פורום הריון ולידה (עמוד 1209)

שנתיים אצל קלינאית בין הגילאים 3-5.
של הקופה.
גם אצלי הוא דבר לא ברור.

בכל מפגש היא שיחקה איתו/ ספרה לו סיפור/ עשתה איתו פעילות, הכל עם דגש על דיבור.
המפגש היה פעם בשבוע והיא נתנה דברים להתאמן בבית. הקפדתי להתאמן.

אחרי שנתיים הדיבור שלו היה די ברור, היא חשבה שצריך להמשיך אבל לא היה לי כוח כבר ליציאות הללו והפסקנו. עם הזמן השיבושים נעלמו כליל.

הילד מאד נהנה.
וגם אני למדתי פשוט איך לדייק אותו. למשל אמר: חן, אני תיקנתי אותו: שולחן. והוא אמר אחריי.
בגדול, זה היה מאמץ גדול מאד, עם מעט תוצאות.
הקטן שלי גם עכשיו עם אותו סוג דיבור, ואני מתקנת על בסיס מה שעושים אצל הקלינאית: למשל אומר: דה. אני מתקנת אותו: תגיד תו-דה. והוא חוזר אחריי.
אז אולי זה לא היה לגמרי מיותר 🥴🥰

העבודה היא בעזרת משחקים שונים. למשל כל תור במשחק מתרגלים את הצליל. הכל בכיף ומתוך הנאה ולמידה.
דרך הקופה התהליך ארוך: צריך הפניה מרופא הילדים להתפתחות הילד. ואז מבביאים לך ולגננת למלא שאלון. ואז צריך בדיקת שמיעה (תבקשי כבר מהרופא הפנייה בהתחלה) ואז קובעים תור לאבחון. ורק אז תור לטיפול. והתור ארוך.
בהצלחה!!

ה' יברך אתכן

והתורות ארוכים ארוכים,
בקופה אי אפשר לדעת על מי 'תפלו', אי אפשר לבחור... יש כמובן קלינאיות מהממות ומקצועיות בקופה, אבל יש גם מעט שלא.

במשך שנתיים וחצי נסענו לטיפולים דרך הקופה. מאוד מאוד מאוד התקדם, יש עדיין על מה לעבוד. כרגע אנחנו בהפסקה.

אם תתחילי עכשיו את כל התהליך זה יכול לקחת 3 חודשים, כמובן  תלוי לאיזה מכון את הולכת, אם הוא קטן או גדול. לדעתי רק אם את מחכה חצי שנה אז את זכאית לפרטי ולקבל החזרים מהקופה

ולדעתי לא מדובר על חצי שנה אלא יותר

הטיפול נעים לילד, ונעשה בגיל הזה דרך משחק והנאה משותפת.
בקופה התהליך לוקח זמן. קודם כל את צריכה הפניית רופא, למלא שאלונים (אתם והגננת) ולתת הכל למזכירת הקופה. היא מעבירה להתפתחות הילד בקופה. והם מאשרים אבחון. את האבחון אפשר לעשות או בהתפתחות הילד בקופה או במכוני הסדר עם טופס 17. תבדקי מה יש לך באיזור. עם האישור והטופס את נכנסת להמתנה לתור לאבחון. עכשיו זו תקופה טובה כי תכף יתחילו הפניות של צוותים חינוכיים ויהיה יותר עומס. אז ממליצה לתקתק כדי להגיע לאבחון בהקדם. אחרי שאת מקבלת את האבחון את מחזירה אותו לקופה (אם זה מכון הסדר). ומחכה לאישור שלהם לטיפולים. ברגע שיש אישור לטיפולים את מביאה אותו למכון שבו תרצי לקבל טיפול ונכנסת להמתנה לטיפולים.
היתרון בפרטי הוא בעיקר הזמן שנחסך לך. והחיסרון הוא המחיר הכלכלי. הקלינאיות בפרטי לא בהכרח טובות ומנוסות יותר בסטנדרט מבציבורי. אלא אם את הולכת לכמה ותיקות ותותחיות (שעולות בהתאם כמובן) או מומלצות במיוחד.
לא נשמע מהתיאור הקצר שיש בזה צורך. ממליצה ללכת בציבורי, לנשום עמוק ולתקתק את הבירוקרטיה.
את לא צריכה להילחץ. זה לגמרי אפשרי לטיפול. ממליצה לך בינתיים מילים שהוא אומר לא ברור, לחזור אחריו תקין. לפחות שיהיה לו תמיד משוב. נגיד במקום משאית הוא אמר ''שאית''. תחזרי אחריו ''משאית'' ותדגישי את הצליל הראשון שהוא השמיט. וזהו. אין צורך לומר לו תגיד משאית.
בהצלחה

יש יותא ויש פחות

הוא נותן שאלון כזה ארוך ואיתו ממשיכים.
אני נעצרתי בשלב השאלון, לא הייתי בטוחה שצריך... ובאמת אחרי כמה חודשים זה הסתדר מעצמו

אני עוד בהתחלה יחסית אבל לא מרגישה בכלל אותו דבר כמו בפעם הקודמת, וגם התופעות עד האיחור היו שונות

אצלי הבנות היו עם בחילות רק בסוף שליש ראשון

הבן (והפלה, נראה לי גם בן) בחילות מהיום הראשון בערך...

בכללי כל הריון נוסף אני חווה פחות בחילות מהקודם
וחוץ מזה שעד הבדיקה מעולם לא ידעתי, או הרגשתי משהו מיוחד
בעלי צוחק שההפך, שדווקא כאשר הייתי בטוחה , זה לא היה
ומתי שלא הרגשתי כלום, הסתבר שהייתי בהריון....

מסתבר שהתסמינים שלפני מחזור יותר חזקים מתסמינים של הריון

2 הסתיימו בהפלה אבל לא נושא השרשור
לשאלתך
לא
הראשון התחיל בגועל כזה מעין בחילה וחולשות 4 5 ימים לפני האיחור
השני היה לי חולשות ומלא סימנים כאלה בין הביוץ לאיחור
בשלישי פשוט מהביוץ ועד האיחור שבו בדקתי, לא הרגשתי כלום ושום דבר של כלום לא כאבים לא בחילות לא כלום
יום אחרי האיחור בדקתי כי פשוט ידעתי מתי היה הביוץ ויגעתי שיש איחור

קצת בחילות, הרבה עייפות, סחרחורות, חוסר תיאבון
ונאכסיות
אגב כולם היו בנים

וגם בהפלה התסמינים המשיכו אחרי שכבר לא היה דופק. והפסיקו מיד בגרידה

אבל תמיד ידעתי שזה הריון

מה שהגיוני לבקש
זה שיפנו אחריהם צלחות או שיערכו שולחן
לפנות מדיח אם יש
לפזר קנייה
לקלף ירקות לאוכל
לפנות כביסה לסל ולקחת כביסה מקופלת שלהם לארון
להרים צעצועים
לארגן את החדר שלהם
להעסיק קצת את האחים הקטנים יותר. לזמן מוגבל.

הילדים שלי יודעים שהבית הוא של כולנו ולא רק של אמא ואבא
ולכן כולם שותפים.
אז כולם לוקחים חלק בכל מה שאפשר. תמיד צריך להיות רגישים ליכולות שלהם, או לאם יש להם ש.ב או רצון לפגוש חברים
אבל בתכלס זה לא מדיד.

גיל 3 בערך
לערוך שולחן, להביא ולהחזיר דברים למקום, לסדר וכו'
וככל שיותר גודלים מגדילים את מרחב העשייה בבית-שטיפה, שטיפת כלים, כביסה ועוד

4 ילדים בגילאי יסודי:
1. שטיפת כלים ושיש בשרי
2. שטיפת כלים ושיש חלבי
3. איפוס וטאטוא רצפה ושולחן בסלון
4. איפוס וטאטו רצפה ושולחן במטבח
המשימה חודשית וכל ראש חודש מחליפים תפקידים.

בנוסף על כך הם מסדרים את החדרים שלהם לקראת שבת.
לפעמים עוזרים לי קצת עם הקטנים.

לסדר משחקים, לקפל כביסה, להכין ארוחת ערב לילדים...
לפעמים מבקשת גם עזרה עם האחים הקטנים, אבל משתדלת שזה יהיה רק כשאני מגיעה לקצה... ומשתדלת לא להתעקש איתם שיעזרו בזה... (מהגדולים יותר אני מבקשת יותר עזרה עם הקטנים)

מעמיס עליו או לא..
אני נעזרת הרבה יחסית בבת שלי בת 12 אבל משתדלת מאוד כשרואה שהיא לא במצב רוח לעזור לשחרר מעט..
וגם משתדלת לפרגן להם בזמנים שהקטנים ישנים או אם משאירה אותם לשמור על הקטנים אז להשאיר חטיף או משהו אחר טעים,להרשות סרט וכו.. כאיחו שיהיה להם נעים וכייף.ובגדול לא רואה בעיה לבקש עזרה מהילדים כחלק מגישה שהם שותפים לבית אבל כמובן לא כאחריות בלעדית שלהם..

מבקשת לעיתים רחוקות, רק שאני ממש צריכה. בדגש על מבקשת, אף פעם לא דורשת.

יש דברים שהילדים עושים מעצמם: מסדרים את החפצים שלהם, מנקים את מה שלכלכו, משחקים או מוציאים את התינוק, אוספים את הצעצועים שהתינוק מבלגן.

