פורום הריון ולידה (עמוד 1152)

זה קשור לחשש שהעובר לא יקבל מספיק את מה שצריך בבטן.. ולשליה שמזדקנת מוקדם יותר.
בהצלחה יקרה ושיהיה בקלות בידים מלאות ובריאות..

לק"י

לבקש הפניה מהרופא, ולבוא מוקדם כשיש רופאים מומחים.

(בהריון השני שלי היתה הרחבה בחבל הטבור, אז הרופאה שלחה אותי להתייעץ בבי"ח אם לזרז. היא נתנה לי בהתחלה הפניה לייעוץ במחלקת הריון בסיכון, אבל כבר היה מאוחר מידי לקבל תור לפני הלידה).

גם לבת דודה שלי זרזו בגלל זה..
נולדה ילדה בריאה ומהממת

בהשוואה להריונות אחרים
זה כמובן סיכון סטטיסטי ולא אחד על אחד אבל לא לוקחים סיכון

מזרזים כמעט על כל דבר..
עושים סיכון מזירוז מול סיכון שישאר בפנים.
ואין הרבה סיכון מזירוז בשבוע כזה..

לק"י

צריך לחשב סיכון מול סיכוי.
לא מדברת על המקרה הספציפי שאינני מבינה בו.

וזה גם תלוי אם יש עבר של קיסרי.

לסיכון להשאיר בפנים..

הרופאים נמצאים גם בשביל להסביר לנו על הטיפול, תמיד כדאי לשאול כדי להבין.
מציעים טיפול, לשאול בשביל מה? מה הסיכון אם לא נעשה אותו מתי צריך לעשות את הטיפול, מה הסיכון בטיפול עצמו וכו'

כבר נכנסת

זה נורמלי ואמור לחלוף ולהתאזן בהמשך

כל מיני תופעות לוואי בשבועיים הראשונים, אח"כ נשאר רק חוסר חשק..
וזה חיים אחרים וחדשים. אל תוותרי על זה. זה הציל לי את המשפחה ואותי.

בעזרת כדור קטן נוסף

ולתמונות המשפחתיות לפני. לדעתי זה חשוב יותר מהחוסר צניעות שגם ככה יש בכל מקום.
ממש לא מתאים להשאיר לאחרי שיראו ריקודים מעורבים וכו זה כבר גבול לדעתי

לדעתי לקבלת פנים וחופה חייבים לבוא אבל לחינה אם הולך להיות חוסר צניעות וריקודים אז לא לקחת בייביסיטר ולבוא זוג או רק מי שזו קרבה שלו.
אם זה משפחה שתקח קשה הייתי מחפשת תירוץ טוב כדי שלו יעלבו

שגדלה ככה
בת להורים דוסים שהמשפחה ההיפך.
זה תלוי סיטואציה.בגדול כן וחשוב מאד יש לי חברות שלא היו מביאים אותם לכלום חושבת שזה לא בריא ולא נכון אבל צריך לשים את הגבולות.
נגיד לדאוג שהילדים קרובים למקרה שיש משהו לא שייך. לא להבהל אם ראו משהו הם יודעים שהם שונים ואנחנו אחרים רק לשדר כל הזמן שאנחנו עושים את הדבר הנכון ואיזה כיף וטוב לנו.
ריקודים מעורבים לדעתי זה גבול.
ולכן אם זה גם שאפשר להיות בפינה אחרת ולא לברוח ישר אחרי החופה אז להשאר קצת ואם לא וכל האולם סובב את זה אז ללכת.

אם זו קרבה ראשונה (אח/אחות שלך או של בעלך)
אז ברור שלקחת
לשים לב ולתווך להם

חושבת שגם זה ערב וגם מחוץ לעיר אז עד שנגיע הם יהיו רדומים. ואז להתמודד עם המראות והשאלות של הגדולים שיבואו גם יבואו אחרי זה

להסביר מה בדיוק הם הולכים לראות
להסיר למה אתם באים לאירוע- כיבוד הורים שזו מצווה חשובה מאוד בתורה. וגם מצוות אהבת ישראל שזו מצווה חשובה מאוד. לדון בפערים שיהיו ולחזק אותם שהדרך שלכם הכי מדויקת לכם ואתם לא מתפעלים מלראות דברים אחרים.
לנסות להקל עליך כמה שאפשר- לישון צהריים אם אפשר,
אולי לשכור רכב אם אין, גם בתחום האוכל והלבוש מה שיכול לעזור לך.

אין סיבה שהילדים יראו מועדון ריקודים.. רק כי יש אנשים שונים מהם. ברחוב זה עניין אחר, אין על זה שליטה
אבל להכנס לכתחילה למקום כזה?
וחתונות מהסוג הזה, לרוב זה מה שזה
ואין סיבה שגם אנחנו ההורים שלהם נהיה נוכחים בזה.
אז בודאי שאם זה משפחה צריך לכבד ולא לפגוע
אבל עד גבול מסוים. מגיעים רק לקבלת הפנים ולחופה

להם אין מונופול על העלבון!
לנו יש תחושה כזו שצריך לעשות הכל למען השלום,ונעשה את כל המאמצים כדי שהם לא יפגעו,
אבל למה הם לא חושבים עלינו? שזה פוגע בנו שאנשים קרובים אלינו עושים חתונה שאנחנו לא יכולים להשתתף בה?

במשפחה שלנו , אנחנו הולכים רק לחופה ומיד עוזבים.
ואין הבדל בין ילדים למבוגרים,גם על הנשמה שלנו צריך לשמור!
( יוצא מכלל הזה זה נערים רווקים שהם לא באים בכלל למקום כזה)

את הילדים.
לא רואה סיבה לקחת אותם. שאלנו דעת תורה והרב אמר לנו שאין מקום לקחת ילדים לאירועים כאלה. האמת? היה נח יותר גם.

לא ראיתי את עצמי אף פעם כבחורה חרדתית עד שהגיעו הילדים ועם כל ילד נוספות חרדות 😅 אבל לפעמים שאני מרגישה שזה כבר מדי מטריד אותי אני מזכירה לעצמי שאני עושה את ההשתדלות המקסימלית שלי ומפה והלאה פשוט צריך לסמוך על הקב"ה וזה בד"כ מרגיע אותי, כי באמת שאין לנו שליטה על הכל
גם בעלי הוא הטיפוס הכי רגוע בעולם ולא מתרגש יותר מדי מדברים אז הוא קצת מאזן אותי כשאני מדי מוטרדת

גם בעלי ככה אני רואה את זה האדישות...חח אבל בגדול זה מעבר לחרדה על דברים זה על דברים חסרי שחר שאני סתם מאכילה את עצמי 😬😔

מאמינה בטיפול בשורש הבעיה של האכילה הכפייתית. המשקל זה רק (אחת מה-) תוצאה של אכילת היתר. אם לא מטפלים בשורש, לא פותרים את הבעיה עד הסוף ולכן זה מעגל שלא נגמר...

לא מאמינה בטיפולים כל כך, מרגישה שכולם רק רוצים את הכסף

זה נכון. אנשים רוצים להתפרנס חח
אבל ברצינות שניה- אם יש מישהו שלמד לעומק את הסיבות לאכילה הרגשית, ולמד להיות מטפל, מרגיש לך שזה עדין לא עזרה אמיתית? הרגשה שלך, לא מתווכחת.

יש היום המון מאמנים לאכילה טבעית על דגש לאכילה רגשית.. אולי תגגלי קצת ותתרשמי...

אכילה לרוב נעוצה בשורש רגשי אפילו אם זה לא שלילי שמחה התרגשות שיעמום... ובאמת כדאי לשלב טיפול ריגשי. לא חייב פסיכולוג אפילו משהו אלטרנטיבי.
נסי לבדוק מאיפה זה מגיע ובמה אפשר להחליף. פשוט תעקבי ואפילו תרשמי לך

עניין של אכילה כפייתית
זה גם יכול להיות משהו בריאותי- בלוטת תריס לא מאוזנת וכן הלאה ח"ו שמונעים ירידה במשקל והכל הופך להיות לא מאוזן
שווה גם להתייעץ עם רופא שנותן הפנייה לדיאטנית למשל או לבדיקות דם
דיאטנית (אם היא מצוינת) דרך הקופה יודעת להיות במעקב ולעודד לא פחות מקבוצות הרזיה
אצלנו בעיר יש קבוצות הרזיה דרך אגב שנפגשות במסגרת הקופה עם מנחה דיאטן/דיאטנית

כם לפעמים זה מעגל כזה.
זה שעולים המון בהריון והנקה ואז מאוד קשה לרדת זה בכלל לא בטוח רגשי.
וגם בעיקרון כן צריך לעשות פעילות גופנית. אם רק אוכלים ולא זזים משמינים..
אני ראיתי על אנשים שלקחו ״עזרים״ (ניתוח זריקות וכו) ממש עלו על הגל.

לא עולה לי שקל.

והיה לי ממש קשה כל הדיאטות.

ובמפגשים אני כ"כ נהנית ולומדת על תזונה נכונה והמרצה כל כך חמודה שהיא עושה חשק לאכול נכון...

יש לי משהו מעניין להציע לך

או נסיון בנושא, רק חיבוק על החוויה. כל כך קשה ומערער להיות ביחסים לא טובים עם הגוף. 😔 ( ואת זה אני מכירה דווקא למרות היותי רזה...)
דבר אחד שחשוב לי להגיד, שהפנים היפות שלך, זו כבר נקודה משמחת להתחיל איתה ולהנות ממנה
ואולי היא תתן לך מוטיבציה לשנות...
אם את במשקל שרלוונטי ניתוח אז אולי אפשר להתחיל בפנייה לקופה ולראות מה האופציות שמציעים לך והעלויות הרבה יותר נמוכות.
תצליחי יקרה!

ממליצה..
לא עשה לי תופעות ב״ה
עשיתי גם הרבלייף וירדתי 12 קילו בחצי שנה
אבל בהרבלייף עליתי הכל
בסקסנדה בינתיים עצרתי וכרגע שומרת ומאוזן תודה לאל

אבל תרימי לעצמך! נכון המשקל מציק,
את מהממת ויפה! והבאת חיים לעולם
אני הלכתי לטיפול לעלות את הביטחון שינה אצלי המון בתפיסה
לא סבלתי אף פעם מהמשקל חברתית או משהו,
אבל תמיד הייתי סגורה בגללו
והלכתי ל2 מפגשים אצל מישהי שעזרה לי להבין המון.
ואז משם בא הרצון לרדת אבל מלאה בביטחון…
לאט לאט
יש מי שאוהב את השומנים האלה❤️תאהבי גם!

אבל בבוקר לא ויתרתי על עוגה/עוגיה עם הקפה..

עשה לך תופעות לוואי?

פשוט שמרתי במהלך היום..

אצלי צום לסירוגין + קיטו היו שילוב מנצח.

ירדתי הרבה, בחגים הפסקתי ועליתי חלק. אחרי החגים לא ממש חזרתי אלא חלקית

עדיין אני כיום כמעט 10 קילו פחות ממה שהתחלתי

נתחיל מזה שדיאטה לא עובדת, נקודה!

את יכולה לבדוק אצל נשים סביבך, כמה דיאטות כל אחת עשתה והאם היא נעשתה רזה לאורך זמן, מחקרים מראים ש97% מהדיאטות נכשלות!!!

נתון מטורף בהתחשב בהשקעה המסיבית שנשות העולם משקיעות כספים, מאמץ וזמן רב בתוכנית שלא עובדת!

ועוד יותר מטורף שלא רק שזה לא עובד , דיאטה משמינה אותנו, מכל כך הרבה סיבות

מסיבות פיזיות ומסיבות פסיכולוגיות

 

ואתן דוגמא לכל אחד:

 

דוגמא לפיזי-דיאטה מאטה חילוף חומרים בזמן הדיאטה וגם אחריה לתמיד!

