בפרשה שלנו מתוארת ברית שמשה כורת בין עם ישראל לקב"ה, כהמשך לפרשה הקודמת, פרשת כי תבוא, בהנהחלה כריתת הברית - "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב."
במדרש תנחומא לפרשת ניצבים מתואר שנכרתו שלוש בריתות -
"שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. אַחַת כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְאַחַת בְּחוֹרֵב, וְאַחַת כָּאן. וְלָמָּה כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶן כָּאן. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִמָּהֶן בְּסִינַי, בִּטְּלוּהָ וְאָמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ (שמות לב, ד). לְפִיכָךְ חָזַר וְכָרַת עִמָּהֶן בְּחוֹרֵב"
הרמב"ן לפרשת בהר מתאר איך לאחר שבירת הלוחות, הברית שנכרתה בסיני *כאילו* התבטלה והיה צורך לחדש אותה בברית נוספת באלה ושבועה בפרשת בהר, ואחר כך בברית שמוזכרת בפרשותינו - כי-תבוא וניצבים.
"…וכשחטאו בעגל ונשתברו הלוחות *כאילו* נתבטלה הברית ההיא אצל הקב"ה וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות צווהו בברית חדשה…" (רמב"ן ויקרא כ"ה, א')
הרב ראובן ששון מסביר שהברית הזו לא באמת בטלה. זו היתה ברית בה עם ישראל התעלה לגבהי מרומים, במעמד בו לא היתה לעמ"י בחירה ("כפה עליהם הר כגיגית") כי התגלות ה' היתה כל כך נשגבה שלא היתה אפשרות להתכחש אליה.
הברית הזו עדיין קיימת באופן נסתר גם לאחר שכאילו בטלה, והיא מתנוצצת ומאירה שוב בראש השנה.
גם הרב חרל"פ כותב על חידוש הברית בכל שנה - *"והנה בכל ר"ה מתחדש ברית לכל השנה כולה… מתוך נפלאות אהבתו לישראל עם קדושו…"* (אורי וישעי, פרק ט"ז)
ובברית הנעלה הזו - אנחנו מתחברים לקב"ה ממקום גבוה, שבו מלכותו של הקב"ה מתגלית ואנחנו רק רוצים לדבוק בו.
לאחר חטא העגל, בו הברית כאילו התבטלה, היה צורך לכרות ברית חדשה שמתאימה למדרגה של עמ"י לאחר החטא, שמתאימה למי שיש לו יצא הרע, שנמצא בתוך העולם הזה שמושך אותו. ולכן נכרתה עוד ברית בחורב, שמוזכרת בפרשת בהר, וכוללת את הקללות של פרשת בחוקותי.
ולפני הכניסה לארץ, הכניסה לחיי המעשה, עם כל האתגרים שזה כולל שהוזכרו בפרשות הקודמות ("ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך…"), נכרתה שוב ברית בפרשת ניצבים, המצורפת לקללות של פרשת כי-תבוא.
הבריתות האלו מאירות ביום הכיפורים, שבו אנחנו כן מתייחסים לחטאים שלנו, ולהתמודדות שלנו עם האתגרים של העולם הזה והיצר הרע, אבל דווקא מתוך כך אנחנו כורתים ברית נוספת שמבטאת את הרצון שלנו להתעלות ולנצח את היצר הרע, ולכפר על כל החטאים.
ובברית הרביעית מוזכרת גם היא בפרשותינו, ואנחנו מתפללים ומצפים שנגיע אליה והיא תתקיים, באחרית הימים - "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך…", וכלשונו של הרמב"ן - "לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע… והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו".
)
🤪