את התינוק אני כבר מלמדת לאסוף את המשחקים (לפעמים הוא אוסף) לנקות את השולחן שלו ולשים שאריות בפח וצלחת לכיור. אני מראה לו איך עושים כל דבר, לא דורשת ולא משכנעת, ככה הוא ילמד לעשות מעצמו.

דווקא פחות בסדר וניקיון.

נותנת להם מה שהם אוהבים.

הרבה מבשלים גם אוכל לשבת סלטים וכד'

לוקחים את הקטנים למסגרות בדך כשהם יוצאים

בערב מי שלא הולך לישון ב8 עוזר 10 דק' בארגון הסלון

מעבירים מכונות למייבש.

ועוד...

אבל גם הקטנה 1.8 עוזרת...

במה?

להכניס ולהוציא מכונה

לתלות על המתקן (רק בחורף שתולה בבית)

לאסוף משחקים

לטאטא את הסלון מטבח

לפנות שולחן אחרי אוכל

 

עכשיו מנסה ללמד את הגדולה גם להתקלח לבד... לא ממש הולך לי. אשמח לטיפים.

 

כמובן שהם לא באמת מנקים או מסדרים כמו שאני אוהבת, אבל מה שהם עושים- הם עושיפם  בכיף ממש! (כשאחד הילדים לא מתנהג יפה אני לא מסכימה לו לסדר או לנקות... זה ממש תפקיד נחשק אצלי)

וזה חינוך לשותפות בבית...

אצלי לא תמיד,
ומקלחת רגילה, לא חפיפת ראש, בת ה 5.5 כבר יכולה לבד די הרבה זמן.

אין לי ממש טיפים, חוץ מללמד אותה ולעשות איתה עד שאת רואה שהיא עצמאית. לתת לה לכוון את המים לחום הרצוי, לקלח את עצמה, לסבן את עצמה , ולשטוף.

אני קצת חוששת שכשהברז יהיה בידיים שלה הוא יתעופף לכל הכיוונים...

אבל חוץ מזה היא מסתבנת לבד.

אני כן רוצה ללמד אותה גם לחפוף ולהתנגב... (היא לא מגיעה לגב, וכשאני באה לנגב לה היא אומרת לי "תגרדי לי טוב טוב את הגב... )

יש לנו מדבקות צמדנים כאלה,
דומות למה שבקישור כאן

₪ 33.86 30%OFF | 10 יח'\חבילה חזק דו צדדי היניקה פאלם PVC יניקה גביע זוגי קסם פלסטיק פרייר אמבטיה צעצועי ילד כף יד הכי חדש
33.86₪ 30% OFF|10 יח'\חבילה חזק דו צדדי היניקה פאלם PVC יניקה גביע זוגי קסם פלסטיק פרייר אמבטיה צעצועי ילד כף יד הכי חדש|צעצוע לאמבטיה| - AliExpress

ואז אפשר להדביק לזה את השפופרת של המקלחון, כדי שהמים ישפריצו כל הזמן בכיוון הנכון. הילדים אצלי מתקלחים ככה... רק כשצריך מוציאים משם, משפריצים לכיוון שרוצים( לפעמים באמת כל החדר נרטב אבל כבר לא קורה לעיתים קרובות) ומחזירים שוב למקום...

מצמידים לברז? מה זה נותן??

את יכולה להסביר שוב?

לפתוח ולסגור את המים אם היא לא מגיעה לברז ( איך בעצם היא תוכל להיות עצמאית אם היא לא מגיעה? את רוצה רק לפתוח ולכוון לה את המים ושהיא תמשיך משם? )

זה כן עוזר אם את פוחדת שהמים ישפריצו לה לכל הכיוונים, שמים מדבקה על הקיר בגובה נוח מולה, ומדביקים את השפופרת כך שתהיה מודבקת לקיר מולה ותשפריץ למקום הנכון. זה יותר קל כי יש להם מקום מוגדר להניח את השפופרת ולא להניח על הרצפה שאז זה יכול להתגלגל ו להשפריץ. והם לא צריכים לפתוח ולסגור את הברז בשביל לקחת סבון ולהסתבן- מדביקים את ראש המקלחת למקום, המים עדיין משפריצים לכיוון נוח שלא מרטיב את כל חדר האמבטיה, והידיים שלהם פנויות בשביל להסתבן.

לשטיח שבתוך האמבטיה מלמטה-רק שיש כאלה משני הצדדים, לכן אפשר גם 'להדביק' את זה לקיר וגם 'להדביק' לזה דברים, ואושר בקלות להזיז, למקום אחר שיותר נוח וכו', אצלי הילדים כבר מזיזים לבד לאן שנוח להם.

אני ממש מסבירה את השלבים
קודם מרטיבים את הגוף
אחכ משפשפים את הגוף עם סבון גוף בכל האיזורים (לפרט..)
ואחכ שוטפים.
ממחישה בעצמי פעם, פעמיים.
חפיפת ראש לפעמים לוקח קצת יותר זמן, זה גם עניין של בטחון.
אז אני מתחילה ללמד קודם רק על הגוף

רק שאצלנו הברז גבוה  ממנה ויש לנו מקלחון ולא אמבטיה, אז זה קצת יותר מסובך..

אבל היא לא תגיע לברז עצמו- לפתוח ולסגור את המים

היה לי גם משהו בדומה פשוט פתחתי וסגרתי בעצמי. וכל השאר עשו לבד..
מידי פעם צריך להכנס ולתווך להם
עד שילמדו הכל באופן עצמאי

לאט לאט נלמד ללמד...

ממש כך
בהצלחה
♥️

בעיניי היא עוד קטנה לזה

יש לי בן 6 ואני תולה לו את הטוש והוא מתקלח לבד כבר די הרבה זמן.. אבל בחורף פחות נותנת להם לבד כי הם מסיימים ככה את המים החמים בקייץ זה המקום להרגע בו כשילד קצת תזזיתי אני שולחת אותו להתקלח זה תמיד מרגיע אותם חחח

אצלי הם אוהבים להחזיק את הטוש ולהתקלח, אבל כמובן שלא לגמרי לבד. אני חופפת את הראש ומקלחת את הגב. לא חושבת צריך טיפים, יכול להיות שהיא עדיין לא בשלה לזה. בתור ילדה אחותי קילחה אותי עד גיל מאוחר...

לרוב הם אוהבים להיות שותפים בעיקר ביצירה של דברים- כמו בישול ואפייה, או הכנת פעילות לקטנטנים. סדר ונקיון פחות כיף להם. חושבת אם הקריטריון זה שיעזרו דווקא בדברים שנהנים לעשות ויעשו עם חיוך, או שצריכים גם להתאמץ ולעשות עבודות שקצת יותר מאתגרות. לפעמים מרגיש לי שאני מעמיסה מדי, מצד שני רוצה שהם ידעו שלפעמים צריך יותר להתאמץ, מצד שלישי זה לא באמת בחירה שלהם שיש עוד אחים קטנים.. בקיצור, צריכה ללמוד לעומק את האיזונים..

ואחת פחות

למשל: ילד שרוצה להכין את הדגים יסדר קודם משחקים או ישכיב את הקטנים

ועוד...

מאמינה שבכול בית יש עבודות אחרות אהובות ופחות

לגבי המשפט "זה לא בחירה שלהם שיש אחים קטנים"
צריך לזכור ששום דבר זה לא בחירה של הילד.
כשאדם נולד במשפחה אז אוטומטית הוא "מקבל " את המציאות שלה על חסרונותיה ויתרונותיה.
נכון שזה לא בחירתו כמה אחים יש לו אבל הוא גם מרוויח מזה הרבה,( למשל-חברים לחיים,שמחה)
אדם שנולד למשפחה צמחונית "מפסיד" לאכול בשרי, אבל זה הגיוני.
נראה לי שכדאי לנו להיות בטוחים במקום הטוב של הילדים שלנו בעולם ולא להיכנס למחשבות שליליות שהן דווקא עלולות חלילה להשפיע על הילד מחשבות מסכנות...

לגבי העזרה-
מצד אחד אי אפשר שיעשו רק מה שאוהבים מצד שני להכריח ילד שלא אוהב לסדר לסדר דברים של אחרים- זה לפעמים סתם להיכנס לעימותים,
אז לא הייתי מתעקשת דווקא על לסדר אבל כן שידע שלא עוזרים רק בדברים הכייפים וכשכולם מסדרים למצוא לו עבודה אחרת.

ואני מאד בעד השיטה שעזרה לא צריך לבקש אלא שהילד ירגיש רצון ושמחה להיות שותף,
ולא דווקא להיות שותף כי אני גם גר בבית הזה, אלא גם להיות שותף כי אם לאמא יש עכשיו הרבה עבודה- אני רוצה לזכות במצווה ולעזור לה.
לילד מטבעו יש רצון לקיים מצוות ,
אז אפשר להגיד בקול- עכשיו אמא מסדרת את הסלון מי זוכה במצוות כיבוד הורים ומסדר גם?
ולילד שלא אוהב לסדר אני מוסיפה באותו משפט משימה אחרת בשבילו- כחלק מהעזרה לאמא,
שכן יהיה שכולם עכשיו מסייעים,גם אם זה במקום ותחום אחר,
בדרך כלל יש לילד חדווה ורצון פנימי לזכות במצווה.

