פורום הריון ולידה (עמוד 1249)

לק"י

בטיפת חלב בגיל חודש היא אמרה לי להתחיל לשים על הבטן כשהוא ער (עם הידיים אסופות, כדי שירים ראש).

אפשר להתחיל לשים על הבטן ולקרב את הידיים לגוף כל פעם שהוא ערני ורגוע
אבל אל תצפי שיחזיק יותר מדקה שתיים
לא ממש צריך עדיין משחקים מספיק לשים איזה ספר בעגלה/עריסה

אצלי כל ילד השפריץ פעם פעמיים וזהו, הבין את הקטע אבל לא יודעת מה הנורמה.
איזה מציק זה...
אפשר להתרגל לפתוח ומיד לסגור לחכות שיסיים

שהוא משפריץ. ואני מתורגלת עם בנים. בדכ מצליחה לתפוס את זה.
אבל היה ברית ועכשיו יש הוראות מהמוהל. וזה יוצא הרבה התעסקות שם (כדי שהכל יתקבע טוב בעזרת ה') ומשחה כזאת, ושמן כזה... ואז יש בלאגן כל פעם...

לפני שאני מוציאה את המלוכלך
שלא יהיה שלב של בין לבין ואין טיטול והוא משפריץ
ככה את מכוסה מכל הכיוונים
אם הוא משפריץ- מיד סוגרת

חח אבל לא תמיד עובד לי

לוקחים מגבון לח ונוגעים להם איתו בבטן מעל החיתול. נותנים להם כמה שניות.. הם עושים פיפי.. ורק אז פותחים

תפתחי את החיתול תחזיקי אותו טיפה מעל עדיין כדי שיספוג.
אפשר גם לשים לו מגבון מעל ואז זה נוזל למטה במקום עלייך, אבל תשאירי את החיתול שיספוג

טוב יאללה שאלו יהיו צרותינו בחיים

אבל אם יוצא, בלי לחץ

תפתחי אותו, ייכנס קצת אוויר ותסגרי.
הקור הזה גורם להם לעשות שוב.

או לשים מגבון.

אבל בשלב הזה זה לא יוצא יותר מ2-3 דקות ביום (לא ברצף) בערך ב3 שבועות הם מתחילים להיות טיפה יותר ערניים ואז הזמן בטן עולה בהדרגה.

בשילב אם אני זוכרת נכון זה בסביבות 150 ש''ח , ויש גם מלא אופציות זולות בעלי אקספרס

להבין שעכשיו הגוך שלך עבר להיות בתפקיד אחר. בתפקיד של אמא. אשה יולדת. מניקה. מקיימת יחסי אישות. אולי משתמשת באמצעי מניעה.

ב"ה הגוך לטובתנו, לא לרעתנו, מתאים את עצמו לפי מה שחווה.

לידה זו טלטלה עצומה לגוף. לוקח לגוף זמן להתאזן חזרה.


רוצה לתת לנו פרטים מה מצבך? כמה זמן אחרי לידה? מניקה? מונעת?

כאמא, אשה וכו'.... אין צפי לכלום?

רוצה לתכנן יציאה זוגית וחוששת. כי זה לא אופציה מבחינתי לצאת כשאסורים....

 

אני כמעט 11 חודש אחרי לידה, מניקה ולא מונעת.

רק די לאחרונה חזרתי לקבל מחזור, אבל הוא בלתי צפוי, מתי הוא מגיע, איך, לכמה זמן, ואני מרגישה בנדנדה של הורמונים😕

מתסכל....

תדעי שזה תקין אי סדירות במחזור כשמניקים... פשוט הורמון החלב (פרולקטין) משפיע על הכל...

ולגבי מה לעשות בפועל... אם את רוצה להיערך לזמן ממש ספציפי אולי תקבעו ממש סמוך לטבילה?

נניח קיבלת יום מחזור, אז עוד שבועיים סביר שאת אחרי טבילה, לא? ואזישר תקבעו יום /נופש לזמן הזה... או שקרה שדיממת בהפרש של שבועיים??? 😱

הרעיון בעיקרון טוב, הבעיה היא שבדרכ הלוז בעבודה לא זורם על הלוז של הלוח טהרה שלי

זה יכול אולי להסתדר כי המוצקים אמורים להתבסס יותר ויותר... אבל עדין- כל עוד מניקים אצל כל אחת זה מגיב שונה. אשה יכולה להניק עם מחזור מתוקתק ואחרת בכלל לא לבייץ... בקיצור. קשה לדעת מה יהיה אז אין לך מה לבנות על ישנוי עד שלא תיהי אחרי ההנקה (ולפעמים לוקח גם לגוף זמן להתאזן עוד תקופה אחרי, כי גם ההנקה זה מטלטל לגוף מבחינה הורמונלית)

ונכון, העבודה לא מתוזמנת עם הטהרה... באסה...

וקבלי חיבוק כי זה באמת מבאס החוסר וודאות הזה...

כמו שאנחנו מחכים בתקופת החגים לחזור לשגרה המבורכת... פשוט למוח זה קשה הנדנדות האלו כמו שאמרת..

חיבוק.

רועדת מהתקופה הזו.

כרגע עוד לא קיבלתי מחזור מהלידה...

רק מציעה,

אני בזמנים הללו לוקחת פרימולט נור כשאני רוצה לצאת לחופשה

בטוחה שיהיו כאן בנות שיזרקו עגבניות אבל לי זה שווה.

התלבטתי אם להציע כי אני לא זוכרת אם זה עובד בהנקה...

ארצה להשתמש, יתייעץ גם על זה.

תודה!

קיבלתי פעמיים בשבוע שטבלתי....

אבל אם לא יהיה פיתרון אחר, אולי נעשה את זה...

החופשה אבל היא רק חלק בבאסה הזאת....

תודה בכל אופן על הרעיון ועל ההזדהות!

יש לי הרבה חברות שיצאו לחלד וניצלו את ימי המחלה שלהם כד לצאת מוקדם יותר.

