אז קודם כל תודה על החיזוקים! החג היה בסדר גמור (חוץ מתקרית מצחיקה אחת - היא שמה את הלחמניות תפוא במקום מצות בתור לחם משנה בבוקר)
אנחנו לא יכולים להזמין אותה אלינו כי היא פשוט לא תבוא. הביקורים שלה אצלנו הם גג לשעתיים והיא א]ילו לא מוכנה לאכול ולשתות כדי לא להצטרך ללכת לשירותים.
ולא לבוא בחגים (או בפסח) זה לא רלוונטי כי היא גרושה ולבד וכל הילדים נשואים. אין לה מסגרת חברתית שהיא תפגוש חברות דרכה בשבת או משהו כזה (לעיתים רחוקות מאד מגיעה לבית כנסת), אז לא להגיע אומר שהיא תישאר לבד בחגים ושבתות (בשבתות זה גם ככה קורה הרבה כי אין ברירה, אין לנו אפשרות לנסוע כל כך הרבה) וזה לא בא בחשבון מבחינתנו.
להגיע לשעתיים באמצע שבוע- פחות רלוונטי בגלל המרחק, אבל גם אם ממילא מגיעים לשבת אז זה כבר לא משנה. וגם בעלי לא ילך לבד כי אנחנו רוצים שלילדים תהיה סבתא ושיכירו אותה. נראה לי שזו החמצה גדולה לילד לגדול בלי להכיר את הסבים שלו וגם בשבילה זה משמעותי לנפש כי היא מאד בודדה.
וזה מעליב אותה אם מביאים אוכל כי זה רמז מבחינתה שהאוכל שלה לא טעים. והיא גם תשים לב כמה אכלנו ממה. אופי שכזה....
מבחינת הפרטים הטכניים שכתבתן - היא לא שומרת שבת (מדליקה ומכבה אור, משתמשת בפלאפון, המקרר עם אור שנדלק ונסגר) ובכשרות היא לא מנקה את התנור ולא מחממת אותו בין בשר לחלב. לרוב היא אופה בחדפ אז פחות יש ענין של כלים בשריים וחלביים, אבל כן יש לה כלים נפרדים כי למרות שהיא ( לא) עושה את מה שכתבתי היא לא מודה בזה בקול והיא משקרת לנו לגבי הדברים האלה. אנחנו פשוט יודעים כי קורה שהיא לא שמה לב שאנחנו באזור (נגיד היא בשבת על הספה עם הפלאפון כי חושבת שאנחנו בחדר ולא שמה לב שבאנו או כאלה דברים).
אבל כן יש לה כלים נפרדים כי היא כן מגדירה את עצמה דתיה וחשוב לה שגם אחרים יחשבו ככה. וכל דבר שהיא מחליטה שהוא החמרה מיותרת מעצבן אותה. אז אין מה לעשות, אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים ומתעלמים מהרבה הרבה דברים.
האמת שמסיבות שונות שנינו מכירים הרבה מפרטי ההלכות ודרגות החומרה שלהן (כהראה לא טוב כמו חמיה של @מקרמה 
, אבל יצא לנו להיות גם בסביבות לא שומרות כשרות/שבת והיינו צריכים ללמוד בדיוק מה מותר, מה אסור ומה אפשר להקל בשעת צורך. אצלה זה גם קצת יותר בעייתי כי אנחנו יודעים בוודאות שהיא משקרת על דברים. היה הרבה יותר קל להתנהל מול אנשים שאמרו בכנות שעשו כך או אחרת ולקבל החלטה בהתאם) אז אני יודעת שיש דברים שאסורים. אבל זה גם לא ממש מה שמציק לי כי גם אם הכל היה ברמה הכי בסיסיתאיכשהו ניתן להחלקה עדיין קשה לי עם זה.
ברור לי שזה מבחינה הלכתית מה שצריך לעשות (ברוב הדברים הבעייתיים) ועדיין קשה לי עם זה ברמה הנפשית אבל זה כבר משהו שלי מול עצמי לפתור ולא קשור אליה.
אחרי החג פתחתי את זה מול בעלי שהיה לי קשה ההתנהלות והייתי שמחה לדבר עם רב והוא ממש קיבל את זה. יש לנו רב מדהים ורגיש שלגמרי יבין את המורכבות, והסיבה שלא התייעצנו איתו עד היום היתה שבתחילת הנישואים הצעתי לבעלי לעשות את זה והוא ממש התנגד והרגשתי שהוא מתבייש לספר דברים כאלה על אמא שלו אז לא רציתי ללחוץ. אבל עכשיו הוא ממש הבין ובאמת נדבר עם רב. לא חושבת שזה ישנה בהרבה את ההתנהלות, אבל יגרום לי להרגיש טוב יותר.
למי שכתבה לא להעיר או כן לבקש בנעימות - אז אנחנו לא מעירים או "בולשים" אחריה כמו שכתבו, זה פשוט דברים שקורים לנו מול העיניים. לרוב לא אומרים כלום, לפעמים כן מבקשים, לא קורה הרבה ולא על דברים גדולים. בתחושה שלי זה לא בקשות קשות יותר מכל בקשה אחרת שמבקשים מהורים כשמתארחים וזה גם דברים די נקודתיים. בסופו של דבר אנחנו יודעים שמשהו יותר כוללני לא רלוונטי כי היא תכעס ו/או תשקר לנו שהיא עשתה מה שרצינו (כבר קרה בעבר) אז מעדיפים לא לבקש ולא להיכנס לפינות של "למה אתם לא משתמשים, זה מה שרציתם" כשאנחנו יודעים שזה לא.
סליחה שלא עונה לכל אחת באופן אישי, ממש מעריכה את העצות שלכן! חיזקתן ממש!
שאלה על ביוץ ואספירין
קשוח וממש מתסכל.....