חילוף חומרים, מטבוליזם, הוא מושג המתאר את כמות האנרגיה (קלוריות) שהגוף שלנו צורך בזמן מנוחה. כל אחד מאתנו מוציא אנרגיה בזמן שהוא נח. כשההכנסה אל הגוף פוחתת, גם ההוצאה קטנה. הגוף הופך חסכוני יותר כיוון שעתה, בדיאטה, ההכנסות מצומצמות ובלתי יציבות (חשבו על אדם חסר עבודה קבועה וללא יציבות כלכלית מבחינת תזרים מזומנים).

ניסיונות חוזרים לירידה במשקל- גורמים לירידה בקצב חילוף החומרים בגוף, בשביל לחסוך אנרגיה, ומכאן שהגוף נזקק לפחות קלוריות לשם קיומו. כעת האדם צריך להתמודד עם המצב החדש של צריכה קלורית פחותה, דבר המביא לעיסוק תמידי באוכל בניסיון ליצור את הגרעון הקלורי.

 

דוגמא פסיכולוגית:

מנגנון רעב ושובע- דיאטות מתעלמות לגמרי מהמנגנון הזה, מנגנון שנולדנו איתו, אנחנו סומכות על התינוק שלנו שידע לסמן לנו כשהוא רעב ושבע, אבל באיזשהי נקודה בחיים לימדו אותנו להקשיב לסימנים חיצוניים, כמו כל כמה שעות לאכול, או לדיאטנית שתגיד לנו כמה לאכול.

בגוף שלנו ישנם מנגנונים רבים, כמו מנגנון של נשימה, של פינוי פסולת ושל שינה.

ניתוק מצורכי הגוף האמיתיים - הדיאטה ממקדת אותנו בתוכניות. כלומר בתפריט, בלוחות זמנים, בגרפים של ירידה במשקל, בנוסחאות שמחשבות עבורנו ערכים אנרגטיים, בתוויות מזון, בחישובים מתמטיים כאלה ואחרים. הכל טוב ויפה (כל עוד אתם נהנים מההתעסקות), הבעיה היא שההתעסקות הזו מרחיקה אתכם מהפרמטרים החשובים באמת והם אותותיו של הגוף עצמו. אתם לומדים לעבוד נפלא עם הראש ושוכחים לחלוטין להרגיש את הבטן.  ששנים באקדמיה לא לימדו אותי מה שלימדה אותי בתי הצעירה במשפט אחד תמים ומלא חוכמה: "כשרעבים או צמאים, לא חושבים - מרגישים". זוהי מיומנות שהדיאטה דיכאה ותמשיך לדכא כל עוד תתמסרו לה.

 

אחרי שהתחלנו לחשוב שאולי דיאטות לא עובדות, נחשוב מה כן צריך לעשות, מה נשים שמצליחות להיות רזות ללא שום מאמץ עושות?

מה הסוד שלהן?

הסוד שלהן הוא הקשבה לגוף, למנגנון המופלא שנולדנו איתו

הסוד שלהן הוא להאמין בו ולסמוך על הגוף שלי ולא להקשיב להכתבות מבחוץ כמו: חייבים לאכול כל 3 שעות, חייבים לאכול ארוחת בוקר, אם תהיי רעבה תתנפלי על האוכל ועוד ועוד. הן מסננות את זה, הן למדו לסמוך על האותות שה' ברא לנו.

סוד נוסף הוא גנטיקה, כן יש נשים עם גנטיקה רזה יותר, זה נתון בדיוק כמו הגובה שלנו, כמו הצבע שלנו וכמו המוצא שלנו, אנחנו לומדים לחיות עם זה ונצטרך גם ללמוד לחיות עם מבנה הגוף שלנו, וגם לאהוב אותו,

למה? כי אין לנו ברירה, כמו שא"א לשנות גובה, א"א באמת לשנות משקל, זו פיקציה שמוכרים לנו שנים

היא לא עובדת, ואנחנו ממשיכים להאמין לה.

ככל שהעולם נלחם יותר בהשמנה, העולם משמין יותר.

 

אם נלמד להקשיב לגוף

נלמד לקבל את גופינו

לא נכנה את עצמינו:פרה, חסרת בושה, עצלנית וכו'

אם נצליח למחוק את כל מה שדיאטות הטמיעו בנו, חוסר ביטחון, הלקאה, חישובים שונים ומשונים וכו'

רק אז נצליח להקשיב באמת

נצליח לאכול מה שאנחנו צריכות ולא מה שאנחנו רוצות.

אני כותבת מניסיון, כאחת שהיתה מחביאה שוקולד ברחבי הבית, שוקולד היה האוייב שלי, ולפעמים האוהב שלי.

הייתי קונה סטוקים ממנו, אוכלת בלי הפסקה, נגמלת, נשברת שוב, אוכלת שוב כמויות, ואז שוב מפסיקה, עושה דיאטה, יורדת עולה וכו'

זה נגמר, יש לי שוקולד בארון וקרמבו מעל המקפיא

זה לא קורץ לי בכלל

לפני שנה זרקתי קופסת קרמבו לפח, כי הקרמבו התייבש!!!!!!!

פעם לקח לקופסת קרמבו אצלי בבית כמה שעות בשביל להתחסל (על ידי כמובן)

ומה שהכי מרגש אותי שזה לא בא מתוך איפוק, אני לא מתאפקת לא לאכול את השוקולד, לא בא לי כמעט שוקולד

וכשבא לי אני אוכלת בלי נקיפות מצפון ונהנית מהשוקולד כפי שמעולם לא נהניתי ממנו.

אני יכולה אפילו להתחיל לאכול קוביה ולהפסיק באמצע, רק מי שמכורה לשוקולד כפי שאני הייתי ,תדע להעריך את זה

 

זהו לבינתיים.........

רק חיבוק גדול... יש לי מה לכתוב לא ממש יכולה עכשיו...

אני התחלתי לאחרונה אצל מישהי שממש לא יקרה
מקסימה ותומכת עד ליעד
אם תרצי פרטים בשמחה

תקנו ספה נפתחת עם ארגז מצעים?

סתם חיפוש בגוגל מעלה כל מיני,
בהחלט אם נמצא משהו טוב שכולל ארגז מצעים, מה טוב.

אני מכירה דגם פינתי אבל מניחה שיש עוד..
וגם לעוד חנויות.
לא מניסיון שלי..

FRIHETEN ספה פינתית נפתחת עם אחסון, Hyllie אפור כהה - IKEA
יש להם אחרות גם יקרות יותר..

שהספות של איקאה לא נפרדות
אז יכול להיות בעייתי לפעמים מבחינה הלכתית

באמת זה משהו שאני הסבתי את תשומת לבה של חמותי לעניין הקנייה של מיטה כזאת.
אני אישית בתור זוג נשוי לא הייתי מוכנה לישון בסלון שמתארחת בו גם כשמותרים ובטח לא כשאסורים

משהו מהסגנון הזה ספת ארוח נפתחת בקלות למיטה זוגית אורטופדית מבית Or-Design דגם גולף +מתנה זוג כריות._בורדו | 7WKE19A82C-S_3a9f9aa4 | וואלה שופס
יש לה גם ארגז מצעים לאחסן דברים...

פחות מתחברת לזווית הישרה בד"כ בספה יש הטייה מעטה לגב וגם בצדדים משהו.

מאד נוחה, עם ארגז מצעים. אצלנו משמשת גם לאורחים וגם לילדים.

נסי להחליף רופא/ה. אם מקשים עלייך להחליף תסבירי את הסיבה שהיא לא מתייחסת וכו'.. חיבוק!!

כבר חשבתי שאני הדפוקה שהרגשתי ככה.

התלוננתי בלינק מהמרפאה אחרי התור, כשהתקשרו חזרה לי היה בי כוחות לענות להם.

בד"כ באמת עושים או"ס כל תור במעקב אצל הרופאת נשים בהריון? או שאני טועה?

כבר התחלתי לחשוב שאולי לא לכל הרופאים יש בחדר, אז למרות שיש לה, לא אכפת לה לפעמים לעשות ולפעמים לא.
אבל אין בי כוחות לראות אותה שוב ולצאת בוכה, או להגיע עוד חודשיים ושוב לגלות שלא תבדוק כלום.

בעיני מה שיותר לא בסדר, זה מה שתיארת. לא התייחסה. לא התעניינה. לא יכולת לשאול אותה שאלות חשובות שיש לך

זה גם אם אפשר לעשות או"ס, לא היה לה שום סבלנות ולא הרגשתי שאפשר לבקש לעשות אם היא תמיד היתה עושה את זה ברור מאליו ועכשיו רק מחכה שאלך.

שהגעתי אליה, היא בקושי עשתה את האו"ס הראשון (!!!) הדפיסה לי רשימה של כל הבדיקות עד סוף ההריון "שלא תצטרכי לשאול אותי כתוב פה הכל".

אבל אני כן רוצה לשאול, לא עוזר לי שורה כדי להבין לבד.
אולי זה היה מכוונה של ראש גדול, אבל היא לא ענתה על כלום ממה ששאלתי.
גם זה כתוב לך בדף, גם זה כתוב, תקראי מה שכתוב.
זהו.

בהריון של הבן שלי (הריון ראשון) הלכתי לרופאה מסויימת לבדיקת דופק. היא שלחה אותי לטכנאית לאולט' וכשחזרתי עברה על הדברים והרגשתי שמתייחסת אלי ממש כמו אוויר יורה לכיווני דברים את זה תעשי ואת זה אל תעשי. לא נתנה לי לשאול כלום. אפס רגישות לבחורה בת 19 בהריון ראשון. והיא עוד הייתה דתיה ועוד נחשבת "מומלצת". לא חזרתי אליה. את יודעת כשלא נעים לך. ואת יודעת הכי טוב

אני תקועה בלי לדעת לאיזה רופאה כן ללכת, וגם בלי תור לסקירה.
אז אין לי מושג מתי אוכל להבדק ואם בכלל רופאה אחרת כן תעשה או"ס.

וגם אחרי שהתלוננתי עליה בכל מקרה אין לי אומץ לחזור אליה, גם אם הייתי מחליטה לקחת סיכון שעוד פעם אצא ממנה בוכה.

התלוננתי והתלבטתימאם לעבור.
בינתיים הגיע התור הבא
והיחס השתנה מקצה לקצה.
אז אולי זה יעזור🤔

אני לא יודעת מה לחשוב כבר, צריכה כוחות נפשיים לחזור אליה.

לק"י

כלומר מבחינתה זו הזדמנות לראות את העובר, לא "חובה".

והתורים אצלה יכולים להיות גם פעם בחודשיים.

אבל יש רופאים שמגדילים ראש ומציעים ויש כאלו שצריך לבקש מהם

כנראה נפלת על יום עמוס מאוד או משהו כזה

אם היא תמיד הייתה נעימה לך ואנושית לא הייתי רצה להחליף, כן מנסה לקבוע תור קרוב ולהבין מה קרה ולומר שיש שאלות וזה
אם גם אז יהיה גרוע אז תחליפי

יצאתי ממנה בוכה רק כי זה כבר תור שלישי שהתייחסה ככה (אחד לפני ההריון ו- 2 בהריון).

לא יודעת מה השתבש.

אז בלי עניינים
תור לרופאה אחרת
מקווה שיש לך מישהי זמינה באזור קרוב

זה כבר לא יום עמוס או משהו כזה.

 

 

 

ואני מתרגלת לפני כל ביקור מה אני הולכת לבקש:

יש אפשרות שתעשי לי אולטרה סאונד?

נראה לך כדאי לבדוק שוב X....

מתי חשוב לבא לבדיקה נוספת?

טכנית אין צורך בכל ביקור
זה ידוע שבארץ העוברים נחשפים לכמויות אולטרסאונד שלא מקובלות במקומות אחרים,
בגדול חוץ מהשקיפות וסקירות מספיק פעם אחת בכל טרימסטר אלא אם יש איזו שהוא בעיה
אבל בפועל את צודקת הרוב עושים כל ביקור

אני עושה רק סקירות ותור למוקדמת לא הצלחתי לקבוע עדיין וכנראה שגם לא אצליח.


לא מבינה למה זה כ"כ מסובך.
כל מה שאי אפשר לקבוע לבד באפליקציה נהיה מסורבל, אפילו להתקשר למוקד לא עוזר כי הם נותנים מיליון טלפונים של מכונים/פרטי שעושים בהסדר, בקושי יש מקומות של סקירות בסניפים של הקופה.

