספתה במהלך השואה.

דויטש החלה לשחק בתיאטרון הלאומי של קרואטיה בזאגרב בגיל חמש, בתפקידים קטנים בהפקות מקצועיות של מולייר ושייקספיר. המדריכה ומורה לריקוד שלה הייתה רוד ריפלר מורה למחול מודרני וכוריאוגרפית מזאגרב. אנשים היו מוקסמים ממנה, והיא נחשבה לבעלת כישרון יוצא דופן, "שירלי טמפל הקרואטית" . אפילו מהחברה הפריזאית המפורסמת Pathé שמעו עליה, הגיעו לזאגרב לעשות סרט תיעודי קצר עליה. היא נהפכה במהירות לילדה פלא ושחקנית פופולרית.

בשנת 1941 פלשו מדינות הציר בהובלת גרמניה הנאצית ליוגוסלביה, והקימו את המדינה העצמאית של קרואטיה . הם החלו שם ביישום חוקי הגזע, אשר מנעו מדויטש לשחק. בהמשך נאסר עליה להיכנס לתיאטרון בו נהגה לשחק. יותר מאוחר נאסר עליה אף להיכנס לבית הספר שבו היא למדה. חבר הילדות שלה Relja Bašić נזכר, "היא נהגה לשבת ללא תנועה על ספסל ממול התיאטרון לבושה במעיל עם הטלאי הצהוב על השרוול שלה, בוהה שעות בבניין, שבו פעם היא הייתה כוכבת, ועכשיו היא אפילו לא יכלה להיכנס אליו".

ב-5 במאי 1943 ביקר היינריך הימלר בזאגרב. במהלך ביקורו הוא לחץ על מנהיג NDH, אנטה פאבליץ', להוציא לפועל את "הפתרון הסופי" בטריטוריה שלו. פקידים קרואטים וגרמנים החלו לעצור את ראשי הקהילה היהודית בזאגרב, ואת כל היהודים שהורשה להם להישאר בעיר עד אז.

חברי התיאטרון הלאומי התערבו בניסיון לסייע לדויטש ולמשפחתה. השחקנים טיטו סטרוצי , ויקה פודגורסקה , והינקו נושיץ ', ואיש התיאטרון דושאן ז'אנקו (בעצמו חבר באוסטשה-Ustaše) ניסו להציל את של דויטש. אנשים "רגילים" ניסו להציל את משפחת דויטש. מסע בריחה לקרלובץ' אורגן עבור המשפחה, שם הם היו אמורים להתחבר עם הפרטיזנים, אבל נאלצו לחזור לזאגרב, כי לא הצליחו להיפגש עם אנשי הקשר שלהם. ניסיונות העלות את משפחת דויטש לארץ ישראל גם נכשלו.

בקומה התחתונה בביתם של משפחת דויטש היה פעם דייר, צעיר מהרצגובינה , שלבש מדי פעם את מדי האוסטאשה. לדברי חברו של דויטש ניקה גרייץ' , הציע הצעיר להתחתן עם לאה בנישואים פיקטיביים, בניסיון להציל אותה מגירוש, אבל זה לא נעשה מסיבות לא היו ידועות. מאוחר יותר התגלה כי אמה של דויטש לא הסכימה לחתונה, כי באותו זמן לאה הייתה עדיין קטינה.

במאי 1943 נשלחו לאה, אמה ואחיה למחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הנאצים. הם היו חלק מקבוצה של 75 איש שנשלחו במסע בן שישה ימים בקרון בקר, ללא מזון ומים. 25 מהם לא שרדו את המסע. לאה הייתה ביניהם. לבה, שנחלש בגלל מחלת דיפתריה שלקתה בילדותה, לא עמד בתנאים הקשים. אמה ואחיה נרצחו באושוויץ. אביה, סטפן, הצליח להציל את עצמו, מסתתר כחולה שסובל מטרכומה עינית מדבקת במחלקה של רופא עיניים, ד"ר וילקו פאנק , בבית החולים האחיות של בית החולים צדקה, זאגרב . סטפן דויטש שרד את השואה וחי עד 1959. הוא נקבר בחלק היהודי של בית הקברות מירוגוג , עם תצלום של לאה על מצבתו.

בשנת 2003 נקרא על שמה בית ספר יסודי יהודי בזאגרב.