 

לק"י

מה זה משנה אם לקחת חופשת מחלה בגלל דלקת ריאות או צירים מוקדמים?!

חשבתי שפספסתי איזה חוק... זה כ"כ מעצבן

מותר לך לקחת ימי מחלה כל עוד יש אישור רפואי הוא חייב לשלם לפי החוק אם זה מהיום הראשון למחלה או מהיום תלוי מה מקובל במקום העבודה וכמה ימי מחלה יש לך צבורים

באיזה עניין את צריכה ייעוץ?

מתחתיו ילד בהפרש של שנה וחודש

הגדול לא מפסיק להכות אותו... דוחף סתם, מושך בשיער, שורט- זה דברים שאני לא יכולה להתעלם מהם ולתת להם להסתדר

מרביץ גם לנו

צורח בלי סוף ועל פיו ישק דבר

אנחנו כבר מיואשים

 

אני יודעת שיש מצב גדול שהוא מתנהג ככה בשביל לקבל ממנו יחס

אבל לא יודעת מה לא נכון בדרך...

בעלי ואני ממש אבודים

 

אה, נגמל יפה סך הכל, אולי מפספס פה ושם 

ברקע בעיות שמיעה עקב נוזלים באזניים (במעקב)

קודם כל חיבוק, זו התמודדות לא פשוטה, וגורמת לרגשות קשים.

דבר שני, זה בעיקרון תחום שאני פחות מתעסקת בו, כי לא הוכשרתי לכך באופן רשמי.
אבל כן יש לי המלצה חמה חמה,
ללכת לקרוא את הספר של אפרת לקט, קוראים לו אמא מאמנת.

יש לה בעיקרון תוכנית אונליין שאותה עשיתי ועזרה לי מאד מול הילדים שלי,
אבל התכנית נפתחה ממש לאחרונה ולא נראה לי שאפשר עוד להצטרף.
אז בינתיים ממליצה לך מאד על הספר.

בהצלחה רבה!

לא יודעת כמה היא לוקחת להדרכה, אבל אני עושה אצל קורס של הדרכת הורים והיא מדהימה!!

אני יכולה לנסות לעזור לך בפרטי ממה שלמדתי כבר, אבל אין לי עדיין את כל הכלים.

ברוך ה בסוף לא יצא לך בשבת 

 

התאוששות קלה ומהירה לך ולתינוק\ת, והמון נחת!!! 

הנה זה הגיע 🤩
התאוששות קלה והרבה נחת!

התאוששות מהירה ורוב נחת!!!

איזה כיף שיש השבוע ריבוי לידות בפורום!!

התאוששות קלה והמון נחת!

איזה כיף שכמו שרצית- לא יצא לך בשבת...

המון נחת!!

מה נולד?

את ממש חסרה!!

כיף שחזרת!

משתדלת להיות פה כשאני יכולה

אני מזהה פה גל של לידת בנות...

כיף שעדכנת!
רק בריאות ונחת!!

מה שכן, אם את חוששת ומרגישה שהעבודה מסכנת את ההריון, אז תפסיקי גם בלי לקבל שמירה..
ואני מדברת מניסיון. בהריון הראשון שלי סרבו לאשר לי שמירה. היה לי ברור שלהמשיך לעבוד בעבודה שעבדתי זה מסכן את ההריון. ופשוט עזבתי. ובעלי היה חייל, קיבלנו גרושים מהצבא...לקחתי סיכון כלכלי מאד גדול. כשהחלטתי לעזוב לא ידעתי איך נסתדר. אבל היה לי ברור שהתינוקת שלי חשובה יותר....

צריך עוד נתונים.

יש בירוקרטיה גדולה סביב שמירת הריון..

הלוואי שתשיגי, ושיהיה בהצלחה רבה, בבריאות קלות וידיים מלאות בעזרת ה'!

לא שמעתי על זה מעולם (אני אמא לתאומות)

לא שמעתי על זה ואני מכירה הרבה אימהות לתאומים (נמצאת בהרבה קהילות של הורים לתאומים...)

אז אוטומטית, זה לא... אולי כשיש צורך..

אוסיף ואומר שנפלתי בשבוע 33 ונגרמו מכך צירים צפופים שקיצרו לי את הצוואר...

הטיפול בזה לא כלל הוצאה לשמירה... ככה שמפה ועד הוצאה אוטומטית נראה לי מרחיק לכת... 😅😅

היום ממש לא מאשרים בקלות שמירה גם אם זה הריון תאומים (מדברת מניסיון..)

אלא מעקב צמוד יותר
כפי שבטח היה לך בהריון של התאומות

אני גם שמעתי את הקשקשוש הזה וזה הרגיע אותי. בפועל לא הוציא אותי הרבה זמן

נסחוב באהבה עוד חצי שנה

אבל אם באמת כל כך קשה לך
ובמיוחד אם את מרגישה שיש פה סיכון לך להריון או לסביבה -קחי את האחריות ותבקשי חל"ת או תורידי משרה
אמנם זה מחיר גבוה מבחינה כלכלית אולי אפשר גם לנצל ימי מחלה
תצטרכו למצוא מאיפה לכסות את זה
אבל בדיוק בשביל זה נועדו חסכונות...
ואולי בעז"ה בהמשך יוקל עליך

בבריאות ובידיים מלאות!!

אבל אפשר לנסות לקבל, או לקחת ימי מחלה

ולגבי שמירת הריון.
יש הבדל בין שמירה להריון בסיכון זאת אומרת לא כל הריון בסיכון מצריך שמירה.
בעיקרון הריון בסיכון זה הריון שמצריך מעקב רפואי יותר צמוד כדי שבמקרה של בעיות כלשהן יוכלו לטפל כמה שיותר מוקדם.
אני לא יודעת מה הסיבה לזה שההריון יקר במיוחד אבל יכול להיות שאם יש מצב רפואי שמצריך שמירה בגלל הרוםאה יאשרו לך שמירה

לא כולל שישי שבת

 

בדרך כלל זה בסביבות אחה"צ ערב כזה
יש אוכל קל ( שתיה/עוגה/! בורקסים/ ירקות חתוכים/ פיצה)
ודרשה- של בת המצווה .
אולי דרשה נוספת של ההורים או משפחה אם מזמינים גם אותם
הפעלה- מתכשיטנות ויופי עד סדנת ריקוד להעצמה/ הפרשת חלה/ פיסול בבצק סוכר וכד' כיד הדמיון יש מלא אופציות בהתאם לתקציב ...
שירים - שהחברות שרות לה
איחולים ושירים או ריקוד מיוחד שעושות החברות לכבודה (אם עושות)




בהצלחה
בע"ה רק נחת ושמחה!