אצלי ראיתי שעוזר להתנות את המשימה הכיפית במשימה הפחות אהובה
בהשתדלות שיהיה בינהם קשר לוגי
אצלי הם עפים על שטיפה
אז בואו נסגר את הבית לשטיפה כדי שיהיה אפשר לשטוף
בואו נסדר את השולחן כדי שיהיה מקום להכין עוגות
בואו נסדר את המשחקים כדי שיהיה אפשר לעשות דייסון ( אהבת חייהם של הילדים ושלי🤭🤭)
לא תמיד זה הולך לי
ולפעמים גם יש מטלות לא אהובות שאני נותנת כי ככה צריך(טבעוני חשוב שילמדו גם אותם)
אבל כשזה זורם זה מדהים
במוצאש האחרון הם שנצו בצהריים ובין מלאי אנרגיות
במוצאש הבית היה מהפיכת צעצועים עשינו ככה ובסיומו של יום הם הלכו לישון מאושרים אחרי שסידרו ושטפו את כל הבית
מבחינתי זה היה רגע מכונן(ואני לא אחת שמתחילה לרתום אותם לעזרה בקלות)

את לוקחת ויטמינים? לפעמים הם הופכים את הצבע לזרחני

לא זוכרת כרגע מאיזה מהם, אבל עושה צבע זרחני ממש, כמו מרקר.
התחלת לקחת משהו נוסף לאחרונה?

וואלה, הגיוני שזה מזה...

לפיפי אולי לשים אותו באמבטיה עם ברז פתוח, הקול של המים ממש מקשה להתאפק..
הייתי מתייעצת עם אשת מקצוע
בהצלחה!!

עם איזה איש מקצוע אפשר להתייעץ?

נסי להסביר לו שחשוב לעשות.

הוא ממש מתאפק

אפשר גם תה. חלב.

בתוך גיגית. אם הוא אוהב כמובן

לנו זה עזר ל"גדולים". ואז את הגיגית שפכתי ישר לשירותים

(לא עוקבת אחרי הסיפור שלך אז אולי לא קשור)

אבל ננסה אולי באמבטיה של הקטנה

בינתיים הוא שחרר קצת
אבל אני רוצה שזה יהיה. יותר בקלות

הוא כל הזמן אומר
'אני לא מסכים לכם לצאת! לא מסכים!'

ממש חלק מהגוף הם בעצם מרגישים שהם מאבדים משהו מהגוף שלהם וזה נורא מפחיד.
מציעה לך לשבת איתו עם ספר או במחשב עם תמונות להסביר על התהליך שהאוכל עובר עד היציאה

יש מה שנקרא חוברת שנקראת "אסכולות הפסיכולוגית המעמקים" ויש שם התייחסות לנושא הזה של גמילה/ צרכים.

איפה אפשר למצוא את זה?

די דק.
מצאתי לך גם פה כנראה הוציאו אותו מחדש- אתר בוקספר
אסכולות בפסיכולוגיית המעמקים ד"ר פוקורני

לא הבנתי אם גמול או לא
שתן אפשר באמבטיה או בשירותים לשפוך מים על האיבר
כדאי שתכתבי קצת יותר רקע למקרה

להחזיר טיטול. לא לדבר על זה. להוריד לחץ.
משהו התחרבש לו של רגשית. אולי להתייעץ עם יועצת גמילה. @חרות @אפרת וקסלר

אם כי פיזית הוא לגמרי מוכן🤦🏻‍♀️
לפחות אני יודעת את זה.

ננסה שוב עוד כמה חודשים.

נראה לי שבדברים שלא זורמים חלק לא כדאי ליצור משקעים והתבחבשות יותר מדי זמן...

(באופן אישי ממליצה ממש על @חרותיק)

יכולה לשלוח לי באישי מספר שלה?

@בארץ אהבתי
חושבת שיש לה ניסיון דומה (לא 1 ל1 אבל אולי מהניסיון שלה תוכלי ללמוד)

מעולה שלא הגבת.
כשבן השנתיים שלי מתחיל לצרוח או אפילו סתם לבכות וליילל ולא מוכן לתקשר ולענות לי מה הוא רוצה, אני מפסיקה לדבר איתו. מנסה פעם אחת - מה קרה? למה אתה בוכה? רצית את זה? אתה כועס שהצלחת הכחולה מלוכלכת? לפי הסיטואציה. אם הוא לא עונה וממשיך לצרוח אני הולכת לעיסוקיי. (באותו חדר, לא משאירה אותו לבד ונעלמת) אחרי כמה דקות הוא נרגע ומגיע אלי, או שאני רואה שהוא נרגע והולכת אליו, מחבקת, מדברת איתו. לא נותנת להתקפות זעם להפעיל אותי, וב"ה אני רואה שהילדים שלי יודעים שצרחות לא יגרמו לי לתקשר איתם ולא רואה אצלם דרמות כמו אצל ילדים אחרים. הם פשוט יודעים שבשביל לדבר איתי צריך להפסיק לצרוח.

וגם פיזית אבל הנפשית יותר…
לצערי הייתי חסרת סבלנות אליו וכנראה שהוא גם לא במיטבו ממשהו. אוף
התפרקתי ממש אחרי שהוא הלך לישון😢

תודה על העצה

כשהם בבכי אי אפשר לדבר איתם. אחרי כמה דקות נרגעים ואני מחבקת ואז חושבים על משהו אחר.

שאני מובילה את הסיטואציה ולא הוא
הוא צורח, רץ, מתעקש, לא משנה מה? קושרים בעגלה וממשיכים. האמת שבגיל כזה לא הייתי הולכת לבד בלי עגלה אז אולי לא שייך העצה הזו
אבל מכל מקום, חיבוק ענק על התחושה הקשה ❤️

אגב נראה לנ שהשיח אברהם עושה
טוב ב״ה!

שימחת
תודה שעדכנת ❤️

בגיל הזה או אפילו קודם, הוא התחיל עם התקפי זעם. הייתי נותנת לו להרגע לבד ולא מתייחסת להתקף. די מהר הוא למד שזו לא הדרך לתקשר.

גם הוא היה רץ בחוץ ולא מקשיב, הפחתתי משמעותית את היציאות איתו, גם היום שהוא יותר מקשיב, עדין מתיש לצאת איתו מבחינת ההקשבה שלו.
יש ילדים שעד גיל 3 ממש מתיש לצאת איתם, יש ילדים יותר צייתנים ויש פחות.

מבינה אותך ממש.

אני חושבת שהעמדה שממנה אנחנו מגיעים מאוד עוזרת.
אם את בטוחה במשהו שצריך לקרות עכשיו, אז גם אם הוא מגיב בהשתוללות יותר קל לעמוד על שלך.
לי עוזר לתמלל אותו.
נגיד הוא רוצה משהו ואני לא מרשה, הוא מתעצבן ובוכה.
אז אני אומרת לו, אני מבינה שזה ממש מאכזב אותך, אבל אמא עכשיו לא מרשה או עכשיו אי אפשר את זה. בא נמצא משהו אחר. ולחזור על זה כמנטרה באותו הטון. אתה צודק, זה עצוב, אבל עכשיו אי אפשר.
ברגע שהוא רואה שזה לא מרגש אותי, הוא ממשיך לדבר הבא.

אגב, לוודא שזה לא מגיע מתוך עייפות או רעב. אצלי הוא חוזר מורעב מהמעון, ואז בטח אין על מה לדבר. אם אני לוקחת לגינה זה תמיד עם המון אוכל לאחרי המעון. הוא מבחינתו אוכל ארוחת ערב מלאה כשחוזרים. אז קחי גם את זה כאפשרות.

ולגבי התמלול, זה עוזר כי זה גם מפקס אותי וזה גם מלמד אותו. היום, הוא גדול משלך בכמה חודשים, ואני כבר קצת יכולה לדבר איתו על זה (אפילו שהוא לא מדבר כל כך).
נגיד הוא בוכה כי אני לא מרשה.
אמא: אתה עצוב? זה ממש מעציב אותך שאח שלך לא נותן לך בבימבה?
הבן שלי: הממ
אמא: נכון, זה ממש מאכזב. אבל זו הבימבה שלו ועכשיו הוא משחק בה. אולי אתה רוצה שאני אספר לך סיפור? וואו, תראה איזה סיפור מעניין יש לנו כאן.
הבן שלי: מבסוט על החיים.

בקיצור, זה סופר מאתגר. אבל אם עומדים על שלנו, זה עוזר להם ולנו

ותמיד שואלת אותו מה הוא רוצה ומנסה לתת מענה
לצערי לפעמים לא מצליחה כי אני נכנסת איתו ללופ

זה לגמרי דבר לשפר בהורות שלי וללמוד את זה לאט לאט
כי לא הכרתי את ההתנהגות הזו שממש משפיעה עליי נפשית, ופיזית מאודדד מעייפת

אתמול אחרי שהלך לישון נישקתי אותו וביקשתי סליחה
ממש הרגשתי שלא הכלתי אותו
הןא הרי לא עושה שום דבר בכוונה נגדי ..