לא יודעת באיזה קופה את. אבל היה לי ככה גם עם השקיפות בכללית. פשוט לא היה תורים. העה סיוט הטלפונים האלה.
מה שקרה בסוף, בחסדי שמיים התקשרה אלי בלי קשר לכלום נציגה של הקופ"ח לסקר על השירות וניצלתי את זה להתלונן לה שאין שום אפשרות לקבוע תור. היא במקביל לשיחה נסתה גם להשיג תור, הבינה את הבעיה. אמרה שחוזרת אלי. לקחה את הפרטים של איזה שבוע אני וכו. ואחרי חצי שעה חזרה אלי עם שני תורים שקבעה לי.

תנסי גם ליצור קשר עם הקופה לא דרך הקביעת תורים אלא כתלונה. בסוף יש להם אינטרס לשמור על הלקוחות שלהם. תגידי שאת לא יכולה לקבל את השירות שדחוף לך. בהצלחה!!!

ולגבי הרופאה, הייתי עוברת. מבאס ומתסכל, מגיע לך יחס ותשובות . גם הרופאה שלי בהריון הזה לא עשתה אולט'. פעם אחת ביקשתי ממנה אז עשתה. ובביקור האחרון הציעה מעצמה. אבל לפחות הרגשתי שיש עם מי לדבר וכן עוקבת אחרי הבדיקות שעשיתי והתוצאות ושאלה אם צריכה עוד משהו וכו. אם כי נניח הייתי מצפה לאיזה איחול קטן בביקורת האחרונה לפני הלידה, אבל נו מילא.

אני כל כך שונאת את הבירוקרטיות והטלפונים האלו, כנראה אין מנוס.

הבנתי שיש גם רופאים שאין להם או"ס במשרד. אבל ברור שזה הרבה יותר נחמד שכן

הייתי פעם אצל רופא כזה שרצה שאגיע כל שבועיים! הזוי
בביקור השני הבנתי את העניין ולא חזרתי אליו
לרוב ממה שאני מכירה אם יש א"ס בחדר בדרך כלל מציצים

לק"י

אני מבינה שלא היו לה פציינטיות, אז הוא הוסיף תורים להנאתו.

כל חודש וחצי- חודשיים. לא יותר. ומעקב אחות..

יכול להיות שהוא בדרך כלל עובד עם הריון בסיכון?

פשוט באמת אין לו הרבה מטופלות
ולא פלא

בשביל מה אנחנו מגיעות אם לא לראות שהכל בסדר גם איתנו וגם בא"ס עם העובר.

הייתה לי רופאה כזו, מקסימה, מהממת, עומדות אצלה בתור!!

לא הייתה עושה א"ס כמעט בכלל, אז מדי פעם הייתה שולחת לטכנאית והיה עומסססס

את נכנסת לרופאה ואז צריכה לחכות בתור גם לטכנאית. למה?!

וגם בביקורת של אחרי לידה היא לא בדקה אותי וגינלית וזה לא היה מוכר לי מפעמים קודמות. אז בשביל מה היא שם

מציעה לך לנסות לעבור לרופאה אחרת. לא מבטיחה שהיא תהיה יותר טובה או אנושית כי לא תמיד נופלים על מישהי כזו, אבל תנסי לבקש המלצות באזור שלך לפני שאת קובעת

בהצלחה יקרה!

הגעתי לרופא מרחוק ממש באוטובוסים עם תינוק בעגלה..
אחרי שחיכיתי מעל חצי שעה בתור נכנסתי אליה..
היא כעסה אלי שבאתי מרחוק רק בשביל ביקורת רגילה..

כשהביאה לי את ההפניות אמרה להתראות..
ביקשתי ממנה שתעשה אולטרה סאונד לראות שהעובר חי היא לא הסכימה..

יצאתי בוכה.

אמרתי לרופאה שאני מעדיפה לא לעשות אולטרסאונד, והיא התחילה לצעוק עלי שאני לא אחראית ושחייבים לעשות...

לק"י

יש רופאים שעוד לא הבינו שהם נותני השירות.
היא יכולה להסביר, בטח לא לצעוק.

מזכירה לי את הרופא המעצבן במעקב הריון עודף, שרצה לבדוק את אורך צוואר הרחם, וכשסירבתי- זה לא מצא חן בעיניו "אז למה באת לרופא?!" י'עני אם את לא מקשיבה לי
(אבל מה הקשר?! באתי לראות מה עם העובר, מה כמות המים וכו').

אני מבינה שעלי להודות שהוא לא צעק עלי. רק היה לא נחמד

על התשובות הנוספות, קראתי את כולן אבל לא הצלחתי עדיין להגיב אחת אחת.
תודה על ההסברים, השיתופים והתובנות.
חיבוק למזדהות עם מצבים דומים (ויותר גרועים).

קבעתי תור לרופאה אחרת שיש פה, אין מבחר באיזור יש רק 2 רופאות (הרופאה שהייתי נסעתי אליה יותר רחוק) שלאחת מהן אני לא אתקרב, ולשניה קבעתי בתקווה שתהיה נורמלית.

ובמקביל לההעזר בו כאח גדול.

להביא טיטול/חיתוח/מגבת/שמיכה.
וכל דבר שיעצים אותו כגדול.

לדבר איתו וללטף אותו קצת... לגבי המוצץ להגיד לו שהוא ילד גדול וכשירגיש שהספיק לו שיביא לך אותו ותזרקו אותו יחד או משהו כזה... להשאיר אצלו את השליטה, כי הדרך השניה פשוט לגרום לו לאנטיגוניזם...
הרבה יחס אליו מאבא, זה מה שאמרתי לבעלי בסיטואציה דומה עכשיו
אחותי זה קשוח! מבינה אותך! בת ה4 אצלי התחילה לדבר קצת בצורה תינוקית...גם מחכה שיעבור לה 🙄 כנל אחרי לידת אחות קטנה

לק"י

וגם היא לא מצצה בעבר (אולי ממש טיפה אחרי שהיא נולדה).
אבל התינוק בקושי מוצץ, אז היא לא רואה הרבה את המוצץ.
אישית לא הייתי עושה סיפור מזה, ומצד שני- מעלימה את המוצץ כשאפשר.

ובהצלחה! אצלינו היא אוהבת אותו מצד אחד, ומצד שני מציקה לו לפעמים. והיא גם התחילה לעשות כל מיני שטויות, כמו לזרוק משחקים בכוונה, ובנוסף היא גפ בוכה ונפגעת מכל מיני דברים.
המטפלת שלה אמרה לי שהיא לא עושה עניין מהשטויות, אומרת שאסור ומחבקת אותה ונותנת לה יותר חום ומגע.

זוכרת שלאחיינית שלי היה קטע כזה אחרי הלידה של אחיה, ועבר די מהר..
לא הייתי רבה על זה..

בזכות זה, היה לי סבלנות לקלח אותו (בשרפרף) והיה לי מלא סבלנות להקשיב לו ולתת לו מלא בחירות ולהעצים את זה שהוא גדול ויכול לעשות הרבה דברים... וחזרתי על זה שהוא יכול לעשות המון דברים של הגדולים...לשחק במשחקים באמבטיה, להחזיק את השפורפרת, לשטוף את הגוף.... וגם שיחקנו בדיגדוגים... הרגשתי שהוא ממש צמא לזמן איתי... לא שהיה לו את זה בהריון הלא פשוט שהיה לי, אבל לקטן אני מוצאת זמן... אז...... הביני לבד את המסר😅😅


בקיצור, תודה על המאמר הזה! 😍

אבל כבר ארבעה חודשים לפני הלידה ודוקא שמחתי שיש לה אמצעי להרגיע את עצמה בתקופה של לפני הלידה ואחריה. אני ממש משחררת ונותנת לה להרגיש תינוקת שהיא רוצה וזה ממש משפיע על הקבלה של התינוקת. ממש ממש בטוב עם זה..

אני האמת לא הייתי מאפשרת...
מנסה פשוט להעלים את המוצץ שלו או לצחוק לאאא זה רק של תינוקים...

לידה של אח קטן הרבה פעמים מערערת לילדים הגדולים יותר את המקום (לא בהכרח מיד, אלא ברגע שהם מרגישים שזה לוקח להם את המקום
וזה יכול לקרות גם אחרי חצי שנה ושנה ואפילו שנה וחצי)
ולכן מה שהילד זקוק הוא הרבה לדעת שהוא עדייןמוצמיד אהוב, שעדיין ותמיד יש לו מקום, שהוא בטוח ומוגן גם עם ההצטרפות של התינוק החדש.

חוץ מזה שבטח עבורכם זה קשה ומורכב ולפעמים מחרפן, אולי מציף פחדים וחששות מהתמכרות ובכלל מאיזשהו אובדן שליטה ונחת, שזה דבר שראוי למקום בפני עצמו,
הייתי מתמקדת בשני אפיקים:

1. משתדלת לתת לו מקום ואהבה ככל האפשר מחוץ לסיטואציות הקצה.
להקדיש זמן לו לבד, בלי שאר האחים/התינוק, לשמוע מה שלומו, להתחבק ולספר סיפור,
לתת לו מקום מחודש במקום המקום שלו כקטן שבעצם נלקח כמו האח הגדול,
האח שעוזר, וכל דבר אחר שנותן לו משמעות

2. בסיטואציות ספציפיות שבהן הוא מרביץ או בוכה, מצד אחד להציב גבול,
ומצד שני לעזור לו להבין ולתמלל לו את המצב.
אני רואה שקשה לך
אני רואה שאתה כועס
אתה רצית לשחק עם איקס?
קשה לך עם התינוק הקטן וכן הלאה...

בהצלחה רבה ומזל טוב❣️

בקבוק, שמיכי, נשכן... מה שזורם לך,
ואז בהזדמנות (אחרי כמה ימים. לא מתמכרים כ"כ מהר) מעלימה את המוצץ ומשאירה את הפריטים האחרים.
גם מציעה לו להתכרבל עליך בפינוקי, אפילו למשל להתכסות בסינר הנקה אם ככה את מניקה... לתת לו להיות התינוקי שלך.
במקביל כמובן לנסות לתת כמה שיותר תשומת לב, ולהעצים את מה שהוא מקבל ואת מה שהוא מסוגל כמו הגדולים.

מחזקת אותך שתקחי את ההחלטות הנכונות עבורך!
מגיע לך להיות מאושרת

הרבה כוחות !

שאני קוראת אותך וכואב לי בשבילך ❤️
תחושות קשות ממש.
נשמע שאת ממש חסרה וטעונה וכואבת וכעוסה. איך לא תגיעי למצב כזה של שנאה? נתת גם את מה שאין. לקחו ממך בכח.

שולחת לך חיבוק ענק

קראתי בעיון,
פעם ועוד פעם, ועוד פעם.
ושמעתי את הכאב מתוך השורות
והתסכול שמחפש לצאת
התחברתי מאוד לאישה הזו שרק רוצה שיראו אותה ואת העבודה שלה
יש לי כמה תובנות לגבי הסיטואציה
אם תרצי, ארשום.

כשהרגשתי דברים דומים הלכנו לטיפול זוגי ואחרי לא המון זמן הרגשתי שהרבה יותר מדויק לי זה טיפול לעצמי להתחזק. ולהבין מה אני רוצה . ולהיזכר למה כן בחרתי באיש הזה , זה לא היה בטעות... ונתינה שבאה על חשבון הטוב שלי ברור שלא תביא למקום טוב ... זה עבודת חיים בעיני, לתת ממקום של טוב ממקום של בחירה. הרבה הצלחה ... כאב לי בשבילך לקרוא מה שכתבת ,זה ממש קשה להרגיש ככה, חיבוק

יש פה עבודה אישית הרבה לפני עבודה זוגית.

לומר את האמת? אני קצת מזדהה איתך. גם אני בסאגה דומה

יצא לך לדבר איתו על זה? ממש , בשיחה מלב אל לב?

איך הוא בתור בן אדם? יש רגעים טובים?