אצלנו יש סעודה ממש. נטילת ידיים.

הגיוני

אני למשל עשיתי סיור בירושלים, שאני הדרכתי, ואז הלכנו לאולם והייתה סעודת מצווה וריקודים. אפשר סיור בעיר דוד או במנהרות הכותל... שם הם ממש מדריכים אותך איך להעביר.
ואפשר גם דברים בנאליים יותר.. הפרשת חלה, סדנת תכשיטים...

עשינו שולחןמתוקים לבנות
הבאנו מפעילה , הבנטת יצאו עם תוצר מהמם של סיכות ראש, תודה ל @כתר הרימון המהממת.
קנינו םיצות, סלטים וקידים, דרשה, הרקדה עם אביזרים מגניבים וזהו.
היה מוצלח מאד.

מה כלל השולחן מתוקים? רעיון מוצלח

מעוצב יפה כזה

שולחת חיבוק מרחוק
תני לעצמך את הזמן שאת צריכה לכאוב❤️

רוצה לפרוק?

קחי חיבוק בינתיים  ועוד אחד 

אני לא מצליחה אפילו לסדר את המילים..
מרגישה מוצפת בנושא מסוים ומרגישה מותקפת מכל הכיוונים לגביו.. מרגישה שהמאמצים שלי לא נשמעים, שאני שקופה. שאני חווה רק כאב וזה לא נותן לי מנוח
תודה על החיבוק♥️♥️

החושך שלפני האור... ותראי עוד מעט הכל בבהירות...

בהצלחה!!

חיבוק גדול ❤

טוב שכתבת כאן.

אולי תיקחי דף ומחברת ותכתבי קצת את התחושות שלך? ממש תוציאי הכל...

ואנחנו גם כאן ב"ה

הלוואי שתרגישי הקלה בקרוב

ולא רק הקלה אלא ישועה שלמה שלמה בכל התחומים, אמן ובעזרת ה'!

תודה על העידודים
אני כבר מרגישה טוב יותר 😘

יותר טוב.... אבל בא לי בכל זאת לשלוח לך את החיבוק הזה!

מהממת שרק יהיה לך טוב

שימשיך כך ויהיה הכי טוב שיש

תמיד אכפתית כלפי כולן 🥰

כואב
ממש
חיבוק גדול 💟

ב"ה הרבה יותר טוב! תודה לה'
כל התפילות והבכי שהשקעתי , לא היו לחינם..
😘

כל שלב בהתאם לרמה.
מה הוא כולל?

בגילאים ממש קטנים, כבוד לגוף שלהם.
אני משתדלת להסביר, עכשיו אנחנו מחליפים טיטול, עכשיו מתלבשים, עכשיו אוריד לך את המכנסיים. זה חשוב גם מבחינת תקשורת, אבל גם כדי לתת לילד ביטחון, להסביר לו מה קורה ולא סתם ככה לבוא ולהתחיל לעשות משהו בלי שהוא מבין.
לתת שמות לאיברים. לכל איבר בגוף יש שם. גם לאיברים הפרטיים. בזמן המקלחת אני עוברת על האיברים. נותנת שם לכל אחד מהם. פין, פות. אלו השמות שאני בחרתח לאיברי המין, אבל הכי חשוב זה פשוט לתת שם קבוע. גם כדי לתת יחס מכבד לגוף, וגם שבמקרה של פגיעה חס וחלילה הילד ידע לתת שם ולהסביר איפה נפגע.
במקביל, לא עושים פעולה של מגע שלא נעימה לילד.
זה קל להגיד, אבל לפעמים קשה ליישם. במיוחד מול המשפחה. לא להבטיח ממתק בתמורה לחיבוק. אם יחד לא רוצה לתת חיבוק או נשיקה, הוא לא חייב. זה נכון גם לגבי ילדים אבל גם לגבי תינוקות.
קצת הלאה, מתחיל השיח של פרטיות. איברים פרטיים, הם שלך. לא כל אחד נוגע בהם. לא לתת חיבוק בלי רשות.
אם חבר עושה משהו שלא נעים לך אתה יכול להגיד לו, זה לא נעים לי. תפסיק בבקשה.

זה עד גיל 4-5. זה הבסיס שעליו יונח כל השיח בהמשך.
אם ילד כבר מתחיל להסתובב לבד, להסביר שלא הולכים עם מישהו זר, לא מקבלים מתנה ממישהו שלא מכירים. ועוד
אין לי ילדים גדולים יותר, אבל ככל שמתקדמים השיח נהיה פתוח יותר ומפורט יותר עד שמסבירים ממש על פגיעות מיניות. אני חושבת שהחינוך למוגנות מגיע ביחד עם חינוך למיניות בריאה, ולכן יש דברים שאולי נראים לא לגמרי קשורים. אבל הם ממש חלק מהעניין.

תודה!!

כי זה דברים שיודעים שצריך אבל כתבת את זה בצורה מסודרת ועזרת לי מאד!!