הוא קטנטן. לרוב מלבד מה שהוא רוצה באותו רגע ואי אפשר אין להם עוד משהו בראש. ואת משדרת ככה סתם לחץ העיקר למצוא לו משהו שהוא מחליט והוא רוצה.
את מובילה את הביטחון והרוגע בסיטואציה. את מתמללת לו שזה היה נורא מאכזב, מעליב, עצוב וכו'. ושמותר לו לבכות ומציעה חיבוק ונחמה. אם הוא לא מוכן לזה אז אין בעיה שימשיך לבכות עד שיהיה מוכן להרגע ולחיבוק. מותר להם לבכות. זה ממש בסדר בסיטואציות האלה. גם אנחנו בוכים לפעמים ועם הגיל והבשלות הרגשית לומדים יותר לווסת תגובות. לגבי דברים מסוכנים פה אני מאוד חד משמעית. לוקחת וזהו. אחר כך מסבירה שזה מסוכן ואסור. לגבי הרבצה לך. אני אומרת שזה לא נעים לי. עושה טובה עם היד של הילד או מסיחה את דעתו. אם לא עוזר והוא מאוד מתכוון להרביץ, מחזיקה את היד ואומרת לא מרביצים לאמא.
לא ביום אחד. אבל בסוף הם לומדים.
ממליצה מאוד כמו שכתבו גם לזהות טריגרים של רעב ועייפות ולחשוב על פתרונות ועל דרכים להימנע מהם. וכמובן אם לא בטיחותי ללכת ליד כביש אז לקשור בעגלה.

זה בסדר שהוא שם. נועד שלא נגזים ושנשאף להשתפר.
אבל כולנו בני אדם. ולא מושלמים. ומאבדים את זה. ומגיבים בצורה רעה לפעמים.
גם אני וגם עוד אמהות רבות ומנוסות.
וזה חלק מהחיים. חלק מהמסלול של הילדים שלנו.
וזה בסדר. לא קרה כלום. תני לו נשיקה וחיבוק גדול היום ותשכחי מזה. אנחנו גדלות איתם. נופלות וקמות.

אבל לפעמים הוא באמת על קוצים ןלא רגוע בלי סיבה
אז אני מנסה לתמלל ולהבין מה רוצה

באמת צריך לגדול ולהתפתח תודה אהובה

הוא אומנם חכם ומפותח ב''ה. אבל עדיין לגמרי תינוק. לא סביר שהוא יודע ממש להגיד במילים מה הוא רוצה תמיד כשהוא לא נינוח. אם לא רעב, צמא, מלוכלך או עייף, אז אין הרבה מה לעשות חוץ מלקבל שיש ימים כאלה ולנסות לעבור אותם הכי סביר שאפשר.

ממש התחברתי למה ש@אורוש3 כתבה ודייקה אותי.
לא התכוונתי לשאול אותו כל הזמן מה הוא רוצה, אלא יותר להכווין את מה שהוא מרגיש. ברור שיש פעמים שאשאל אותו. אבל לא בעניינים הרי גורל כמו מתי אוכלים ארוחת ערב או מתי עוזבים את הפארק
יותר בכיוון של האם אתה מעדיף מעשה בחמישה בלונים או איה פלוטו.

שאר הדברים אני אומרת לו מה עושים, ואם הוא לא משתף פעולה אני אומרת לו שאני מבינה שזה מאכזב, אבל זה מה שיש עכשיו. ומנסה להגיד את זה ברוגע.

וזה באמת ממש מעייף ומתיש, זה ממש מובן.
מה שכתבתי זה מה שאני משתדלת לעשות, אבל ברור שיש רגעים שאני גם כבר מאבדת את זה ולא מצליחה להגיב כמו שאני רוצה❤️

אוף זה גיל כזה מעצבן.
אני כותבת את זה אבל תוך כדי שאני מניקה אותה והיא כזאת מתוקההה

הקושי הזה הוא כמו חבלי לידה שלהם
לבגרות
לעצמאות
אאבל זנ כככ קשה!!!

אז קודם כל- תנשמי, זה עובר!!
בסיטואציה- תהיי רגועה, תשדרי חוזק ועמידה על שלך, גם במחיר של צרחות.
את המחליטה מתי כן ומתי לא.
הרבה חיבוקים ואהבה כל הזמן, אבל בתוך הסיטואציה- לא להיכנע...

איבדתי את עצמי…
בעלי עבד בחדר ושמע הכל
אמר לי ״יחסית למישהי שמאבדת את זה היית ממש רגועה״
אבל לא הרגשתי ככה!
בדכ אני רגועה , שואלת מתעניינת לא מזיז לי היללות והצרחות

חשוב להציב גבולות, אבל מצד שני גם לזכור שחלק מההתנהגות הזו נובעת מתסכול כי קשה להם לבטא את עצמם ולהגיד בצורה ברורה מה הם רוצים.

לגבי הצרחות פשוט לחזור ולהגיד אני מבינה שאת רוצה x אבל אמא לא מרשה. בטון תקיף אך חומל. וזהו שיצרח. אפשר להגיד שוב אני מבינה שאתה מסותכל כי אמא לא מרשה. אחרי כמה דק' בדרך כלל אפשר כבר להציע חיבוק/או משחק אחר והם נרגעים במהירות. חשוב לשים לב לעבודה הפנימית שלך באותו זמן. מן הסתם המחשבות הפנימיות זה אני אמא לא טובה, אני לא יודעת איך להגיב, למה הבן שלי ככה, אולי אני כן ארשה לו וכו'. אם עולה כאב של כישלון בתור אמא מותר לכאוב אותו. וילד עם זה לזכור שאין קשר בין ההתנהגות שלו לעצם היותך. ילד צריך גבולות גבולות מיטיבים עם הילד, וילד גם צריך לפגוש תסכול ולדעת לפרק אותו. שוב לא להשאיר אותו לבד וללכת. אלא לתת לו את השדר שאמא איתו, אבל עומדת על דעתה. גם לא לדבר איתו כל הזמן אלא לתת את הזמן שלו. להציע משהו, לחכות עוד קצת להציע שוב וכו'.
לגבי גבולות אדומים שלך ריצה אל הכביש או הרבצה. את לוקחת אותו או את הילד שלו ואומרת בקול רם ותקיף אמא לא מרשה לרוץ לכביש! לוקחת אותו משם. אותו דבר מרים עלייך יד. את תופסת את היד ואומרת אמא לא מרשה להרביץ ומשחררת. במקרה הצורך אפשר לחזור על הפעולה. אבל זהו בלי נאומים בלי בקשות. פעם אחת להגיד ולעבור להפעלה.

להוריד את המתח סביב זה,
להרפות מהתשבחות, אפילו אולי לספר סיפור על ילד שפספס ואמא נקתה אותו...
לשבת על סיר, ובינתיים לעשות דברים מרגיעים, צפצפה, בועות סבון וסתם שירים וסיפורים.
להזדהות איתו עם הבהלה, (הוא באמת נבהל!) אבל לא נורא, עוד מעט אתה תגדל ותמיד תתפנה בסיר / בשירותים.

הוא לא מסכים לשבת.
הוא גם אומר: אני לא מסכים לפיפי לצאת!

תכלס עכשיו רקדנו קצת וקפצנו וצחקנו
מקווה שהשתחרר משהו.

הוא ממש בכה שכואב לו

נשמע לי קיצוני מדי לגמילה. אולי הוא לא בשל עדיין ונבהל.
אם הוא סובל אני מחזירה טיטול.
מבחינתי גמילה צריכה להיות זורמת.
וגם להגיד לו שחוזרים לעשות בטיטול וכשהוא יגדל עוד קצת נחשוב איך להיפרד ממנו. אולי הוא חושש שזה זמני

אבל הוא גם לא רוצה טיטול..

נראה מה יהיה מחר.

ממש לא קל ❤️
מקווה שמחר יהיה לכם יותר טוב

גם שמתי לו בפועל
אבל הוא לא שחרר
הסתובב עם היד למטה ובכה

קנינו בלונים וצפצפות
הסכמתי גם סרט
אפילו שלוק (בלילה!)

בסוף בסוף רקדנו וצחקנו ובעלי עשה לו הצגה קטנה אז הלך לישון משוחרר.
אין לי מושג מה מצב הטיטול.

ממתק או משהו אחר שהוא ממש אוהב? אולי אפילו שתיים. כדי להיות לארג'ים.
אצל הבת שלי זה כמעט תמיד עבד.

זה משחרר לחצים. וסוגרים.

הוא ממש אוהב.
תודה.

לידך.

כי גם הסיר בחרם.

באופן כללי, כדאי להמשיך בתהליך?
להפסיק?
לזרום לפי מחר בבוקר?

אם עכשיו הוא טיטול הייתי מחלפיה טיטול. וזהו.
אם מתנגד- לזרום.

קם עם טיטול רטוב.
לא רוצה תחתונים, לא רוצה שירותים (לא לחצנו בכלל, רק שאלנו בעדינות).
עשה עוד כמה פעמים.
מאוד מודע למה ומתי הוא עושה, וכל פעם מתלבט אם להסכים להם לצאת או לא.

תכלס, מה אומרות,
להמשיך עם התהליך או לעצור ולחכות כמה חודשים (עד אדר כזה)?

מתייגת לי @חרותיק

גם לא מציעה. מניחה לזה לתקופה הקרובה.
שיעשה לפחות בטיטול ושלא יעצור גם שם.