גם בעלי עובד בעבודה מאודדד אינטנסיבית וזה יוצא לפעמים עד 2300 בלילה שהוא עוד בטלפונים. למדתי לחיות עם זה אבל בהחלט דיברתי איתו על זה ומדברים כל הזמן והוא משתדל מאז, פקח את העיניים קצת 

 

קודם חיבוק כי זה נשמע כל כך קשה להרגיש ככה ולחיות המציאות כזאת❤️

יש לי 2 דברים להגיד, ששניהם קצת שונים לפעמים מאיך שאנחנו רגילות להסתכל על הדברים, אבל מנסיון שלי ושל עוד הרבה נשים הם יוצרים מהפך מאד מאד משמעותי;

הראשון, אני אישית חושבת ורואה (וכמובן על בסיס הרבה דברים שלמדתי) שבתוך זוגיות בין בעל לאישה,
דווקא הקבלה של האישה מהאיש מולידה אהבה, וכך גם נתינה של האיש לאישה (וגם נתינה של אמא לילדים אבל זה נושא קצת אחר).
עכשיו מדברייך זה באמת נראה שהיית שמחה לקבל ממנו, יחס, הערכה, שותפות בבית, ראיה של הצרכים והעייפות שלך ועוד ועוד.
ויחד עם זה, היכולת לקבל ועוד יותר בזוגיות היא עמדה בנפש.
קודם כל עמדה של אמונה.
אמונה שאני ראויה ליחס מכבד
שבעלי מסוגל להיות שותף בבית
שאני ראויה שיראו אותי
שאני נכונה להיות במקום שמקבל ממנו.

רב ככל הנשים (ועייני ערך בטרנדים של אבא פגום, הצודקת, המיותר וכו אם יצא לך להתקל, אם לא לא הפסדת ) נכנסות הרבה פעמים לעמדה אימהית בבית, שבגדול זה טוב, אבל כשמול הבעל הן הופכות לאמהות שאחראיות על הכל,
בעצם לוקחות על גבן את הכל ומתייחסות במידה מסויימת לבעל כמו ילד, שלא לומר ילד קשה במיוחד לתפעול, זה נראה ככה.

קודם כל אחריות ברגע שמישהו אחד לוקח אותה השני משחרר.
וכשאת לוקחת על עצמך את האחריות על הכל את בעצם לא משאירה לו
ושנית זה דבר שבפועל במציאות הזוגית הוא מאד מרחיק,
כי בעצם את הופכת לנותנת בעל כורחך לבעלך, והוא הופך במידה מסויימת ללא רלוונטי, ומכאן הדרך לצבירת תסכולים מרמור וקיפוח
שיוצרים גם ריחוק רגשי וחוסר הערכה רק מוסיפים לכדור השלג. בעצם היפוך התפקידים הזה גורם כל כך הרבה צער בזוגיות, ואני יכולה להגיד לך של2 הצדדים.

נשמע שבעלך לא יודע בדיוק איך להעניק לך, והוא חווה כשלון גדול כשהוא רואה שאשתו סה"כ מאוכזבת ממנו שלא לומר כועסת, רחוקה וממורמרת.
והרבה פעמים זה גם מתבטא בבריחה לעבודה ששם בניגוד לבית הוא מרכיש משמעותי ומוצלח ומוערך
(ולא, הפתרון הוא ההיפך מלדחוק את המרמור פנימה ו"לעבוד על עצמך" להיות "שמחה", זה רק מזיק...).

דבר שני, רובנו חיים את המציאות מהפן המעשי והחיצוני שלה
ושם באמת נראה שהבעל לא מספיק רואה אותנו, או לא מעריך את העשיה שלנו בבית, או שבעבודה לא מעריכים אותי וכן הלאה.
אבל אחד הדברים שאנחנו לא יודעים, הוא שהמציאות משקפת לנו באיזשהו מקום את עצמנו.
כלומר כשאישה מרגישה לא ראויה, היא מתנהגת כמו אישה לא ראויה, משדרת שהיא לא ראויה, ולרוב גם מקבלת יחס כזה שרק מגביר את הכאב ואת החוייה שמעמיקה יותר ויותר (וזה לא כדי להתעלל בנו אלא כדי להזכיר לנו
שאנחנו ראויות ליוצר והנשמה שלנו בתוכה יודעת את זה ולכן היא כואבת ומבקשת שנרפא אותה).
וגם בבית, לרוב נשים שמות את עצמן בתחתית סדר העדיפויות,
כמעט כל דבר חשוב יותר מהן; הנקיונות, העבודה, הילדים, הכביסות, השיעור תורה של הבעל, העזרה לשכנים, להניק, לקום לתינוק ועוד ועוד
ורק את עצמנו אנחנו נוטות לשים בסוף סוף הרשימה אם בכלל, ואז מתפלאות שלרוב היחס מהסביבה, בדיוק כמו שאנחנו מתייחסות לעצמנו במובן מסויים,
הוא שאנחנו מובנות מאליהן, חסרות צרכים ולא ראויות להערכה והשקעה.


אין בדברי חלילה להאשים או לייאש אלא הפוך, לעודד.
כי ממש כמו שאנחנו שמות את עצמנו בסוף הרשימה, לא מספיק רואות את עצמנו ומעריכות את עצמנו, אנחנו יכולות ללמוד לעשות אחרת.
לראות את עצמנו, את הרגשות שלנו, את הצרכים שלנו, לכבד את מי שאנחנו, לאהוב ולקבל את עצמנו
ומהר מאד נגלה, הפלא ופלא, שחוץ מהטוב שאנחנו נקבל מלהעריך את עצמנו ולתת לעצמנו יחס ראוי, שזה לבד אחד הדברים המשמעותיים והחשובים גם בפני עצמו, גם היחס של הסביבה באופן טבעי, בלי ויכוחים ומריבות, ישתנה פלאים.


התסכול שלך ממש מובן יקרה, באמת.
זה משהו שאני נקלת בו המון בלבושים כאלה ואחרים אבל באותו עיקרון, ואני רק רוצה להגיד לך שיש תקווה,
וששינוי אישי ופנימי שלך יכול לשנות לך את החיים לטובה❤️

חיבוק חזק והרבה כח
ואל יאוש!

את ממש צודקת!!
אני צריכה את החיזוק הזה פעם בכמה זמן
ובזכותך הבוקר אני מתכוונת עד 10:30 בלי נדר לא לעשות כלום בשביל הבית אלא משהו לעצמי.

רק בשביל זה היה שווה

העניין שזה די טריקי

זה לגמרי טריקי אבל מנסיון של עבודה עם לא מעט נשים
זה באמת נכון ובאמת עוזר

🥰
אין לי הרבה מה להוסיף אחרי התגוב של תהילה, רק רוצה להגיד שאם את מחפשת מישהי שתעזור לך לחזק את הנושא הזה והתחברת לכיוון שלה נשמע שהתכנים של יוני אנטמן ממש מתאימים.

אין בדברים שלי כדי לשפוט
קחי רק מה שנראה לך נכון
בחלק הראשון יש נתינה חד צדדית שמשאירה אותך עם טעם רע
זו נראית כמו תחושה של ניצול
ניסית פעם לפתוח מולו? נראה שפיתחת התנהגות פאסיבית אגרסיבית, את לא מדברת על הקשיים, לא פותחת אותם אבל צוברת וצוברת
זו לא נתינה שמולידה אהבה, זו נתינה שמולידה כעס ושנאה.
בהמשך עולה קושי מול הנושאי שיחה הלא משותפים, ואת מעלה שאלה למה הוא מעלה נושאים שלא מעניינים אותך והשאלה שלי זה האם את כן מעלה נושאי שיחה אחרים? או שהאחריות על נושאי שיחה היא שלו?
בגדול אני קוראת פה קושי סביב הפה, עם יכולת הביטוי
כאילו מולו את לא מצליחה לבטא את עצמך, לבקש מה שנכון לך? לבקש השתתפות ועזרה ולהראות כמה שקשה לך,
ואם זה נכון
אז זה פתח לתקווה ענקית
כי בטיפול טוב זה ככ יכול להשתפר!
מחבקת אותך, קושי זוגי זה אחד הדברים שמערערים את כל היציבות מבפנים, ממש עושה שבר מבפנים.
מקווה מאוד בשבילך שעוד תקופת מה תעלי פה מכתב אחר

זה באמת מייאש מה שאת מספרת,
האמנת בנתינה שתוליד אהבה ובסוף רק נתת ונתת מעצמך, ספגת וספגת וזה כמו קפיץ שנדרך ועכשיו השתחרר עם כל הכעס ומרגיש שלא תצליחי יותר לאהוב את הבן אדם הזה.
אני רוצה שתשאלי את עצמך כמה שאלות...
האם אהבה זה רק נתינה אין סופית או שגם חינוך והצבת גבולות?
את שיתפת פעם מה שהפריע לך או שציפית שהוא יגלה לבד?

יש לך מקור כח שמחה ממנו את שואבת את הכח לתת?
את יודעת, בשביל לתת בלי לצפות לתמורה צריך להיות בפנים להיות חזקה, אבל כשאת בפנים לא חזקה, בקלות אפשר ליפול להתקרבנות וגם היחס כלפייך יהיה יחס מזלזל.
לפעמים עדיף לתת פחות, למצוא איזונים,  אבל מה שאת כן נותנת לתת ממקום עוצמתי, שאני כל כך מלאה מבפנים ויש לי כח לתת לאחרים ולא אכפת לי בכלל מה אקבל מזה. ואז גם ההכרת טוב תגיע. אבל בשביל חייב למצוא דרכים שלך להתמלא, טיפול אישי/ עבודה רוחנית/ ספורט/ זמן עם  עצמך/ עם חהרות כל דבר שיעשה לך טוב.
תמיד עוזר לי להתחיל קודם כל מעצמי.
ועוד דבר שעוזר לי בזמנים כאלה של חשוך לראות מה בכל זאת בעלי עושה למעננו.
ממש לקחת דף ולנסות למצוא מה בעלי בכל זאת עושה למעני, למען הילדים. לרשום אפילו דברים קטנים.
הוא עובד? הוא בריא בגוף ובנפש? זה המון. יש נשים שגם את זה אין להן. ולאט לאט בכח אני מצליחה לראות את הטוב שהיצר הרע העלים מעיני.

אני חושבת שכדאי שגורם מקצועי יעשה לך סדר ולענ"ד מכון פוע"ה הם גורם מושלם לזה....

לגבי התשלומים - זה עולה 137 השתתפות כשאין הפניה מיוחדת מהרופא או 36 שח כשיש הפניה מיוחדת אצל רופאים שבהסכם או ממש בקופה... לדעתי זה לא שאלה בכלל...

בהצלחה!

אבל יש לי חברה שגילו בסקירה המאוחרת בעיה של ממש שהצריכה הפלה, והיא הצטערה מאד שלא עשתה סקירה מוקדמת וכך היתה חוסכת זמן של הריון לשווא..

היא עשתה לך אולטראסונד או שכל ההריון לא ידעת מה קורה חוץ ממתי שעשית סקירה מאוחרת?

יש לי הכי משלים בקופה שאני בה.
מתלבטת אם להגיד קופה ספציפית שלא יהיה עוד גורם מזהה.

לק"י

יש אצלינו בסניף רופאים שעושים סקירות.

שזה משתנה, משרד הבריאות מגדיר את הכללים לפי סוג הביטוח.

סקירה מוקדמת היא לא בסל, למי שיש משלים, משלמים 114₪

לק"י

האמת ששאלתי את הפותחת לגבי הקופה, כדי להגיד שאם היא במכבי, אז אפשר לעשות גם בסניף (לפחות בחלק מהסניפים), וזה לא עולה כמה מאות.

השתנה, עשיתי לפני שנתיים+

בקופה שלי
ואמרו לי שסקירה מוקדמת היא לא בסל
רק שקיפות עורפית וסקירה מאוחרת
אז סקירה מוקדמת עולה (עם הכי משלים) 140+-

בכללית פלטינום,
כתוב שאפשר לקבל החזר לסקירה אחת.
זה אומר שאפשר לעשות מוקדמת בפרטי עם החזר ומאוחרת דרך הקופה? לא הצלחתי להבין..
ומה מוסיפה הסקירה המוקדמת?