ככלל אני מתווכחת תמיד גם לתינוקות את מה שאני עושה,

ובעיניי, מוגנות זה נושא שמתבטא בהרבה דברים מלבד הגוף.
זה ההבנה שלכל אחד בחירה משלו, ומרחב משלו וצריך לכבד את זה. אצלי זה מתבטא באופנים הבאים:

א. אני מסבירה שלכל אחד הגוף שלו ואנחנו לא נוגעים בגוף לא שלנו, כמו שלאף אחד אין זכות לגעת בגוף שלנו.
ב. כשהם מבינים קצת יותר, אני גם מבקשת רשות לעשות פעולות מסוימות. תרצי שאסבן לך את הגב? מעדיפה לבד?
ג. אני לא נוגעת להם בחפצים אישיים ללא בקשת רשות. גם זה נכלל בעיניי בתחום.
ד. לא פותחת גם לקטנים שירותים/ מקלחת/ חדר מבלי לדפוק בדלת ולשאול אם אפשר להכנס
ה. לא מחייבת אותם לחבק/ לנשק דודים או כל אחד אחר גם אם הוא מאוד קרוב.
ו. בארוחות משותפות לא מחייבת אותם לאכול צלחת עמוסה באוכל שאני בחרתי להם. אני שואלת מה הם רוצים ושמה בהתאם- שוב, עניין של מרחב בחירה אישי בלי כפיית דעתי עליהם
בטח יש עוד... אם יעלו לי עןד נושאים אכתוב

אהבתי מאוד!

יש לי ילד כמעט בן 10 שהוא מה זה לא קשוב ולא משנה כמה מדברים איתו

הוא ממש אוהב להכיר ילדים חדשים ומדבר עם זרים חופשי. אני בפחדים נוראיים

ולא רוצה להראות לו את זה. מצד שני כמה שמדברים איתו זה לא עוזר.

יש לכן רעיון מה לעשות עם זה?

ורק שלהם, ולאף אחד אסור לגעת בצורה שלא נעימה להם, גם לא לאבא ואמא. אני שואלת ומודיעה לבן שלי לפני שמחלחפים טיטול, מורידים בגדים, מתקלחים.. אם נגיד מישהו אחר מקלח אותו "אתה רוצה שעכשיו סבתא תקלח אותך?" למשל.. לתת תחושה של אוטונומיה מלאה על הגוף. לא מזמן אחד הילדים של השכנים נגע בו בצורה שהייתה לו לא נעימה (יצאנו לעשות טיול ואז הוא רצה בצחוק להפתיע אותו וחיבק אותו מאחורה) ואני ממש אמרתי "אני חושבת שזה לא נעים ל*** ככה, תשאל אותו אם הוא רוצה חיבוק ואז אולי אפשר בצורה שיותר נעימה לו, אבל כיף שאתה כל כך אוהב את ***". קיצור. פשוט לחדד את זה. זה נכנס למודעות.. אני אומרת לך שהמודעות לפרטיות וכבוד לפרטיות כבר ממש נמצאת אצל הבן שלי (לא ינסה להיכנס בשירותים/מקלחת לנו, כשמחלחפים לא טיטול הוא אוהב שלוקחים אותו לחדר ולא מול אנשים וכו')

ומה את עושה שהוא מסרב להחליף טיטול ועוד שניה הכל בורח לו?
הבת שלי משגעת אותי, היא לא סובלת להחליף (כי בגן מחליפים להם בעמידה ואני לא מסוגלת עם הגב) וכל הזמן מתחבטת עם עצמי בעניין
. בסוף גם נהיה לה אדום ושורף אם אחכה...

אסרטיביות, לפעמים כשהוא משתולל, ואני אומרת לו, "סליחה מתוק, אבל אמא חייבת לנקות אותך ולשים טיטול נקי.. בסדר?" בדרך כלל הוא משתולל כי באמת מציק לו כבר הטיטול.. אבל נרגע מהר. ברור שהילד הוא לא השולט והמחליט, אבל כן לתת לו הרגשה שהכל נעשה ברגישות ומבקשים רשות, גם בטיפת חלב או אצל הרופא אני מעדכנת אותו "מורידים חולצה עכשיו" ומסבירה למה..

ואני מחליפה לה בעמידה..
אני אומרת לה חיים בואי מחליפים טיטול היא מסתכלת עלי ובורחת.
המון פעמים היא צורחת ובוכה.
אבל אין מה לעשות. בעיני זה לא קשור. יש ילדים שלא אוהבים להסתבן או לחפוף. אז אפשר להגיד אמא עושה לך בכל מקרה.
אני לא נותנת לסבתא לעשות לה ככה (עוד לא יצא שהיה לה לא לידי קקי או משהו דחוף)
ואני כן חושבת שצריך להיות הבדל בין ההורים לשאר האנשים בעולם.
כי גם בהמשך אם כואב או שורף באיזור אינטימי *צריך* להראות לאמא/אבא רופא/ה ולאנשים אחרים זה לא שייך.
לא חושבת שזה יוצר בלבול

היא מתלהבת
רק אבא ואמא לא.
אוהבת חידושים

לא סותר את מה שאומרים פה אבל מוסיף קומה נוספת מעל או אולי מתחת..

אחד הדברים שמונעים ילדים וגם מבוגרים מלהיות מוגנים, הוא התחושה של "לא נעים"
לא נעים לומר לא, לא נעים להגיד שזה לא מתאים, לא נעים להתרחק או לא להסכים לקחת משהו ממישהו כל כך נחמד.
בסופו של דבר, בעומק, זה פחד כלשהו שיחשבו שאנחנו לא בסדר באיצטלה של חוסר רצון לפגוע.

ואחד הדברים הנוספים, ושבעיני משמעותיים יותר מאשר ללמד איזה מקרים ואיזה סיטואציות,
זה ללמד ילד לשמור על הגבולות שלו, ולהיות בבחירה לגביהם.
זה כמובן נכון להרבה מקרים אחרים, שלא קשורים לפגיעה מינית כמו האם אני עושה עם חברים שלי גם דברים שלא ראויים בעיני?
האם אני משחק עם חבר מסויים למרות שאני ממש לא רוצה, רק כי לא נעים להגיד לא?

יש מצבים שבהם נבחר לתת גם משהו שלא בהכרח כיף לנו,
לדוגמא לשחק עם ילד שאין לו חברים,
אבל המקום הפנימי צריך להיות בוחר ולא כפוי.