הוא לא רוצה ונשמע שהוא מודע לעצמו

ממליצה לך דבר ראשון לקרוא את המדריך החינמי שלי לגמילה מחיתולים.
הוא חינמי ומפוצץ בידע.
אם תרצי אח"כ להתייעץ באופן אישי, את יותר ממוזמנת לפנות. 050-4655755
להורדת המדריך לחצי כאן.
כרטיס דיגיטלי

לק"י

אני ערבבתי כל חצי מהאבקה בכוס מים קרים.
לא טעים, אבל עבר בשלום ב"ה.

הנוזל באמת יותר גרוע לטעמי. לא מבינה למה שינו.....

אז למה את הנוזל אסור? ממש רציתי לשתות כוס או שתיים של מים אחכ והאחות אמרה שמותר רק רבע כוס חדפ כדי להעביר את הטעם...

אמור להיות להם .ואם לא- שישיגו לך. זה פחות מגעיל לדעתי מהנוזלי

אני הגעתי ל 50ולא היה .והיה מגעיל ממש..אז ביקשתי מראש לפני המאה והכינו לי בצד .

לא יודעת מה יש בנוזל. אבל לי למשל לימון עושה ממש רע בהריונות.
אז אם יש שם לימון זה בעיה.

זה פריפריה פה, הכל עובד לאטטט

לחשוב שזה יין של קידוש ואני חייבת רביעית. או לחלופין שוט של וודקה כזה
אם לא עוצרים באמצע ושותים כמו בצמאון הטעם לא מורגש ..

אני גם אמרתי לרופא שאני לא מסוגלת לעשות את ההעמסת סוכר.
הוא נתן לי בדיקה אחרת שנקראת PPG. עושים בדיקה אחת בצום, אוכלים מיד ארוחת בוקר ובודקים אחרי שעתיים (לא סגורה אם שעתיים אחרי הבדיקה הראשונה או אחרי האוכל..)
תנסי לשאול את הרופא שלך. מי שיש לה עבר של סוכר לא יתנו לה, אבל אולי הוא יאפשר לך

אבל בע"ה להריונות הבאים

אני עשיתי עם הנוזל ופשוט הבאתי איתי מיץ לימון סחוט והוספתי לנוזל, יצא כמו לימונדה, ממש סבבה

ישר לגרון, לדלג על בלוטות הטעם.

אם האופציה בשבילך היא לא לעשות, אז הייתי מודיעה לכבוד האחות שאני מוסיפה ושהאחריות עליך...
אחכ תעדכני את הרופא, תשאלי אם זה באמת משמעותי..

שיבוא איתי וידבר שם עם מי שצריך ואז אולי היו שמים עליי.

דווקא ב50 הרשו לי כמה מים שרציתי וגם לימון. ב100 מקפידים על כוס מים אחת לכל 50 גר אבקה. אבל גם מותר לימון

לק"י

אולי יש הבדל?

שאני רק רוצה לסיים עם זה ולא אכפת לי איפה.
במקום אחד הגעתי ולא הכניסו אותי בטענה שצריך לקבוע תור כפול להעמסה , במקום אחר נגמר להם הסוכר, והמקום השלישי לא עושה בדיקות להעמסת סוכר אלא רק בדיקות שגרתיות
התייאשתי. השירותי רפואה באזור הזה פשוט מחרידים! לפני שעברתי דירה הכל היה הרבה יותר פשוט. בכלל לא היה צריך לקבוע תור בשביל בדיקת דם...

הריון?

זה גם יכול להיןת שינוי הורמונלי כמו שכתבו

יואו נו...

אז אני צריכה ללכת לקנות בדיקות הריון כילו??🤔🤔

זה מצחיק...

 

מצד שני ביומיים האחרונים אני קצת עם כאבי מחזור

מצד שלישי בהנקה יש הפרשות מרובות? או יובש? אני לא זוכרת ויש לי הרבה אז אולי זה גם ההנקה...

או שאת לקראת ביוץ

כילו היה הרבה ואז חשבתי שזה ביוץ, ואז הפסיק.

ואז בימים האחרונים שוב...

 

הגוף מוזר אחרי לישה🫣

אני כבר כמעט שבוע עם כאבי מחזור עמומים כאלו, קצת בטן תחתונה קצת גב, ואין מחזור ב"ה

ובליל חג סוכות היה לי כתמונים כאלו ורודים (אמרו לי לבדוק הריון ובדקתי יום אחרי-שלילי) אז זה לא היה השתרשות אבל אולי היה ביוץ? יש דבר כזה בכלל דימום בביוץ?

לשאלתך..כן ייתכן דימומון בביוץ..שינויים הורמונליים כבר אמרנו?
והגוף באמת מוזר אחרי לידה!
גם לי היו כל מיני כתמים/דימומים/תופעות מוזרות אחרי הלידה הראשונה..
ואני גם חשבתי כל פעם שזה הריון כי 'מנעתי' עם שקפים... וזה כל פעם היה סתם..לא הריון ולא ביוץ ולא מחזור..
חזר לי המחזור רק אחרי שהפסקתי לגמרי להניק
 

היום יש לי תור לרופאה, אולי היא תפתור את החידה

 

 

 

נ.ב.

אציין שעם כל הפחד שבדבר, במידה ואכן נקלטתי- זה ממש מגניב😅

נ.ב.ב.

זה היה החלק הילדותי שבי, החלק הבוגר לגמרי לחוץ מהרעיון

נ.ב.ב.ב.

זה כנראה לא מה שקרה, נשמע לי נדיר בטירוף להיקלט כלכך מהר אחרי הלידה

בהצלחה עם מה שלא יהיה♥️

היא חודשיים אחרי לידה. זה אומר פער של 11 חודש
זה לא קיים הרבה.
הרוב זה שנה ומעלה
כלומר להיקלט לפחות 3 חודשים אחרי הלידה

אומנם בסוף נפל אבל נכנסתי חהריון לא ידעתי בכלל

אבל אולי איזה שינוי הורמונלי כלשהו

אבל לא כמו בהריון שהכל מסריח

אבל לגמרי עבר לי מאז ההריון!

חזר בשבוע האחרון כזה

(אולי ביוץ? או מחזור מתקרב?)

הבנתי שזו תופעה של קורונה

ואם את רוצה באמת למנוע אז שקפים פחות מומלץ..

לראות אותי ולהתאים לגוף

אז היום יש לי תור

זה פשוט היה לבין לבין...

וגם יש לי ימים שלא מסוגלת להריח כלום
ומדי פעם לאיזה דקה בחילות כמו של הריון

3 פעמים במשך כמה שעות זה די חריג האם כל פעם קצת אולי הוא כן מנסה להתאפק? הייתי שוללת קודם עניין גופני בדיקת צואה וכו.
ניסיתם להציע לו טיטול בשביל זה?

אבל כמה פעמים בשבוע. ואז זה פעמיים שלוש שהוא עשה באותו יום. עושה קצת בכל פעם.
מניחה שהוא באמת מתאפק, ואז משחרר לאט לאט. אולי מרגיש לא נעים עם זה (כי קשה לי להתנהג כאילו הכל סבבה כשמחליפה לו קקי בתחתונים בפעם המיליון, ואולי גם בגן הוא מרגיש קצת רתיעה מהצוות שמנקה אותו. בכל זאת זה באמת לא נעים לאף אחד).

לא נראה שמשהו מפריע לו פיזית. לא נראה שכואב לו כשהוא עושה. כשהוא עושה ואני שואלת אותו אם רוצה ללכת לשירותים או לסיר אומר שלא.
לקחת אותו בעצמי באמצע לא תמיד מתאפשר (יש עוד קטן בבית), וגם נראה לי קצת התעללות באמצע שהוא מתרכז ועושה להרים אותו ולקחת אותו בכוח. באחת הפעמים שעשיתי את זה הוא פשוט הפסיק לעשות.
הצעתי טיטול כמה פעמים, הוא אומר בהתלהבות שרוצה להיות בלי תחתונים, רק עם טיטול אז מפחדת להתחיל עם זה בכלל (לא יודעת אם הוא מתכוון לזה באמת, אבל מפחדת לקחת אותנו אחורה).
לציין שאין שום בעיה עם פיפי, גמילה שהלכה די חלק ועם ממש כמה פספוסים ספורים.

גם כשמדברים על זה בניחותא ואני אומרת שהוא גדול ויכול לעשות בסיר הוא אומר שלא רוצה לעשות קקי בסיר, רק פיפי.

אני מיואשת כבר…

בתור התחלה
תלמדי אותו לבקש טיטול כדי לעשות. זה יהיה לכולכם יותר נעים. והוא יתרגל גם לבקש לעשות ולא יצטרך חהתאפק
עם הזמן אפשר יהיה להעביר את הטיטול לסיר או לישבנון ואז הוא יוכל להיגמל ממנו לגמרי
היציאה מהגוף כנראה מפחידה אותו וזה נורמלי

הוא אומר לי שעושה בזמן שעושה, לא לפני. לפעמים אני במקרה רואה אותו עושה בהתחלה, אבל עדיין זה אומר שהוא כבר התחיל.
לא ברור לי איך באמצע שהוא עושה עוד לקחת אותו ולשים לו טיטול.

אם היה מבקש טיטול מיוזמתו לקקי (הלוואי!) דווקא הייתי זורמת, אבל זה לא המצב.
כשהצעתי (בשיחה בזמן רגוע) שאתן לו טיטול ויעשה שם קקי, הוא פתאום התלהב מדי ואמר שיהיה רק עם טיטול תמיד ולא עם תחתונים בכלל, בגלל זה אני חוששת מרגרסיה.