הוא כמו שמשתמע מהשם, פשוט יודעים הכל יותר מוקדם, שבע"ה העובר תקין, או חלילה אם יש משהו אז יודעים יותר מוקדם ולא מגלים בשלב מתקדם יותר. גם בסקירה בדרך כלל מגלים את המין, למי שרוצה לדעת. הסיבה שיש גם מאוחרת היא שיש מבנים מסוימים שמתפתחים בשלב יותר מאוחר ורואים אותם רק בסקירה המאוחרת ולא במוקדמת.

יש לי כללית מושלם בלי הפלטינום,
נראה לי שעלה לי 114 כשהלכתי לרופא שבהסדר עם הקופה.
זה כן חשוב בעיני, כי אפשר לגלות דברים בשלב מוקדם יותר.
אצלנו גילו ממצא, שבעקבותיו עשינו כמה בדיקות, ואכן היתה משמעות לגילוי המוקדם (כי זה גרם להתלבטות אם לעשות דיקור מי שפיר).

לגבי הזכאות בקופה-
סקירה מאוחרת בסיסית היא בסל, בעלות של אולטראסאונד רבעוני (סביב 40 שח).
מעבר לזה, יש זכאות להשתתפות של הקופה בסקירה אחת שהיא לא בסל. או סקירה מוקדמת, או סקירה מאוחרת מורחבת במקום הבסיסית.
העלות משתנה לפי רמת הביטוח ומקום הביצוע.
לכל קופה יש שתי רמות ביטוח. לא יכולה להתחייב לגבי קופות אחרות, אבל בכללית המחיר לפלטינום הוא חצי מהמחיר למושלם. המחירים שכתבו פה, מאה ומשהו, זה המחיר הגבוה. לפלטינום עולה חצי.
זה כאשר מבצעים במכון בהסדר עם הקופה.
ישנה גם אפשרות לבצע באופן פרטי ואז לקבל החזר מסויים מהקופה (נדמה לי שזה כבר נכלל בסל הריון), אבל ההשתתפות העצמית במקרה הזה תהיה גבוהה יותר מהמאה ומשהו או פחות.
מקווה שזה עשה לך את הסדר שחיפשת.

בהחלט עשה סדר ומובן מאד מה שהסברת.
לצערי אני כבר לא רואה שאצליח לקבוע תור לסקירה המוקדמת.

הייתי במצב רוח רע אחרי התור אצל הרופאה התבאסתי שלא עשתה אפילו או"ס רגיל בתור (ומכל היחס מסביב בתור) הרמתי טלפונים ולא הלך וזהו לא היה לי כח לזה עוד. מרגישה מזניחה אבל לא היה לי כוחות לרדוף אחרי משהו שכבר היה חסר סיכוי ומאוחר מידי לקבוע.

יש את רמת מגרון, מעוז אסתר, גבעות ליד יצהר, ליד איתמר... איזה סגנון אתם מחפשים?

בהצלחה! כל הכבוד!

לא מכירה מקרוב, רק שומעת עליו מדי פעם מחברות...

אבל אולי תכתבי איזה כיוון דתי או לא דתי מתאים לך...

יישוב מקסים וחלוצי.. 33 משפחות..

יש הבדלים דרסטיים בין שילב לפוקס נגיד, אם זה פוקס לגמרי הייתי משאירה לשנה הבאה, בת ה-3 שלי (יחסית קטנה) לובשת מידה 2 בפוקס

אבל 18-24 יחסית בסדר עליה, בטח לעומת המכנסיים מגולף, נגיד, שהם ממש ארוכים

לק"י

הבת שלי בת 2.5, יחסית קטנה בגודל, וחולצות מידה 3 של פוקס קצת גדולות עליה.

מידה אחת מעל?
הבעיה שלי היא, שעד עכשיו המידות באו לפי חודשים, אז יחסית היה לי קל לקלוע, עכשיו שזה משתנה, זה יותר מורכב לי להבין..

אבל תדעי אם זה מתאים לגודל עכשיו.או לתחילת עונה הבאה. זה גם תלוי אם זה ארוך או פוטר.

לי דווקא נראה ש2 יהיה טוב לתחילת החורף הבא ואת 3 לקראת הסוף..
ככה לפחות אני חושבת שיהיה אצלי. אבל שלי עדיין לובשת 12-18

אז כןכן הייתי מחליפה ל3 גם פוקס ידועים כגדולים אז הגיוני ממש

תעשי על הבוקר בשתן הראשון או בדיקת דם שהיא הכי וודאית

הסקרנות הרגה אותי כתמיד..
אמרתי שאת הבדיקה הבאה אעשה כבר אחרי האיחור ובבוקר כמובן

תודה

כאילו הרגשתי שאני בהריון בדקתי פעמיים, גם בבוקר יצא שלילי אז אמרתי לעצמי די אין סיכוי, כזה יגיע זה יגיע וכו'.. ואז אחרי כמה ימים היתה לי בחילה וסוג של סחרחורת בעלי אמר לכי תבדקי עכשיו! בדקתי באמצע היום ויצא חיובי🙂

זו בדיוק התחושה שלי וגם החזה כואב יותר מבדרך כלל אבל אני מרגישה כאילו כל רגע עומדת לקבל מחזור אז כבר משתגעת

שהתחושות של תחילת הריון ולפני מחזור כל כך דומות...

 

כאילו להכעיס בכוונה 

ובחיים לא חשבתי שזה באמת כך
(כבר שכחתי הכל מההריון הראשון, שבכלל הגיע אחרי הפלה אז גם התחושות לפניו זה לא משהו שאפשר להסתמך עליו)

מלבד בטא חיובית...

אז מציעה לך לחכות ליום ראשון לעשות בטא. אם לא תקבלי עד אז וסת...

תודה

חייבת עזרה. התחילו הפרשות חומות כמו שמגיעות בדכ אבל עכשיו זה גם מלווה בקרישי דש בצבע שחור כהה ממש.
החזה עדיין גדוש וכואב.
עשיתי בטא הבוקר (לפני שהופיעו קרישי הדם) אבל אני לא אופטימית כמובן.
למישהי זה קרה מחזור כזה מוזר? שמאחר ומופיע הפרשות חומות ואז דם ישן שחור?
בטח עוד יום יתחיל המחזור כרגיל אבל מלחיץ אותי מה שקורה עכשיו מפחדת שיש לי בעיה
(הריון שני)

אם לא מדובר בכמות גדולה נשמע לי תקין. אם ממשיך בכמויות, מעבר לכמה ימים, הייתי הולכת להיבדק ולוקחת ברזל

וגם התחיל דימום טרי
אבל אני לא מתייאשת
בעזרת השם בחודש הבא יגיע אליי הילד שלי אמן

שמחזור מתחיל עם קרישי דם

שקשוקה, סלט ולחם

פשטידה חלבית\ פרווה וסלט

 

בשרי:

סיר עופות עם תוספת בפנים- אורז\פתיתים\פסטה שמבשלים יחד

או עוף ותפוחי אדמה ובטטה בתנור באותה תבנית

פירה וחזה עוף

פרווה- כל הירקות במעבד מזון אפילו לא צריך לקלף  רק לשטוף, תפו"א, גזר, קישוא, בצל, תבךינים, 3-4 ביצים, קמח תופח ולתנור.

חלבית- כל מיני גבינות (אני משתמשת גם בכאלה שמריחות סבבה אבל עבר התוקף,) מה את רוצה,בצל מטוגן, קישואין מגורדים\תירס\פטריות, קמח תופח, תבלינים, ביצים ולתנור

להקפיץ את כל סוגי הירקות שיש בבית חתוכים לקטן להוסיף בשר טחון ולערבב עם אורז מוכן

מה שיש בבית לזרוק לסיר עם מים ותבלינים והרי לך מרק טעים!

עדשים אדומות/ירוקות אפשר עם ירקות נוספים או בלי

מרק כתום- ירקות כתומים לפי הטעם, אפשר להוסיף גם קיושא/תפו"א/בצל/שום. לבשל ולטחון.

מרק עוף עם ירקות

לטגן מעט ירקות שאתם אוהבים חתוכים לקוביות, להוסיף מים ולבשל

מרק בצל

לבשל ירקות ולהוסיף שעועית לבנה

מרק עגבניות

מצרכים:
500 גרם פסטה מכל סוג שאוהבים
500 גרם חזה עוף חתוך לקוביות
תיבול לחזה עוף: חצי כפית מלח, חצי כפית פפריקה מתוקה, קמצוץ פלפל שחור, כף מלאה קורנפלור או קמח לבן
תיבול לתבשיל: ראו באופן ההכנה.
אופן הכנה:
-מבשלים את הפסטה במים רותחים לפי ההוראות שעל גבי האריזה. מעבירים למסננת, מזליפים מעל שמן זית ומערבבים מעט עם מזלג.
-בינתיים, מתבלים את קוביות חזה העוף במלח, פפריקה, פלפל שחור וקורנפלור. מחממים סיר רחב עם 1-2 כפות שמן ומטגנים את קוביות חזה העוף כ-2 דקות מכל צד.
-מוסיפים לסיר את הפסטה המבושלת, מתבלים ומבשלים עם מכסה במשך 5-6 דקות (יש לערבב מידי פעם).
אפשרות תיבול ראשונה: חצי כוס מים רותחים, כפית פפריקה מתוקה, שליש כפית כורכום, כפית פטרוזיליה מיובשת, כפית אבקת מרק, חצי כפית מלח, קמצוץ פלפל שחור, כף שמן זית.
אפשרות תיבול שניה: 2 כפות סילאן, 3 כפות רוטב צ'ילי מתוק, 2 כפות רוטב סויה, חצי כפית שטוחה מלח, פלפל שחור לפי הטעם (רצוי גרוס)

להכין אורז

בסיר נפרד לבשל כמה דקות אפונה (ירוקה, קפואה)
להוסיף פטרוזיליה קצוצה
אם רוצים להסמיך את הרוטב - לערבב כפית קורנפלור בחצי כוס מים רותחים ולשפוך לסיר
להוסיף תבלינים - כורכום, מלח, פלפל (לאפונה "צהובה") / פפריקה, פלפל, מלח, רסק עגבניות , קצת סוכר (לאפונה "אדומה")

אפשר להגיש תוספת לעוף/ סיר אורז ועוף יחד.

מוסיפה מלח שמן ומים רותחים ומוכן.
ולמרק אני פשוט חותכת את כל הירקות בגודל הרצוי, מכניסה לסיר בבת אחת את כולם, מטגנת אותם כ5 דק מערבבת מידי פעם, תבלינים ומים.

כשאין לי זמן מכינה כמו בפסח - סיר אורז+ תפו"א וביצים מבושלים וסלט

אורז וירקות מוקפצים, מה שיש במקרר ובמקפיא (אפשר להוסיף גם רצועות חזה עוף)

קציצות מקופסת שימורים של טונה, אפשר לאפות/ לטגן / לבשל ברוטב אדום. מכינה כמו קציצות בשר (ויש גם כמה מתכונים טובים באינטרנט)

את נשמעת פגועה
ואני מתארת לעצמי שזה לא מעכשיו
השנקל שלי מניסיון - כשאני הייתי במצב דומה והרגשתי שמתקמצנים עליי, השורש היה חוסר ביחס ולאו דווקא פינוקים גשמיים. מחמאות, הערכה, זמן זוגי, תחושה שאת הכי חשובה. זה די מסתדר לי עם מה שאת כותבת על עבודה וכסף. יש משו כביכול יותר חשוב ממך.
יציאה למסעדה זה אחלה, אבל אני מתארת לעצמי שרצית יותר מזה
ביקשת ממנו? או שאת מצפה שזה יבוא ממנו?
את מפנקת את עצמך בדברים שאת רוצה? קונה גם לו?
איך היחסים ביניכם? זה מאוד משפיע על הרצון של הגבר לתת.
שולחת לך חיבוק

ואכן התחושה היא תמיד שיש משהו יותר חשוב ממני. והיו לזה הרבה "הוכחות" נקרא לזה.