בסופו של דבר יש לא מעט ילדים שחשו או הבינו שמשהו לא תקין קורה, אבל הרגישו חשש או פחד להתנגד,
כי הם מורגלים להיות תמיד מנומסים ונחמדים ומרצים באיזשהו מקום.


נימוס זה מעולה וגם נחמדות, אבל לצידם צריכה להיות שמירה נעימה ובטוחה שלנו על עצמנו.

שישחק עם ילד שאין לו חברים אפילו שהוא לא רוצה?
להגיד לא או לסרב גם אם מישהו אחר יפגע?

קודם כל ללמד לשמור על הגבולות בצורה נעימה.
אפשר להגיד לא מתאים לי עכשיו, אולי מחר, אני אוהב משחק אחר
או לחילופין הוא יכול לבחור שהוא משחק עם הילד שאין לו חברים לא כי הוא רוצה לשחק איתו, אלא כי הוא רוצה לעזור לו,
הנקודה פה היא חויית הבחירה.

ולגבי לסרב ושמישהו אחר יפגע- חשוב לדעת ש:
א. אם תמיד נגיד לא לעצמנו וכן לאחר- אנחנו נפגע לטווח הארוך ולפעמים גם הקצר
ב. אפשר להגיד לא בצורה לא פוגעת או כמה שיותר נעימה
ג. כמובן יש מצבים שאפשר לבחור לתת ולהעניק משהו שלא היינו
מתלהיבן לעשות בעצמנו, אבל כאמור זה צריך להגיע מתוך חויית בחירה ולא מתוך כורח.

המדד לזה הוא די פשוט, מה אני מרגיש/ה אחרי שנתתי?
שמחה או צביטה בלב/טינה/ניצול/כעס/אכזבה וכו?

כשהחויה היא שבאמת בחרתי בדרך כלל נרגיש שמחה וסיפוק גם אם בחרתי לשחק עם ילד שלא הייתי הכי רוצה, כי אני כן רוצה לעזור לו.

מעניין שזה די מתכתב עם הדיון בנושא הריצוי בפורום המקביל...

אני חושבת שדווקא בהקשר לנקודה הזו, מאוד קשה להגדיר מה יעזור.

כשהייתי בת 10 מישהו ניסה לפגוע בי, ממש התעקש ורצה שאבוא איתו וניסה להרים לי את החולצה. אני ממש זוכרת את עצמי אומרת לו לא, לא, לא. מורידה בחזרה את החולצה כל פעם שניסה. ואני מאוד ביישנית, ומאוד עושה חישובים של לא נעים, ומה יחשבו.
ועדיין איכשהו הבנתי שכאן זה לא תקין.
אין לי מושג איך, אין לי מושג מאיפה היה לי את ההבנה הזו ומאיפה היה לי את הכוח להתנגד. ואני לא יודעת האם זה משהו בחינוך שקיבלתי באופן יזום מהבית, או משהו אחר.
אבל קשה מאוד לשים אצבע על נקודה ספציפית.
וזו נקודה קצת חמקמקה. ובסוף אם חס וחלילה קורה משהו, כל אחד מגיב באופן אחר, וזה לא תמיד רצוני ונשלט.

בוודאי שצריך חינוך לחשיבה ביקורתית, מודעות עצמית. אבל אי אפשר לוותר גם על חשיבה על אחרים.
בקיצור, לא אומרת כאן דעה נחרצת. אבל אני חושבת שיש נקודות בחינוך למוגנות שהם ברורות, וזו נקודה יותר מורכבת

במצב שבו ברור שזה משהו פוגעני מיידי כמו שלך זה שונה,
תקיפות של ילדים לרוב מתחילות בדברים אפורים שהם לא בהכרח יחוו כמשהו תוקפני והישרדותי, ולכן כאן חשוב מאד לשים לב לזה.

מסכימה עם כל החינוך מגיל אפס ומוסיפה שחינוך למוגנות צריך לכלול גם מה כן, דיבור בריא על מיניות ועל מה טוב ומה נעים ועל הצד היפה של זה ולא רק מה אסור ומה לא טוב ועל הצדדים השליליים. מחקרים מראים שילדים שדיברו איתם על מיניות בריאה נפגעים פחות. כמובן בהתאם לכל גיל ולרמה של כל ילד. אני ממש רוצה לקחת קורס כזה של מאור קפלן או מישהי אחרת שמתמחה בזה כי זה באמת נושא סופר חשוב.

בס״ד

אותן משננות כל הזמן, מגיל לידה (ובוודאי מאז שהם מתחילים לדבר). דברים שעולים לי בהקשר לקטנטנים:


1. לקרוא מגיל 0 לאיברים הצנועים בשמות ברורים. משתי סיבות:

א. מאפשר לילד לדעת איך לקרוא להם אם יש לו משהו להגיד יל זה. בלי שמות ברורים קשה יותר לשוחח, לשאול, להתעניין אם זה בסדר, לשתף שקרה כך וכך. ב. משדר מגיל 0 שאם אבא ואמא אפשר לדבר על הכל, שאין נושאים שהם מחוץ לתחום.


2. כשהילד כבר מדבר בצורה טובה (סביב גיל 3 אצל רוב הילדים נראה לי), להתחיל ללמד שיש איזורים בגוף שהם *פרטיים*, אותם לא מראים לאף אחד ושאסור לכל אחד לגעת בהם (פרט לדוגמאות הקלסיות של עזרה של אבא-אמא בשרותים או בדיקה רפואית). ושגם לנו אסור לראות או לגעת בשל האחרים.

ממה שלמדתי, יש עדיפות לדבר על *מקומות פרטיים*, במקום לדבר על סוג מגע שהוא ״לא נעים״, מכיוון שעלולים להיות פגיעות מיניות שנחוות תוך כדי כמגע נעים, ועדיין הן פגיעות מיניות לכל דבר.