אבל אין ספק שלגרום לו לבקש טיטול *לפני* שהוא עושה זה כבר התקדמות והייתי שמחה אם זה היה המצב. הבעיה היא שאנחנו ממש רחוקים משם כי הוא פשוט עושה בתחתונים בלי שום הודעה מוקדמת. ורק מודיע בזמן שעושה ולפעמים גם מודיע רק אחרי.

מבחינתו אין טעם לבקש טיטול.

תגידי לו באוגע, לא בזמן שהוא עושה
שאם יש לך קקי, תבוא אלי ונשים טיטול
ותראי איך הוא מגיב

נגמלו קודם מפיפי. לאחד לקח הרבה זמן, בשנה הראשונה עשה רק בתחתונים, אח״כ היה מתחיל בתחתונים וממשיך בשירותים. רק בגיל 6 (!) הוא הפסיק עם הפיספוסים הללו.

אחרי שגמלתי אותו הבנתי שזה יכול לקחת זמן ובסוף זה עובר לבד, כשמגיעים לבשלות.
לכן לא צריך לעשות מזה עסק, להגיד לא נורא, להחליף ולהמשיך הלאה.

עכשיו גמלתי ילד, כמובן שהוא נגמל רק מפיפי, אמרתי לגננת שאני מקווה שהוא יפספס קקי רק בבית.

והרבה ילדים בני 3.5 מפספסים, ממש לא כולם גמולים.
באסה שזה קורה כמה פעמים ביום בגן, גם אותי זה ביאס כשזה קרה בגן.

זה נראה לחלוטין מכוון.

עד גיל 6??? אני לא אשרוד את זה…

מחוסר בשלות. לא ממש חשוב לי איך זה נקרא. כשמגיעה הבשלות הם עושים בשרותים.

לא יודעת איך לנהוג כשהוא אומר לי את זה באמצע…

לשתף אותך שגם לי היה את זה עם אחד הילדים והיה פשוט סיוט, כל פעם עשו קצת ולכלכו
בסוף זה עובר
הציעו לך פה טיטול, אולי זה רעיון. אני לא עשיתי את זה כי חששתי לנסיגה
אין ספק שזה דרש ממני הרבה יותר אורח רוח🥴
אם יש לך פייסבוק תנסי לכתוב בקבוצת דיבלופי
יש שם שלל אנשי מקצוע בכל מה שקשור להתפתחות הילד

לא לכעוס עליו
לקבל את זה שהוא עובר תהליך למידה שלוקח זמן. מה קשור לשחד אותו?

מתייגת את @חרותיק המהממת

למרות שאני לוקחת לשירותים וממשיך לעשות שם.
אבל יש לו נטייה ללכת מתחת לשולחן לעשות ואני אומרת לו שלא ילך מתחת לשולחן ושיבוא לשירותים כשצריך.
לפעמים אומר אוו מה הריח הזה, זה פיפי, לא זה קקי

וזה לא ילד ראשון. ואין לי מושג מה לעשות. נעבור את זה ביחד ;). אמא שלי הציעה לקנות סיר בשבילו ולנסות לשכנע לשבת לידנו במטבח/סלון תוך כדי סיפור או משהו אחר. כדי שלא ירגיש שמפסיד... עוד לא ניסיתי.

על איך אנחנו עברנו את השלב המתסכל הזה.
התייעצתי פה פעם על גמילה, אז משתפת גם בהצלחה... - הריון ולידה
בהמשך השרשור שם אני מתארת איך עברנו למצב שבו הוא היה אומר לפני שעשה, במקום לעשות בתחתונים, והיינו שמים לו טיטול.
בהודעה הזו -
https://www.inn.co.il/forum/t1309485#14097659

מנסה שוב פה -
עונה יותר באריכות - הריון ולידה

מוזמנת להתייעץ איתי בנוגע לגמילה של הילד.
050-4655755

חרות קלמן

ותודה ל @בימבה אדומהעל התיוג.

לי יש דגם ישן יותר לא מגיל לידה ומקורי. אז אין לי קישור

לק"י

זה נפתח לי באפליקציה כפי הנראה.

אבל העתקתי לך אחד מאותה חנות. ₪ 139.39 52%OFF | ארגונומי קנגורו Egobaby omni תכליתי מנשא נושאות נשימת תרמיל infantil קלע לעטוף כתפיות
139.39₪ 52% OFF|ארגונומי קנגורו Egobaby omni תכליתי מנשא נושאות נשימת תרמיל infantil קלע לעטוף כתפיות| | - AliExpress

השתמשתי בו גם עם הפנים אלי וגם הפוך והם מאוד אהבו. יש גם מגן לשמש וכיסים מקדימה לשים דברים.
הוא ממש נוח לתפעול ולהגדלה והקטנה..

השאלה אם החיקוי הזה מספיק קרוב למקור

יש לי אותו שנים
הוא ממש מעולה
והאמת
שגם אם לא
אפשר לקנות בערך 7-8 מנשאים חיקוי במחיר של אחד מקורי
אז להפסיד בטוח לא מפסידים

מצד נוחות הוא ממש נח זהה למקורי
נח לגב ולתינוק
וקל ללבוש

ומנסיון הוא מחזיק בכיף ללפחות ילד אחד או שניים בשימוש מסיבי ממש

ועולה ממש קצת

אבל מגניב!
באמת זה מחיר כלום גם אם נופלים אפשר לקנות אחר במחיר כזה

לק"י

30.76₪ 41% OFF|תינוק קלע טבעת ארגונומי לעטוף כותנה צלב פשוט מתכוונן X בצורת קדמי מחזיק סוג בילדים הילוך תרמיל|תיקים ותיקי גב| - AliExpress

הזמנתי אותו

2.27₪ 91% OFF|לעטוף Babyback Carrier ארגונומי תינוקות רצועת פורטה Wikkeldoek Echarpe דה Portage אביזרי עבור 0 18 חודשים הילוך|תיקים ותיקי גב| - AliExpress

שחוץ ממנשא יש איזה קשקוש קטן שעולה גרושים באותו דף, ואז זה המחיר שאת רואה, בפועל אם תקני מנשא ולא את הקשקוש תשלמי את המחיר שלו.

יצא לי לראות את זה בהרבה דפים בעליאקספרס

לק"י

הבן שלי נולד כמעט 4 קילו, עד שאזמין ועד שיגיע יש סיכוי שכבר יהיה לי לא נוח....

אם אני לא טועה אפשר עד שבוע 36 אולי, אבל הייתי עושה פשוט בפעם הבאה שאת מגיעה למרפאה

לרוב ללא מחזור.
לגבי זמן התחלה יש חילוקי דעות בין הרופאים. אישית לוקחת 6 שבועות אחרי לידה. ורק אחרי טבילה.
לבקש היתר ללבוש צבעוני ולעצום עיניים בשרותים. ואז יותר קל לא להאסר אלא אם יש דימום הסתגלות רציני.

כיתוב הימים זה כדי להצליח לעקוב שלא שכחת.

מומלץ להתחיל אחרי טהרה. כי אז יותר קל להתיר כתמים.

כדרי לבדוק תוך כמה זמן הגלולות מגינות.

רק אחרי שבועיים של טהרה כדי פחות להתבאס אם יאסור
אבל אני יודעת שהרירית בגדילה כנראה ולכן חוששת שזה יפגע ביכולת להתיר ושאם אתחיל עכשיו אז אולי הדימום יהיה חלש יותר בזכות הרירית

אבל אל תבני על זה שהגלולות יפחיתו דימום. את עדיין רגע מהלידה וגם הדימום עוד יכול לחזור בלי קשר. לא מאמינה שהגלולות ברגע משפיעות על הרירית. הרי לוקח שבוע או שבועיים (תלוי בסוג) בכל מקרה עד שיש הגנה מלאה. לא ישנה לגבי להתיר או לא. בכל מקרה זה דם מהרחם. השאלה היא בעיקר מה הכמות שלו.

הרירית עכשיו דקה. אז לפי זה אם אתחיל עכשיו הדימום אמור להיות מועט יותר מאשר אם אתחיל עוד שבועיים,לא?
כי אם צריכה להתפרק רירית עבה יותר זה יהיה יותר משמעותי מאשר אם צריכה להתפרק רירית דקה יותר,לא?

שזה עובד ככה. אני לא למדתי את זה ולא רופאה. אבל זה לא שהרירית מתפרקת כשמתחילים גלולות. הדימומים הם בגלל השינויים ההורמונליים.

תקלע למקרה שלך ספציפי. אם התייעצת עם מכון פועה ואמרת להם את כל הפרטים אולי הכי טוב לעשות מה שהם ממליצים לך.
אני מנסיון ומה שאני יודעת מחברות ההמלצה היא שונה. ולא כמו מחזור הרירית לא מתפרקת ונושרת אלא השינויים ההורמונלים משפיעים על חוזק הרירית ויכולים לגרום לדימומים ואי אפשר לדעת איך ישפיע בלי קשר לעובי הרירית

איך היה הדימום כשידעו את עובי הרירית
אשמח לשמוע

המקווה
כי יכול להיות שהדימומים לא יאסרו ומצד שני הגלולות יכולות למנוע את המחזורים הבאים

או דימום חלש ותבקשי מרב שינחה אותך אז זה פשוט לא אוסר ויש סיכוי עם גלולות כאלו שלא תקבלי מחזור. אבל אם יש דימומים בשבעה נקיים למשל זה יותר בעיה

רחמנות עלייך...