אתן דוגמא קלה- שכשנולד לי ילד (היום בן 5 וחצי שיהיה בריא) עשו לאבא שלו- חמי, יומולדת והוא אמר להם, שלא יכול לבוא כי נשיא ארה"ב הגיע לארץ ואין אפשרות לצאת מהעיר. לא כי אישתו ילדה וזקוקה לעזרתו

(זה היה בזמן שאחד הנשיאים באו לארץ והיה פיצוץ של פקקים) אין יותר הוכחה מזה. הוא התנצל על זה. אבל זה לא זה.

ויש עוד אירועים דומים.

כך שבהחלט את צודקת בנקודה שציינת.

 

בהחלט ביקשתי. למדתי לדבר ולדרוש אחרת ממש לא יהיה כלום.

יציאה למסעדה זה אחלה כשביום יום יש יותר פינוקים. ותחושה של סיפוק. מה שאצלי אין

יצאנו לפני שבוע לבית מלון תודות ליוזמה שלי. משהו שתוכנן לפני חצי שנה אבל הוא מרח ומרח כי אמר שיש יותר זול. אם לא החלטתי ש- דייי, אני קובעת. אם לא, גם זה לא היה. עוד הייתי יולדת ונשארת בתסכול . (נמצאת ב-9 ב"ה)

 

אני לא ממש מפנקת את עצמי . כי שוב. הכל מתחיל ונגמר בכסף. והוא יודע טוב מאוד לעשות שטיפות מוח מאסביות כמה כדאי ורצוי לחסוך. ברמה שמטריפה את הדעת.

אז לא. 

גם את האלבום שעשיתי במיוחד ליום הזה עשיתי בלי שידע. אחרת היה אומר חבל על הכסף.

 

מה פירוש איך היחסים? מאיזו בחינה?

 

תודה על החיבוק.

 

מזכיר לי קצת את בעלי בקטע עם הכסף. גדל בבית בלי הרבה כסף והוא נמצא בלחץ תמידי מזה.

אבל, אחרי כמה שנות נישואים פשוט העזתי להתחיל להגיד מה שאני חושבת. ואני כבר לא מחכה שהוא יפנק אותי כי יודעת שזה יקרה בתדירות מאוד נמוכה או לא יקרה בכלל.

אז כמה ימים/שבועות קודם ימי הולדת  או יום נישואין, אומרת בפשטות מה  אני רוצה לעשות ומה אני רוצה שיקנה לי וכן קרו מלא פעמים שהוא הולך שעה לפני היום הולדת לקנות משהו ויוצא עקום ולא בדיוק מה שהוא התכוון וכו' וכו' כי חיפש מלא זמן וכנראה ניסה לחסוך ולהזמין מחו"ל ועוד לא הגיע 

וביום הולדת האחרונה שלי שבוע לפני אמר שאולי את מה שאני רוצה נזמין מאליאקסספרס כי זה יותר זול והודעתי לו חד משמעית לא! בזה לא חוסכים כי זה דבר שדרוש תיקון, אחריות וכו'

וגם אני לא מספרת לו כשאני רוצה לעשות הפתעות או להוציא כסף על מתנה מסויימת כי הבנתי שזה רק מכניס אותי לסטרס

בקיצור, אחרי כל החפירה שלי, פשוט מאוד- גברים צריכים שידברו איתם פשוט ויסבירו להם הכי פשוט שאפשר מה את רוצה, צריכה וכו'. 

תגידי שאת רוצה לפנק את עצמך ואת אישה שזקוקה לזה, אולי יש נשים שלא, אבל את כן. פינוקים, אוכל, בחוץ, קניות מסויימות אישיות.

בהצלחה יקרה, מקללה שהועלתי

איך אתם ביחסים הבין אישיים? במה שיש בין בעל לאישה?
האם אחרי שיצאתם ותוך כדי החופשה נגיד - אתם בטוב?
יש ביניכם שיח רגשי ? כי אם השיח מתמקד ב- משתלם או לא כלכלית, ולא ב- זה מה שמשמח את אשתי, אז זה באמת פחות הולך.

ולגבי ה- לא משקיעה בעצמך. במה זה יבוא לידי ביטוי למשל? האם מוסכם סכום חודשי מסוים שמוציאים בלי לדווח או שיש שיח על כל שקל?

יש לנו שיחות עומק ורגש. פעם בשבוע בטוח. שיחה של שעה שעתיים.

 

לגבי הוצאות. רק לאחרונה התחלתי נקרא לזה להחליט ש מנסה לקנות בלי יסורי מצפון על הכסף.

אבל יש על כל שקל שיח.

בחודש האחרון הוצאתי (מכעס ותסכול) 1000 שח בקניות באנטרנט.

מצד שני זה אחרי תקופה ארוכהההה שלא הוצאתי שקל .

 

 

אני הרבה מרגישה שצריכה מישהו חיצוני. אבל בעלי טוען שאנחנו כן יכולים להסתדר בעזרת שיח והבנה.

וזה נכון. אבל אני כבר מותשת

 

 

מבינה את התסכול. ממקום אחר אבל כשיש משהו שמסתובבים סיביבו ככ הרבה שנים זה באמת מתסכל.
רציתי לשאול אם את מעורבת בהוצאות? או שרק הוא אחראי על הכסף? שניכם עובדים?

הכל אצלנו יחד. אין סודות. או שליטה.

אבל יש המון המון שטיפות מוח. המון. ברמה של התשה.

 

תודה יקרה!

 

חודש שהוא לביזבוזים וככה להתנהל.
לא רק שעולה צורך ואז צריך להסתכל בחשבון ולראות מה קורה.
ואולי יהיה לו יותר קל שהמסעדה/צימר תיהיה משם.
ובכללי אני בעד לקבוע דברים שלא יהיו הפתעות.
אנחנו יוצאים 3 פעמים בשנה לצימר/מלון.
לא נתון לוויכוח, לי זה ממש חשוב והוא רואה איך זה חשוב לזוגיות.
פעם בחודש יוצאים לקפה וכן האלה.
אחרי שמתרגלים לזה זה ניהיה יותר קל.
ובדיוק כמו הוצאה לארנונה.
ואולי בכמה חודשים הראשונים יהיה לו קשה אבל הוא יתרגל.
אני יודעת שזה לא עוזר לנקודה שהוא מפנק כי תאכלס זאת את.
אבל מי יודע אולי בהמשך שהוא יתרגל הוא דווקא כן ירצה לבחור את המקום/מסלול.
יש משהו מבאס בלהגיד לו בדיוק מה לעשות, אבל לפעמים צריך להשלים עם זה שזה הבן אדם.

אני אוספת מכל מה שאתן כותבות פתרונות טובים!

אהבתי את הנקודה של לקבוע דברים מראש.

אם זה יושב על קושי שלו ומצבכם הזוגי שפיר וטוב ב"ה חוץ מהעניין עם הכסף - לכי לקבל כלים איך להעביר לו בצורה הטובה ביותר את רצונותייך ובמקביל - איך לא לתת לאג'נדה הכלכלית שלו להשפיע עלייך בצורה כזו.
הוא מושך לכיוון שלו מאוד ואת מושפעת מזה ונהיית מתוסכלת. אבל לפעמים 'רק' עמדה נפשית נכונה יכולה להביא אתכם למקום טוב יותר ולאיזון.

 

ואני מכירה את זה מזווית אחרת.

 

מי שכל כך כפייתי יכול בקלות להרגיש ש"כולם רוצים רק לקחת לו". כולל אשתו, כולל הילדים כולל כולם.

הכסף יענה את הכל ולכן הוא עסוק בלאגור כסף.

אגב, 

זו לא תחושת ביטחון "רגילה" שכסף נותן,

אלא יש בזה צורך נפשי שהתעוות והפך להיות כפייתיות בנוגע לכסף.

ככה שגם אם המצב בבנק נפלא ונהדר, ויש דירה ואפילו כמה דירות,

האובססיה סביב הכסף לא נגמרת.

 

מה אני אגיד לך? אל תחכי לו. אל תצפי ממנו ואל תנסי לשנות אותו. זה חזק ממנו וממך. 

מה את כן יכולה לעשות? להיות חזקה בגישה ההפוכה- בגישה של הכסף הוא אמצעי ולא התכלית. כדאי להוציא על מה שחשוב. האדם יותר חשוב מהכסף.

 

להגיד לך שזה ישנה אותו? לאו דווקא.

אבל המקום הקמצני הוא שואב.

הכפייתיות מולבשת בכל מיני משפטים רציונליים שגורמים לך להרגיש אשמה אם הוצאת מעבר לרצוי.

להרגיש שאת נמדדת בכסף.

 

ולכן אם את תהיי חזקה בזה שת מרשה לעצמך

בזה שאת לא שמה את הכסף בפרונט,

אולי זה ירכך אצלו משהו עם הזמן

ובוודאי שזה יאזן את הילדים שלכם.

 

אם את אכן מרגישה שזה כפייתי- תהיי כל הזמן עם יד על הדופק- מה את צריכה. מה הצרכים שלך.

כדי לוודא שאת לא מוחקת את עצמך תחת העיסוק האובססיבי בכסף.

 

 

 

לא לנסות אפילו. בטח שלא באמצעים רציונליים. כי לו יש נשק הרבה יותר "צודק" משלך. הרי חסכנות נחשבת לתכונה טובה יותר מפזרנות.

 

תהני את והילדים. תהני בשחרור. לגמרי. על מלא.

 

בסוף, זה יכול לעבוד.

כי זה יגרום לו להבין שהוא מפסיד אותך, אתכם.

לאט לאט זה יגרום לו לחשוב אחרת.

 

הוא לא רוצה לצאת בחנוכה?

אחלה. צאי את עם הילדים. ותעשו כיף !!!

אפילו תספרי לו אח"כ כמה כיף היה, ואיך נהניתם, ואיך זה גיבש אתכם, וכמה הצחיקו אותך הילדים,

וכמה את מחכה לעוד פעם כזאת.

 

זה יגע בו.

זה יערער אצלו משהו שהכסף הוא הכל.

הוא אולי יתמרמר שהוא כספומט

אבל בעומק הוא יצטרך להכריע בשאלה- האם הוא איש משפחה או מכונה לייצור כסף?

 

ככל שאת תבני את עצמך ואת הילדים לא לפי השיגעון שלו לכסף

ככה הוא יראה מה ה"רווחים" של השיטה שלך

ואולי יעשה דין וחשבון עם עצמו וינסה להידבק בך...

 

בסוף כל אובססיה יושבת על חרדה.

ואם את בטוחה בדרך שלך

ומשדרת ביטחון-

הוא כבר יבין מעצמו איזה הרס יש במסלול שלו.

 

אבל אולי את צריכה תמיכה בזה

כי זה אומר לקחת את ההגה למקום שונה מבחינת ההוצאות המשפחתיות.

המצב בבנק מעולה. אנחנו לא במינוס ב"ה (אף פעם גם לא היינו ולא נהיה גם בעז"ה)

ב"ה קנינו דירה במקום מעולה. לפני כמה שנים. ועדיין אני מרגישה שהוא כל היום רק מחפש לאגור ולשמור

 

זה בא מההורים שלו. יש להם כמה דירות. אני יודעת כמעט בוודאות. (לא מדברים על זה) ועדיין האבא אוסף דברים מהזבל. כמו עגלות , משחקים לילדים , ספות וכל השאר ומתקן אותם .

 

השיח שם הוא רק חיסכון. ברמה שבתחילת חיי נישואיי גיסתי התקשרה וחפרה לי שהיא למדה לחסוך במים בשטיפת כלים . לא הבנתי מה היא רוצה

 

 

בכל אופן אני צריכה ללמוד לשחרר את הנקודה הזו של ייסורי המצפון שהוא מפעיל עלי כשאני רוצה להוציא .

ואת זה אין לי מושג איך.

כי בכל פעם שאני חושבת על לקנות קופצת לי מיד הנוסחא של צריך לחסוך כדי ש...

ואני לא אדם פזרן בכלל. יודעת לשמור כסף.