3. משהו חדש שלמדתי באופן רשמי לפני כמה שבועות בהרצאה של ״לתת פה״ ושעד אז הייתי עושה באופן אינטואיטיבי - ״עקרון ההרחקה״. לוקחים מלא מצבים (כאלה שקשורים למוגנות וכאלה שסתם קשורים לבטיחות כללית) ושואלים את הילדים מה בסדר ומה לא. לדוגמה:

- האם מותר לגעת בגפרורים בלי אבא או אמא?
- האם מותר לחצות כשהאור ירוק?
- וכשהאיש ירוק?
- האם מותר ללכת לחבר בלי להודיע להורים?
- מה עושים אם מישהו מושיט לך סוכריה (מבקשים רשות מאמא או אבא לפני שלוקחים)...
וכו׳

זה מאפשר לדבר על הכללים בצורה מאד ברורה ולשנן אותם, מבלי שזה יורגש כמו איזשהו פוקוס דרמטי על העניין של המוגנות. הילדים שלי ממש אוהבים ״שאלות טריוויה״ כאלה. מתאים מאד החל מגילאי גן (3, 4, 5 וכו׳).


4. עוד משהו שלמדתי מ״לתת פה״ (בהרצאה ש@בארץ אהבתי העלתה כאן) - להדגיש ש״הכללים על שמירת הגוף ככ חשובים אין אף אחד בעולם שמעליהם״. לא גננת, לא רב, לא מדריך לספורט, לא אח ולא אף אחד. אפשר להשתמש בטריוויה הנ״ל כדי להמחיש את זה:

- ואם כואב לך בטוסיק ורופא צריך לבדוק אותך, הוא יכול?
- ואם מישהו מבית הכנסת מבקש ממך שתבוא לעזור לו, אתה יכול ללכת איתו?
- והאם לאח או לאחות זה כן בסדר להראות את האיבר?
וכו׳


בהצלחה לכולנו!!!

אלופה!! תודה רבה!

בס״ד

תודה שכתבת בחזרה!

יכולה לשתף שאחד הילדים שלי חווה סוג של פגיעה בגן ובגלל שהוא קטן לא דיברתי איתו הרבה בעניין ואני ממש מתחרטת על זה כי אני יודעת שאם הייתי מדברת איתו לפני סיכוי ממש טוב שהיה יודע להגיב אחרת. ברוך ה זה לא משהו שהשאיר לו צלקת והגננת עצרה את הסיטואציה והגיבה מהמם( ילדות בגן ביקשו ממנו להוריד מכנסיים ועמדו סביבו וצחקקו) ברוך ה זה לא היה פגיעה מתמשכת סכה פעם אחת בדיקת גבולות של ילדות..והוא בעיקר נעלב שצחקו עליו.. כמובן שאחכ דיברתי איתו וחיזקתי אותו וזה רק חידד לי שגם איתו הייתי צריכה לדבר יותר לפני( לפני כן דיברתי איתו אבל מאוד מלמעלה)

בס״ד

שיהיה רק טוב ושמחה בלב לבן שלך ולכולכם!

יש שם מלא סיפורים יפים

הכנתי עוגה לאחיין שלי שסיים מסכת ברכות...

 

ואיזה חמודה שאת משקיעה ככה גם בשביל אחיין, ולא רק לילדים שלך... המשפחה שלך זכתה!

זה הכיף שלי...

בטוח יש בכה עשו חכמינו. אחפש לך תכף 🤗

מצאת בסוף? איך הייתה המסיבה?

בבית עם תינוק, נכון?
אם כך, זה ברור למה התחושות הללו. את לא מתאווררת מספיק ולא בונה נפרדות.
לי לקח זמן להבין שזו אבן נגף בזוגיות. את כל היום בבית עם תינוק,ואחרכך עם ילדים שמגיעים מהמסגרות.. זה שוחק מאוד. מחכים כל היום לבעל שיחזור מהעבודה וייצור עניין. והחלוקה בנטל האמת לא שווה,אבל אם את לא עובדת - זה מודגש באותיות קידוש לבנה שבוערות באש.
מקווה שזכרתי נכון. ואם כן, אז ממליצה לקחת לתשומת לבך. יכול להיות שגם לא רלוונטי לך מה זאני אומרת, אני מדברת מנסיון שהיה לי וייתכן ואצלך זה לא המצב אבל בכל זאת היה לי חשוב לכתוב זאת.
חיבוק ❤️

את מדברת מדוייק מאוד רק שאני הגדלתי לעשות והתחלתי עכשיו לעבוד מהבית! עם התינוק שיהיה בריא שדורש המון תשומת לב כי הוא כבר גדול ב"ה

אין אפשרות לצאת כרגע מהבית בכלל

אבל אני מה זה טיפוס שרגיל לאיוורור(ככה כותבים?) ובעלי כ"כ ההפך ממני, אשרי יושבי ביתך

ואני חייבת אורחים, חברים, טיולים והוא תני לו את הכוס קפה ליד המחשב עם איזה משהו לראות בכיף

אז זה די מתנגש ואני יותר פעלתנית כזו מטבעי

הקטע הוא שאני מרגישה תקועה. מוצאת את עצמי בלי חברות ובלי רצון לחברות כי היום הכל מתבסס על חברות וירטואלית ואני מה זה מיושנת בקטע הזה אז מתרחקת גם מחברה כי אין לי כוח לדיבורים טלפוניים או בוואטספ

בקיצור צריכה משהו חוץ מעבודה וילדים ובית דחוף

בייביסיטר מאוד קשה לנו להביא אבל אם אני מספיק חרוצה אז יש קצת ימי שישי

השאלה היא מה אפשר להכניס ביום יום לזוגיות עם הילדים והבית? 