ויש אותו בעוצמה בלתי נתפסת עקב חוש הריח המוגבר שלי בהריון.

מבטיחה שאני לא רואה כלבי גישוש, שוקלת להתגייס לפחות יצא משו טוב מזה

יש לך מישהו שעוזר עם נקיונות?
לא להשאיר כלים, ולשטוץ ביור עם אקונומיקה. לדאוג למיין את המקרר פעם בשבוע, כל יום לעשות עם אקונומיקה בשירותים, בערב אפשרצלהעביר על הרצפה מגבון, לאוורר כמה שיותר, מפיץ ריח בריח נעים.
חיבוק גדול מזדהה איתך ממש...

כי אני לא מסוגלת לאכול או לבשל בבית אז הגז לא עובד 

והמקרר ריק.

מקפידה על שירותים נקיים זה לא הבעיה 

אין לי כלים.

 

והכי בעיה אין לי איך לאוורר, מדובר ביחידה שהיא מרתף.

פה עיקר הבעיה 

פשוט בהריון זה בלתי נסבל ולא ניתן להעביר את זה 

המפיץ ריח היה נעים לכמה שעות אחר כך כבר התחלתי להקיא ממנו,

מפיץ ריח בבית חנוק זה כמו להתקלח עם בושם 

בעיניי הפתרון היחיד הוא לעבור באמת.

והבית הוא מרתף אז מניחה שיש לכם חלונות צרים כאלה בחלק העליון של הקיר. היה לנו חדר עם בעיה דומה ופשוט קניתי מאוורר עם קליפס כזה, השארתי את החלון תמיד פתוח והתקנו את המאוורר ממש בתוך החלון. הוא היה דלוק 24/7 והביתה התאוורר יפה, מידי פעם גם מניחה לפני המאוורר איזה מפיץ ריח ואז בכלל הריח מתפשט בחדר נהדר! ממליצה בחום
בשעה טובה בע''ה, מקווה שיועיל ויעבור מהר🙏

זר לא יבין את הסבל התמידי הזה.
תנסי לחפש ריחות שיעזרו לך קצת להקלה כמו מנטה או מה שעושה לך טוב.
תגורי במרפסת, מזג אוויר יכול להקל עלייך.
תתלבשי טוב ותהיי בחוץ כמה שאת יכולה.

לא חייבים להיות בעבודה כדי לא להיות בבית
תנסי לחפש מקומות כיפיים שיעשו לך טוב.
חוף הים או חורשה, שטח פתוח כלשהו.
או בית קפה עם מרפסת חמודה.
בהצלחה יקרה מקווה שיעבור לך מהר ❤️

אל תשארי בעבודה, לכי למקומות יפים בטבע! לי אוויר צח ממש עוזר

לא יודעת לענות לך על קניה רגשית, למרות שזה נשמע הגיוני.

מה שכן לגבי ההפלה- ממליצה לתף חברה קרובה/ אמא/ אחות, כדי לקבל עזרה, וגם חיבוק אמיתי והזדהות.

תעטפי את עצמך, הפלה זה לא קל.

למצוא מקומות 'לברוח' -אני הפוך, תמיד מדברת על הבעיות שלי בצורה הכי גלויה ופתוחה- עם חברה או עם עצמי, ולפעמים נראה לי שזו חפירה מיותרת ולא צורת התמודדות נכונה
ודווקא ה'בריחה' או 'הסחת דעת' לפעמים חיובית
(כמובן בהנחה שאת לא מבזבזת ברמה מוגזמת או בצורה לא הולמת או לא בידיעת בעלך או משהו כזה חלילה)

אני גם חוויתי הפלה בעבר
בהתחלה לא שיתפתי אפילו לא משפחה קרובה
אבל ברגע שהתחלתי לשתף הרגשתי שיורד מעלי גל של אבנים פתאום זה היה כזו הקלה
גם ככה זה קשה אז למה לבזבז אנרגיות על הסתרה
אתן לך דוגמא
נגיד חברה ראתה אותי ואמרה לי וואי לאן נעלמת התגעגעתי אז אמרתי לה
האמת שאני עוברת תקופה קצת מאתגרת עברתי הפלה
כמובן שלא לכל אדם ברחוב אלא לחברות ברמת קשר טובה
גיליתי כאלו כמויות של אהבה
וגם לצערי פתאום כל כך הרבה שיתפו אותי שזה קרה גם להן
אז צריך לשבור סביב זה את מעגל השתיקה מבחינתי לדבר=לשחרר
לגבי הקניות תהיי סלחנית כלפי עצמך
את צריכה מקום קצת לפרוק וזו אחלה דרך(אני תמיד טענתי שצריך להמציא ריפוי בשופינג)
מה שכן את יכולה לאט לאט לנסות לתחום
לשבת על האלי ולשים שעון מעורר לאיקס זמן ואז להפסיק
לצאת לחנויות שעה-שעתיים לפני שצריך להוציא את הילדים ואז שוב חייב להפסיק...

אני לא באמת מגזימה עם הכמות זמן בקטע לא הגיוני
אבל סתם
פשוט
באמת מתחשק לי לשתף

אבל אין לי עם מי כל כך

משפחה לא אופציה
אמא שלי זה יהיה רק מטרד של דאגה חונקת ועצות טכניות מעצבנות וחופרות וצורך כל יום לה.קשר לעדכן אותה שאני בסדר

ואחיות גם לא שייך ..ארוך לפרוט כאן

וחברות .י שלי אולי אחת כזאת שאולי מרגיש לי מתאים

אבל
תכלס
מתביישת
יש לי ילדים ב''ה
אז מרגיש לי כאילו אין לי זכות להתאבל על זה
זה לא שעבר מליון שנה מהלידה האחרונה
אז כאילו מה אני רוצה בכלל

כל הריון וכל ילד הוא מתנה בפני עצמו!

וכל הפלה היא אובדן!!!

מבינה אותך ממש.

אבל מותר להתאבל, זה באמת משהו קשה לעבור אותו לבד...

(אני כן שיתפתי ממש מההתחלה, עזר לי מבחינה נפשית...)

זה שיש אנשים עם צרות גדולות משלך לא מבטל את הקושי שאת מתמודדת איתו!!
ב"ה יש צרות גדולות יותר ועדיין את עברת אובדן
תביני את זה בינך לבין עצמך ותראי שכשתשתפי אחרים הם כל כך יכאבו בכאבך
גם אצלי ההפלה הייתה כשכבר היו עוד ילדים בבית
וכשהקטן אפילו היה עוד קטן(ברמה שהגיסות שלי היו בטוחות שזה היה הריון לא מתוכנן)
ועדיין זה כואב
איבדת פה עובר אמנם אצלי לא ראו דופק אף פעם ובעצם ההריון כנראה מלכתחילה לא התפתח ועדיין ראיתי שני פסים,היה לי כבר תל"מ התרגשנו חלמנו לגנוז את כל זה מבחינתי היה אבדן של כל דבר ובעיקר של התמימות
ב"ה ההריון שהגיע אחר כך היה מתוק מתוק
אבל מבחינתי עד שהנסיך לא היה לי בידיים השמחה שלי לא הייתה שלמה
ברמה שתוך כדי הלידה בכיתי את חיי והמיילדת הייתה בטוחה שזה מצירי הלידה
רק בעלי ואני הבנו שהכאב הוא לא רק פיזי ולמרות שיש פה תינוק שנולד ואין רפואה גדולה מזו לנפש עדיין הכאב עוד שם אמנם עמום יותר ורחוק יותר זה כבר לא מה שהיה כשהכל היה טרי
אבל זה שם
ואני מרשה לעצמי להרגיש את זה
ושוב שוב שוב חיבוק ענקי ושבעז"ה בקרוב ממש תזכי להריון חדש תקין ומשעמם שיסתיים בידיים מלאות ויהיה לך עוד אוצר מהמם לעשות לו מלא קניות💓💓

ב'' ה לא חויתי הפלה..

 

ונראה לי שאת צריכה מישהו קרוב לספר לו מה את מרגישה.

 

שאסקפיזם זה אחלה דבר. אני הבורחת האולטימטיבית.
ועם זאת, אני כן חושבת שאם התחפושת השמחה מקשה עלייך ומכבידה - כדאי לשתף. קושי צריך לפרוק ולעבד בסופו של דבר. זו חלק מהתמודדות בריאה שאם נדחיק אותה, עלולה להתפרץ בסוף בכל מיני דרכים
את ההריון הראשון שלי הפלתי. והסתרתי.
והיום אני כבר לא. אז אני מבינה אותך מאוד שאת לא רוצה לשתף את כל העולם ואחותו. צריך את הזמן לעכל את הדברים. ולא תמיד רוצים שכולם יידעו. אבל עוגן את צריכה שיהיה לך.