באתי לפני החתונה עם סכום סכום.

בלי קשר אליו. כי הרי גם הטיפול זו הוצאה...

 

האמת? נשמע לי שזה בהחלט פתולוגיה משפחתית, אבל אני לא מאבחנת וזה רק לפי מה שאמרת. 

 

זו המציאות שלך.

זו המשפחה שלו ואליה הוא גדל. שם נטועים שורשיו.

את יכולה לשנוא את זה, להיגעל מזה, לחשוב שהם יצורים הזויים

אבל מה זה ייתן לך?

את רק תחשבי כמה אומללה את שהגורל הפגיש אותך דווקא אתו.

 

במקום זה,

הייתי מייעצת לך:

1. לשבח אותו על המסירות שלו לעבודה. כן,כן. כל הזמן להזכיר לעצמך שיש נשים שהבעל שלהן בדיכאון והיו נותנות הכל כדי שייצא מהמיטה. כנ"ל נשים עם בעלים בזבזנים.

יש לך בעל עובד. זה טוב. זה בסיס מצויין. 

 

2. להפריד. להבין שהאובססיה לכסף היא תפיסה עקומה שכנראה רק לעת זקנה אדם מבין כמה הוא פספס בגלל האובססיה הזאת. רק כשהמוות ממשי, מבינים כמה הכסף הוא לא הסיפור בכלל.

זה אמור לתת *לך* פרספקטיבה רחבה יותר.

כי אובססיה מאוד קשה לשנות (בהנחה שהוא באמת אובססיבי)

אבל את יכולה להישאר מאוזנת. איתך קל יותר לעבוד.

וגם את אחראית על הילדים שלכם- להראות להם גישה שמחה יותר ומאפשרת יותר עם כסף.

 

3. ללכת לטיפול כדי לא להישאב לעולם שלו.

 

4. תמיד לדאוג לצרכים שלך בלי קשר לשאלה כמה זה עולה. ואת לא צריכה להודיע לו על כל דבר.

 

 

 

 

 

 

ואגב לאסוף דברים מהזבל זה לא רע השאלה אם זה אובססיה או לא..
בעלי ואני מאוד אוהבים לשפץ מציאות שמצאנו ..

קודם כל לא נשמע לי שאתם חיים החסכונות כל כך גדולה *לפחות לא מהתיאור שלך*
כלומר להציע מסעדה כבילוי לכבוד יום נישואין זה נראה לי ממש במקום,
ואת אומרת שלפני שבוע הייתם בבית מלון.
(רק על עצמי לספר ידעתי, מעולם לא הלכנו כזוג למסעדה. רק לבתי קפה ובואי נגיד שזה לא משהו שעושים בתדירות גבוהה. בבית מלון לא היינו. לצימר הלכנו כזוג פעם אחת בתוך כמעט עשור של נישואין. ואנחנו ב"ה לא חנוקים מבחינה כלכלית).

לכן אני לא חושבת שכסף זה האישיו
או שקמצנות שלו זה העניין. ובטח לא כל העניין.
הדרך שלי לבדוק את זה, זה לראות האם יש דרך סבירה שבה הוא יוכל ללכת ואני אהיה מרוצה?
אם כן, כנראה שהבעיה היא בו.
אם לא, והוא צריך להיות נביא ולדעת בדיוק מה ישמח אותי אפילו אם אני לא יודע להגדיר את זה בדיוק - ואז כשאני אקבל את זה אני אמשיך להיות לא מרוצה כי זה לא היה בדיוק, או כי יש עוד כל כך הרבה דברים שחסרים לי - כנראה שיש איזושהי תחושת חוסר עמוקה שנמצאת אצלי בלב ורק מתעוררת מולו, אבל הוא לא הגורם לה.
והנסיונות להשליך את זה עליו ולתבוע את זה ממנו, מצד אחד מייאשים אותו מלנסות לשמח אותך, ומצד שני מרחיקים אותך מהאפשרות לרפא את המכאובים שלך עצמך.
מבינה מה ניסיתי להסביר? מה את חושבת על זה?

אנסה למצוא לך הרצאה ממש מעניינת ששמעתי ומתחברת לי לנושא.

לפני שבוע היינו בבית מלון כי דיברנו לפני חצי שנה כבר שנצא. ולא יצאנו. לא קשור ליום נישואין.

ורק בגלל שכבר התעצבנתי שהוא מורח את זה כדי לחפש דיל ולא עושה כלום חתכתי ואמרתי לו אני סוגרת. ובזכות זה יצאנו.

 

הוא יודע מה שאני רוצה. אנחנו מדברים על זה המון. ברחל ביתך הקטנה. אני אומרת לו - אני אוהבת לצאת, לטייל, למסעדה, לנופש, כל דבר שהוא יציאה זה אויר לנשימה עבורי. ולא משנה לאן. מבחינתי לצאת ולעשות פקניק מפנק באיזה פארק מחוץ לעיר.

כמו נניח שנקנה ארוחה טובה, נשים את הילדים אצל מישהו ונצא למקום עם ירוק.

אבל הוא לא טיפוס יוזם.

 

אני מרגישה שזה שילוב של התנהגות שלו. למול חוסר מסויים שלי.

 

תשלחי את ההרצאה. מעניין לראות

 

אבל ממליצה מאד מאד לקרוא חומרים של עמליה רוזנבלום.
היא מתארת שם לופ שהרבה זוגות נתקעים בו, רודף-נמנע. כאשר מנגנוני ההגנה שלהם הפוכים והתגובה של כל אחד מהם מפעילה את מנגנון ההגנה של השני.
אצלכם נשמע שאת הרודפת (או: המפצירה) ובעלך הנמנע. הרודף רגיש מאד להתקרבות והתרחקות של בן הזוג, ומגן על עצמו בביקורת - לא בהכרח מילולית. הנמנע רגיש מאד לביקורת ומגן על עצמו בהתרחקות "עד יעבור זעם".
אגב יכול להיות שבתחומים שונים בזוגיות התפקידים יתהפכו (למשל בתחום תחזוקת הבית האשה היא הרודפת והבעל נמנע, ואילו בתחום האישות הבעל יהיה הרודף והאשה נמנעת).

האם ההתנהגות שלו נובעת מחוסר אכפתיות כלפייך, או שאתם פשוט שונים?

אולי לך מאוד חשוב לצאת ביחד, לבלות, לקבל מתנות, כי זו הדרך שבה את רוצה לחוות אהבה, אבל אצלו הוא בכלל חושב אחרת. ומבחינתו זה שהוא עובד ומביא פרנסה הביתה, זה הביטוי אהבה הכי גדול כלפייך.

נגיד בעלי גם לא זורם על מסעדות, יציאות וכו. אבל כי הוא פשוט לא אוהב את זה. לא בכוונה, לא מקמצנות.

אני לא רואה בזה שהוא מביא פרנסה הביתה ביטוי לאהבה.

לא נראה לי גם שזה הכיוון אצלו. (פרשנות שלי)

 

כי קמצנות זה חלק ממנו. 

אם זה היה רק ביציאות הייתי יכולה להסכים , אבל אפשר לחוש את הקמצנות בכל התחומים בחיים.

בין האם להפעיל עכשיו בויילר או להמתין לשמש. בין אם להפעיל מייבש או לתלות.

 

הוא משתפר מאוד. לא אגיד. בעבר היה נורא אבל בתחום היציאות/בילויים/פינוקים זה נתקע.

 

האם את עובדת?
האם את מעורבת במה שקורה בבנק?
האם את מטפלת גם בחשבונות לתשלום?

לאחרונה מתבהר לי יותר ויותר כמה הלחץ על גברים בנושא הכלכלי מכביד.
להיות "גבר" במובן הכלכלי עם ציפיות עצמיות וצפיות החברה יכול לגמרי להכניס לסטרס תמידי

תוסיפי לזה את ההרגלים מהבית וקיבלת משהו לא פרופורציונלי.

הפחד והלחץ הם האויבים הכי גדולים.

אני מטפלת בתשלומים . מים , גז וכד'

 

אני לא חושבת שזה הכיוון.

אנחנו חיים טוב ב"ה. 

 

זה ההרגלים מהבית.

הוא פותח עניים?
או מקבל?

ז.א. הבעיה היא שהוא לא יוזם את ההוצאות
או שהקמצנות מפריעה ומשפיעה על הנתנהחות שלך?

זה הרבה כסף, ולמה וכמה.

אבל בסוף מקבל.

 

זה שילוב של 2 דברים שמציקים.

כי הקמצנות היא זו שבעצם מובילה למקום שלא יוזם כי "חוסך"

 

ולהיות תמיד היוזמת בייחוד שיש את הדיבורים של חבל על זה וחבל על זה זה לא קל

האם הוא יוזם בילויים ללא עלות (הליכה בערב, פיקניק בטבע, סתם משחקי קופסא)?

יש אנשים שפשוט לא יוזמים - כי זה לא חסר להם, כי הם לא יודעים איך לעשות את זה, או כי הם חסרי ביטחון מול בן הזוג או בכלל.

הוא אוהב לדבר. כל הזמן מבקש שנשב לדבר. מתי מדברים. מתי יושבים לדייט זוגי.

זה הוא ממש ממש אוהב.

פקניק בטבע זה עלות. הדלק.

הליכה בערב זה להביא מישהי שתשמור זו עלות

משחקי קופסא זה לקנות משחק - עלות

 

ושוב אני כותבת לא מהשרוול. אלו דיבורים שהוא אומר.

 

 

 

 

כמה זמן אתם נשואים?

אני אדם עמוק מאוד. אוהבת שיחות נפש. שיחות פסיכולוגיה ,נפש האדם, וכל זה.

אבל האמת שהשיחות שלנו מענינות. הוא פחות אוהב עומק. 

לכן לא עפה ממש על השיחות. 

 

יש משחק זוגי שהורדנו מאתר שהיה חינם. פעם אחת שיחקנו בזה. וזהו

הוא לא זורם על זה.

 

 

 

 

ומזל טוב ושיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות.
את מתארת כאן התנהלות שאומנם בלי החסכנות- קמצנות, אני מכירה בעצמי ממה שאנחנו חווינו. בעל שמתמסר לעבודה שעות ארוכות, ולא מעט פעמים ההרגשה שזה השאיר אצלי היא שהמשפחה היא תמיד מקום שני. עם כל הערך שאני נותנת לתחום שלו, ואני מעריכה את זה מאד, הרגשתי שאני מתרחקת ומסתגרת ולא מצליחה לשמוח בהתקדמויות שלו שעבד עליהן קשה. נעשיתי אדישה כמעט להצלחות שלו.
הלכנו ליעוץ זוגי, כמה חודשים אחרי שהעליתי את הרעיון- הוא ראה שאני לא שמחה, כבויה, והציע את זה שוב. קיבלנו כלים מעולים להבין איך עובד הראש של השני, איך לצאת מלופ של התרחקות שהתרגלתי לחזור עליו, איך לדבר, איך להנגיש את החלומות והציפיות שלנו לבן הזוג, ועוד.
אני חושבת שאם בעלך קולט את ההתרחקות שלך ומעיר על זה משהו, זה זמן טוב להעלות את תחושת התסכול המתמשכת והרעיון של להיעזר באופן חיצוני כדי לצמצם את המרחק שנוצר.
הכל בתנאי שאת בעצמך בקטע.
(ובשולי הדברים, אם בעלך נרתע מהאפשרות לגשת ליעוץ אני יכולה להגיד שכשסיימנו את המפגשים בעלי אמר שהוא מרגיש שזה משהו כל כך מוצלח ובסיסי שחבל שלא מכניסים חומרים מזה להדרכת חתנים, שהרעיון לגשת להיעזר היה לו קשה מאוד בהתחלה, כאילו מה, אנחנו לא יכולים להסתדר לבד?! ושהרושם הזה הוא טעות ושצריך להגיד לאנשים שזה לא מילה גסה לגשת ליעוץ, כזה!)
שוב חיבוק ❣️

טוב שהצלחת לכתוב שוב ולשחרר אפילו קצת.
כמה מובן שזה מצער, מתיש ומרחיק אותך שהוא לא יוזם פינוקים והעבודה נראית חשובה לו יותר.
אם כיף לכם יחד והוא נהנה ורוצה במחיצתך, זה בסיס נהדר לעלות ממנו למעלה וליצור שינוי חיובי.
כל הכבוד שאת לא מוותרת ומשקיעה וקונה לכם...
כתבו לך עצות ושאלות חכמות,
יכולה רק לאחל שתמצאי דרך להשפיע עליו לטובה ולשנות את הדינמיקה שתיארת.