רק הזוגיות יקרה.
את חיה בתוך המסגרת של הבית והכל סובב סביב הבית, אפילו העבודה, זה מדכא נשמה.
בעלך ואת במקומות אחרים קצת..
אפשר להגיע לקירוב, זה וודאי, אבל כדי שתרגישי שאת מאווררת את לא יכולה לסמוך רק על בעלך בקטע הזה. כי הוא אחרי יום עבודה בחוץ ואיסופים ופיזורים רוצה לנוח, כמו רוב הגברים העובדים.. ואת צריכה משו קצת אחר. כי אין לך את היציאה מהבית באופן קבוע

הייתי מתמקדת בעבודה שלך על העניין של חברויות. מה שלא משקיעים בו - לא מגיע מאליו🤷 וזה צורך חשוב. על אחת כמה וכמה שאת בעלך שונים.
והאמת? במצב כזה לעבוד מהבית.. זה קצת לטבוע עוד קצת בבוץ. ממליצה לך לחשוב על מסגרת לילד ויציאה שלך מחוץ לבית לעבודה. לקום, להתארגן, לצאת מהבית, לפגוש אנשים, זה משמעות אחרת מאשר לנסות לעבוד בפיגמה ולהניק ולנקות ולבשל תוך כדי. זה נישה ששייכת רק לך, שנותנת משמעות וסיפוק אחר. זה התנהלות אחרת.. בקיצור, נראה לי שהבנת

ואחרון לגבי הבעל - אם הוא טיפוס של בית, אז אפשר לארגן מדי פעם יציאה שלכם. ועם זאת, לצפות ממנו להסתנכרן לגמרי לצרכייך זה לדעתי פחות יקרה. ולכן כתבתי מה שכתבתי למעלה. תמלאי את הצורך שלך בחברה, יציאות, מפגשים וטיולים לא רק איתו. וזה ייתן לכם קומה נוספת בזוגיות. כי את כבר לא נזקקת מולו.

זה קשה ממש, יש תמיד משאלה כזו שתמיד אנשים מסביבי יבינו אותי בלי שאני מדברת, שדברים פשוט יפתרו מאליהם... אבל מה לעשות, העולם הזה לא בנוי ככה: בעולם הזה צריך לעבוד.
היחידה שיודעת מה קורה בתוך הראש שלי היא אני, וממילא אני זו שיכולה לתווך את זה למעגלים שמקיפים אותי.
ואהבת לרעך כמוך היא מצוה שמתחילה מהנק' שבה אני אוהבת את עצמי, אני מוכנה להקשיב לעצמי ולקחת אחריות שיהיה לי טוב. את מוכנה לעבוד קשה ולקבל על זה שכר טוב כבר בעולם הזה?

מהו הצעד הראשון? אולי לבדוק למה ככה כעסת הבוקר, ואיך את מספרת על זה לבעלך. אולי לבדוק אם את יודעת להסתכל רגע דרך העיניים של בעלך ולהבין פה דבר או שניים חדשים, אולי לקבוע זמן זוגי קבוע ללא הפרעות ולדאוג שהוא יתקיים, ויהיה נעים? שתהיה אפשרות לדבר על דברים שבלב...

תקופות מורכבות הן כאבי גדילה. יקרה! ניכר שזה חשוב לך, בע"ה תצליחו.

תודה לך! 

וקורה המון...

נשמע שיש לך הרבה תסכולים מצורת ההתנהלות שלו, ואין ספק שזה יוצר שחיקה וריחוק.
בסוף כשיש בליבנו על מישהי אז זה פשוט יוצר מרחק, ושוחק.
צריך ללמוד להתנהל נכון עם האנרגיות שלנו ביננו לבין עצמנו-
מה אנחנו עושות כשהתאכזבנו ממשהו, כשמשהו מתסכל אוצני וכן הלאה
במקום לצבור ולצבור עוד ועוד קושי ששואב לנו את החיות והאנרגיות.
השלב הבא זה ללמוד איך להתנהל בתוך הזוגיית, איך ליצור תקשורת בריאה, איך ליצור שותפות וכו'



ממליצה לך להוריד את המדריך החינמי שיש לי בחתימה יש בו כמה עצות טובות והוא זמין כרגע רק לשעות הקרובות עוד..

אני עשיתי ייעוץ גנטי באיכילוב ממש לפני המי שפיר

לכדור הזה,\

כמו מטופלות פוריות, שניייםם אותם תרופות

 

בעה יצליח,

חברה שלי קנלטה בפעם השלישית שלקחה אוביטרל

 

טוב לקחת ברצף.. לכן שואלת

זה לא תקין שקובעים לך לעוד כ"כ הרבה זמן😐

פשוט לא.

על היריון בסיכון

את לא זו עם ההמטומה? שנספגה רק לאחרונה? בשבוע 20 פלוס?

על הרבה פחות מזה הפנו להמשך הריון בסיכון... אין דבר כזה שחודש וחצי לא נבדקתי... וזה חשוב לדעתי שזה יהיה אותן עיניים שבוחנות את התוצאות... אבל לשיקולך...

השעות אצלה לא נוכחות בכלל, רק ערב על.חשבון הבית והילדים

ברור שצריך משהו נוח... אבל לעוד חודש וחצי זה בטוח יותר מדי זמן....

פשוט הייתי קופצת למרכז בריאות האישה, איפה שיש מיון כל יום ונבדקת. אנחנו חברות קופה לא משנה איזה והם חייבים לנו את השירות הזה וזה שאין תורים זאת לא הבעיה שלנו.

או שתלכי באמת למיון נשים של הקופה
או שתדחפי לקבל תורות מוקדם יותר


וגם תוודאי שאת לא מפספת בדיקות כמו סקירה או העמסת סוכר בזמן הזה

אני כל יום איתם בטלפונים ואין להם תור מוקדם אליה

שעוזרים למצוא תורות במקרים חשובים
אולי זה אופציה?

מבאס ממש שזה ככה...
בכ"מ את יכולה להעזר במיון נשים, לדעתי מספיק שתגידי שהיתה לך המטומה ואת צריכה להיבדק
החסרון הוא כמובן שאת פוגשת רופאים שונים וגם מהחוויה שלי- לא ממש מוצלחים

ואם תצליחי להגדיר את זה בקופה כהריון בסיכון יכול להיות שיהיו להם אופציות טובות יותר

בהצלחה!