חיבוק ענק יקרה ❤️

וברור, לא שמעת על השיטה שפיתחתי?
תרפיה בשיין
שיטה מוכחת בכל בית
מזינה את הגוף והנפש באנרגיות חדשות
עוזרת להתמודד ו(למינוס) לצמוח מתוך הקושי
בתרפיה אצלי נפרק את כל הקושי לגורמים
נרכז בתוכנו יחד את כל הכוחות הטמונים במעמקי הנפש
ונשקיע אותם בהוספת עוד ועוד פריטים לסל.

מחכה לפגוש ולעבור את התהליך המופלא הזה יחד איתכן🤗

פשיטא
SH.EIN בתרפיה בשופינג.

ממש ממש מובן.
את מרגישה קושי
ומרגישה רצון עז לפצות את עצמך, ולקנות, להתחדש.
בעיניי, כל עוד יש יד על הדופק
וזה לא עובר את גבולות התקציב, זה בסדר.

(אני גם קצת ככה, אבל אנחנו ממש יושבים ומחשבים אחת לתקופה כמה הוצאנו על הקניות האלה, מה באמת היה נצרך, ובאמת זה לא הופך לחריג.. אני מזמינה רק מה שאני צריכה, ובגבולות מוגדרים של תקציב..

ומצטרפת להמלצות קודמותיי- למצוא אוזן קשבת, מישהי שתוכלי לחלוק איתה קצת את ההתמודדות ולשתף אותה במה שעובר עלייך.

אני עברתי הפלה בחורף הקודם...לקחתי את זה ממש ממש קשה. הלכתי לארוע שהייתי "חייבת"
רבתי שם עם מישהו מהמשפחה.
ואז לא הפסקתי לבכות
במשך שעות.
אז המסקנה היא
שהפלה זה קשה קשה קשה.
לא משנה שהיה לי כמה וכמה ילדים.
וחייב
לקבל כל מה שאת מרגישה
לפרוק על קניות..
כל מה שמשמח אותך ונותן לך כח!!
חיבוק גדול מימשהי שהייתה שם..

אגב זול יותר מכל התקפיות שאני לוקחת אליהן את הילדים🤣🤣

לא משנה באיזה שבוע זה היה ולא משנה אם יש ילדים או אין.. אחרי ההפלה שלי הייתי פשוט שבורה ולקח לי זמן לחזור למציאות באמת למרות שפיזית חזרתי מהר אליה
קחי לך את הזמן להתאבל ולהתבאס, תפנקי את עצמך במה שעושה לך טוב. אני גם לא שיתפתי אף אחד (בכללי אני אופי כזה) ואחרי כמה חודשים סיפרתי לממש מעגל מצומצם והבנתי כמה זאת הייתה טעות לא לספר.. מעודדת אותך לספר לפחות לחברה אחת שתבין ותחבק...

משום מה באמת חשבתי שאני מגזימה שזה כזה עצוב לי
(אני בעקרון דוקא ממש גיבורה ומתפקדת רגיל והכל אבל עמוק בלב עצוב לי. כל בוקר כמה עם בור כזה)
ואני עוד לפני..קצת מנחשת שאחרי שזה יגמר יהיה לי קל יותר

הופתעתי כי לא ציפיתי שכולכן תגידו שזה באמת כואב ככה..
ובאמת גם מבינה למה בא לי קצת לברוח מדי פעם

באמת לשתף היה עוזר
אבל לא מצליחה כרגע למצוא מישהי שנח לי בהקשר הזה
מורכב קצת להסביר..

גם תודה לכל מי ששיתפה...

חיזקתן

ושתדעי שכשאני עברתי הפלה לםנינכמה שנים אפילו שזה היה הריון לא מתוכנן( למרות שהיה מאוד משמח) ולמרות שהייתי ממש קצת אחרי לידה הרגשתי ממש אובדן.
בחרתי לא לשתף יותר מדי רק חברה אחת קרובה וזה מאוד עזר לי וכן לקח לי זמן עד שהרגשתי שהנפש שלי החלימה מזה.. בנוסף היתה לי חברה טובה וגיסה שילדו סביב התלמ שהיה לי ובאמת באותו זמי אני זוכרת שממש בכיתי והרגשתי שוב איך הלב שלי נצבט מחדש..
הרבה חיבוקים יקירה

הלוואי והייתי יכולה להיות חברה שלך בעולם האמיתי
את באמת בשלב הכי הכי קשה(לפחות ככה היה מבחינתי)
ההרגשה שכל החלומות עוד נמצאים לך בתוך הבטן אבל הם פשוט מנופצים לרסיסים😢😢
אני מהסיבה הזו בדיוק בחרתי בגרידה ולא בציטוטק
הרגשתי שעד שזה לא יוצא אני לא יכולה להתחיל להתאבל באמת
והאבל זה השלב הראשון בצמיחה
מחבקת אותך ממש
ועוד יותר ממליצה לדאוג לעצמך לרשת ביטחון לאחרי(אני אישית לא תפקדתי כמה ימים אחרי ברמה שהמעגל הקרוב בישל לי ארוחות)
א.כי פיזית אם את מיועדת לגרידה זה לא דבר קל בסוף זה הרדמה כללית
ב. כי נפשית אני הרגשתי אחרי שהבור גדל עוד יותר
המעגל המצומצם שתמך בי אחרי החיה אותי אם כי גם היה בזה משהו כזה
אני זוכרת ששכנה טובה נכנסה אלי עם מגש של ארוחת ערב מפנקת ופשוט לא הפסקתי לבכות
הרי תמיד בישול ארוחות מפנקות זה ליולדת רק שעכשיו אין לי תינוק😔
אבל בסוף הלגיטימציה של הסביבה נתנה לי את הכח לקום ולהמשיך
לגבי אמא שלך גם אמא שלי כזו
והופתעתי כמה כוחות נפש גם היא גילתה בתוך כל הסיפור
היא אפילו ממש ממש עודדה אותי
מה שכן לא אני סיפרתי לה אלא בעלי פשוט לא הייתי מסוגלת
ואם בכל זאת את לא מוצאת מעגל תמיכה תארגני את עצמך לזה
תדאגי שיהיה לך במקפיא מלא גאנק של מעדנות(פיצות בורקסים שניצלים כל מה שרק יכול להקל מעלייך)
תדאגי שיהיו לך דברים מפנקים וזמינים (נגיד אני משוגעת על כרובית ותרד וזה שיא היקר מבחינתי אם יש לי את זה אני מסודרת)
תדאגי למצוא מישהי בתשלום שתנקה ושיהיה לך נעים לחזור לבית מסודר
והכי חשוב אם את עוברת גרידה ביום בגרידה את בצום אח''כ את בהתאוששות ובדכ אין תאבון
וכשהיינו בבית חולים לא הייתי רעבה
אבל פתאום כשהגענו הבייתה הייתי מורעבת בטירוף(ואנחנו גרים בחור עולם)
תקנו לכם אוכל שווה ביציאה מהבית חולים גם אם הוא יזרק בסוף זה עדיף(ומניסיון הוא לא יזרק)
ועוד משהו שאני מרשה לעצמי להגיד כי כתבת שאתם מאוזנים כלכלית
אל תעשי חשבון עכשיו
לא לכסף שאת מבזבזת(ונשמע שלא תץהאדם שיבזבז מיליונים)
לא לזמן שמתבזבז
לא לילדים שיראו יותר סרטים ויאכלו יותר גאנק
את צריכה לעשות כל מה שמקל עלייך ויעשה לך טוב
אצלי לפחות זה היה בגדר שבוע קשה מאוד שאפשרתי לעצמי הכל
אבל אח''כ לאט לאט צמחתי וצמחתי

לעשות רשימה של דברים שאת רוצה. עכשיו להתפרע!! להוציא על הנייר את כל ה"חלומות החומריים" שלך. זה קצת ירגיע ויפקס אותך ואז כל פעם שתקני תסמני "וי" . וגם לר תצתרכי לחשוב יותר מדי על מה חסר לך, כי הכל כתוב.
אני גם האמת אוהבת לשוטט באתרים של בגדים, גם סתם לשוטט בלי מטרה לקנות, סוג של מנוחה בשבילי. אבל אם את לא באמת נהנית מזה תחשבי אולי על "בריחה" מסוג אחר, חיובי יותר. אני בעד שיתוף אבל גם בעד "להתנתק" מהבעיות שלנו.
אולי לצאת יותר לטבע? אולי חוג כלשהו? לעשות הליכה?

קודם כל חיבוק ❤️
אבל בעלי סיפר לי שהוכח מדעית שאנשים נוטים לבזבז יותר כסף בדברים חומרניים כאשר הם עצובים
וכאשר אנשים מרגישים טוב עם עצמם הם יותר יבזבזו את הכסף בחוויות. (יציאות עם חברים, משפחה, נסיעות וכו')....
שאפו על המודעות העצמית!

ב2 הריונות העובר זז כל הזמן. גם היום בחוץ הם זזים הרבה, נראלי ענין של אופי.

זה נראה לי שלב שפשוט לאט לאט את מרגישה אותו יותר ולאו דווקא שהוא זז יותר

אם את כבר מזמן מרגישה
ויש איזשהו דפוס שהתרגלת אליו
ועכשיו את מתארת שינוי בדפוס
גם אם זה לא חלילה מיעוט תנועות, אלא ריבוי
לדעתי להתייעץ עם מוקד האחיות

התייעצתי עם הרופאה שאמרה שזה בסדר.
בלי להתבלבל נסעתי למיון יולדות להיבדק 😅