אישור ממני,

יכול לעזור בערך

כמה יכול לעזור?

פעם כשהלכתי הרופאה אמרה לי בין 10- 14 יום,

וזה קרה אחרי 10 ימים,

אולי זה יעזור לך,

או שאולי תיקח פרימולט או משו לדחות אותו?

שבוע שעבר הייתי האמת והיא אמרה לי תוך שבועיים בערך

אפשר לסמוך על זה?

אמרה שלא מדוייק

אז לחוצה

קרה לי כי היו לי כאבים וחשדתי הציסטה בשחלה
הלכתי למרכז בריאות האישה נבדקתי ועזבי שלא הייתה ציסטה בכלל.. אבל אמרה לי שתוך שבוע -10 ימים אני צריכה לקבל מחזור

לא קיבלתי …. ואז גיליתי הריון

אוף נשמע כל כך קשה!!!

(אולי שווה לנסות התקן הורמונלי?..)

יעשה לי ציסטות

אצל רופאת נשים עם ההתקן?

אולי באמת אלך לביקורת, אולי הוא זז

בתור התחלה לפני שהייתי מתייאשת הייתי הולכת לוודא מיקום.

מזדהה... כל הזמן הכתמות. בסוף נשברתי והוצאתי

כל כך מבאס ומתסכל!!!!
חיבוק גדול.

אפשר לשאול איזה התקן?
אני עוד מעט אמורה לעמוד מול הסוגיה הזו... (לקראת הלידה בעזרת השם).

אבל חיבוק לך

נכנסתי להריון עם התקן,
וגם נכנסתי להריון עם נרות....
ואני שוברת את הראש מה יגן עליי בפעם הבאה.... 😭

גלולות לא הולך? תדעי שזה גם משתנה מפעם לפעם.

ניסית נוברינג ופעם אחת פרימולט והשם ישמרנו.

יכול להיות שיהיה לך יותר טוב ואחוזי המניעה כמעט 100%

וזה לא עושה כתמים ובדרק עם הטהרה?
אני בחרדה כזו גדולה מהנושא. לא יודעת מה לעשות.

דימום הסתגלות די קצר וזהו. אפילו לא כתם אחד

תחשבי על האופציה

אבם כאמור, רועדת ממש להתחיל עם הורמונים 🥴

לא כמו כדורים שעוברים בכל הגוף

כי גם הוא חרפן אותי.

לא מניסיון אישי. אבל מבחינת כמות, למיטב ידיעתי

זה מקומי, וגם יש מינונים שונים של הורמונים בהתקנים השונים

עכשיו בהריון עם התקן. לפני כן ניסיתי הכל- גלולות, נוברינג, נרות שקפים... כנראה שהאופציה היחידה היא התקן הורמונלי וממש ממש לא בא לי.
ה' יעזור

לקחתי רופא פרטי והוא קנה והתקין

אולי פעם הבאה תנסי התקן אחר?!
אני משתמשת בבלרין ואין כתמים ב"ה.
כמובן מינימום בדיקות לפי עיצת הרב.

גם אני נכנסתי להריון עם התקן רגיל (שכנראה זז), וזה גם היה סיוט עם הדימום. ומבחינתי הורמונים זה לא אופציה.
אז ניסיתי התקן בלרין והיה הרבה יותר טוב.

באמת כל הסיפור של אמצעי מניעה הוא מבאס מאד, אין משהו אידאלי. הכל דפוק, השאלה מה המחיר.

(יודעת שבמצבים מאד ספציפים אפשר לקבל היתר לקונדומים, ואז זאת אפשרות עם שילוב של שיטת המודעות לפוריות)

זה מה שעברתי שנה שעברה .
כתמים בלי סוף. בקושי היינו מותרים
עד שהחלטתי לבסוף להוציא אותו.
הגעתי לרופאות נשים.. שלא הצליחה להוציא אותו כי מסתבר שהוא נכנס פנימה לרחם ולכן היה לי את כל הבלאגן הזה.
הייתי צריכה היסטרוקופיה ושם הוציאו לי אותו בשניות. ומאז עברתי לטבעת נובהרינג שהכי טוב לי ונוח לי איתה... היא אמנם הורמונלית אבל הכמות פחותה משמעותית מגלולות. פעם ב3 שבועות מכניסים.
מאוד נוח וקל...
מבחינתי הגעתי למנוחה והנחלה סוףסוף .. בכל הקשור לאמצע מניעה.
אז ממליצה לך ראשית כל,
לקבוע תור לרופאת נשים. לראות בכלל איפה ההתקן ומה שלומו?!...
משם תחליטי אם להוציא ולעבור לאמצעי אחר.
בהצלחה יקרה .מאוד מבינה את הצער שלך

לי היה בעבר התקן של ד"ר ברעם- התקן לא הורמונלי כדורי. לא היו לי כתמים בכלל, מעבר לדימום מזערי לאחר התקנה.
מה שכן, המחזור נהיה ממש מתוקתק שזה קצת הציק כי היו לי מחזורים ארוכים יותר...
אבל אולי יועיל לך.

ללכת אחרי חודש לבדוק שההתקן במקום, ואחר כך כל חצי שנה..
את כבר שנה אחרי, בטח שכדאי ללכת לבדוק שהוא במקום..
אולי זז קצת ותמיד משפשף שם דופן ונהיה פצע קטן ומדמם..
זה יתיר לכם את הדימומים

של איזה חברה זה?
התמונה השניה היא זמן בדקות.
הכפתור הכי שמאלי זה הפעלה של המייבש.
והימני לדעתי הוא תוכנית של ייבוש עדין. חום יותר נמוך ליותר זמן.
לפחות ככה זה אצלנו.

לכתוב בגוגל"הוראות הפעלה מייבש כביסה ושם של החברה"
בדכ עולה הדף הרשמי של ההוראות ותמצאי הכל
בהצלחה

ואם אין, אז תנסי לכתוב באנגלית

הכפתור העגול מכוון לכמה דקות הפעלה (נראה שהוא מסתובב אט אט לכיוון הסיום, ככה אפשר לראות כמה זמן נותר). ה10 דק' האחרונות הן קירור ולא ייבוש.
כנראה צריך קודם לכוון את הדקות ואז ללחוץ על הפעלה.

הכפתור של הs הוא פעולה עדינה יותר, אבל גם חלשה ואיטית יותר.

לדברים יותר רגישים, כמו סדינים וככה הגומי לא נהרס, או לפעמים גרביים

נראלי שהוא לא משהו.. שמתי בערך 15 זוגות גרביים כדי לנסות לבדוק אותו, הוא עבד שעה והן עדיין לא יבשות (הגרביים מילאו אולי 1/5 מיכל)

אולי הוא חלש, אבל בכל זאת עובד... לדעתי זה שווה...
אני לא משתמשת בכלל באופציה של עדין, כי זה מאריך את הזמן (בגדים ממש עדינים אני בכל אופן לא מכניסה למייבש).

נשמע לי קצת מוגזם לא?

נשמע שהוא מייבש חלש, אבל זה עדיין שווה זה, לדעתי כמובן.
אם הם לא התייבשו בסוף, אולי הוא לא עובד 🤔
אני בד"כ מפעילה על שעתיים בערך, מכונה מלאה, ואם היא ממש מלאה - שעתיים וחצי.

צריך לרוקן את הפילטר מסיבים,
ואם הוא עם צינור - לוודא שהצינור ישר במידת האפשר, ולרוקן גם שם מסיבים (סיבים מאריכים את הפעולה של המייבש).

שמתי כמות כלכך קטנה והוא לא ייבש אז אני תוהה מה הטעם.
אולי לא עובד
וגם חבל על החשמל

יש מקום שצריך להוציא ממנו את הסיבים, את יודעת איפה? לפעמים שני מקומות, אחד ליד הפתח ואחד פילטר גדול יותר בדלת.

וגם, האם זה מייבש עם מעבה או עם צינור? כי אם זה עם מעבה זה עוד חלק שצריך לנקות. אם זה לא נקי המייבש כמעט לא עובד...

זה של הדירה ואמרתי שננסה כי הייתי צריכים כמה זוגות גרביים מהרגע להרגע..
הוא בלי צינור

די ברור שהמייבש לא יעבוד טוב...

לפעמים גם יש נורות בקרה שנדלקות, ומראות שצריך לנקות, אבל ממש לא בכל המייבשים

צריך לנקות פילטר, לרוקן מים, ( אם זה מייבש בלי צינור), ומדי פיףעם גם לנקות את המעבה עצמו

ומה זה מעבה?
ופילטר אני אבדוק איפה הוא בדיוק נמצא 🤨
למרות שבעלי אתמול הוציא את הגרביים מהמייבש ואמר שמרגיש זרמים

סתם חיפשתי בגוגל אבל נראה לי טוב,



ותביני למה אני מתכוונת.

מעבה= קונדנסור. זה החלק במייבש שהופך את אדי המים חזרה למים, ואז הם מתנקזים לאיזה כלי שצריך לרוקן.

בת כמה היא?

חלבי מעודד ליחות וגורם ממש להיחנק 

השתחררתם כבר?

לא אוכלת חלבי כבר שבועיים אחרונים
כן בלילה השתחררנו תודה😘

זה טיפות פניסטיל. במרשם.

כשהיה לנו טרום דלקת ריאות - נתנו גם בודיקורט וגם אנטיביוטיקה - אוגמנטין נוזלי- וגם סטרואידים דרך הפה. בלי הפניסטיל. אבל לקח כמה ימים עד שעזר

רפואה שלמה ❤️.

הרופא אמר שזה לא כזה גרוע וזה רק בהתחלה אבל השיעול שלה ממש חזק
בגלל זה נתנו מוקיספן
אולי עדיף אוגמנטיםן?

אסטרגלוס +ויטמין C

עוזר לטפל בוירוסים ודלקות דרכי הנשימה

לנו עזר מאוד ב"ה

זה אומר שהיא מוציאה את הליחה. ולא נותנת לה להיכנס לריאות.

ממליצה לפנות לרופא ריאות להתייעצות לגבי טיפול מניעתי.

ופירות הדר ובמבה מגבירים ליחה.

להוריד חלבי, בננות, בוטנים, פירות הדר.

מקובל לשלב גם ונטולין, אבל באמת כדי להתייעץ עם רופא מנוסה.

המוקסיפן יכול לעזור מאוד, את אמורה לראות הטבה בקרוב...

בריאות!!!

יש לי מי מלח 0.9 אחוז ויש 3 אחוז
יש לי גם בודיקורט

לבקש ונטולין מהמרפאה?

תעשי פעמיים ביום אנהלציה עם 2 מ"ל של מי מלח 3% (אפשר להוסיף לשם את הבודיקורט). המנעות מוחלטת מחלבי ותפילות שיעבור מהר🙏

אבל אני לא אתן ייעוץ רפואי כמובן בפורום...

תדברי עם רופא ילדים ותשאלי אם הוא חושב שיכול לעזור...

זה משאף

ילדים בגיל הזה מתחילים לשחק במשחקי דימיון.. סיכוי טוב שהפעם הבאה שתיפגשו היא לא תזכור את זה בכלל...
ומותר לך שזה יעשה משו בלב.. אבל ברור שהיא בעצמה יודעת שאת האמא שלה...

יש לחברה שלי בת, שכל פעם שאנחנו נפגשות היא פונה אלי במה שהיא צריכה- להוריד מעיל, לעשות קוקו...

זה ממש חמוד!

אני לא חושבת שיש כאן משהו לא בסדר. בסה"כ קצת מתפנקת... שיהיה לבריאות!

נשמע תואם גיל
אל תדאגי