לק"י

תחפשי בגוגל.

או בצאט אונליין של הסופר פארם.

אני גם בכאבים.

אקמול ואופטלגין. והכי טוב זה אחד ואחד ביחד.

שמותר עד שבוע 28 נורופן ..

הפרוגסטרון באמת נמוך אבל רק עוד בדיקה תיתן תמונה מדוייקת יותר

ביוץ בדרכ כאשר אסטרדיול סביבות 600 עבור כל זקיק. אז את עוד לא בביוץ...

את במעקב רציף או שזה היה פעם יחידה?

 

ביוץ בדרכ כשהזקיק בין 21-24

 

ככה שהאסטרדיול עוד אמור לעלות

דבר שני תנסי להסתכל על כל הטוב שבו וכן לתת לו כמה שיותר

נתינה מולידה אהבה

זה כן. אבל עם הזמן שעובר, צריך תחזוקה.
אתם ללא ילדים לפי מה שהבנתי? אם כן, תמנעי קודם כל. ואם את כבר מונעת הורמונלית, מציעה לך לעבור למשו אחר. זה יכול להשפיע מניסיון שלי
ולסייפא של הדברים - לוקח זמן להתרגל לחיי נישואין. זה הרבה שינויים במקביל. מעבר דירה, כיסוי ראש, פחות זמן עם חברות, פחות בבית, טהרה, יחסים, דינמיקה זוגית.. זה הרבה חזיתות להתמודד איתן. לאחת זה בא בקלות ולאחרת- פחות. וזה בסדר.
השאלה היא איך מתמודדים עם זה.

יש לכם תחומי עניין משותפים?
יוצאים ביחד? אוכלים ביחד? יש הומור? שיח קליל?
יש תאקלים? על מה?
יש אישות? יש פלרטוטים והבעות אהבה? רומנטיקה? את משקיעה בו?
איך לך בחיים שלך בלי קשר אליו? יש נפרדות בריאה?
יש הרבה דברים בתשובות לשאלות האלה שיכולים לענות על התחושות שלך.
לא יודעת באיזה ייעוץ היית, אבל היו כמה שרשורים דומים בפורום נשואים טריים ש@נגמרו לי השמות כתבה בהם תשובה מאלפת שפותחת את הראש ומסדרת אותו בעניין. ממליצה לך לחפש ולקרוא. ואולי גם לפנות לייעוץ אחר.
חיבוק ❤️

אני חושבת שכדאי לתת לעצמך מקום לברר הכל. את כל החששות, הספקות, הלבטים, המחשבות.

כתבת על חששות מלפני החתונה,

על כך שאת מרגישה שאת לא אוהבת את בעלך, אבל כן מרגישה שהוא אדם עם לב זהב,

שכיף לך יותר עם חברות מאשר איתו,

שאת לא מחכה שהוא יחזור הביתה,

שהוא משעמם אותך,

שהוא בדיוק ההיפך ממה שחלמת ורצית

 

ולכל זה מתווסף כאב הראש והבהלה מעצם המחשבה והפחד שזה לא נורמלי להרגיש כך.

וכל ה"אמורים" נכנס כאן,

וכל הכעס על אלה שהבטיחו שאחרי החתונה הכל מסתדר

והפחד מהעתיד שיראה כך

והפחד שאת חיה בתוך פשרה

 

והפחד מהלא הגיוני להתגרש אחרי שנה, ואתם גם לא צעירים כפי שכתבת.

 

וואו.

כמה הרבה מתחולל אצלך יקרה.

כתבת שהלכת ליעוץ שלא עזר, אני ממליצה בחום למצוא מקום שכן יעזור לך. שכן יתן מקום לכל המחשבות והרגשות הללו. שתוכלי לספר את הכל בצורה מסודרת ולקבל מענה ראוי וכלים טובים וליווי תומך ומיטיב.

זה באמת המון לסחוב לבד. וכל כך מבלבל ומציף...

 

יש בחלק מן הדברים שכתבת כיוון שיכול להיות מאוד טבעי ולהשתפר עם הזמן, (כמו ליצור לעצמנו את הכיף שלנו לאט לאט, גם אם כרגע יותר כיף עם חברות, כמו לעבוד על העניין של השיעמום, של הציפייה שיחזור וכו')

אבל יש בדברים שכתבת גם הזמנה להתבוננות יותר מעמיקה במה קורה לעומק בקשר ביניכם.

כל מה שכתבת על לפני החתונה, על כך שאת לא אוהבת אותו, שאת חיה בפשרה, שהוא הפוך ממה שחלמת ורצית - את כל הדברים הללו חשוב מאוד לברר יקרה. לראות ולבדוק אותם על בורים.

 

שולחת חיבוק גדול גדול,

ואם איכשהו יכול לעזור ולהיות רלוונטי לפחות לחלק, מצרפת לך כאן תשובה שכתבתי בכלליות על השנה הראשונה לנישואין, (שוב חשוב להבהיר, שזה נכתב בכלליות על השנה הראשונה, אבל חשוב מאוד לברר ולבדוק כאמור את המצב שלך, שלכם בצורה ספציפית ולעומק ולעבור סעיף סעיף ממה שהזכרתי קודם ולראות את התמונה השלמה ולוודא שאת אכן מקבלת עליה מענה נכון ועמוק).

 

כאן התגובה:

שנה ראשונה | ערוץ ７

 

המון המון הצלחה יקרה, שהקב"ה יתן לך בהירות שלמה וישועה שלמה במהרה ממש

 

 

- ותודה רבה @המקורית יקרה על התיוג 🙏

כאילו יותר ארוחות קטנות במהלך היום, לי זה עזר
עוזר גם מלפפונים וחלב
לשבת זקוף אחרי הארוחה ולא לשכב.

שקדים

לנוח בישיבה אחרי ארוחות

להמנע מחריף, מטוגן או מאד מתובל

אמרו לי תפוח עץ אבל לי לא עזר....